בהמשך לדברינו בעלון הקודם אנו ממשיכים להביא מכתבים ושאלות שנשלחו אלי עקב המאמר על הספר "ויואל משה". ועתה נחזור למכתבו של הרב ש.ו.נ הי"ו שאכנהו ולא אדעהו שכתב קונטרס בשם ישיב לציון ובו ביקש להשיג על רוב דברינו[1].
והפעם בחרתי להביא עוד שאלה משאלותיו שחושבני שתשפוך אור על ענין שרבים טועים בו, והוא – שיש החושבים שבאמת רוב גדולי ישראל אכן סברו כאדמו"ר מסאטמר ביסוד שיטתו, אך בדרכי הפעולה נקטו בשיטות שונות, הנחה זו לענ"ד בטעות יסודה, ונובעת מכך שלא עיינו בספריו ולא ביררו את שיטתו, ובטעות השוו דבריו לדברי שאר החכמים. וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
לשון השאלה:
הנה ראיתי הלום עלון המתקרא בשם 'קדושת ציון' ובו מאמרים של הרב חיים והב אשר מטרתם היא להוכיח דלא כרבנו יואל בספרו 'ויואל משה' בכל סוגית יחס הציבור התורתי למדינה ולמתחולל בה. וראיתי שבחלק מן הדברים צדק הוא [כגון בעניין הניסים]. אך בחלק ניכר מן הדברים רוב ככל רבותינו החזו"א הגרי"ז הגר"א קוטלר הגר"י לווינשטיין "ה'אבי עזרי' ה'קהילות יעקב' זיע"א ורוב ככל גדולי הדור שעמדו עימם בפרץ מי באמירת דברים ברורים מי מכללא, סברו לא כשיטתו אלא כשיטת ה"ויואל משה" [וכדברי מרן בעל האבי עזרי זיע"א דאין שום הבדל ביננו לבין סאטמאר אלא במעשי אבל לא באידאולוגיה].
ובכן יקירי, ערפל גדול פזרת פה ונתת מקום להבין שרוב גדולי ישראל סוברים כאדמו"ר מסאטמר, דבר שהוא תמוה מאד. ובשביל שיובן לכל כמה רחקו דבריו משאר חכמי ישראל המקובלים עלינו נצטרך לעשות סדר בדברים ולתמצת את יסודות משנתו של הרב מסאטמר ואז נעמוד על בירורם של דברים.
ואלו יסודות משנתו.
א. אין ישועה לישראל ע"י רשעים[2].
ב. אין גאולה והתחלת גאולה בצורה טבעית, ואין מושג של קמעא קמעא.[3]
ג. אין גאולה ללא תשובה[4].
ד. אין קצבה לשבועות[5].
ה. אסור לעלות בצורה המונית אפילו ברשות האומות. וד"ז הוא ביהרג ואל יעבור[6].
ובכן, לגבי שיטתו בענינים אלו הארכתי במאמרי הקודמים. עיין שם כי תדרשנו, ותראה במראה ולא בחידות את דברי גדולי ישראל בכל הדורות העומדים כנגדו ואין טעם לזעוק שוב את מרכולתי, קחנו משם.
ואלו הם שאר יסודות שיטתו שלא נתבארו במאמרים הקודמים:
ו. אין ממשלה ושלטון יהודי לפני ביאת משיח, ואפילו ממשלת תורה. שכן כתב (אות עז):
"ואף אם יהיו כל חברי הממשלה כולם אהובים כולם ברורים אף כתנאים ואמוראים, מ"מ אם לוקחים הממשלה והחירות מעצמם טרם שהגיע הזמן, הוי דחיקת הקץ שהיא כפירה בתוה"ק ובאמונה".
י. ישוב המוני בארץ. וז"ל (אות כג):
"האומרים שכל ישראל מכל מקומות מושבותיהם יסעו לא"י, כל אלו מדברים בפה מלא נגד כל דברי חכז"ל שבכמה מקומות בש"ס ובמדרשים ובכתבי האר"י וכו' גם יש בזה העברה על השבועה שלא יעלו בחומה".
ונתיחס לשתי טענות אלו ביחד, ואען ואומר – טענתך שרוב גדול"י סברו כמותו בענינים אלו היא מופרכת מיסודה מעצם העובדה שרוב חכמי ישראל באותה תקופה התכנסו תחת קורת גג אחת – היא הכנסייה הגדולה – בנשיאות גאון הדור ר' חיים עוזר, ודנו בריש גלי ממש בנושאים אלו והדברים מתועדים וידועים, ובקיצור נאמר שבכנסיה הגדולה השלישית (בט"ז באלול תרצז) הוחלט ברוב קולות[7] להסכים להקמת מדינה יהודית ולהכריז על איסור לוותר על גבולות ארץ ישראל.
ולגבי הצהרת בלפור (ומימושה בסאן רמו) התבטאו באותה אסיפה[8]:
"באשר כך היא ההשגחה העליונה המתגלמת על ידי פקודת הממשלה הבריטית, הן מצד כי ״פלגי מים לב מלך ביד ד׳״ (משלי כ״א א׳) והן מצד כי בדרך כלל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה וכו׳״.
וכן כתב "האור שמח" (נתפרסם בכתב עת "התור" ירושלים, תרפ"ב, גיליון ג):
אמנם כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן-רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון שסר פחד השבועות וברשיון המלכים קמה מצות ישוב ארץ ישראל, ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה (ספרי פ' ראה) – למקומה. ומצוה על כל איש לסייע בכל יכלתו לקיים מצוה זו, ואולי ע"ז נאמר: "עד מתי תתחמקין" (ירמיה לא, כא).
ולעומת זאת כך כותב הרב מסאטמר (אות פו):
"ויש טפשים האומרים שיען שהיה בהסכמת רוב האומות אין כאן לא איסור שבועה ולא איסור העברה על הקץ. וכל כך גבר החשכות וסמיות העינים שנפל על העולם לטעות בדברי הבלים כאלו".
ואל תתפתה לומר שאין כאן מחלוקת אידאולוגית, אלא רק מחלוקת בדרכי המעשה, שהרי הרב מסאטמר מגדיר את הרעיון של מדינה יהודית לפני ביאת משיח לא פחות "מכפירה בתורה הקדושה ובאמונה" (לשונו לעיל), וכל פעולותיהם המעשיות נחשבות בעיניו למינות וכמו שכתב על דברי הכנסייה הרביעית שזרזו על עליה המונית לארץ וז"ל:
"היאך פלטה קולמוסן (של הכנסייה הנ"ל) שהיהודים מכל תפוצות ישראל יתישבו בא"י הם דברי מינות ואפיקורסות" (עמ' שנג).
עיניך הרואות, שדבריהם ותפיסתם הפוכים לגמרי מתפיסת הרב יואל, שהרי מה שהם מגדירים 'השגחה עליונה' הוא מגדיר 'כפירה', ולמה שהם קוראים 'מעשה ה", הוא קורא 'מעשה שטן'[9].
ויותר מזה אומר, כי הרב יואל אוחז כי כל אלו שהזכרת – מרן "החזון איש", הרב שך, הגרי"י קנייבסקי וכל חכמי ארץ ישראל פסולים מלדון בענינים אלו, עמוד על רגליך וקרא מה שכתב בהדיא:
"והנה הדרים בא"י בודאי שאין לצרפם לדון בענין שנוגע למלוכה" (אות קעא).
"ומכש"כ בעניני הממשלה שהרבה תועליות חומריות תלויות בה, ואין לדון בזה אלא במדינות שמחוצה לה שאינם נוגעים כל כך. הן אמת שהנגיעה עצומה בכל העולם מחמת שכל העם לוחצים על המנהיגים וראשי הישיבות והדיינים לעמוד בצד המדינה, ודא עקא שא"א להוציא דבר אמת בדורינו בענין זה, אמנם בא"י הקרובים אל החלל והמה תחת ממשלתם וממשלת המפלגות בודאי נוגעים ביותר. הרחמן יצלינו מהם ומהמונם וידריכנו בדרך האמת." (אות קעב)[10].
ומעתה כל המכבד שכלו, עיניו יראו ולבבו יבין שדעת האדמו"ר מסאטמר דעת מיעוט היא, ותו לא מידי. וברור הדבר, שהתנגדות הרב שך וכו' למדינה לא נבעה אלא מתוך התנגדות לתנועה הציונית שחרטה על דגלה כי ככל הגוים בית ישראל, ולא מכיון שלמד את סוגית המדינה כרב מסאטמר, ופשוט.
ולאור כל זאת נבין מעתה עוד ארבעה יסודות בשיטתו הנוגעים לענינים מעשיים. ואלו הם:
ז. אין היתר לקבלת תקציבים מהמדינה. עיין בספרו על הגאולה ועל התמורה (אות פ – פד), שהאריך בזה מטעם של נגיעת שוחד וכח הפועל בנפעל.
ח. איסור הליכה לבחירות.
(אות קמא): "מעתה נוכל להבין גודל האיסור לילך אל הבחירות, שמלבד מה שעוברים על לפני עור וכו' הבוחרים המה המביאים והגורמים לכל האיסורים שיש בהם ע"ז ומינות והעברה על השבועה לפני הקץ וכו' בזה עצמו הוא מודה בע"ז הטמאה הזו ונעשהג"כ שותף באמצעות כל באי כוחו".
ט. איסור הליכה למקומות הקדושים
עיין בספרו על הגאולה ועל התמורה (אות פח -קי) שאסר ללכת לכותל ולמקומות הקדושים שנכבשו מכמה טעמים. ובנוגע למערת המכפלה כתב (אות קז) : "ובענין הליכה למערת המכפלה חוץ מחששות הנ"ל אין לנו לחפש ולהנהיג מנהגים חדשים שלא הנהיגו אבותינו, וזה אלפים שנה שלא הלכו בני ישראל למערת המכפלה".
יא. לימוד בלשון עברית.
(עמ' תכז): "וחם לבי בקרבי בהגיגי מגודל התמיה העצומה אשר גם שומרי תו"מ בישראל ות"ח אינם מרגישים את חומר העון כי נורא הוא שמניחים ללמוד בביה"ס לנערים את לשונם הטמא שקוראין אותו עברית וכו' ועדיף מס"ת שכתבו מין שצריך לשורפו עם האזכרות שבו וכו' ומכ"ש בזה הלשון שנתחבר ונתחדש ע"י המינים".
ועתה אמור לי אתה, מי מגדולי ישראל שהזכרת סובר כמותו?
הרי שלך לפניך, ותן לחכם ויחכם עוד, כי לא רציתי להאריך ולתרגם את דבריו הלכה למעשה כיצד אנו ורבותינו נראים בעיניו, אך זאת אומר – ביטויים חריפים אלו שכתב הרב הם קצה הקרחון בלבד. אך הקרחון עצמו, שעליו יושב הכל הוא מה שחידש, שכל נגיעה במדינה, בדיבור מחשבה או מעשה הוא כפירה ואפיקורסות. ובמילים אחרות ואי אפשר לומר אחרת, שלנו יש י"ג עיקרים ולחסידי סאטמר יש י"ד. והעיקר הי"ד הוא ענין המדינה כאמור, וממילא חסיד שכזה נמצא במלכוד אדיר, כי ברגע שהוא יכיר במושג של עליה המונית לארץ, הליכה לבחירות, מדינה יהודית או כל מה שמנינו לעיל, הרי כופר באחד מעיקרי תורתנו [לפי הבנתו], וממילא תגובתו תהיה כמו תגובת כל אחד מאיתנו ברגע שנראה סטיה מאחד מעיקרי הדת שאנו אמונים עליהם, ה' יאיר עינינו.
ולחתימת זה המאמר לא אוכל להתאפק מלהביא את דברי מופת הדור הגר"ע יוסף בספרו הגדול 'יביע אומר' (ח"ו או"ח סי' מא אות ה'), שבכלל דבריו דברינו וז"ל:
הן אמנם רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, וכעין מ"ש בירושלמי (ריש ברכות), ר' חייא ור"ש בן חלפתא הוו מהלכין וראו איילת השחר שהיה בוקע אורה. א"ל ר"ח לר"ש בן חלפתא ברבי כך היא גאולתן של ישראל בתחלה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת, מ"ט, כי אשב בחשך ה' אור לי. ובמגילה (יז:) מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא. והגר"מ כשר שליט"א בספרו התקופה הגדולה (עמודים שעד – שעח) הביא כרוז בשם דעת תורה, שחתומים עליו כמעט כל גדולי הדור, וקוראים את הקמת מדינת ישראל בשם אתחלתא דגאולה, מכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה….ולא אכחד כי באמת עם כל הצללים הנ"ל, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות וכו' עיין שם.
החותם בהערכה לכל עמלי תורה, את והב בסופה, חיים והב.
[1] והנה, להביא את כל שאלותיו ותשובותי לא תמיד ימצא בהם הקורא טעם, מכיון שעליו להיות מונח במאמר וראיותיו כדי להבין היטב את הקושיא והתרוץ. לכן אמרתי אני אל לבי להביא כמה מהשגותיו בלבד שבהם יש תועלת כללית לקורא ומהם ובם יתבארו יסודות בסוגיא זו. עם זאת, הרוצה להעמיק בסוגיא זו ולראות את מאמרי שהתפרסמו עד כה ואת תגובתו אליהם ואת תגובתי אליו יכול לקבלם בכתובת זו jhhouvc@gmail .com
[2] "אי אפשר לבוא תשועה לישראל אלא ע"י זכאין שיש להם זכות התורה והמצות" (אות קלח).
[3] "גם מה שנמצא באיזה מקומות בדברי חכז"ל שהגאולה תהיה קמעא קמעא, כ"ז יהיה אחר ביאת המשיח כי אורו של משיח נורא הוא מאד, וא"א לסבול אור גדול כזה בפעם אחת" (אות סט).
[4] "מי שחושב ההיפך, שיש מציאות לגאולה בלא תשובה הרי הוא חושב כנגד המבואר בקרא והוא כופר בתורה רחמנא ליצלן" (אות מב).
[5] הנה זה ודאי שמה שאמרו בקרא ובגמ' אזהרה על ישראל – סתם בלי זמן, שא"א ליתן אח"כ גבול וזמן על אותה האזהרה" (אות ע) .
[6] "דכיון שיציאה מן הגלות קודם הזמן הוי כפירה בתוה"ק ובאמונה, לכן אפילו אם עושה זאת מחמת כפיה של הריגה וכו', מכל מקום הוי כשאר עניני כפירה שמחויב למסור עצמו להריגה" (אות עו).
[7] "כי אפשר להסכים לפי חוקי התורה להקמת מדינה יהודית בחלקה של ארץ ישראל, בלי לכפור על ידי כך באמונת ביאת הגואל. ואין לחשוש שהחפשים ירדפו במדינה היהודית את הדת ועל כן אסור לדחות בהחלט דבר מדינה היהודית, אלא צריך לדרוש את הרחבת גבולותיה, ולחייב שחוקת מדינה היהודית תהא על יסודות הדת והמסורה, וכן למחות נגד זה שלא שאלו את פי היהדות החרדית ולא צרפו את באי כחה למשא ומתן. ונצחו אומרי הן! וכל ההחלטה נתקבלה בנוסח של חיוב" (עיתון הפרדס תשרי תצח"ר עמ' 8 אפשר לקבלו במייל הנ"ל)
[8] שם.
[9] אל נא תיבהל מהמינוח קורא יקר, שהרי כל ספרו "על הגאולה ועל התמורה" מלא מזה.
[10] עיין מה דאשתפיך חמימי על דברים אלו בספר פוקח עיורים עמ' ט. (ניתן לקבלו במייל הנ"ל)