בלוג

הרה"ח הרב אברהם גוטליב ובנו הרב יהודה

כחלק מפרויקט 'והגדת לבנך', שוחחנו עם הרב אברהם גוטליב מירושלים ועם הרב יהודה גוטליב מפתח תקוה – אב ובנו, חסידי גור, שגם הם חיים בעולם של חיבת ציון על טהרת הקודש.

תחילה אנחנו מבקשים לשמוע על הקשר שלהם לחיבת ציון כפי שהם קבלו מאבותיהם ורבותיהם.

הרב אברהם גוטליב: אני חסיד גור, וזכיתי להיות קרוב לרבי הלב שמחה, זכותו תגן עלינו. הכרתי אותו עוד לפני שהיה ב'הנהגה', בחיי אחיו הבית ישראל זי"ע, והרגישו עליו את חיבת ציון בצורה מיוחדת. אני אמנם יליד ירושלים, אבל לאחר נישואי גרתי בטבריה במשך שלוש שנים, והלב שמחה היה מגיע לטבריה בכל שנה בחודשי החורף למשך ששה או שבעה שבועות, ואז זכיתי להתקרב אליו, והייתי מלווה אותו לפעמים כשהוא יצא לשאוף אוויר בלילות. הרגישו ממש את חיבת ציון שלו. ידוע, שהוא קנה את זה מאביו הגדול הרבי האמרי אמת זי"ע, שהיה ידוע בחיבתו הגדולה לציון, ולפני למעלה ממאה שנה – בשנת תרפ"א – הוא כבר הקים כאן את הישיבה. אז לא הבינו מה הוא רוצה, כי פולניה הייתה בשיא, וזה היה 19 שנה לפני המלחמה. כבר אז עיניו היו נשואות כל הזמן לציון. זכיתי גם לשמוע מהלב שמחה, איך אביו דחף לעלות לארץ ישראל. זכיתי לגעת בידית של גדולי ישראל שחיבת ציון יקדה בהם, החמדה הגדולה לארץ חמדה, ואני חי עם התודעה הזאת.

אני גם בא מכזה בית, ואפשר לומר שינקתי את חיבת ציון עם חלב אמי. אבי נמנה על חסידי קרלין, וגם אדמור"י קרלין היו ידועים בחיבת ציון גדולה. הבית אהרן מקרלין קנה ארבע בתי כנסת בארבעת ערי הקודש – ירושלים, חברון, צפת וטבריה.

הרב יהודה גוטליב: התחנכתי במוסדות של חסידות גור בארץ ישראל, וגדלתי בבית חרדי עם השקפה חסידית קלאסית, בית של תורה, אמונה מאד חזקה, קיום מצוות בשמחה ובהתלהבות, כמו כל הסביבה שבה גדלתי ובה אני חי. אבל בנושא אחד הבית היה פחות סטנדרטי, וזה הנושא של חיבת ציון. הבית שלנו היה ספוג בחיבת ציון בצורה לא שגרתית, דבר שלא ראיתי בבתים של שכנים וחברים, ואפילו אצל בני משפחה ממעגל יותר רחב. אפשר להגיד, שכל המהלך של הבית נסוב סביב אהבה וחיבה לארץ ישראל.

איך זה בא לידי ביטוי?

הרב יהודה גוטליב: קודם כל, בתחושה החזקה של החשיבות של מצוות ישוב הארץ, בצורה הכי פשוטה ומעשית. כולנו ידענו בברור, שאבא לא יוצא מהארץ לשום מטרה, כי הוא לא יוצא מארץ ישראל. בנוסף, גדלנו על הרעיון שאנחנו זוכים לחיות בארץ ישראל, עדים לתהליך של שיבת ציון ורואים את התגשמות דברי הנביאים ממש בעינינו, מה שלא זכו לו בדורות שלפנינו. התהליך הזה בהכרח מוביל לביאת המשיח, והדור שלנו הוא דור הגאולה, והגאולה ממש קרובה. ההוכחה הכי טובה לכך שהגאולה קרובה, זה התהליך של שיבת ציון, שאנחנו רואים מול העיניים.

הרב אברהם גוטליב: אני רוצה לצטט את רש"י בתהלים פרק ע. "ובמדרש תילים ראיתי: משל למלך שכעס על צאנו, וסתר את הדיר, והוציא את הצאן ואת הרועה. אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר, ולא הזכיר את הרועה. אמר הרועה, הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי, ואני איני נזכר. כך למעלה מן הענין נאמר 'כי א-להים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה' – הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה לא נזכר. לכך נאמר, 'לדוד להזכיר א-להים להצילני'. דוד המלך לפני למעלה משלושת אלפים שנה אומר, שיגיע זמן שהדיר בנוי בכל כך הרבה פאר והדר, מחלפים וגשרים, והצאן כנוס – יש כאן קרוב לשבעה מליון יהודים – מה שלא היה כאן מימות בית שני. אבל הרועה אינו נזכר. אז עכשיו אנחנו שואלים – איפה המשיח?

לסיום מספר לנו הרב יהודה גוטליב גם על הקשר המיוחד שלו עם אגודת 'קדושת ציון' והתועלת שיש לו מהגליונות.

הרב יהודה גוטליב: עברו כבר כמה שנים מאז שנחשפתי לעלונים של 'קדושת ציון', ומאז אני קורא אותם בשקיקה באופן קבוע. כבר תקופה ארוכה שאני זוכה גם להפיץ את העלונים בשכונות החרדיות בפתח תקווה. הרעיונות האלו, עליהם גדלתי, לא מאפיינים כל כך את המיינסטרים של הציבור החרדי שבתוכו אני גדל. אפשר להגיד שזה לא הכי נעים להרגיש שונה בנושאי 'השקפה', כי אנחנו רגילים בציבור החרדי שבנושאים כאלו כולם חושבים פחות או יותר אותו דבר, ובפרט שמדובר כאן בהשקפות שקצת מזכירות אנשים ששייכים לציבורים אחרים שאנחנו לא כל-כך רוצים להדמות אליהם. לכן, מצד אחד ממש התקשיתי להבין לאורך השנים איך אנשים סביבי הם כמו עיוורים, שלא רואים את המציאות. אבל מצד שני חשבתי שאם אנחנו שונים, ורוב הציבור החרדי חושבים אחרת, זה קצת מעורר מחשבה, שאולי החשיבה שלנו היא חשיבה לא נכונה.

זו התועלת הראשונה, שהיא תועלת גדולה מאד שיש לי מההיכרות עם עלוני 'קדושת ציון' ועם האגודה בכלל, משום שעצם הידיעה שיש עוד הרבה יהודים חרדים לדבר ה', שגדלו והתחנכו בתוך הציבור החרדי, בישיבות שלנו, מכל גווני המגזר החרדי, וגם הם חושבים ומבינים כמוני את החשיבות הגדולה של מצוות ישוב הארץ, וגם הם מרגישים שאנחנו נמצאים בתוך תהליך שמימי שמוביל לדברים גדולים – הידיעה הזאת נותנת לי חיזוק עצום.

מלבד זאת, הגליונות פתחו לי את המחשבה לדברים נוספים, כמו על המשמעות של מדינת הלכה – מה נדרש מהציבור שלנו בכדי להגיע למדינה יהודית באמת. יש עוד המון עבודה. התפילה והתקוה שלי היא שלא נצטרך לעבור איזה תהליך ארוך ומייגע עד שזה יקרה, אלא התהליך יהיה מיידי. למרות שאני לא יודע איך זה יכול לקרות, כבר נאמר "היפלא מה' דבר", ואני מקווה שיהיה משהו מהיר, שיוביל אותנו בקרוב לגאולה השלמה במהרה.