לכבוד העלון החשוב "קדושת ציון", שלומכון ישגא לעלמין מן קדם עתיק יומין.
נתתם שמחה בליבי בראותי את העלון השלישי במספר יוצא לאור, ובתלת הוי חזקה, ויהי רצון שתפרצו ימה וקדמה צפונה ונגבה, ותמשיכו בהפצת דעת תורה נקיה מהשקפות זרות בנושאים החשובים העומדים על הפרק – ישוב ארץ ישראל, קיבוץ גלויות והקמת מדינה יהודית כרצונו וכרצון יראיו.
וברשותכם אסביר לשמחה מה זו עושה. זה כמה שנים שאני מצפה מתי יתאספו בני התורה החרדים אל דברו וידונו וילבנו סוגיות אלו העומדות ברום רומו של עולם. ותחת זו היו עיני הולכות וכלות כל היום בראותי שבנושאים אלו עוסקים דווקא פורקי עול ואנשים בעלי השקפות פסולות. והנה, כהדס במדבר דחביב טובא קם גם ניצב עלון זה והפיח בי תקוה גדולה ובטחון שדבר אלקינו יקום לעולם.
ברשותכם רציתי ליעצכם עצה שנראה לי שתיטיב עם מטרתכם, אך לפני כן אשתף אתכם בסיפורי האישי וע"י כך תתבהר עצתי.
מנערותי חונכתי על ברכי השקפת סאטמר בכל הנוגע לעיניני המאורעות הפוקדים את עם ישראל בשבעים השנים האחרונות. לא שלמדתי במוסדותיהם או גדלתי בקהלם. למדתי בישיבות רגילות לכל דבר וענין, אלא צירוף של כמה גורמים תרמו להשקפה זו. ראשית, הכעס והזעם שהיו לי על ראשי המדינה בעבר ובהווה על מה שעוללו לעם הזה באופן כללי, שהרחיקונו ממסורת ישראל סבא וערטלו אותנו מכל ריח קודש, ועל מה שעוללו באופן אישי לעדתי ולמשפחתי. שכן מבני יוצאי תימן הנני, ומה שסבלה עדתנו תקצר היריעה מלספר, את ספרי תורתם כספם וזהבם לקחו בכניסתם למטוס, את מקצת ילדיהם חטפו ומכרו ואת השאר כמעט והעבירו על דת. ואת המבוגרים שמו לחוטבי עצים ולשואבי מים ובזו לכל היקר והקדוש להם. שנית, האוירה בעולם הישיבות היא פחות או יותר כזו, שבאמת אנו די מתגעגעים לימים הטובים בגלות, שם ישבנו גם למדנו, ואפילו שמות הישיבות תמיד מזכירות לנו מהיכן באנו, פוניבז', גרודנה, סלבודקה, ועצם הימצאותנו בארץ ישראל היא באמת תאונה היסטורית, שהרי הציונים בנו כאן מדינה, קראו לכולם לעלות ו..אופס! אנחנו פה. אבל לאמיתו של דבר, דין ירושלים כדין ליטא ודין בני ברק כדין וורשא. כי באמת אין נ"מ היכן תהיה, שהרי התורה ניתנה במדבר. זאת בערך האוירה שספגתי בישיבה, ואע"פ שהדברים קשים לשמוע, אך הם צריכים להאמר.
ובכן, כך חשבתי עד אותו יום שהקרה ה' לקראתי יהודי בר אוריין, שפשוט גילה לי כמה עובדות היסטוריות שלא ידעתי, אשר גרמו לי לא פחות מזעזוע לכל השקפתי הנ"ל. וכך היה המעשה – היה זה בחולו של מועד סוכות במסיבת ת"ח. והנה אמרתי דבר תורה בשם הגר"א והוא, ששתי מצות אדם מקיים אותן בכל גופו, והן מצות סוכה וישיבת ארץ ישראל, וזה פירוש הפסוק "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון", דהיינו האדם נמצא בשלמות גופו בסוכו ( מצות סוכה) ובמעונתו בציון (ישוב א"י). נענה אותו ת"ח ואמר שיש המשך לאותו מאמר של הגר"א, והוא – "ומה סוכה, תעשה ולא מן העשוי, אף ישוב א"י, תעשה ולא מן העשוי". ביקשתי ממנו שיבאר לי את הדברים, אך במקום לבאר שאלני שאלה שלכאורה אינה ממין הענין, וכך היתה שאלתו – היודע אתה מי הוא האיש אשר אמר שצריך לעלות לא"י, להפריח השממות ולבנות את הארץ, וששומעי לקחו אכן עלו לא"י תוך כדי סיכון גדול, הפריחו שממות ובנו שכונות ומושבות בארץ? עניתי לו (בבורותי) שזה נשמע כמו ז'בוטינסקי או אחד מהחבר'ה האלה. הוא צחק ואמר לי – "זה היה הגאון מווילנא". ואז התברר לי לתדהמתי שהגאון עורר מאד לעלות לא"י ולבנות ולנטוע, ותלמידיו ומשפחותיהם אכן עלו במסירות נפש שלא תתואר ובנו שלוש עשרה שכונות בירושלים ואת פתח תקוה, יסוד המעלה, מטולה וכו', וזה פירוש דברי הגאון, שישוב א"י הוא 'תעשה' – אתה צריך לעשות וליזום, 'ולא מן העשוי' – אל תמתין שיעשה מאליו בידי שמים. ומאז חיפשתי ונברתי בספרים חדשים גם ישנים ועולם שלם נגלה לעיני. הוברר לי מעל כל ספק שיש להפריד הפרדה חדה וחותכת בין מעשה ה' כי נורא הוא, שקיים שבועתו וקבצנו מארבע מאות כנפות הארץ, הכניע שונאינו לפנינו בניסים ונפלאות וחידש שלטון יהודי בארץ ישראל, לבין העובדה שבאופן זמני בלבד שולטים פה לעת עתה ראשי ערב רב. ואל לנו ליתן למציאות עגומה זו לכפור בטובה ח"ו. ומי שאינו עושה הפרדה זו נחשב הוא בעיני כמי שזורק את התינוק עם החיתול וכמשליך הפסולת עם הסולת.
לכן, לעניות דעתי, אם תלמדו את הצבור שלנו מעט עובדות היסטוריות, מי באמת החל לבנות את הארץ ובאיזו צורה, בטוחני שתראו ברכה בעמלכם, שהרי דבר תורה אחד וחמש דקות של היסטוריה ניפצו לי שלושים שנה של שיבוש.
אשמח אם תפרסמו בעלונכם מכתב זה אם יכשר בעיניכם. ומצורף איתו תרומה צנועה להימנות עם עושי מצוה.
בברכת יישר כח, י. עטרי, בני ברק.
הערת המערכת – אכן, דבריו היוצאים מן הלב של הרב עטרי מדברים בעד עצמם, ואף בעל-פה קיבלנו מתלמידי חכמים מובהקים את אותה עצה לכתוב על עובדות היסטוריות שאינן ידועות לציבור. על-כן הוחלט כי החל מהעלון הבא, יופיע מדור קבוע בעלון בשם "זכור ימות עולם", ובו יסופר הסיפור האמיתי של הקמת הישוב בארץ-ישראל לפני כמאתיים שנה, וכן עובדות היסטוריות נוספות, העשויות להאיר את עיני הקוראים.