משנת ת"ק – עיקר ימות משיח בן יוסף
במאמר הקודם נתבאר, שימות משיח בן יוסף התחילו במקצת מתחילת האלף השישי, ובמאמר זה נבאר בס"ד, שעיקרם של ימות משיח בן יוסף התחילו משנת ת"ק לאלף השישי.
*
מהלך א:
בשנת ת"ק התחילה גאולת ולידת ישראל – כנגד "בקר יום שישי" שבו נברא אדה"ר
*
הגר"א
כפי המבואר בזוה"ק פרשת תרומה (דף קעו, ב), "שיתא אלפי שנין תליין בשיתא קדמאי". כלומר, ששת אלפי שנות הבריאה הן כנגד ששת ימי בראשית, וכל אלף שנה – ת"ק (500) שנים ראשונות שלו הם כנגד י"ב שעות הלילה, והת"ק שנים אחרונות שלו הם כנגד י"ב שעות היום [כי היום הולך אחר הלילה, כמו שנאמר בבריאת העולם "ויהי ערב ויהי בקר"].
וממילא, כמו שבבוקר של יום השישי התחילה בריאתו של אדם הראשון (כמבואר במסכת סנהדרין לח, ב), כך במקביל לזאת, בשנת ת"ק לאלף השישי החלה עיקר תקופת הגאולה הקרויה 'יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ' (ישעיהו סו, ח – ועיין ב"נצח ישראל" למהר"ל פכ"א "כי יהיו ישראל נחשבים כאילו נולדו…") – דהיינו בניה ישראל הקרויים אדם. (יחזקאל לד, לא; בבא מציעא קיד, ב).
*
והוא מה שכתב ב"קול התור" (פרק א' סימן ד').
"עקבות משיחא [= ימות משיח בן יוסף (וכנ"ל מהגרי"א חבר. במאמרים קודמים)] בכללות – נפתחו תחלה בשעה הראשונה של בוקר יום הששי לשתיתאה, היינו שנת ת"ק לאלף הששי דנא.
רבנו התחיל בגלוי רמזי התורה בהיותו בן עשרים שנה בשנת ת"ק – תחלת השעה הראשונה של אור בוקר יום השישי באלף השישי, אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא, לפעם ברוח קדשו, לגלות רזי התורה קימעא קימעא ביעודו של משיח הראשון..".
*
ה"אור החיים" הקדוש:
יסוד זה שימות המשיח מתחילים בשנת ת"ק לאלף השישי – משום ששנת ת"ק היא כנגד הבקר של יום השישי לבריאת העולם – מבואר בדברי האור החיים הקדוש [הוא היה נשמת משיח בן יוסף, כמבואר ב"קול התור" פ"א סימן כ"ג]:
"והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף הששי…"
א]. בפירוש אור החיים על התורה (ויקרא ו, ב) "כל הלילה – שהוא זמן הגלות הנמשל ללילה… עד הבוקר – שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר, והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף הששי, לפי מה שקדם לנו מדבריהם ז"ל (ב"ר יט, ח) כי יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, ומהשכל, יהיו ת"ק ראשונה מדת לילה, ות"ק שניה מדת יום, והודיע ה' כי "עד הבוקר" – כי שכשיגמור ת"ק שנה בגלות עד הבוקר שיהיה העליה".
"ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה – בהתחלת חמש מאות מאלף הששי"
ב]. שם (במדבר כו, כב): "וכנגד גלות אדום שאנו עדיין בו, אמר "אלף וחמש מאות" [שנה, דהיינו מתחילת האלף החמישי, עד אלף השישי שנת ת"ק].. וכיון שלא זכו יתחיל החשבון מאלף החמישי וחמש מאות מאלף הששי, ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום".
"וזה לך האות – הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי.."
ג] "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה – אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב – וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב – וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד, יז).
וכתב האור החיים: "…כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין צח א) שאמרו בפסוק 'בעתה אחישנה' – זכו אחישנה לא זכו בעתה, והוא רחוק מופלג, וזה לך האות הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי, וכנגד ב' קצים אלו דבר הכתוב, כנגד אם זכו אמר אראנו.. – שאינו רחוק כל כך.. וכנגד קץ בעתה אמר אשורנו כמו שצופה מרחוק".
"..וזה לך האות הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי" – משמע שרומז ששנת ת"ק הוא ה"לא זכו – בעתה". ויש לציין, שבאותה שנה – האור החיים זיע"א עלה מהגלות לארץ ישראל.
*
ה"חתם סופר" ומקובלים
ה"חתם סופר" (שו"ת חת"ס, ח"ו, סימן ס"א) ג"כ הולך באותו מהלך של הגר"א והאור החיים: ששנת ת"ק היא כנגד ה"בקר" של האלף השישי, ומאז מתחילה הגאולה, אלא שהוא מוסיף שצריך להמתין עד 'הנץ החמה', שלפי חישובו הוא בשנת תק"ע [ואז היתה עליית תלמידי הגר"א, וכפי שנתנו לזה סימן בשנת תק"ע בשופר גדול – ובעיקרון גם להגר"א זה הולך באותו אופן. ויתבאר כל זה במאמר הבא].
*
העיקרון הזה מבואר ג"כ בספר "אהל חיים" (ח"א עמוד 62) בשם הגאון רבי יצחק כרשני זצוק"ל (מקובל בתוניס בתקופת הגר"א), וזה לשונו:
"ביום שלאלף שתיתאה, דהיינו לאחר שיעברו ת"ק שנה שהם הלילה שבו, ואז בע"כ ביום זה יגאלו…"
וכן בספר "הקונטריס היחיאלי" (חלק א' "בית השם" דף צח,ב) להמקובל הג"ר יצחק אלפייה זצוק"ל.
***
*
מהלך ב':
בשנת ת"ק מתעוררת הארת האלף השביעי – כנגד חצות יום שישי, שאז מתעוררת הארת השבת
*
ה"מקדש מלך"
אמרו חז"ל (זוהר וירא, קיז, א):
"וּבְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנִים לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי – יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה לְמַעְלָה וּמַעְיָנוֹת שֶׁל חָכְמָה לְמַטָּה, וְיִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם לְהִכָּנֵס לַשְּׁבִיעִי, כְּמוֹ בֶּן אָדָם שֶׁמְּתַקֵּן בְּיוֹם שִׁשִּׁי מִכְּשֶׁמַּעֲרִיב הַשֶּׁמֶשׁ לְהִכָּנֵס לְשַׁבָּת, אַף כָּךְ גַּם, וְסִימָן לַדָּבָר – (בראשית ז) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ וְגוֹ' נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה".
וביאר שם ה"מקדש מלך":
"מכאן נראה שחצי יום הששי הם ת"ק שנה [הראשונים של האלף השישי], וחצי השני הם ת"ק אחרים [האחרונים], ולכך בשית מאה שנין אערב שמשא לאעלא בשבתא [=ולכן בתחילת המאה השישית, כלומר שנת ת"ק – מעריב השמש להיכנס לשבת] – כי נכנסנו בחצי יום הששי הסמוך לשבת. ולפי זה ליל ששי אינו עולה בשם, כי נהורא עמיה שרי, ולפניו כחשכה כאורה, והלילה בכלל היום הוא".
ונראה ביאור הזוה"ק עפ"י ה"מקדש מלך", שיש כאן מהלך שני, עפ"י בחינה אחרת – שאין לילה וחושך לפני הקב"ה, וממילא תחילת האלף השישי הוא כנגד הבקר של היום השישי, ושנת ת"ק היא כנגד חצות היום של היום השישי, שאז מתחיל להתנוצץ הארת ה"שבת", וממילא במקביל לזה, גם הארת "האלף השביעי – יום שכולו שבת" מתעוררת מ"..שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנִים לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי" – דהיינו המאה השישית – שנת ת"ק לאלף השישי.
וזה תוכן ימות המשיח – שיש בהם קדושת "שבת", כי הם מקבלים מקדושת שבת – האלף השביעי, וכמש"כ הרמח"ל ("אוצרות רמח"ל", עמ' רסז-ח):
"בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה'" (ויקרא כד, ח) – אלו הם שני שבתות שאמרו (שבת קיח, ב): "אם ישראל שומרים שני שבתות כהלכתן – מיד נגאלין".. הם שני שבתות בסוד ימות המשיח והנצחיות [= האלף השביעי], כי גם ימות המשיח – "שבת" נקראו, בסוד תוספת מחול על הקדש".
ועוד כתב הרמח"ל ("אוצרות רמח"ל", ישעיה, עמוד ק"מ):
"..כי זהו מענין שאומרים, שטוב לטעום ממאכלי שבת בערב שבת, כי אז יש איזה הארה של שבת [עיין "שער הכוונות" להאריז"ל טבילת ע"ש דף ס"ב ע"ב – ועיין משנה ברורה סימן ר"נ סק"ב] – אף כאן הקב"ה רוצה להטעים לבריותיו מגילוי השכינה שיהיה בעוה"ב, שהוא סוד שבת – אף בימות המשיח שהוא סוד ערב שבת".
וזהו שאומר הזוה"ק "וְיִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם לְהִכָּנֵס לַשְּׁבִיעִי" – שמשנת ת"ק תתחיל התנוצצות אור האלף השביעי, "כְּמוֹ בֶּן אָדָם שֶׁמְּתַקֵּן בְּיוֹם שִׁשִּׁי מִכְּשֶׁמַּעֲרִיב הַשֶּׁמֶשׁ לְהִכָּנֵס לְשַׁבָּת" – מפני שמחצות יום השישי מתחיל התנוצצות אור השבת.
*
רבי משה דוד וואלי – גדול בית מדרשו של הרמח"ל
גם רבי משה דוד וואלי הולך כמו המהלך שנתבאר לעיל בדברי הזוה"ק ע"פ ה"מקדש מלך", וכמש"כ ב"ספר הליקוטים" (ח"ב עמוד תקל"ב):
"שהאלף השישי הוא כנגד היסוד, ולו משפט הגאולה באמצעיתו – לעומת יום הששי שמחציו והלאה קדושת שבת הולכת ומתגברת". [ועד"ז כתב שם ח"א עמוד ר"ל; ח"ב עמוד תשמ"א. יובא להלן].
*
ונביא את לשונותיו:
"שהגאולה במאה השישית של אלף השישי"
א]. בביאור רמד"ו (ויקרא עמוד שכז) על הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וגו' (ויקרא כו, מב): "שהגאולה במאה השישית של אלף השישי…".
"האלף השישי כנגד היסוד שהוא הגואל – וא"ך חילק"
ב]. "וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים" (מלכים א – יא, לט).
וכתב רמד"ו (שם עמוד ק"ח): "אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים" – דאינון שית אלפי שנין דהוי עלמא כנגד ששת ימי המעשה, כי באלף השישי שהוא כנגד היסוד, יג"ל פז"ק – י'ג'ל'ה פ'ורקן ז'רע ק'דושים (עיין רמד"ו ויקרא עמוד שכ"ז; "אדיר במרום" עמוד מ"ה), כי היסוד על כל פנים הוא הגואל, וא"ך חילק, והמשכיל יבין".
ביאור הדברים: כשהכתוב אומר "אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים" [דהיינו לא כל הששת אלפי שנים] – הוא כאילו אמר "אך באלף השישי תתחיל הגאולה". ובפרט שהאלף השישי הוא כנגד ה"יסוד" שנקרא "כל", וזהו שאמר "אַךְ לֹא 'כָל' הַיָּמִים", שלא אענה את זרע דוד ביום השישי הנקרא "כל" – שמתוך שאר הימים.
אמנם ה"אך באלף השישי תתחיל הגאולה" – חילק את האלף השישי, לומר שרק באמצעיתו תתחיל הגאולה, דהיינו בשנת ת"ק.
"לאחר חצי האלף השישי – ימות המשיח"
ג]. "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א,כז).
וכתב רמד"ו (שם עמוד כ"א): "גם נרמז בפסוק הזה קץ של גאולה שלמה, כי הה' תיבות הם האלפים [ה' התיבות "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" – מרמזים לה' אלפי שנות העולם], ועילוי ראשי תיבות הפסוק – כחצי האלף הששי [ראשי התיבות "צִ'יּוֹן בְּ'מִשְׁפָּט תִּ'פָּדֶה וְ'שָׁבֶיהָ בִּ'צְדָקָה" – בגימטריא חמש מאות, לרמז לחמש מאות שנים הראשונות של האלף השישי], שהוא מביא אחר כך את חציו השלם של ימות המשיח, שצריכים להיות כימי השמים על הארץ, וכשני האבות, כמו שפירשתי על מדרשם ז"ל במקום אחר ע"ש" (ספר הליקוטים ח"ב עמ' תשמ"א. הובא להלן).
"בחצי האלף הששי – צריך שיבא הגואל עכ"פ"
ד]. ב"ספר הליקוטים" (ח"א עמוד ר"ל): "ענין אמרם ז״ל: "אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב" – זה דווקא קודם זמנו, שהוא בחצי האלף הששי ערב שבת קודם חצות. אבל בחציו ממש, שהוא בחצות של ערב שבת, והוא סוד ״בעתה״ שאמר הכתוב – אז צריך שיבא על כל פנים בדור כמות שהוא, ויתוקן בעל כרחו, ואלו חבלי משיח. כי צריך בלי ספק שתעורר קדושתו של יום השבת, ותתחיל להתנוצץ להופיע במנוחתו של ערב שבת בחצות ממש…".
"ימות המשיח צריך שיהיו ת״ק שנה, בלי ספק"
ה]. ב"ספר הליקוטים" (ח"ב עמוד תשמ"א): "איתא במדרש ילקוט פרשת עקב (רמז תתע"א בשם מדרש ילמדנו – ועיקרי הדברים בירושלמי ברכות פ"א ה"א; במדבר רבה יח, כא) כתיב: (דברים יא, כא) 'לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ', מהלך ת״ק שנה יש מן השמים עד הארץ, כך יחיו ישראל כשני האבות, אברהם קע״ה, יצחק ק״ף, יעקב קמ״ז, סך הכל תק״ב, והשני שנים שהותירו, היו שתי שנים של אברהם שלא הכיר את בוראו עד שהיה בן שלש שנים, לכך לא נמנו עם שאר האבות (עכ"ד המדרש).
הנה כדי להבין את המדרש הזה על בוריו, צריך לידע תחילה שאינו יוצא מידי פשוטו ממש, שהרי ימות המשיח צריך שיהיו ת״ק שנה בלי ספק, כימי השמים על הארץ, כפירושם ז״ל בענין.
והטעם הוא, לפי שחצי האלף הששי הוא ממש כנגד חצות היום של ערב שבת, וכל אותן הת׳׳ק שנים צריך שיהיו ימות המשיח, שהרי האלף השביעי עצמו הוא סוד העוה״ב כידוע, שהוא מכוון אל יום השבת ממש…".
*
מהלך ג:
בשנת ת"ק מתחילים תיקוני משיח בן יוסף – כנגד חצות יום שישי שבו חטא אדה"ר
*
הרמח"ל
גם הרמח"ל ("תיקונים חדשים" תיקון ח' – עמוד פ"ז במהדורת מכון רמח"ל) אומר, שתיקוני משיח בן יוסף מתחילים מ'חצות היום' של האלף השישי.
והמהלך של הרמח"ל הוא בדרך שלישית: מצד שתפקידו של משיח בן יוסף – לתקן את מה שחטא אדם הראשון בעץ הדעת, וכמו שאדה"ר חטא ביום השישי בחצות היום (עיי"ש בהערה 23 במהדורת מכון רמח"ל), וכן חטא העגל שהוא המשך של חטא אדה"ר, היה בחצות היום, וכמש"כ במעשה העגל (שמות לב, א) 'וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה', ודרשו חז"ל "כי בא שש שעות" (עיין בפירש"י) – כך משיח בן יוסף מתקן מהאלף השישי לאחר חצות שלו (עיי"ש בהערה 25).
וכלשונו של הרמח"ל (מתורגם):
"וגם משיח בן יוסף, אחר חצות היום של יום השישי [דהיינו האלף השישי – עיין אדיר במרום עמ' צ"א. ועיין הגר"א בספרא דצניעותא עמוד ל"ד ב' (שם הערה 25)] – מיועדת לו המיתה, לתקן תיקון שלם. ומשם והלאה יתחברו שני האילנות כאחד, לעמוד בשלימות אחת.
ועם כל זה, אריכות הגלות ותיקונים שנתקנו בה – מצילים אותו ממות, וזכות בעלי הקבלה מחזקים את הטוב ההוא, להפרישו מתוך הרע, בלא מות זה" (וכן מבואר ב"קול התור" פרק א' סימן ו').
*
על כל המהלכים הללו ניתן לומר, כי אלו ואלו דברי א-להים חיים, והצד השוה שבכולם, שימות המשיח [בן יוסף] התחילו משנת ת"ק לאלף השישי.