אז נדברו [פרק ט]

-תגיד לי, ראית את העלון קדושת ציון?

-כן, למה אתה שואל?

-הצלחת להבין מה הם רוצים, בדיוק לאיפה הם חותרים בכל הדיבורים שלהם? נראה להם שיש איזושהי נפקא מינה למעשה מכל זה?

-האמת, נראה לי שגם הם לא יודעים בדיוק מה הם רוצים, אבל מהלך מחשבתם הוא שאם ה' הביא אותנו חזרה לארץ ישראל, לארצו, לנחלתו, אי אפשר שלא יהיה בזה נפקותא. וודאי שאם יש כאן דיבור מצדו, עכשיו אנחנו צריכים לענות. והם מקווים, שאם יבינו שה' החל לקבץ עמו לארצו זו הכנה לגאולה ואנחנו צריכים להיות מודעים לזה ושותפים לזה, ואם כל אחד יהרהר ויעיין מה תפקידו ותפקידנו בזמן נשגב זה, יהיו כמה שיהיה להם הלכה למעשה ומהם יתחיל הדבר

-אני באמת הרהרתי בזה ולא עלה בידי כמעט כלום, רק שחשבתי שאם באמת התחיל כאן משהו חדש שלא היה עד היום, מובן יותר זה שחזר התכלת, שהיה גנוז למעלה מאלף שנים.

-ככה?! לא ידעתי שהטלת תכלת בציציותיך! אבל לדבריך, מי שלא מסכים אתם שהתחיל כאן משהו חדש, לא יכול להסכים שזו התכלת.

-חלילה, אני לא התחלתי להטיל תכלת מחמת זה, ואנחנו לא קובעים הלכה על פי השקפות ומחשבות. בירור ההלכה יכול להיות רק בצורה הלכתית. הדבר ברור לחלוטין, ואף אם היינו כעת בגטו ורשא הייתי מטיל תכלת כמצווה עלינו. רק אמרתי שמובנת יותר חזרתה. אך באמת, זאת המצוה היחידה שחזרה לנו, ושמא זה מה שנתבע מאיתנו כעת, להתחיל לקיים את כל אשר בידינו. ואולי כשכל ישראל החרדים אל דברו יקיימו את כל אשר בכחם, ה' יחזיר לנו עוד מצוות ועוד שלמויות. על כל פנים, מה לדעתך מתחדש מהעובדה שחזרנו לארץ ישראל?

-צריך לחלק את זה לשנים, האחד – מה זה מחייב אותנו ומה זה מכריח, והשני – מה אפשר להוציא מזה?

-למה אתה מתכוון?

-ארץ ישראל בעיקרה היא ענין של כנסת ישראל, של עם ה', ואתם ה' מדבר כמו שאמרו – 'כל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים במדבר לא נתיחד הדיבור עם משה', ורק הכלל הוא זה שיכול לעשות דברים משמעותיים באמת. אבל ודאי שאפשר להוציא מזה ענינים מעשיים גם ליחיד.

-אני מבין שיש לך מה לומר בשני החלקים. פתח פיך ויאירו דבריך!

-במה להתחיל?

-כמובן, בעיקרי יותר, בציבורי.

-אתה זוכר את הגמרא במגילה י"ז על סדר ברכות שמונה עשרה?

-כן, אתה ודאי מתכוון לומר שאחרי קבוץ גלויות מגיע זמן השבת השופטים.

-לא, לצערי זה די הזוי לדבר ואפילו לחשוב על כך כעת. אבל עוד לא נגמרה ברכת 'תקע בשופר', ואני לא מתכוון שעדיין אין כל ישראל בארץ ישראל, אלא לדבר הפשוט, שגם אם נישא נס לקבץ גלויותינו והתקבצנו, אבל לא התקבצנו יחד, או במילים ברורות יותר – שלפני שנדון מה על הציבור לעשות, צריך שיהיה ציבור ולא אוסף של בודדים. צריך שנכיר בעובדה, שגם השכן ממול הוא חלק מהסיפור שלנו כעם ה', גם אם הוא חלילה אשכנזי או תימני, ספרדי ליטואק חסידישער וכו' וכו', ואנחנו לא יכולים להתעלם ממציאותו ומדעתו, ודאי שלא בזמן שיש תלמידי חכמים כאלו, ולא נגיע ליעודנו אם לא נצטרף יחד. אחרי שנתאחד, יהיה מקום לדבר על השבת שופטים, כלומר ועדת רבנים אחת שתורה את הדרך לכלל ישראל בין בנושאים הלכתיים ובין בנושאים השקפתיים ושאר הנהגות נכונות, ולאחר מכן כליון הרשעה ובנין המקדש והשבת העבודה, וכמו ש'תקע בשופר גדול' שזכינו לשמוע בחסד ה' את קול השופר לא קרה בלי שנשתתף בזה אף אנחנו עם ישראל, כ"ש השבת שופטים ובנין בית המקדש, שהן מצוות המוטלות עלינו לא יעשם ה' אם לא נתעורר לעשותן אנחנו, ואז הוא יגמור בעדנו. אגב, שים לב לחתימת הברכות 'חונן הדעת', 'מברך השנים' וכיו"ב, מלבד שתים – 'הרוצה בתשובה' ו'אוהב צדקה ומשפט', שלאלו הוא מחכה שאנחנו נעשה ואז הוא יעזרנו, משא"כ שאר ענינים, שהיה אפשר שיבואו אף בלא התעוררות מצדנו, וברור שכל זה צריך עם והתאחדות המחזיקים בברית.

-מילא, כשאתה מדבר על השתייכות שבטית כמו אשכנזי וספרדי, אני מסכים אתך שאין מקום לפילוג. אבל בנושאים השקפתיים כליטואק או חסיד, מה מקום יש להסכים עם מציאות דעה כוזבת?

-למה שלא תטען כך גם בהשתייכות עדתית שהטיפוס ה… הוא  … ואני לא רוצה שזה ישפיע עלי חלילה וכו'.

-שתי תשובות בדבר, האחת – שברור שהוא צריך לשפר את עצמו ולהיות יותר דומה לי, אבל גם אני צריך לשנות את עצמי ולהיות יותר דומה לו. שנינו נמצאים בקצוות, ואנחנו צריכים לנטות לאמצע. אני לא רוצה חלילה לדמות, אבל ברור שכל עדה הושפעה מהאקלים שהיתה בו בגלות, מהעם שהיתה בתוכו וכיו"ב, אין שום מקום להניח שהתרבות הגויית האוקראינית עדיפה על התרבות המרוקאית, או שהגרוזינית עדיפה על הליטאית, או להיפך. הייתי רוצה לפרט ולהסביר, אבל בשביל זה נצטרך להאריך בשבחה וגנותה של כל עדה, ואין לי חשק לזה גם אם אין בזה איסור לשה"ר. ותשובה שניה – שגם אם הציבור השני פחות בדבר מסוים ויהיה לי נזק ממנו, יש נזק כפול ומכופל מההתרחקות, מכל הצורה הזאת השוררת היום באויר. ופשוט בין מצד מה שזה גורם לנפש בין מצד טענתך, שיש לנו יעוד וסיפור משותף שלא נצליח להשלימו כשכל אחד לבד.

-אתה צודק מאד, אבל גם לגבי מחלוקות השקפתיות אפשר לומר כך, א' – שלכל דעה יש גם צד שני, גם אם אנחנו יודעים שהעיקר זה …  והם טועים לומר שצריך להשקיע יותר ב….  אבל אי אפשר להכחיש שסוף סוף יש להם יותר במה שהם משקיעים בו.

-אבל אין שום צורך שיהיה יותר ממה שיש לנו כמו שלמדונו רבותינו זללה"ה.

-וכמובן שלא נסכים לומר בזה אלו ואלו דא"ח, שזה שייך רק ברבותינו שהיו …

-אל תלגלג בבקשה.

-למה לא? טוב, אני לא אתווכח אתך בזה, אבל כמדומה שהתשובה השניה שלך ודאי שייכת, שהנזק של הפירוד גדול יותר.

-ומה הגבולות שלך? אתה תסכים שנרגיש ציבור אחד גם עם …

-בא לא נכנס לשמות, אלא נגדיר את זה כך – כל אחד שהוא בן ברית עם ה' וטוב בעיניו המוות מלהתרחק ממנו רח"ל כמו שנצטווינו, שאם תהיה לישראל ברירה בין לומר אפילו שהוא חילוני או ליהרג, יהרג ואל יעבור – אחינו הוא, גם אם הוא טועה בדברים הרבה.

-ואם קשה לו לעמוד בנסיון ולמות, זה אומר שהוא לא בענין?

-לא דברתי על העמידה כשמגיע הנסיון, אלא על הדעה הכללית של האדם על הענין.

-אבל לא מצאנו כך בחז"ל, אלא כשהיתה טהרה נהוגה בישראל היו מתרחקים מעמי הארץ כטמאים ולא חששו לפירוד שזה יצר, עד שאפילו רבי עקיבא, שהיה צנוע ומעלי עוד כשהיה עם הארץ, אמר 'מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור'.

-א' אפשר לחלק הרבה, ובא לא נכנס לפרטים. אבל העיקר, ששם הפירוד היה בין יחידים, וכאן בין ציבורים. שם, הציבור היה אחד. לא באתי לעורר על בין אדם לחברו, למרות שגם זה ענין חשוב, ואין מקום לדמות את הדימוי שלך אלא על היותנו עם אחד.

-יש לך דוגמאות במה אפשר להתאחד?

-יש לך דוגמאות במה לא? החדרים לבנים נפרדים בין אשכנזים לספרדים, בין חסידים למתנגדים ובין חסידי פלוני לאלמוני וכו'. כיו"ב בתי הספר, ישיבות, סמינרים, כוללים, מפלגות לכנסת ולעיריה, הכשרים וכו' וכו'.

-תסכים שיש מהם הרבה התחלקויות הכרחיות. למשל, אם תהיה מפלגה אחת, הרבה מהמון העם המסורתיים שככה מצביעים למפלגה ספרדית לא יצביעו למפלגה מאוחדת שענינה שמירת תורה ומצוות.

-אני בכלל לא בטוח. יש לי צד שאדרבה, אבל אפילו אם אתה צודק – שווה לנו להפסיד כמה מנדטים בשביל שהאווירה בתוכנו תהיה יותר מאוחדת.

-אני מקוה שאתה לא עומד להקים מפלגה כזו!

-חלילה, היא רק תוסיף פילוג ומחלוקת. אני מדבר על מה שהעסקנים שלנו צריכים לעשות.

-קל לדבר הרבה.

-נכון, אבל עוד יותר קל לשתוק. אני מנסה להעיר, ואולי יהיה מי שיתעורר, מלבד שציבור מורכב מיחידים, וכמה שיותר יאחזו כך – כך הענינים יזוזו יותר מהר.

-אבל אתה מתעלם מזה שתמיד עם ישראל היה מורכב משבטים, וזו הצורה הראויה.

-מה ראוי? שישנאו ויתעבו אחד את רעהו?

-אל תגזים! אף אחד לא מתעב את השני!

-נכון, הגזמתי. אבל תסכים אתי, שאם אני, בחור שמתחיל שידוכים, אתארס עם מישהי מקהילה שונה, זה יהיה משונה בעיני הרבה. תסכים, שאם בעל תשובה/עולה חדש/ספרדי/אחר ירצה להתקבל לישיבה, יהיה לו יותר קשה, וגם אם אין מי שיחשוב שהוא יזיק, כביכול, משהו למישהו. תסכים שאם …

-בא נעצור כאן. אל תדבר כך!

-שהם לא יעשו כך. שבטים זה דבר טוב כשיש להם מרכז משותף, הנהגה משותפת, שכל אחד יש לו מקום בפני עצמו בנחלתו, לא כשכולם בעיר אחת ומתרחקים. בכלל, מה ההבדלים בין השבטים? אולי כמו בין ירושלמים לבני ברקים. יש חילוקים, אבל הם צבור אחד, מתקבלים למוסדות, מתחתנים יחד. מה בכלל הדמיון? והעיקר, שאת מה שראוי בודקים בצורה הלכתית, והיא זו שקובעת לנו את ההשקפה על שבטים וכיו"ב, ולא ההיפך. ומבחינה הלכתית ברור, שאין זה 'ואהבת לרעך כמוך אני ה", ויש כאלה כמו בעלי תשובה ועולים חדשים שעוברים בהם גם על 'ואהבתם את הגר כי גרים הייתם', וקרוב יותר ל'לא תשנא את אחיך', ואולי מבחינה השקפתית זה דומה ל'לא תתעב אדומי כי אחיך הוא', ק"ו בן בנו של ק"ו באחינו בתורה ובמצוות.

-וגם בקיום חיידר של חסידות מסוימת אתה רואה פגם?

-כן, נכון שהם יפסידו את החינוך המושלם בדרך חסידות פלונית, וגם הליטאים יצטרכו להכיר בקיומם של ענינים חסידיים שלא שערום אבותיהם, אבל יהיו עם אחד, וכל יחיד בביתו יחדיר את דרך האמת המסורה לו מרבותיו מדור דור. כשתהיה האחדות מושלמת, יהיה אפשר להתחיל לחשוב על הברכה הבאה. נוכל להבין, שראש ישיבה ספרדי יש לו סמכות להביע דעות לא פחות מראש ישיבה אשכנזי, וכן להפך, ומשגיח מוסרי הוא כמו אדמו"ר או משפיע חסידי, וכן להיפך, ולמרות שאנחנו לא נלך אחרי … הרי שזה ענין שלנו, אבל בכל נושא של הכלל ידונו כולם יחד במועצג"ת אחת. ואגב, גם ת"ח חסידי שהחסידים לא מכתירים עטרה לראשו, אפשר שאנחנו מצדנו נרצה שיהא במועצת, ואכמ"ל בדברים שלא נולדו. קודם אנחנו מחויבים להתאחד, וכל אשר בכחך לעשות בידך עשה וגו'.

-ה' יעזור, שמה שאני כותב ישא פרי.

-אמן.

כתיבת תגובה