רשמים מטיול 'קדושת ציון' – כוכב השחר – הר הכוכב – ואדי עוג'ה
ברחבי הארץ ישנם מקומות, שקסם הטבע שבהם יכול לעורר נשמתו של כל אדם באשר הוא. אחד המקומות המיוחדים האלו, היה הנוף של הטיול האחרון של אגודת 'קדושת ציון' מסביב לכוכב השחר.
עם שחר השכמנו להתפלל, ומיד עם בוקר יצאנו ליום מלא חוויה בארצנו הקדושה. עם תחילת הנסיעה נחטפו כל הספרים החדשים שיצאו מבית המדרש של 'ספרי ארץ ישראל', במיוחד הספר 'חיבת הארץ', בו כתוב על מצוות הטיול בארץ ישראל – ענינו של יום.
בהמשך הדרך שמענו הסברים נפלאים ממדריכים מיוחדים שהיו באוטובוס, אשר הסבירו כל מקום מה שמו, והיכן הוא מוזכר בתנ"ך. היה ממש מדהים לראות את הידע העצום.
בכניסה לישוב כוכב השחר, חיכה לנו המדריך המפורסם שיראתו קודמת לחכמתו רבי מאיר גולדמינץ הי"ו, אשר ילווה אותנו במשך כל היום הקרוב.
האוטובוס עצר בפניה המובילה אל "מעלה שלמה", שם המתין לנו הרב מאיר. הוא פתח בהסבר מה בע"ה נעשה היום, הזכיר שמראש הוא הודיע לציבור שזה יהיה טיול 'מאתגר', הנועד למיטיבי לכת, ומיד פתחנו בעליה להר הכוכב – קובת א-נג'מה.
העליה אולי מעט מייגעת, אך היא שווה כל מאמץ! בראש ההר, ובעצם גם לאורך כל הדרך העולה, ישנה תצפית עוצרת נשימה מפסגת כיפת הכוכב בשילוב עושר ומגוון של צמחים נדירים בעונת הפריחה – זוית ראיה יחודית למקום, בו נושק ההר למדבר.
בדרך העליה אנו רואים ישובים רבים ומאחזים סביבנו. עדין איננו יודעים מה שמו של כל אחד, ומי מייסדו. יודעי דבר בינינו אומרים, שההר משמאלנו הוא ההר 'סרטבה' המופיע במשנה בראש השנה (פרק ב משנה ד): "ומאין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבא". אנו ממשיכים לעלות במרומי ההר הגבוה, ורואים לימיננו את הר המשחה – הר הזיתים, שעליו רואים את המגדל 'אוגוסטה ויקטוריה'.
המבינים מתחילים לשאול – הרי זה בלתי אפשרי, שמהר המשחה יראו את סרטבה, שכן הר הכוכב, שאנו נמצאים עליו עכשיו ממש, מסתיר את הר הזיתים. הלומדים מחפשים פתרון לבעיה תוך כדי הליכה לכיוון נקודת התצפית.
אנו מגיעים לפסגה, שם הכינו לנו כסאות ישיבה מאבן עם אבן גדולה באמצע בשביל המדריך. עליה עומד ר' מאיר, פותח תנ"ך, כמובן, ומתחיל לשחזר את הסיפור המפורסם בשופטים על פלגש בגבעה, שביום השלישי בנימין נסים ל… (שופטים פרק כ פסוק מז) "וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן". היכן נמצא מקום זה?
יש דבר אחד טוב שעשה לנו הקב"ה דרך הערבים שהיו כאן בארץ עד שחזרנו אליה, והוא שהם שימרו לנו את שמות המקומות. הנה הכפר מולנו נקרא אצל הערבים 'ראמון', וככל הנראה הוא נקרא על שם המקום שהיה קרוי בעבר בשם זה. ולכן גם הישוב היהודי החדש הסמוך נקרא 'רימונים'.
אז מצאנו את הרימון, אבל מהו סלע הרימון? כאן מתעורר ויכוח בין החברים, האם זה שם מקום, או שפירושו סלע, הסמוך לישוב רימון. המשא ומתן נמשך, וההתלהבות מזכירה לרבים ריתחא דאורייתא בעיצומו של הזמן בישיבה, עד שמגיעים למסקנה, כי הכוונה למקום בו אנו נמצאים הרגע, שכן הר הכוכב הוא ממש בדרך למדבר, סמוך לרימון, והוא עומד זקוף עם קירות סלע ברורים מאוד, בולט בשטח כנקודת ציון משמעותית, הראוי לתואר 'הסלע הסמוך לרימון' – סלע הרימון.
הנה כי כן, המקום בו אנו נמצאים, מקום קדוש הוא – כאן במקום זה, ניצלה שארית הפליטה של שבט בנימין.
כיבוש יריחו
על הר הכוכב, הצופה לארבע רוחות השמים, אפשר לראות מרחבים גדולים.
הרב מאיר מראה באצבעותיו ומזהה בשמותיהם את כל ההרים והישובים הקרובים והרחוקים, ובולטת ביופיה העיר יריחו השוכנת מזרחית לנו, סמוך לים המלח. נזכרנו שהיום בדיוק, כ"ח בניסן, היה יום כיבוש יריחו, והנה אנו צופים עליה מלמעלה. הרב מאיר מראה את המקום בו חצו בני ישראל את הירדן, נותן לנו את התחושה של שוכני הארץ נוכח עם ה' המגיע מן המזרח – "נמוגו כל יושבי כנען" – ושם אצבעו על הדרך אותה עשו באותו יום אל הר עיבל והר גריזים הסמוכים לשכם.
זיו העולם
הרב מאיר הראה מלמעלה מהו המסלול שאותו בע"ה נעשה היום, הצביע על מסלולים נוספים שאפשר לעשות באזור זה, ונתן לנו את המרץ להמשך הטיול.
עם סיום ההדרכה, אנו מתחילים לחזור בדרך, הזרועה[1] בשילוב עשיר ומגוון של צמחים נדירים בעונת הפריחה.
אם רוצה אתה להרגיש את חודש זיו שנקרא בשם זה, היות ובו יש בארץ ישראל יופי מיוחד לאילנות, הצטרף לטיול של 'קדושת ציון' ערב ראש חודש אייר, וראה בעיניך את האור והזיו הנפלא שיש לארץ ישראל בחודש זה. לאחר הגשמים הנפלאים, הכל פורח, הדרכים מלאות עצים ופרחים, ואתה מרגיש עד כמה נאה ויפה זיו הדר קדושתה של ארץ ישראל. ואי אפשר שלא להזכיר גם את העובדה, שמלבד המחזות מרהיבי העיניים שרואים בטיולים של 'קדושת ציון', בבחינת 'עשה טוב' – יש כאן גם 'סור מרע' ברמה הגבוהה ביותר שניתן – הטיול נקי לחלוטין מכל נדנוד של מראות אסורים, ואין בו שום ניסיון של שמירת העיניים, מה שמותיר את הנפש פנויה להתענג על יופיה של הארץ הקדושה.
וכבר אמר הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל ראש ישיבת חברון, כמובא בחוברת החדשה 'חיבת הארץ' [שניתן יהיה לקנותה בועידה הקרובה] דברים נפלאים על יופיה של ארץ ישראל. וז"ל: "גם הדומם, הוא דומם רק לאלמים, אבל מדבר הוא למדברים, מי שלא ראה את המקומות היפים בארצנו הקדושה – לא ראה יופי מימיו.
וכל ארצנו הקדושה כמה נאה היא, כל דשא, כל עץ, כל פינה וכל אבן, כל מקום שמבטך פונה אליו הוא נפגש בזיו עולמים, ולא לחנם הזמין הקב"ה את כל אלה לפונדק אחד, אלא כדי שימצא האדם שילוב ומזיגה שלמה, ויתגלה לפניו זיוו של – 'הדור נאה זיו העולם'".
מעלה אהוביה
משם פנינו מערבה לכיוון השני, והגענו למקום ממנו צופים על מספר ישובים ומאחזים: מצפה כרמים, מעוז אסתר, אעירה שחר, מעלה שלמה, יריעות שלמה, מעלה אהוביה, קול דודי ומאחז הבלאדים. קיבלנו הסבר על כל ישוב וישוב, כיצד נולד ומתי.
כאן הגיעו רגעי המתח, בו הראה ותיאר לנו המדריך את מסלול נסיעתו של הרכב בו היה אהוביה סנדק הי"ד ורדיפת הרכב המשטרתי אחריו, המרדף שלצערנו נגמר בהריגתו בערלת לב של השוטרים שרדפו אחרי הרכב בו נסע. לזכרו הקימו חבריו במקום מאחז בשם 'מעלה אהוביה', מאחז שפונה כבר ושוב נבנה באוהלים, ומי יתן ובקרוב יבנה בבנין אבנים.
מעוז אסתר
חזרנו לאוטובוס, נסענו כמה דקות בתוך הישוב המתוק 'כוכב השחר', והגענו לקצה הישוב למאחז 'מעוז אסתר', שם ליד קרוואן מרובע ללא גג – הנקרא בשם 'בית הכנסת של המקום', פגשנו שני צדיקים קטנים בגילם [וגדולים ברוחם], שסיפרו לנו על המקום המעניין הזה.
מה גרם להם לעזוב את הישוב שלהם ולעבור לגור בלב הישימון? בער להם בלב, שצריכים לעשות מעשים למען מצות ישוב הארץ. כך הם הגיעו למקום ללא כל תנאים, וממש במסירות הקימו את המקום במו ידיהם, תוך כדי שהם סובלים מדי פעם משבירה של הבתים על ידי כוחות משטרה. ב"ה הם רואים פרי לעמלם, חבלי ארץ שעד לפני כמה שנים הערבים רעו בהם את צאנם, מוחזקים כעת בידיים יהודיות, וגרות בהם משפחות לתפארת. ממילא, גם הישוב כוכב השחר, אשר סבל רבות מגניבות וממצב בטחוני רעוע – מצבו השתפר לאין ערוך הודות למסירות נפשם של אנשי הגבעות שמסביב.
הבדואים מבינים, כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לבניו של מלך מלכי המלכים. כאשר היהודים אומרים זאת בצורה ברורה, הם מבינים ונסוגים לאחור. רק כאשר אנחנו מגמגמים, הם נכנסים למקומות שאנו מפקירים בידם.
הלכנו לבקר בדירתו של אחד מהצדיקים, שם ראינו תינוק קטן עם כיפה גדולה לראשו, הסתכלנו על הבית שהיה עשוי מבלוקים, והסיפור הפלאי הבא היה הדרמה…
אחד הדברים הנפלאים ביותר היה מחיר הדירות. הם ספרו, שהדירה שלהם עלתה להם 25,000 ש"ח בלבד. הם בנו אותה בעצמם בעזרת חברים, הציבור פשוט היה בהלם – הנה יש לנו פתרון נפלא למצוקת הדיור. במחיר כזה כל אבא יכול לתת לבנו אפילו שתי דירות, ללא הצד השני. רק מה חסר? שנפסיק לפחד ממה יאמרו, ונתחיל ליישב את כל הארץ במהרה.
התושבים סיפרו לנו, שיש במקום גם "דירת אירוח", למי שרוצה לנפוש. שבת נופש במרחבים של מעוז אסתר, וללא עלות. הם בטוחים, שמי שיהיה במקום בשבת, יתעורר בו החשק לגור במקום באורח קבע.
כאן מתחיל הטיול העיקרי. מסלול ארוך ומעניין מאוד, זה היה המסלול הארוך ביותר שעשיתי אי פעם ב'קדושת ציון', מסלול של 6 שעות הליכה כולל קפיצה על הרים ובקעות, ירידה בברזלים התלויים בהר, הליכה בין שני הרים גבוהים שהנוף שלהם פשוט עוצר נשימה, ועוד. היו אלו מקומות, שקסם הטבע בהם יכול לעורר נשמתו של כל אדם באשר הוא, מה רבו מעשיך ה' – כולם בחכמה עשית.
ירדנו ממעוז אסתר אל נחל ייט"ב, משם מתחילים ללכת בואדי עוג'ה [שמו הערבי של נחל ייט"ב] – ובעברית, נחל מפותל – שם המרמז על פיתוליו הרבים. התחלנו ללכת בערוץ נחל, העטוף משני צדדיו בהרים נישאים, עם נוף מדהים ומיוחד. בעבר זרם כאן הנחל במשך כל השנה, אך בשנים האחרונות, לדאבוננו, נשאבים מי המעיינות הזורמים אליו על-ידי הרשות הפלשתינית. הדרך כוללת סלעים משמעותיים, שביל בנחל, עליה על גדותיו במקומות בהם הנחל עצמו בלתי עביר, ונוף מדהים. הגענו לבריכה גדולה, וכמה מהחברים נכנסו לשחות בתוכה. עוד קצת הליכה, והפעם בריכה ענקית, שהציבור ממש נהנה וקפץ לתוכה. הפעם כנראה כמעט כולם.
הגשם שירד כמה ימים קודם, הוסיף לנו אטרקציות מיוחדות לטיול.
אמרו מראש, שהמסלול מיועד למיטיבי לכת, אבל לא ידענו עד כמה… התקדמנו עוד, נאחזנו בסלעים ויתדות כדי להתקדם, עברנו בנקיקי סלע, והגענו למקום מדהים – מפל אדיר, ולמרגלותיו בריכה ענקית של מי גשמים, המגיעים עד הצוואר. לא ניתן לעבור בלי להירטב ממש, החבר'ה עזרו אחד לשני וסחבו את החבילות לגובה, שלא תרטבנה.
הנוף היה ממש מדהים, המסלול היה מפותל ומיוחד. כך הלכנו, עד שממש סמוך לשקיעה הגענו למעין העוג'ה הזורם לנחל – נחל בעל נביעה מרובת מים, שפיעה גבוהה מאוד, זרימת מים משמעותית היוצרת בריכות גדולות ומרשימות, שכיף לשחות בהן.
מים צלולים, קרירים, מרעננים, ומדריך הטיול לימד אותנו איך אפשר לדעת האם הם ראויים לשתיה.
ליד הנחל צמחיית נחלים שופעת, הכוללת עבקנה שכיח, פלגית שיחנית, סמר חד, סוף מצוי ועצי תמר. מדרונות השמורה מכוסים בצמחיה ערבתית. בה בולטים רותם המדבר ושלהבית קצרת שיניים. אוכלוסיה גדולה של חצבים, אירוס שחום, חלמונית גדולה, יקינטונת מעורקת, צבעוני ההרים, עיריוני צהוב, נורית אסיה, העשב הנדיר ציפורנית חדת שיניים, סתוונית וכרכום חורפי.
בהמשך הנחל תעלת מים לאורך יותר מקילומטר שאפשר 'לזרום' בה, ומגלשת מים ענקית ומהירה. האמיצים שבינינו נהנו להתגלש בה.
הגענו עייפים, מותשים, אבל מאושרים. זכינו ללכת לא ארבע אמות, אלא קילומטרים רבים חדשים בארץ ישראל! חיבת הארץ נכנסה לנו לנשמה, לגוף, לרגליים, לידים, ובעצם לכל רמ"ח איברנו, ומי שלא היה וחווה, לא יכול לדמיין… להתראות בבין הזמנים הבא!
[1] כתבתי 'זרועה' כביטוי ציורי, כמובן שאיש לא זרע כאן, אלא בורא עולם בטובו האינסופי מששת ימי בראשית.