בלוג

2:30 בלילה. החברותא מן הסתם כבר ישן, חולם, צובר כח. רק אני מסתובב בשדרה שליד הישיבה, מהרהר, מנסה לסגור קצוות במהלך שהצעתי בסוף הסדר. אט אט נוטות מחשבותי אל זמן אלול שהתחיל עכשיו. המשגיח מסר שיחה שכבר שמעתי דומה לה בשנה שעברה ולפני שנתיים, אבל גם אני לא זזתי. כל אלול באה הסתערות, אחרי זה בא החורף והכל שוקע. האם נגזר עלי להישאר תקוע כל החיים במקום אחד, ובכלל – מה שייך תשובה על דברים שודאי אכשל בהם שוב, להיכן צריכות העיניים להיות נשואות, והלב – מה עם חובותיו?

הוי, אני בגן העיר, כבר שוטטתי די בלי להשגיח לאן נושאות אותי רגלי, אבל אני רואה שיש עוד אחד כמוני. קשה להבחין בחשך בין תכלת לכרתי, הנה הוא מתקרב לכיווני. זה ישראל, הוא רק שני ועדים מעלי ומספרים עליו שאפשר לדבר אתו בכל מקום. נו, מסתמא אף אחד לא ניסה לדבר אתו בכלים, ובכל אופן – אי אפשר להכחיש שיש לו כנראה ידיעות מלבד מה שהוא יודע ללמוד כמו שצריך. אם אף פעם לא דברתי אתו אולי עכשיו ההזדמנות, נשמע מה יש לו לומר על מה שהסתפקנו ואולי הוא יביא לי איזה ראשון לא ידוע או מהלך משלו.

אבל הנה הוא פונה אלי.

-סיבובים של אלול כנראה, לא כך?

-כן, מה יש לך לחדש בענין?

-זה כמובן ענין ארוך, אם תרצה נשב על הספסל שם, או אולי עדיף על הדשא כאן?

-אני יותר נח לי על הספסל.

טוב, בלימוד כבר לא נדבר הלילה כנראה, אבל כבר יהיה לי נעים לגשת אליו מחר.

-דבר ראשון יש לנו הבטחה שנהיה באמת אוהבי ה', כך שאנחנו לא מתחילים מאפס. בדרך הפרזה הייתי אומר שאם רק לא היינו מתנגדים בכח כבר מזמן היה כל אחד מאיתנו דבוק בה' ובתורתו בצורה שמעולם לא היתה

-הוי, הגזמת. מלבד ההבטחה שמעולם לא שמעתי עליה, ואם אתה מתכוון למה שכותב רבינו יונה על "ומל ה' את לבבך", אז להזכירך – לשונו היא "כי יעזור ה' לשבים", ומי יודע מה מוגדר "שבים", ודאי שלא מספיק רק לא להתנגד. אבל גם הוא לא אמר שיהיה יותר ממה שהיה אצל אבותינו

-יפה שעלית על הפרשה שדברתי עליה, אבל לא התכונתי לרבינו יונה אלא לרמב"ם שכותב בהלכות תשובה שהבטיחה תורה שיעשו ישראל תשובה בסוף גלותם, ומיד הם נגאלים. ובקשר לדבר השני – הרי שם כתוב "והטיבך והרבך מאבותיך", כלומר יותר מאבותינו

-שומע. צריך לראות את הרמב"ם שם, אבל הוא מדבר על סוף הגלות ואין לא לי ולא לך מושג מתי יגיע הסוף. אם אתה חושב שרואים סימנים, כבר החפץ חיים אמר שרואים סימנים. כמדומה שעברו מאז מאה שנה ומאז ומעולם אמרו שרואים את סימני עקבתא דמשיחא. אחי אמר לי פעם שהרמ"ה, שהיה מהראשונים, כותב שלפי הסימנים שאנחנו רואים תמוה איך לא הגיע כבר המשיח. כל אחד בטוח שמחר יבוא המשיח, ואולי זה מה שהחזיק אותנו עד עכשיו, אבל לבנות על זה את עבודת האלול – זה כבר לא שייך.

-אתה טוען טוב, אבל בא נסתכל לעובדות בעיניים. ה' גירש את עם ישראל לפני כאלפיים שנה מארצו, מנחלתו, פיזר אותם קהילה פה קהילה שם, נטל מהם את היכולת לשלוט על עצמם; אחרי אלפיים שנה ה' החזיר את עיקר עמו לארץ ישראל, נתן להם לשלוט על עצמם ברמה יתירה על  מה שהיה כל ימי בית שני וחלק מימי בית ראשון, כל יהודי שרוצה יכול לעלות לארץ ישראל, מה חסר כאן? העיקר חסר – אנחנו דומים לגוף מת בלי נשמה. רוב העם לא שומר תורה, השלטון רחוק מלכוף את דבר ה', צריך לקוות שלא יפריעו לנו, אין מקדש, אין נביאים, אין גילוי כבוד ה', אין ידיעת ה' אפילו אצלנו, ועוד המון דברים. אבל לדבר על סימנים – הרי זה התחיל, ויחזקאל מנבא שהעצמות היבשות יצאו קודם מהקבר, יתחברו ואחרי זה תבוא הרוח שתקים אותן. שים לב – בתש"ח ניתן כמעט לכל יהודי לגור בארץ ישראל, בתשכ"ז ה' נתן לנו את ירושלים, תחשוב לעצמך – אם בזמנו כל ישראל היו שומרי תורה ומצוות, היו הרי בונים את בית המקדש השלישי! תחשוב שאתה היית עולה לרגל שלש פעמים בשנה. נכון שזה לא הסוף, צריך גם חיים שלמים של תורה, צריך גם מלך מבית דוד, יש נביאים שלמים שמלאים בתיאור מה יהיה לנו באחרית הימים, אבל זו התחלה, רק שאנחנו – ואני מתכוון לכל מי שקידושיו קידושין, דהיינו כל היהודים – אשמים, שאנחנו לא דורשים את ה', וחלקנו – כלומר החילונים – אפילו מחללים שבת. אבל לומר שלא התחיל כלום לא שייך. הרי בנפילת מסך הברזל נגמר שלב קיבוץ גלויות, אבל אנחנו פשוט לא מתיחסים. מה עוד ה' צריך לעשות בכדי שאנחנו נזיז אצבע?

-יכלת להוסיף את מה שכתוב שאם ארץ ישראל נותנת פירותיה אין לך קץ מגולה מזה

– .. .

-מה קרה, אמרתי משהו מצחיק?

-סליחה, אתה לא שם לב מה כתוב שם. למה אין לך קץ מגולה מזה? כי יש פסוק – "ואתם הרי ישראל ענפכם תשאו ופריכם תתנו לעמי לישראל כי קרבו לבוא", כלומר שאם הרי ישראל נותנים פרים ודאי שזה בשביל עם ישראל שיבואו בקרוב, אבל אנחנו במצב שלא צריך סימן שעם ישראל יגיע – הוא נמצא כאן!

-טוב, גלשנו, בא נחזור לאלול. מה למעשה צריך לעשות כדי שהאלול הזה יביא אותי לה'?

-אולי כדאי שנתקדם לעבר הישיבה לקחת את התפילין, עוד מעט הנץ. נמשיך אולי אחר כך אם לא נהיה עייפים. אגב, איך קוראים לך?

-יהודה

הלכנו שותקים. יש משהו בטענה שלו, אני לא יכול לדחות אותו כלאחר יד

-רק דבר קטן יהודה, אתה יודע מה חגי הנביא אומר על אלול?

-…

-פתחת פעם תרי עשר?

-אני לא לומד תנ"ך.

-אני לא מבין, שנים עשר נביאים ישבו וכתבו דברים על פי ה', ואתה מעולם לא פתחת? יש כ"ד ספרים כדי שיהיה מה לעשות בין שחרית למוסף.

-אתה יודע שלא קבעו סדר נביא בישיבות.

-מה זה שייך? סדר משנה ברורה גם לא קבעו, ובכל זאת אין לי ספק שיש לך קביעות ללמוד הלכות, לכל הפחות הלכות שבת. מה שלא קבעו, כי עיקר לימוד הישיבה הוא בדברים הזקוקים לדיבוק חברים, לפלפול התלמידים, שזה בעיקר בתלמוד. עיקר הישיבות הוא בדברים שלהלכה, אבל מקרא הוא הבסיס ליהודי – אפילו ילד בן חמש צריך ללמוד מקרא! על מה אתה עומד, אתה מכיר את מי אתה עובד, אתה מנסה לדעת את שמו, כשאתה מתפלל ונהיה וכו' יודעי שמך… אל תקח את זה אישי, פשוט מפריע לי לראות כל כך הרבה בחורים שמנסים בכל כחם להתעלות ומוותרים על הדרך שה' נותן לפניהם בלי לדעת על מה הם מוותרים. הנה אנחנו מגיעים, בא נחפש מישהו שיוציא אותנו בברכות התורה.

אחרי שחרית כבר הייתי עייף, אבל הייתי חייב לגמור לברר את הענין, אם משהו יכול לתת לי אור חדש בעבודה. האמת, שהרגשתי חידוש בשחרית, אם עד היום כיוונתי ב"מקבץ נדחי עמו ישראל" שעתיד לקבצם, הרי שעתה הבנתי פירוש אחר – "מי שמקבץ עכשיו את נדחי עמו".

התחלנו לעלות לעבר הישיבה

-תוכל לומר לי כעת מה ענין האלול אצלך, או יותר נכון – מה ראית בחגי על אלול. האמת שלא שיערתי שכבר בזמן הנביאים היה את אלול

-צודק, חגי לא אומר במפורש שזה ענין האלול, אלא שכתוב בו נבואה שנתנה בא' לחדש השישי, כלומר אלול, ומזה אני לומד שנבואה זו היא ענין האלול

-מה השייכות?

-אתה מבין שהתורה היא אמת, כלומר לא מקרית, אלא כל דבר שכתוב בה הוא מוכרח שרשי ואמיתי. ואם כתוב שזה ניתן באלול אז גם אם על דרך הפשט יש הסברים אחרים למה זה נכתב ולמה ביום זה נתנבא, הרי שעל דרך האמת, כלשון הרמב"ן, יש כאן עניין אמיתי.

-ואתה משתדל ללמוד גם על דרך הפשט, או שבעיקר אתה ממציא עניינים על דרך הסוד?

-לא אמרתי עניינים על דרך הסוד. יותר נכון שבמקום לדבר באויר, נכנס לחדר שלי נפתח תרי עשר ונלמד קצת ואחר כך תגיד מה דעתך

… בחדש השישי ביום אחד לחדש היה דבר ה' …העם הזה אמרו לא עת בא עת בית ה' להבנות …העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב … שימו לבבכם על דרכיכם זרעתם הרבה והבא מעט … עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית …

-מה אתה רוצה בזה, אתה חושב לבנות את בית המקדש?

-נתחיל כך – ודאי שאם עם ישראל היה שואל מה הוא אמור לעשות כיום, התשובה היתה לבנות, אבל עם ישראל לא שואל, ואתה – אין בכחך לבנות, ואפילו אם היה בכחך, אני לא בטוח שאתה חייב, כי זו מצוה שמוטלת על הציבור. אמנם אתה צריך לדעת מה נתבע א' כדי שלא תתחייב גם אתה בזה שלא נבנה כשנים שעשאוה כלומר שמצדך אתה לא תמנע ולא תימנע אלא תרצה, ואם תהיה אפשרות גם תעשה, ב' מזה נלמד מה מוטל עלי ועליך כיחידים

-תסלח לי שאני סוטה קצת, מה אתה מסביר על דרך הפשט למה זה נאמר באלול?

-פשוט מאד, מה בן אדם טבעי שחי על אדמתו עושה באלול? מתחיל את האסיף השנתי עד סוכות, חג האסיף, אז הוא חוגג לפני ה' ומודה על כל הטוב שנתן לו. והנה בזמן חגי כשהתחילו לאסוף "פנה אל הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו", ואז בא חגי להסביר להם צמוד למציאות "יען מה נאם ה' צב-אות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו"

-יפה מאד, ניכרים דברי אמת. ואיך אתה מוריד את זה אלינו?

-תגיד אתה, יהודה. מה מפריע לך בעיקר כל אלול?

-יש דברים אישיים. אבל הדברים שמפריעים לי, ואני מאמין שלכולם, שאני כל היום עובד את ה' כלומר כמו כל בחור אין לי עסק חוץ מללמוד ולהתפלל, אני לא אומר שאני קדוש ופרוש אבל פחות או יותר זה עיקר עסקי, ולמעשה הלב שלי רחוק מאד מלהיות כמו שצריך, כאילו שום דבר לא נכנס אליו. אני מקיים מצוות והן חיצוניות לי, אני נכשל כל שנה באותן כשלונות, אתה יודע, אין טעם להאריך.

-עכשיו בא נחזור ונקרא.

"זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתה ואין לשכרה לבש ואין לחום לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב".

כלומר כמו אדם טבעי שחי על אדמתו אתה פונה בסוף השנה לאסוף אותה ולסכם אותה ומגלה את אותם דברים שגילו בזמן חגי. נראה לי שהנביא מגדיר את המציאות שלך יותר טוב ממה שהגדרת אתה.

-לזה אתה קורא על דרך האמת?

-כן, וזה לא סודות אלא הפשט הפשוט שלנו. אתה יודע שנבואה שלא נצרכה לדורות לא נכתבה. האמת, אולי גם הבעיות של פרנסה בזמננו זה יען ביתי וגו', ואז זה ממש אותו דבר. אגב, תסתכל במלבי"ם על הפסוק "העת לכם אתם" – דברים מבהילים…

-עכשיו אני מבין על מה דברת. את כל הנביא אתה לומד כך?

לא, אני לומד כי צריך ללמוד וחייבים ללמוד, ולפעמים אני שומע מהנביא דברים שיורדים אלי, בדרך כלל לא. אבל בא לא נאריך בזה עכשיו, אולי פעם אחרת.

-צודק, נחזור לדידן. אז ה' אומר לנו על ידי נביאו שכל זה בגלל שלא בונים את ביתו. איך זה יורד אלינו?

-ענין בית המקדש הוא השראת השכינה, וזה ענין האלול – בנית מקום לשכינתו. אם היינו עם, אני ואתה, היינו בונים מקום לשכינתו בתוך העם שזה הבית הגדול והקדוש. עכשיו שאני יחיד ואתה יחיד, כל אחד מאתנו צריך להכין מקום לשכינתו בו כמו שאומר האלשיך על ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוך כל אחד, ומי שהוא בעל משפחה צריך לבנות שתהיה משפחתו מקום להשראת שכינתו, והעיקר צריך לזכור – שכל אחד מאיתנו הוא חלק מהעם וכשהוא מעמיד את עצמו לפני ה' בצורה שה' רוצה הרי שחלק מן העם מתוקן וה' שוכן יותר על העם בכללו, חוץ מההשפעה הטבעית והרוחנית שהוא משפיע על אחרים להיות כמותו.

-ומה הפירוש של כל זה, מה זו שכינה ואיך בונים מקום לזה?

-מקום לשכינה הפירוש שה' נמצא כאן בעולם! קיימות שתי צורות בעבודת ה', אחת – לעלות כביכול לשמים ולעבדו כמלאך, והשניה – לעבדו כעומד לפניו כאן בארץ, לסדר אותה כעומדת לפניו בסדר הראוי לה.

-אתה יכול לתת לי דוגמא למה אתה מתכוון במצוה שאנחנו עוסקים בה כל היום, שהיא תלמוד תורה.

-הצורה הרגילה בישיבה היא לחפש השגות שמימיות בסוגיא, חילוקים דקים, מהלכים וכיו"ב, אין אחד שרוצה לדעת בסוף הסוגיא מה ההלכה אם כר' מאיר או כר' יהודה, אם כר' יוחנן או כריש לקיש. אפשר ללמוד כמעט באותה צורה, רק שעיקר הענין יהיה לדעת מה ה' אומר לנו לעשות כאן, שבכל חקירה עיקרה יהיה נפקא מינה לחשבן מה יהיה הדין כך ומה במקרה אחר, מה לפי ההגדרה הזאת ומה לפי האחרת, מה הדין לפי ר' שמעון ומה לפי ר' ברוך בער. להתיחס למציאות הארצית הגשמית זה מוגדר תורה לשמה לשם ידיעת הלכותיה, זה נקרא שה' נמצא כאן ולא שאנחנו מתנתקים מהעולם ודנים באיזו חקירה שנפקא מינה לקידושי אשה, שיותר נכון להגדיר חקירה כזאת כחקירה באגדה. שים לב – יש שתי נקודות, אחת – מה היחס הנפשי כשניגשים ללמוד, האם בקשת ההלכה או חיפוש אורות למדניים, שתים, וזה כמובן יכול להשפיע על צורת הלימוד אבל לא מוכרח – תפתח חזו"א אחרי שגמרת את הסוגיא ותראה מה פירוש תורה לשמה. ענין נוסף הוא לראות את התורה לפי המציאות המתחדשת. דוגמא שעולה לי עכשיו בראש היא מה שלמדתי אתמול במ"ב שמגדיר את ברכת הלבנה כברכת הנהנין, נפק"מ לראה את הלבנה ונתכסתה בעבים – האם בזמנינו שיש תאורה ברחוב ולא ניכר בין א' בחדש לט"ו אפשר לברך ברכת הלבנה? עוד הערה מציאותית, האם כשענן מכסה את הלבנה אני לא נהנה לאורה? אני לא רואה אותה ישירות אבל קרני אורה ממלאים את הארץ, קח דוגמא מהשמש – גם כשענן מכסה אותה אנחנו נהנים מאורה. אני לא בטוח שאני צודק אבל אם לא מעירים הערות כאלה זה אומר שלא מורידים את התורה לארץ ומשאירים אותה בשמים, זה נקרא הלומד שלא על-מנת לעשות.

אם תרצה אני יכול לרדת יותר לפרטים ולעבור על הרבה מאד מהמצוות ועל הצורה הכללית, אבל החברותא שלי עוד רגע מגיע

-אולי באמת נקבע זמן להמשיך לשוחח.

-אם יהיה נח לך, במוצאי שבת.

-יישר כח.