רבים שואלים, מהו המסר המרכזי, המסר הכולל, שרוצה אגודת "קדושת ציון" להנחיל לציבור. האם אנו באנו רק לעורר על עניין ישיבת הארץ, ללבן ולברר את גדריה של מצווה זו, ושמא כוונתנו לעורר על היחס הנכון למוסדות השלטון והדרך לנטילתם והפיכתם למוסדות הפועלים לפי תורה. אולם דומני, כי באמת אין כל חילוק בין הדברים, עניינה של ארץ ישראל היא שיהיה לתורת ישראל ולעם ישראל 'ארץ', ארץ המנוהלת כולה על פי דבר ה' וחוקיו, ועל כן ישיבת הארץ והנהגתה על פי תורת ה' אינם שני דברים אלא היינו הך. באופן סמלי ניתן לראות זאת באירועים האחרונים שחווינו החודש, הסכם הכניעה המביש של ישראל עם טורקיה, חידוש הטרור הערבי באזור חברון ועוד, כאשר אנו רואים שההנהגה המתכחשת לתורת ה' מזלזלת בצורה עקבית ביושבי הארץ ובלוחמיה, ופעם אחר פעם נותנת תמיכה לאויבי ה', וכל זה בהיותם נעדרים את המבט התורני. ודאי שלתורתנו ישנם דרכים הראויים הן למלחמה והן לשלום, וכאשר פועלים על פיה אין הדברים נראים כה מגוחכים וכה עצובים, הנושאים הללו מחייבים התיחסות תורנית ברורה וראויה, ובלא זה אנו אך הולכים כשול ונפול. במצב זה אנו רואים מעצמנו עוד דוגמא קטנה לכך שאין ישיבתנו בארץ וקיום התורה שני דברים נפרדים, אלא תורתנו היא זו שאף פותרת ומתקנת את בעיות החיים, וכדברי הפסוק "לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו… לטוב לך" (דברים י', י"ג), וכדברי ה' ליהושע – "רק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאול למען תשכיל בכל אשר תלך. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל' (יהושע א', ז' – ח'). הרי לנו מפורש, ששמירת התורה היא המפתח להצלחה בכל דרכינו ולטוב לנו, ופשטות הפסוקים מורה שזו תוצאה טבעית של קיום המצוות המדריכות אותנו במעגלי יושר בכל תחומי החיים. כמובן שעלינו – יראי ה' – מוטל לתקן עיוות חמור זה, ולהראות מה היא הדרך הראויה והישרה על פי תוה"ק בכל תחומי החיים והנהגת העם, בין בעניני ביטחון ומוסר הראוי במלחמות, בין בעניני כלכלה, ועוד לפני שנכנסים להכריע מה צריך לעשות בכל תחום, הרי שהמטרה הראשונית היא לעורר את ציבור היראים ליעודו כמי שמתפקידו לחבר שמים וארץ, להוריד את השכינה שתשכון כאן בקרב הארץ, לחבר מחדש גוף ונשמה, אחר שבגלות לא היה להם היכן להתחבר.
בגליון זה תמצאו את מאמרו של הרב בצלאל גנז, כותב חדש בעלון, אשר עושה לנו סדר בסולם הערכים התורני ומזכיר נשכחות מהימים של אומה על אדמתה.
הרב בנימין הלוי, אשר כבר הפליא לעשות בחודשים האחרונים בסגנונו הקולח והמיוחד, כשהוא נוגע בנקודות יסוד במחשבת התורה, הפעם מספר לנו סיפור נפלא על מעשה שהיה, סיפור הנוגע לכולנו.
הרב חיים והב ממשיך במדורו לנתח את הספר "ויואל משה", והפעם הוא מברר את מקחו של ענק הדורות המהר"ל, תוך שהוא מעמיד אותנו על חשיבותה של הבנת הנקרא כשניגשים לדברי רבותינו.
הרב חיים פרידמן ממשיך במסתו על "קול התור" לבאר מושגים יסודיים בענייני התקופה, תוך שהוא מעמיד אותנו על המציאות של צרות ויסורים כחלק מהתהליך. במקום בו אחרים באו לערער על מהלך האתחלתא דגאולה מכח אותם דברים שנראו כסותרים את המהלך, מראה הרב פרידמן כי אדרבה – דווקא אותם דברים הם סימנים מובהקים לכך שאנו כבר בעיצומו של התהליך. לשם כך, כמובן, יש להכיר במושג של משיח בן-יוסף וכל המסתעף ממנו.
הרב אליהו בן-צבי, אשר כבר נודע כמי שברוריו ההלכתיים עשויים בלא חת ובלא מורא בשר ודם, חוזר במדורו "שערי ציון", והפעם הוא מגיש בלשונו הבהירה את הנושא של חובת ביעור עבודה זרה מארצנו. זוהי עוד דוגמא לכך שאגודת "קדושת ציון" אינה נרתעת מעיסוק בנושאים שאחרים בורחים מהם כמו מאש, ואדרבה – יש לנו עניין מיוחד להראות את שליטת התורה וההלכה דווקא באותם תחומים.
במדור "דעת תורה" הבאנו הפעם את דברי רבן של ישראל הרב יצחק אלחנן ספקטור, אשר ממכתבו ניתן לחוש את הרוח שפעמה בלבותיהם של גדולי ישראל בעת חידוש הישוב בארצנו. ניתן להווכח מדבריו עד כמה אהבת ציון הייתה מושג יסוד שכל אחד ינק עם חלב אמו ולא היה עליו כל ויכוח לא רק ברמת התיאוריה, אלא גם בכיסופין וברצון לפעול למעשה בנידון.
החודש גם חוזר המדור "דרישת ציון" אחר הפסקה של מספר חודשים מפאת חוסר מקום. הרב בן-ציון גולדשטיין עונה על שאלת קורא, אשר הקשה כמה וכמה קושיות על דרכנו, וכדרכה של תורה הוא משיב דבר דבור על אופניו, ותוך כך מבאר בפירוט את אותו עיקרון של חיבור שמים וארץ אשר הזכרנו לעיל, ואת חובתנו להחיל את התורה על כל תחומי החיים.
חודש טוב ומבורך, העורך.