במאמר הקודם עסקנו בהיות העיר שכם ראויה לתואר 'שכם עיר הברית'. בפרשת בנין המזבח בהר עיבל נכתב הפסוק – "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ-לֹהֵיךָ", ובהמשך אותו יום, במעמד הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל, נכרתה ברית הערבות בין הקב"ה ובין עם ישראל, וכן בין כל בני ישראל איש עם רעהו. מקור הדין של כל ישראל ערבין זה לזה' התקבע שם. לאחר מכן, בסוף ספר יהושע, שוב נכרתה ברית בעיר שכם.
סיימנו במילים, שכגודל מהותה של הברית, כך גודל סיכונה. דווקא בשכם עומדת ותלויה השאלה האם באמת ישנה ערבות הדדית בעם ישראל. האם באמת אנו עם אחד שלא ניתן לחלוקה? הברור הגדול והנוקב בשאלות אלו מתרחש בשכם.
במאמרנו זה ניגע באותן נקודות כואבות.
כאשר יעקב אבינו שולח את יוסף הצדיק מעמק חברון לראות את שלום אחיו בשכם, כותב רש"י – "ויבא שכמה – מקום מוכן לפורענות. שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד, שנאמר וילך רחבעם שכמה (מלכים א יב א)[1]".
כל אחד מהאירועים הללו צריך לימוד – לא רק מתוך דברי התורה, אלא מה אנו יכולים ללמוד מן הביקור במקום, כאשר ארץ ישראל, הריה ועמקיה, משמשים במקרים רבים כפרשנים הטובים ביותר לפסוקי התנ"ך, ואפשר ללמוד מהם הרבה רקע, המסייע מאוד להבנת הענינים.
במאמר הראשון על שכם הזכרנו, שהמקום הראשון המוזכר בתורה שאברהם אבינו מגיע אליו בארץ ישראל הוא שכם. "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". את הקנין הראשון בארץ, עושה אברהם אבינו במערת המכפלה אשר בחברון.
גם יעקב אבינו ממשיך בדרך זו, וגם הוא בחזרתו מחרן מגיע לשכם, ומקדים וקונה בה חלקת אדמה. "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל".
במאמר הראשון למדנו על אברהם אבינו, כעת נלך בדרכו של יעקב אבינו:
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם".
מה פרוש המילה "שָׁלֵם"? מה כוונת התורה בתוספת הלשון "עִיר שְׁכֶם"?
כולנו מכירים את פרושו של רש"י, המביא את הגמרא במסכת שבת (דף לג) שדרשה את הפסוק: "שלם – שלם בגופו, שנתרפא מצלעתו, שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון, שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן".
אך על פי פשוטו, כותב הרשב"ם – "עיר ששמה שלם". את הלשון 'עיר שכם' מבאר הרשב"ם שהיא עירו של שכם בן חמור החיוי[2].
כלומר, לפי הרשב"ם יעקב אבינו הלך דרך עיר ששמה שלם. האם אנו יכולים לזהות את מיקומה של העיר הזו?
חד משמעית – כן! ישנו כפר שבאופן זמני גרים בו ערבים, הסמוך לעיר שכם, ונקרא בשם "כפר סאלם".
הנה העיר "שלם" שליד שכם[3].
הכפר – העיר הזו נמצאת בין רכס כביר שעליו נמצאת אלון מורה, ובין רכס הגדעונים שעליו בנויה איתמר וגבעותיה.
אם כן, כותב לנו הפסוק, יעקב אבינו לא נכנס לארץ באותה הדרך בה נכנס אברהם אבינו, אלא בדרך אחרת. לנגד שניהם עמדה המטרה להגיע לעיר שכם – על כל מעלותיה הרבות שעסקנו בהן, וסודותיה שלא כולן ידועים לנו[4]. אך כל אחד מהם בחר בדרך אחרת להגיע לשכם. אברהם בחר את דרך עמק תרצה, ששם גם עברו בני ישראל מערבות יריחו אל שכם "דרך מבוא השמש", ויעקב בחר בדרך הדרומית לה – דרך העיר שלם.
ונשאלת השאלה, מדוע שינה יעקב? מדוע לא הלך בדרך הפשוטה, שהכל הולכים בה?[5]
מי שיתבונן בשטח, יראה שהקושיה קשה כפליים!
דרך עמק תרצה היא דרך קלה ונוחה – מישורית, עם עליה הדרגתית מאוד קלה לכיוון שכם. יש בה מים זורמים בשפע, ופירות עסיסיים. כבר הזכרנו במאמרים הקודמים את דברי חז"ל על מסעם של בני ישראל מחציית הירדן להר עיבל – "תני, רבי אליעזר בן יעקב אומר, לא בא הכתוב אלא להשוות להן את הדרך, ולומר: בדרך ילכו, ולא בשדות. בישוב ילכו, ולא במדבר. בערבה ילכו, ולא בהרים".
לעומתה, הדרך בין איתמר לאלון מורה, העוברת ליד 'שלם' – אמנם אפשר ללכת גם בה, אך היא קשה הרבה יותר. היא איננה מישורית באותה מדרגה, אלא יש בה עליות וירידות. המעבר אליה מבקעת הירדן דורש עליה משמעותית בהר, והיא הרבה פחות נוחה.
אם כן, מדוע בחר יעקב ללכת דווקא בה?
כאשר הבטנו על עבר הירדן, הקושיה גדלה כפליים. את מעבר יבוק, שדרכו הגיע יעקב לירדן, ניתן לזהות באופן ברור, בין שני רכסי הרים בעבר הירדן. כאשר חוצים את הירדן, מעט דרומית לו, מתחיל עמק תרצה, הפונה מבקעת הירדן מערבה אל שכם. יעקב חלף על פני הכניסה הזו, המשיך בדרכו דרומה, ורק אח"כ פנה מערבה דרך עקלקלות אל שכם. אם כן, הקושה 'מדוע?' מחמירה כפל כפליים!
כמדומני, שהתשובה לכך כתובה בתורה עצמה, ויחד עם התבוננות בארץ היא מתבררת כמין חומר.
כאשר יעקב חוזר מחרן, הוא פוגש את עשו. "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ". לאחר שיעקב מפציר בעשו לקבל את מנחתו, עשו מציע ליעקב שימשיכו את הדרך יחדיו "וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:" יעקב מתחמק מההצעה, בנימוק כי יש לו ילדים רכים, והרבה צאן. כנגד זה הוא מציע לעשו להתקדם לבדו, ויעקב יתנהל לאטו, ויגיע אחריו אל ביתו של עשו בהר שעיר. "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה". עשו מקבל את ההצעה – "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה".
מה עושה יעקב?
נראה שהוא מתחיל ללכת לכיוון שעיר, כדי שעשו יחשוב שהוא בדרכו אליו, וברגע שמתאפשר, הוא חומק לדרך אחרת.
כלומר, שעיר נמצאת בדרומה של ארץ ישראל. יעקב פונה דרומה, מגיע עד סוכות – "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה", כדי שעשו יחשוב שהוא בדרך אליו, ואף מתעכב שם למשך זמן – "וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת", ומשם הוא פונה לשכם.
סוכות נמצאת דרומית למעבר יבוק. יעקב כבר 'מזמן' עבר את הפתח אל עמק תרצה. לכן, כאשר הוא פנה אל שכם, הוא עושה זאת בדרך הקצרה מסוכות. ועל-כן מיד בפסוק הבא כתוב – "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם"[6].
סברה נוספת שאפשר לצרף לענין, שיעקב חשש שעשו יחזור לאחוריו וירדוף אחריו. לכן הוא פנה מהדרך הטבעית דרך עמק תרצה, ופנה לדרך עקלקלות, כדי שעשו לא יעלה בדעתו שיעקב בחר בה.
*
יעקב מגיע ל'עִיר שְׁכֶם', אך עדיין לא נכנס לתוכה. הוא חונה חוצה לה – "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר".
את מקום חנייתו הוא קונה במאה קשיטה, ובונה שם מזבח. "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל".
רק למחרת, יוצאת דינה לבקר בשכם, שכם חוטף אותה, לאחר משא ומתן אנשי שכם נימולים, שמעון ולוי הורגים כל זכר[7], וההמשך ידוע[8].
האם אנו יכולים לזהות את השדה שאותה קנה יעקב אבינו?
אכן כן!
ממצפה יוסף שבהר גריזים אנו צופים על העיר שכם. שכם של היום רחבה היא עד מאוד[9]. נחל שכם מלא בבתי ישמעאלים, וגם מזרחית לה, בעמק שכם הגדול העטוף בהרים, העיר שכם מתרחבת, ו'בולעת' את הכפרים הסמוכים לה.
בתוך העיר שכם, אנו יכולים לזהות את 'שכם המקראית', המכונה 'תל בלטה'.
כל מי שנמצא על הר גריזים יכול לזהות את שכם המקראית, על פי התצלומים וההסברים התלויים שם.
מזרחית לה, נמצא קבר יוסף. גם הוא מזוהה בקלות ממצפה יוסף. הוא נמצא ממזרח לשכם המקראית, מחוץ לחומות.
בסוף ספר יהושע כתוב – "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה".
אם כן, קבר יוסף הוא מקום השדה שקנה יעקב אבינו[10], והמסורת בשטח מגלמת היטב את הגדרת התורה את מקומה. היא נמצאת מזרחית לעיר שכם – "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר".[11]
יעקב ממשיך משם אל בית אל, משם לחברון, ושם מגיעה פרשיית יוסף ואחיו.
הפסוקים בתורה ידועים. יוסף חולם חלומות. אחיו שונאים אותו. והם הולכים לרעות את צאן אביהם בשכם. "וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם".
מדוע הולכים האחים,כברת דרך כה ארוכה, מחברון ועד לשכם, כדי לרעות את הצאן?
כמה פרושים בדבר, נזכיר שניים מהם:
1. פירוש מאוד 'טכני' –
בקיץ, החלק הדרומי של ארץ ישראל מיובש, אין שם עשב למאכל בהמה, ולכן הם פונים צפונה, היכן שעדיין הארץ פוריה, ויש יותר מרעה לצאנם. ככל שמצפינים, יש יותר מעינות, הארץ יותר ירוקה ולחה, ולאדם ולבהמה יש יותר מחיה. עד היום רבים מהבדואים נוהגים להצפין בקיץ ולהדרים בחורף.
מסיבה זו בדיוק, המשיכו האחים משכם לדותן. כאשר הקיץ התקדם והחום התגבר, גם אזור שכם התיבש כבר, והיה צריך להצפין אל דותן שעדיין מצוי שם מקום מרעה.
2. פירוש 'תורני' –
כאמור, ליעקב היתה חלקת שדה בשכם. יתכן גם, שכל העיר שכם היתה ברשותם, אחרי שהרגו את אנשיה במעשה דינה[12]. הלכו בני יעקב לשכם כדי לשמור על אדמתם[13].
אנו כמובן ננסה כעת ללמוד את פסוקי התורה תוך התבוננות בארץ על פי פירוש זה.
כאמור, מגיעים בני יעקב אל שכם, כדי לרעות את צאנם בתוך השדה שקנה יעקב אבינו.
יעקב מבקש מיוסף לבקר את אחיו – "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה".
יעקב יודע שהם בשכם, וגם יוסף יודע שהם שם. כאמור, הם לא הולכים סתם 'צפונה', אלא אל אותה חלקת שדה השייכת להם.
והנה יוסף מגיע לשכם, ולא מוצא את אחיו. נשים לב לדבר מדהים בפסוק. הפסוק מדייק בלשונו – וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה". הכתוב לא אומר 'תועה בדרך', אלא 'תֹעֶה בַּשָּׂדֶה'. נראה מלשון הפסוק, שיוסף הגיע לשדה – לאותה שדה שקנה יעקב אבינו במאה קשיטה, וציפה לפגוש שם את אחיו; אך הם אינם שם. השדה אינה קטנה. הן מחירה היה מאה קשיטה. הוא מסתובב בשדה אנה ואנה, ולא מוצא את אחיו. תועה 'בשדה' דייקא.
"וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים".
יוסף רואה שהם אינם בשדה. הוא שואל את האיש האם הוא יודע היכן הם רועים. עמק שכם רחב ידים. אם בשדה נגמרו העשבים למרעה, אולי בשאר העמק נשאר עדיין מקום להאכיל את בעירם. מצפה יוסף לשמוע היכן בסביבות שכם אפשר למצוא אותם.[14]
אך האיש משיב לו – "וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה".
מה פירוש "נָסְעוּ מִזֶּה"?
אכן ישנו מדרש חז"ל שמביא רש"י – "נסעו מזה. הסיעו עצמן מן האחוה". אך אנו נדרשים לפשוטו של מקרא. "נָסְעוּ מִזֶּה" פירושו שהם אינם כאן באזור, אלא נסעו לאזור אחר.
להיכן הלכו? ממשיך האיש ואומר – "כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה".
נשים לב – האיש לא אומר שהם הלכו לדותן, אלא הוא שמע שהם אומרים, שבכוונתם ללכת לדותן.
מדוע כך מתבטא האיש?
כאשר נמצאים בשטח, התשובה ברורה.
אי אפשר לראות משכם את דותן, ולכן האיש אינו יכול לדעת בוודאות שאכן הם הלכו לדותן, אלא רק לשער כך, מתוך ששמע אותם מדברים על תכניותיהם.
כעת נדייק שוב את הפסוק, ונבין בו הסבר נוסף, שרק כאשר נמצאים במקומות הללו אפשר להבין אותו.
אומר האיש – "נָסְעוּ מִזֶּה". נסביר כעת, שהאיש מצביע באצבע על הדרך שבה הם הלכו, ואומר "נָסְעוּ מִזֶּה". כלומר – מדרך זו הם נסעו.
וכעת נראה דבר נפלא:
יוסף שואל את האיש – "וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים". האיש משיב – מה שאני יודע זה שהם "נָסְעוּ מִזֶּה" – כלומר, מהאזור הזה הם נסעו, ואני יכול להצביע על הדרך בה הם הלכו – 'מִזֶּה'. את זה ראיתי. לעומת זאת, להיכן הם הגיעו והיכן הם כעת, אינני יודע. אני רק יכול לספר ש"שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה". מתוך דבריהם אני יכול לשער.
נביא כאן את דברי הספורנו, שכמדומני שהרבה ממה שהסברנו כתוב שם.
תועה בשדה. הולך אנה ואנה למצוא מקום מרעיתם. מה תבקש. שאינך הולך על דרך אחת ביושר. איפה הם רועים. באיזה חלק מזה המקום. נסעו מזה. אין ספק שנסעו מזה המרעה, ואין לבקשם באחד מחלקיו. כי שמעתי אומרים. והטעם שאמרתי שבודאי נסעו הוא כי שמעתי אומרים 'נלכה', לא שראיתים נוסעים:אחר אחיו. אע"פ שלא מצאם בשכם כדבר אביו, טרח יותר ממה שצוה להשיג רצון אביו.
*
שכם – עיר הברית – העיר ערבות ההדדית.
שכם נבחנה בערבות של אחי דינה, ונכשלה בערבות של אחי יוסף. יוסף מגיע לדותן, ונמכר לעבד במצרים. הערבות נפגמה, ולדורי דורות נשארנו עם חטא מכירת יוסף.
נשארנו עם הרבה 'חובות' למאמרים הבאים על הפורענויות שהיו בשכם. אך אי אפשר שלא לסיים בתיקון מה של הערבות ממכירת יוסף.
הזכרנו לעיל את הפסוק בסוף ספר יהושע – "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה".
דורשת הגמרא במסכת סוטה (דף יג.) – "מאי שנא בשכם? אמר ר' חמא בר' חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו".[15]
ערבות ישראל נשברה בשכם. יוסף נמכר בתהליך שהחל בשכם, והמשיך בנכלי דתות בדותן. אך התיקון חייב להיות שוב בשכם.
שכם זו עיר הברית, וכאשר בני ישראל רוצים במידת מה לתקן את הגנבה – את מכירת יוסף – הדרך היא לשוב לשכם, ולבטא שם שוב את הברית של המקום ההוא.
בשכם נקבר יוסף. מתי? איננו יודעים. אך אולי הדברים קשורים למעמד הברכה והקללה – מעמד הערבות ההדדית שהיו בהר גריזים והר עיבל, כאשר הכהנים והלויים היו באמצע – בשכם.
[1] האמת היא, שגם רש"י לא הזכיר את כל הפורענויות שהתרחשו בשכם. נזכיר רק את אבימלך בן גדעון ומשל יותם, שקרו גם הם בשכם. אולי בהזדמנות נבוא לביקור נוסף באזור, הפעם ביצהר ואיתמר, ונבין בדיוק היכן קרה כל דבר בפרשה הכואבת הזו.
[2] ולאור הממצאים במקום אפשר להציע, ש'עיר שכם' פרושו – העיר הסמוכה לשכם.
[3] בניגוד לירושלים, שגם היא נקראת 'שלם' – "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין". מדגיש כאן הפסוק, שזו שלם השייכת לשכם, או הסמוכה לעיר שכם. וכעין זה מצאנו רבות בתנ"ך, שאותו שם ניתן לערים שונות, ומציינים אותם כדי להבדילן זו מזו.
[4] כדאי להביא את דברי רש"י על אברהם אבינו. "ויעבור אברם בארץ. נכנס לתוכה: עד מקום שכם. להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם: אלון מורה. היא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה".
[5] את הדברים הללו לא אמרנו בטיול של 'קדושת ציון' בסביבות שכם. מדוע? כי כדי להבין היטב את המשך הדברים, צריך לבקר באיתמר – ברכס הגדעונים בצדו המזרחי. שם יש תצפית נפלאה על בקעת הירדן, שמבט שם יבהיר את הדברים בשטח בצורה מרשימה. בע"ה עוד חזון למועד.
[6] ידידי הרב יצחק הופמן הסב את תשומת לבי לפסוק שמופיע פעמיים בספר תהילים – "אֱ-לֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד" (ס ח, קח ח). המפרשים התלבטו בפרוש הפסוק. בין דבריו כתב רש"י את המשפט הבא – "תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם".
[7] על פניו נראה שהם מקיימים את הדין הכתוב בחומש דברים פרשת שופטים פרק כ פסוק יג – "וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב", שנפסק להלכה ברמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ד, ואכמ"ל.
[8] אמנם יש הרבה מה לעסוק בסוגית שמעון ולוי בשכם, אך במאמרי זה אינני מרחיב בדברים על כך. הסיבה: כי אין לי בזה הבנה המתחדשת מתוך התבוננות בשטח. כל מה שלמדתי בסוגיה זו, אפשר להבין גם בבית המדרש, מבלי להגיע למקום עצמו. זאת למעט, כמובן, ראית מקום אהל יעקב בחלקת השדה, ואת ההבנה כי מעשה דינה היה כאשר אהל יעקב היה מחוץ לשכם, ומשם יצאה דינה ויצאו אחיה.
את זה כתבנו כבר במאמר עצמו.
[9] כבר הרומאים הרחיבו את העיר שכם, וקראו לה 'העיר החדשה', ובלע"ז נאו פוליס. הערבים, שאינם יכולים לבטא את האות פ', קוראים לה 'נאבלוס'.
[10] סביר מאוד, שהשדה היתה הרבה יותר גדולה מאשר קבר יוסף עצמו, אלא שהוא נקבר בחלק מהשדה.
[11] 'את פני' – משמעותו גם מזרחית לעיר, וגם מול שער העיר.
[12] יש אומרים, שגם העיר שכם נשארה תחת רשותם, ולכן, כאשר בני ישראל הלכו למעמד הברכה והקללה, העיר שכם היתה פנויה מכנענים, והיו הכהנים והלויים יכולים לעמוד שם ולקרוא את הדברים.
מענין לציין, כי בספר יהושע לא מוזכר כיבוש העיר שכם, ואולי מאותה סיבה.
[13] הערת המערכת: אולי גם כנאמנים לשיטת אברהם סבא להרחיק מהגזל, הלכו לרעות את הצאן בשטח שנקנה בכספם והמרעה שייך להם.
[14] ממצפה יוסף אפשר לראות עד כמה עמק שכם רחב ידים, ומצדו האחד אין רואים את צדו השני.
[15] לענ"ד מכאן גם ראיה, שמקום רעית הצאן של אחי יוסף בשכם היה בשדה שקנה יעקב, וכן במלים "תועה בשדה" – כוונת הפסוק לשדה הידועה שקנה יעקב.