בהמשך לדברינו בעלון הקודם אנו ממשיכים להביא מכתבים ושאלות שנשלחו אלי עקב המאמר על הספר "ויואל משה". ועתה נחזור למכתבו של הרב ש.ו.נ הי"ו שאכנהו ולא אדעהו שכתב קונטרס בשם ישיב לציון ובו ביקש להשיג על רוב דברינו. [1]
והנה בגליונות 17 ו-18 כתבתי בענין גאולה דרך טבע ובססתי דברי בין השאר על גאולת בבל. והעולה מהדברים הוא, שהשאלה אודות גאולה טבעית או לא היא היא הענין של 'זכו' ו'לא זכו' הנאמרת בדברי חז"ל, שאם זכו גאולתם היא ביד רמה, ניסית, וע"י מלך צדיק, ואם לא זכו – גאולתם בשפלות, מלובשת בטבע, ואפילו ע"י גויים.
והנה, הרב המשיג הנ"ל הוקשה לו בענין זה, וכה שאל לנו האיש:
ומה שהביא מגאולת בבל הנה אמנם היתה זו גאולה, אבל גאולה חלשה שרבים מרבותינו לא קראו לה גאולה כלל וכלל אלא פקידה .וא"כ אין להוכיח משם… וודאי שהגאולה העתידה אף כשתגיע במצב של 'לא זכו' היא לא תהיה אך ורק פקידה, וא"כ נפלה כל הוכחת הרב המשיג מבית שני.
אבל לעצם הדבר, הנה לפי דבריו גם כעת לא יבוא משיח ולא יבנה בית העולמים אלא סתם בית שלישי ונגלה שוב, כיוון שהכל הוא כפי פקידת בית שני, ואנו במהלך של 'לא זכו' כבבית שני .וכל בר דעת יבין כי זהו שחוק והיתול, וודאי שיש שוני בין זמננו לבין זמן בית שני, שרק אז היתה האפשרות שלא תהיה גאולה כלל אלא פקידה בלבד כמו שנביא לקמן, משא"כ בזמננו, שודאי הוא שיבוא משיח ולא יהיה גלות חמישית.
ומקורותיו לפרק זה נלקחו מספר 'התקופה הגדולה' למ.מ. כשר, ואף לא שינה הרב המשיג מן סדר הצגת הדברים, וחבל שלא אמר דבר בשם אומרו והביא גאולה לעולם.
פרוש: לדעתו אי אפשר ללמוד מגאולת בבל מאומה, כי לא היתה גאולה אמיתית אלא פקידה בעלמא, משא"כ הגאולה העתידה. ועוד, אם נרצה ללמוד מגאולת בבל לזמננו אנו, נצטרך לומר שגם עתה לא יבוא משיח ויבנה בית שלישי ושוב יחרב ונחזור ונגלה ממש כמו בבית שני.
ולבסוף הוסיף תלונה, שלא ציינתי את מקורותי (למאמר בעלון 17), שהם מהספר 'התקופה הגדולה'. להערה זו אגיב בסוף התשובה, המתן לי.
ובכן אכתוב שני יסודות, ובהם יבואר למתבונן תשובה לשתי שאלותיו, ואלו הם:
דע, כי גאולת בבל אמורה היתה להיות הגאולה השלמה, ובית שני אמור היה להיות בנין עולמים אם יזכו ישראל במעשיהם, וכפי שהשריש לנו המלבי"ם בתחילת באורו לספר חגי, וז"ל:
"אנכי חזון הרביתי בזה בכמה מקומות, כי מעת הגלות הראשון לסנחריב התחיל זמן הגאולה העתידה, שמעת ההיא נבאו הנביאים על הגאולה, והיה הדבר תלוי אם יזכו, שאז היו נגאלים תיכף בימי חזקיה או בימי יאשיה, ואחר שלא זכו הגלו לבבל במעלם לכלא פשע ולהתם חטאת, וכאשר ראה ה' שאם היו נשארים בגלות בבל היו נטמעים בין העכו"ם והיו יוצאים מכלל הדת, שכבר התערבו זרע קדש בעמי הארצות ושכחו לשונם ותורתם, לכן פקדם פקידה מעט ע"י כורש ועלו עמהם אנשי כנה"ג ושבו את התורה ואת העטרה ליושנה, והגם שבעת ההיא לא היה עדיין זמן הגאולה העתידה, ודניאל ראה ארבע מלכיות שימשלו בישראל, וכן ראו כמה נביאים והודיעו לו בחזון כי זמן קץ הפלאות רחוק מאד, בכ"ז היה אפשריות שיהיה אז עת הגאולה אם היו שבים בתשובה שלימה לה' והיו עולים כולם כחומה, כמ"ש חז"ל ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא וכו' אלא שגרם החטא….ובעת נבנה הבית היה עדיין האפשריות תלוי ועומד, אם היו שבים בתשובה היה זרובבל המלך המשיח והמקדש היה מכון לשבתו עולמים."[2]
יסוד זה מסביר ג' ענינים תמוהים, והם:
הענין הראשון הוא, שנבואות שלמות בנביא מדברות על גאולת בבל ולכאורה לא נתקיימו. לדוגמא ראה נא את דברי ירמיה:
"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם (ירמ' טז יד-טו)".
וכן מה שאמר ירמיה "הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָ-אוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים. וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱ-לֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם" (ל' ח-ט).
העולה מפסוקים אלו, שמבטיחם הנביא שעתידים הם לעלות מגלות בבל ומשאר ארצות, ולא יהיה עליהם עול זרים, ואף בראשם יעמוד מלך מבית דוד. וכידוע שלושת יעודים אלו לא נתקיימו בבית שני.
השאלה השנית היא מדוע פסוקים אלו, שבפשוטן נאמרו על גאולת בבל, נדרשו ע"י רבותינו על הגאולה העתידה?[3]
והשאלה השלישית היא, שבדברי יחזקאל אנו רואים דבר תמוה, שהרי תקופתו היא חרבן בית ראשון וגלות בבל, ובמקום להתנבאות על בית שני כפי הסדר הראוי, הוא מדלג על ההרים ומתנבא על בית שלישי[4].
ואכן ע"פ יסוד זה שפתחנו בו תעמודנה כל התמיהות הללו על מכונן. לעולם נבואות אלו אכן דברו על גאולת בבל, במטרה שהיא תהיה הגאולה האחרונה שאין אחריה גלות, ולכן לא נתקיימו עדיין, שכן מעותדות הן לגאולה השלמה. וזו התשובה לתמיהה הראשונה.
אך מכיון שלא זכו ישראל במעשיהם, נדחו נבואות אלו לגאולה השלישית והשלימה, וזה פשר דברי רבותינו שדרשוהו על גאולה אחרונה. ובזה תתורץ התמיהה השניה.
וכמו כן מתרץ יסוד זה את ענינו של בנין יחזקאל, כמו שכתב רש"י שם (יחזקאל מג יא): "ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס. כדדרשינן 'עד יעבור'. ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות". והרי הוא כמבואר, וכן מפורש בברכות ד., סוטה ל"ו. וסנהדרין צ"ח:.
והיסוד השני הוא – דע, שחילוק גדול יש בין גאולת בבל לגאולה העתידה, שבעוד גאולת בבל השלמתה היתה תלויה בתשובת ישראל, הגאולה השלימה בב"א אינה תלויה בתשובה כמו שהארכנו במקום אחר באורך וברוחב.[5]
ובזה תמצא תשובה לב' שאלותיו.
א. לעולם יש ויש ללמוד מגאולת בבל, שכן היא היתה אמורה להיות גאולת עולמים.
ב. הגאולה האחרונה אין אחריה גלות, שכן היא מתקיימת מכח השבועה שנשבע[6] הקב"ה לגאלנו עם או בלי תשובה, שזה החילוק היסודי בין גאולה שניה ושלישית.
ועתה אתנה ראש לגבי הערתו בענין 'דבר בשם אומרו', שלא הראיתי את מקורות פרק זה, שקבצתים רובם מהספר 'התקופה הגדולה' לרב מנחם מנדל כשר זצ"ל.
והסיבה לכך היא פשוטה מאד. מכיון שרוב מאמרי ענינם השגות על ספרו של האדמו"ר מסאטמר, ממילא הם מכעיסים רבים בהשקפה ראשונה, ורבים אורבים הם למצוא בהם סדק ובדק, כי מי רוצה לשמוע השגות על רבו? וידעתי שיש שלא יקבלו את דברי באותו מאמר אם אציין שרוב מראי המקומות הם מהספר 'התקופה הגדולה', שהרי איך יוכלו לקרוא מאמר שהתבסס על ספר שחיבר חסיד גור שתמך בספריו בהשקפות הסותרות את דברי רבם?
וכבר היה לעולמים, שאחר שפורסם מאמרי בענין בירור דעת מהרח"ו בענין ג' השבועות[7] התקשר אלי מאן דהוא אשר זקנו אמה וכובעו אמה וחכמתו טפח עצב, וקצף על שפתיו והזדעק על כך שהעזתי להביא כנגד פרשנותו של האדמו"ר מסאטמר את דברי ראש ישיבת בית א-ל, הרב המקובל ר' עובדיה הדאיה[8], באומרו "הרי הוא ציוני".
ראה עד היכן הדברים מגיעים, ראש ישיבת מקובלים שחיבר שו"ת בנגלה בשם "ישכיל עבדי" שמונה חלקים בהסכמתם בין השאר של הגרי"ח זוננפלד והגאון ר' איסר זלמן מלצר ועוד שו"ת ע"ד הסוד "דעה והשכל" שמונה חלקים – כל זה כמאן דליתא בעיני אותו 'קנאי' מכיון שסותר הוא את דעת רבו.
לכן, מכיון שידעתי שישנה לחולשה זו בקרב קצת מן הקוראים, אמרתי לעשות כמעשה הקדמונים, ובכך צעדתי בדרך המלך הוא רבינו הרמב"ם שכתב (בהקדמתו לשמונה פרקים), בהתנצלותו מדוע אינו מציין מהיכן מקורותיו, בזה"ל:
"ודע שהדברים אשר אומר בפרקים אלו אינם דברים שחדשתים מלבי, אמנם הם ענינים לקטתים מדברי חכמים במדרש ובתלמוד…ומדברי הפילוסופים ג"כ הקדמונים והחדשים, מחיבורי הרבה בני אדם, וקבל האמת ממי שאמרו…ואע"פ שלא אזכיר אמר פלוני אמר פלוני לפי שזה אריכות אין בו תועלת. ואולי אגרום שיכנס בלב מי שאינו מקובל עליו שם אותו אדם, שאותו הדבר נפסד, ויש בו כוונה רעה שאינה ידועה לו, לפיכך נראה לי להשמיט שם האומר, כי מטרתי שתושג התועלת לקורא ולבאר לו הענינים הכמוסים במסכתא הזו."
ודבריו שכתב בבחרותו חזר ושנה בזקנותו, וז"ל (פרק יז מהל' קדוה"ח הל' כד):
וּמֵאַחַר שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת הֵם שֶׁאֵין בָּהֶם דֹּפִי וְאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם, אֵין חוֹשְׁשִׁין לַמְחַבֵּר בֵּין שֶׁחִבְּרוּ אוֹתָם נְבִיאִים בֵּין שֶׁחִבְּרוּ אוֹתָם הָאֻמּוֹת. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּתְגַּלָּה טַעֲמוֹ וְנוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ בִּרְאָיוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם דֹּפִי אָנוּ סוֹמְכִין עַל זֶה הָאִישׁ שֶׁאֲמָרוֹ אוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ עַל הָרְאָיָה שֶׁנִּתְגַּלְּתָה וְהַטַּעַם שֶׁנּוֹדַע.
וכלל זה יהיה לך לטוטפות, לשעה ולדורות, והיו למאורות, אור לעינים שכך רואות.
ובאמת[9] אם כבר הזכרנו ענין כואב זה, כאן המקום לתבוע כבוד כל המעמיקים בתורתו יתברך המתבזים מאת כת השטחיים.
ובאמת שיצא לי לראות כמה פעמים ויכוח בין אברך הלומד בעיון בלא משוא פנים ומשתדל לכוון לאמיתה של תורה, ולמולו ניצב ומתווכח מי אשר לא קרא ולא שנה, ובעוד שהראשון מצטט פסוקים, גמרות, ראשונים ואחרונים, זה האחרון מצטט עיתונים ופשקוולים וסודות שקבלם עסקן מפי עסקן דור אחר דור עד הגולם מפראג.
ראיתי מחזה זה ולא יכולתי שלא להזכר בפס' "ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ" (קהלת י' ז').
המקום ברוך הוא יעמידנו על דבר אמת ויפתח לבנו ולב בננו בתורתו ולאהבתו ויראתו, מינאי החותם בהערכה, לכל עמלי תורה, את והב בסופה, חיים והב.
[1] והנה, להביא את כל שאלותיו ותשובותי לא תמיד ימצא בהם הקורא טעם, מכיון שעליו להיות מונח במאמר וראיותיו כדי להבין היטב את הקושיא והתרוץ. לכן אמרתי אני אל לבי להביא כמה מהשגותיו בלבד שבהם יש תועלת כללית לקורא ומהם ובם יתבארו יסודות בסוגיא זו. עם זאת, הרוצה להעמיק בסוגיא זו ולראות את מאמרי שהתפרסמו עד כה ואת תגובתו אליהם ואת תגובתי אליו יכול לקבלם בכתובת זו jhhouvc@gmail .com
[2] והוא כעין מה כתב רבינו הגדול הרמב"ן על נבואת 'ויצא חוטר מגזע ישי', וז"ל (ויקרא כו ו) – "ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה והכוונה היתה בו על חזקיהו שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד) ולא עלתה זכותם לכך ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא".
[3] כגון: 'יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר (ירמיה לא-ח) 'הרה ויולדת יחדיו" (שבת ל:). וכן בברכות (יב:) דרשו חכמים פס' אלו לימות המשיח. וז"ל: 'תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר: 'הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם…".
[4] ודע, שכל מי שלמד נביא בקביעות וניסה לעשות סדר בדברים ולהבין את דבריהם הנאמרים באמת, נתקל בשאלות אלו הצריכות ישוב, ואכן צריך להבין מה פשר כל אלו?
[5] עלון 16.
[6] וכמו שכתב בהדיא תלמיד הרמב"ן ר' דוד בונפיל על מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע (מובא בחידושי הר"ן סנה' קי:), וז"ל: "אבל ר' יהושע חלק עליו לומר שאין בגאולה העתידה שום תנאי והיה גזירה שיש בו שבועה כמו שנא' "וישבע בחי העולם", ושתק ר' אליעזר".
[7] קדושת ציון עלון 15.
[8] שכתב שדעת מהרח"ו היא שהשבועות הן גזרה רק לאלף החמישי.
[9] דברי אלו אינם קשורים חלילה לאותו בעל השאלות שעליו נסובו דברינו, שדבריו בכבוד וניכר שדורש אמת הוא.