בלוג

כזכור לכל קוראי העלון מיום בו הופיע לראשונה, הנושא העיקרי שבו שמנו את מטרתנו לחזור ולשנן את הידוע, היה ההתיחסות שלנו אל עצמנו כאל עם ה', ולא רק כאל קובץ יחידים השואפים לפסגות רוחניות כל אחד עבור עצמו. מתוך אותה תובנה, שאנחנו אומה ובתור שכזו כרתנו ברית עם בורא עולם, נגשנו לכל הסוגיות שעומדות על סדר היום של העם היהודי, כאשר מטרת העל מסומנת בברור – תיקון עולם במלכות ש-די וגילוי כבוד מלכותו יתברך על כל הברואים. מתוך אותה מטרה נגזרה התיחסותנו לכל הסוגיות הפרטיות – ארץ-ישראל וישובה, המלחמה באויב הערבי, היחס לעמי אירופה רוצחי אבותינו, עמידתו של הציבור החרדי אל מול נסיונות הממשלה לכפות עליו אורח חיים חילוני, מערכת המשפט הרקובה שבמדינת ישראל כיום וכן הלאה, כמו גם לסוגיות שנוגעות יותר לבית המדרש פנימה – צורת לימוד התורה, המקום הניתן לתנ"ך במסגרת זו, לאגדה, לחכמת האמת הפנימית, ללימוד ההלכה על-מנת לקיימה, וההשלכות ההלכתיות הנובעות ממצבנו כיום בעקבות קיבוץ גלויות ולקראת הגאולה השלמה. בכל נקודה בה נגענו, השתדלנו ללבן את הדברים לאמיתה של תורה, ובחסדי ה' זכינו למשוב אדיר מציבור הקוראים הרחב, אשר לא נותר אדיש לנוכח הדברים.

לצד התגובות הנלהבות וההתעניינות הרבה לה זוכה העלון, לא פעם ולא פעמיים עלתה כלפינו השאלה – לאן אתם חותרים? מה הלאה? אחר שהובנה הנקודה העקרונית, שאנו עם ה' ושחובתנו היא להתנהג בהתאם לאותה ברית שכרתנו עמו, מה יש עוד להוסיף? עוד מקור לחשיבותה של הארץ, תובנה נוספת ביחס לתהליך הגאולה, הוכחה נוספת לכך שאכן חפץ בנו ה' ואילו לא היה חפץ, לא היה עושה את כל הנפלאות הללו? מה תועלנה ראיות נוספות, הרי כפי שאמר הנביא – "השמע ישמע והחדל יחדל" (יחזקאל ג', כ"ז)?!

אולם מי שמבין את עומק הענין – מובן לו גם מדוע המסר של "קדושת ציון" ממשיך להיות חד וקולע, מדוע לא נס לחה ומדוע ימשיך גם בעתיד לרתק את הקוראים. לא מדובר כאן על נושא מסוים שמעוררים עליו, מחדירים אותו לציבור, והוא עומד ומתקיים בצורתו המתוקנת עד שאין צורך עוד לעורר עליו. מדובר כאן על כלל צורת ההתיחסות לכל המציאות כולה. וככל שהמציאות מתחלפת ומשתנה, ככל שאירוע רודף אירוע – כך מורגש יותר ויותר הצורך האדיר שלא תהפוך תורת ה' לדבר תיאורטי המוגבל ומתוחם לבית המדרש ואשר אין לה מה לומר בחיים הציבוריים של האומה. 

אותה הבנה, לפיה אין דבר שאינו קשור לתהליך האלוקי בהיסטוריה ואין חלל ריק, אלא כל פעולה וכל מהלך נבחנים לאור השאלה האם הם מקדמים את העולם לעבר התכלית האלוקית, אם לאו – הבנה זו עמדה ביסוד הנהגתו המופלאה של מרדכי היהודי בשושן הבירה. החל ממשתה אחשורוש, שם מתארים רבותינו כיצד נהה העם אחר הנאורות והקדמה של אותם ימים בהשליכם מעל גוום את עול מלכות ה', ואילו מרדכי מחה כנגדם על הרס יסודות הדת, שעה שהם מיתממים באומרם, שלא עברו על איסור, ועד אותה הנהגה של מסירות נפש, כשכולם כורעים ומשתחווים להמן, אך מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. נקל לשער מה טענו כלפיו אנשי ה'פרקטיקה' וה'הגיון', אלו אשר בוחנים כל דבר באמצעות מספרים וטבלאות, אלו אשר תמיד יודעים "להשלים" עם מציאות וללעוג לאנשי החזון. נקל לשער, כיצד קצפו על אותו מרדכי, אשר מבאיש את ריחם של היהודים כולם ומכניס אותם לסכנת כליה בשביל עקרונותיו הקנאיים. והרי גם אם ננקוט שהיה כאן סרך של עבודה זרה כדברי המדרש, מרדכי יכול היה פשוט לשבת בבית ולהמנע מעימות. אולם הוא יצא אל שער המלך בדווקא, מה שנקרא "ראש בקיר". מדוע? וכי חובב הרפתקאות היה (ראה אסתר רבה ו', ב')? וכי באמת היה מוכן לסכן את כל העם בעבור כבודו האישי?  

כמובן, שהאנשים השטחיים לעולם לא יבינו את מרדכי. משום שמבטם מוגבל לכאן ולעכשיו, למה שכדאי ומעשי ולא למה שנכון ומרומם. מרדכי יכול היה לשבת בבית. לא הייתה בכך שום עבירה, ואף אחד לא דרש ממנו להסתכן. אולם המבט האחראי באמת של מי שמבין את המהלך האלוקי לא אפשר לו לעשות כן. הוא ידע שכל היהודים כורעים ומשתחווים. הוא כבר ראה בכליון עיניים כיצד כולם נוהרים למשתה אחשורוש, ודואגים שיהיה שם הכשר טוב. בלב דואב הוא זכר את בית חיינו ותפארתנו אשר נבזז וחולל, ובדם מורתח שמע כיצד באותו משתה אליו הלכו היהודים נעשה שימוש מבזה של חולין בכלי המקדש. מרדכי ידע, כי עם ישראל כבר עלה על מסלול התרסקות! הרעיון השולט היה של אחדות כל עמי האנושות תחת כור ההיתוך של האימפריה הפרסית. ההבדלות היהודית אין לה מקום באותו סדר עולמי חדש. היהודים הבינו, כפי שעולה מדברי הנביא יחזקאל, כי עם גלותם מעל הארץ הופרה הברית עם בורא עולם והם משוחררים לעשות כרצונם, להתבולל ולהעלם כאומה. "עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום?" (סנהדרין ק"ה.). זו הייתה הרוח השלטת באותה תקופה. ואם מרדכי ישב בביתו ויחשבן איך הוא אישית לא יעבור איסור ובכך "יצא ידי חובה" ושלום עליו נפשו, אזי התוצאה הייתה חורבן מוחלט. עמידתו כנגד המן הייתה זעקת האמת כנגד עולם השקר כולו, על-אף ה'מציאות', על-אף ה'נתונים'. מרדכי ממאן להשלים עם מציאות של חורבן עם ה', הוא לא כורע בפני המן, ובאותה מידה הוא לא כורע בפני הפרקטיקה, בפני ה'מציאות'.        

וכאן מונחת התשובה לכל השואלים לאן פנינו מועדות. איננו יודעים בדיוק כיצד יתנהלו הדברים, אך ברור הדבר, כי השלטון החילוני מתכוון להשתמש בכל כוחו להשליט את השקפת עולמו הנפסדת על כלל ישראל, וכן להעביר את הציבור החרדי בכור ההיתוך אשר יכשיר אותו לקבלת אותם ערכים מערביים אנטי-תורניים, אף שכלפי חוץ לא יהיה ניכר השינוי. הארס יחלחל מבפנים. הדמוקרטיה והליברליזם והשוויון – כל אותן אידיאולוגיות של כפירה בבורא עולם – יש להן צבא שלם של חיילים העומדים למשמרתם, ומטרתם – כיבוש המעוז האחרון שטרם נכנע וטרם קיבל את עליונותם – ציבור יראי ה'. אנו נעמוד כחומה בצורה לנוכח אותן נסיונות, ואף נשיב מלחמה שערה, עד שתכונן כאן מלכות ה' האמיתית.

אותן אידיאות זרות, המנסות לחדור לכרם בית ישראל ולחנך מחדש את צעירי הצאן – אותן אידיאות כולן מושרשות בפריקת עול מלכות שמים והעמדת עקרון מקודש חלופי. על נושא זה מדבר הרב אליהו ברים במאמרו החודש, בו הוא מתאר את כשלונו של שאול במלחמת עמלק, כאשר כרע ברך בפני אידיאה משלו במקום לכרוע תחת העול השמימי.

הרב בנימין הלוי במאמרו החודש מעמיד אותנו על מושג הנקמה, אשר תופס חלק נכבד בימי הפורים הבאים עלינו לטובה. זוהי עוד דוגמא מאלפת למרחק האדיר הקיים בין מחשבת התורה למחשבת התרבות המערבית המאיימת על טוהר ליבנו ולב צאצאינו בימים טרופים אלו. מאחורי היחס למושג נעלה זה של נקמה מונח ההבדל בין יראי ה' הרואים במלכותו על העולם את תכלית הטוב, לבין אותם כופרים, הרואים בפיטום גשמיותו של האדם את תכלית הכל.

הרב אליהו בן-צבי חוזר אלינו אחר חודש של חופשה, ואף הוא מתיחס לענין הנקמה במדורו ההלכתי "שערי ציון", שם הוא עומד על הרעיון שמאחורי כמה וכמה הלכות בימי הפורים, ובתוכן החובה להתבסם עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הרב בן-צבי כדרכו דולה ממעין ההלכה את אותם פרטים שמלמדים אותנו מוסר השכל מלבד מה שהם מחייבים אותנו למעשה.

באותו מדור הלכתי – "שערי ציון" – מובא החודש גם חלקו השני של מאמרו של הגאון רבי יצחק ברנד בדבר הגבול הדרומי של ארץ-ישראל לעניין קיום מצוות התלויות בארץ. הרב ברנד מפליא את שומעי לקחו בלימודים נפלאים מתוך הפסוקים עצמם, ומדברי רבותינו שבכל הדורות.

הרב מנשה בן-יוסף, אשר דבריו המאלפים בחודש שעבר הלהיבו רבים מיושבי בית המדרש, כאשר חדר לעומק הפסוקים בתחילת חומש שמות וחידש מהלך בתהליך הגאולה, הפעם סולל לנו דרך בהבנת המגילה לאור דברי האר"י והרמח"ל. אף כאן קיים קשר עמוק לתהליך גאולתנו כיום, ותוך שימת לב לכתובים באסתר, בדניאל ובעזרא, מוליך אותנו הרב בן-יוסף בנתיבי החכמה ודולה מרבותינו מים מתוקים לכל צמא.

מדור חדש מופיע החודש, הנקרא "לפני ולפנים" ובו צוהר לחכמת פנימיות התורה, אשר ידיעתה קשורה קשר עמוק לתהליך גאולתנו בדור אחרון. אנו מקדמים בברכה את הרב אברהם ישעיה ברוורמן, אשר מעורר את הלבבות לעסוק באותה חכמה נפלאה.

במדור "דעת תורה" הובאו דברי הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, מאדירי הדור שכבר ראה בתקומת ישראל בארצו. דבריו הבהירים מאירים בפנינו את מצבנו כעת, את היחס הנכון למדינת ישראל, אשר עצם הקמתה מוגדר כחסד מאת ה', אף כי ראשיה היו ועודם רשעים שיש להורידם מהשלטון ולהקים תחתם את מלכות ה' האמיתית.

אותו עיקרון, ולפיו ה' עושה לנו נסים ומקרב את גאולתנו אף באמצעות רשעים, נידון במדורו הקבוע של הרב חיים והב אודות הספר "ויואל משה" של האדמו"ר מסאטמר זצ"ל. הרב והב מראה ממקראות ומדברי חז"ל, כי עומק מחשבתו של מקום אינה מוגבלת למה שבני-תמותה מסוגלים לקבל בשכלם.

הרב חיים פרידמן במדורו על "קול התור" מעמידנו החודש על חשיבותו של שלטון יהודי בארץ-ישראל ועל העניינים הנשגבים שנתקנים בעולמות העליונים כאשר ישראל כובשים את ארצם. אכן, שמים וארץ מתחברים יחדיו במאמריו של הרב פרידמן, הדורך בשבילי רבנו הגר"א ותלמידיו אשר זכו לחונן את עפר ארצנו.

במדור "קוראים כותבים" בשבוע שעבר התקבל מכתב אשר בחלקו דן בתוקפו של היתר המכירה הנהוג בשנת השמיטה. אחד הקוראים הגיב על מכתב זה והאשים את העלון בביזוי תלמידי חכמים אשר דגלו באותו היתר. במסגרת המדור אפשרנו לכותב המקורי להגיב על דברי הכותב שהתלונן, אולם במסגרת זו ראינו לנכון רק להבהיר, כי חלילה לנו מלזלזל בכבודם של חכמי ישראל מאיזה חוג שלא יהיה, ואף איננו מעניקים במה למי שיזלזל בכבודם. אף הכותב בתגובתו ציין זאת, ואם אחר כל זאת מישהו עדיין חש, כי היה כאן ביטוי של חוסר כבוד – אנחנו מתנצלים מעומק הלב. לפי דרכנו, מחלוקות שבתוך בית המדרש, קשות ככל שתהיינה, צריכות להתלבן בכלים תורניים בלבד, ולא בדרכים הכוחניות אשר באמצעותן יש כאלו המנסים להשתיק את מי שאינו סובר כמותם.           

המדור "בעקבי הצאן" הוקדש הפעם לחובת העמדת המשפט התורני על תילו וחומרת ההליכה לערכאות. כחלק מאותה מגמה לקיים אומה היודעת את ה' ולא רק יחידים מובחרים, הרי זו חובה ראשונה במעלה להעמיד את אותה מערכת משפטית שחפץ בה ה'. העיון בדברי רבותינו אינו מותיר מקום לספק, כי לא מדובר כאן בתוספת מעלה ושלמות, כי אם בבסיס הכרחי, שלא ניתן להתנהל בלעדיו.

כפי שתראו בפרסום בעלוננו, בכוונתנו להרחיב את הפעילות מעבר לבמה זו של העלון, והציבור בוודאי ישמח לדעת על פתיחת מערך שיעורים מטעם האגודה. כמו-כן אנו שמחים לבשר על תכנית סיורים בשטח בעקבות תלמידי הגר"א בוני הישוב בירושלים ובארץ בכלל. לפרטים ניתן ליצור קשר בתא הקולי של האגודה או ישירות במייל touroldcity@gmail.com. כל זאת – מלבד תכניות נוספות אשר תבוא עליהן הודעה בהמשך.

בברכת חודש טוב ופורים שמח, העורך.