בלוג

משא הגאון רבי יצחק ברנד בועידת 'קדושת ציון'

כבוד הקהל הקדוש הזה,

אנחנו עומדים עכשיו לפני חג השבועות. הפסוק שקוראים, שהוא עיקר הענין של מתן תורה הוא "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". יש פסוק מקביל שקצת דומה לפסוק הזה שכתוב בפרשת לך לך, שהקב"ה אמר לאברהם אבינו – "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה". הקב"ה אמר לאברהם אבינו – דע לך, בשביל מה הוצאתיך מאור כשדים – בין אם נפרש שזה מהכבשן ובין אם נפרש שזה עיר שנקראת אור כשדים – שהמטרה היא לתת לך את הארץ הזאת לרשתה – כיבוש ארץ ישראל. וזה לפני הפסוק של 'אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' שזה קבלת התורה. כל ספר בראשית מדבר בעיקר על ארץ ישראל, ואחר-כך ספר שמות מדבר על קבלת התורה. למה הענין הזה של ארץ-ישראל קודם לקבלת התורה? הפשט הוא שכל המהות של אברהם אבינו זה ארץ ישראל. ארץ ישראל זה המהות של עם ישראל. בלי ארץ ישראל אין עם ישראל. הקדוש ברוך הוא רוצה לתת את התורה לעם ישראל, אבל בשביל זה צריך קודם שיהיה מושג של עם ישראל! אם אין מושג של עם ישראל – אין למי לתת את התורה! והמושג של עם ישראל נבנה על-ידי ארץ ישראל. זה מה שה' אומר לאברהם אבינו, שהוא הבסיס של עם ישראל, הוא האב, שם מתחיל המושג של 'יהודי'. ה' אומר לו דבר ראשון – "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה". זה הבנין של עם ישראל. אחר-כך, כשיש מציאות של עם ישראל – אז "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – יש למי לתת את התורה. 

ואפשר למצוא רמז גם בדורנו לכיבושים של ארץ ישראל. שני כיבושים היו – בתש"ח ובתשכ"ז, ושניהם התרחשו בחודש אייר, ובכך מתקדמים לענין של קבלת התורה בשבועות, שקודם צריך לבסס את עם ישראל ואחר כך אפשר לתת להם את התורה. מזה אנחנו רואים, שכיבוש ארץ ישראל הוא היסוד של עם ישראל. במלחמת ששת הימים, שאותה אנו מציינים כעת, באו כל האומות מסביב ורצו להשמיד את כל עם ישראל בארץ ישראל פשוטו כמשמעו, טף ונשים. והקב"ה עשה שני סוגי ישועות. ישועה אחת – שהציל את עם ישראל בנסים גדולים למעלה מהטבע, ודבר שני – שהקב"ה הוסיף על הכיבוש של עם ישראל הרבה שטחים. תחילה עזה וסיני, ואחר-כך כל השאר, ועיקר הענין, מה שהכי חשוב – זה ירושלים עיר הקודש והמקדש. לפני זה היה בידינו רק מערב ירושלים, אבל העיר העתיקה ומקום המקדש היו ביד הירדנים, הגולן היה בידי הסורים, רצועת עזה ביד המצרים ויהודה ושומרון ביד הירדנים. והקדוש ברוך הוא גלגל, שכבשו את כל זה בששה ימים בנסים גדולים. הכיבוש הזה – זה דבר שמחייב. 

אין זו רק ישועה גרידא, עליה אנו צריכים להודות לקדוש ברוך הוא, כשם שאנו אומרים בכל יום 'נודה לך… על ארץ חמדה טובה ורחבה' וכל ברכת המזון בנויה על הודאה לה' על מתנת הארץ. "ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" – זו מצות הודאה, אבל זו לא רק הודאה, זו גם התחייבות.

מה ההתחייבות? יש דין בתורה – "לא תחנם". אסור לתת חלק של ארץ ישראל לגוי. ברגע זה, שהקדוש ברוך הוא גלגל בנסים גדולים שאנו זוכים לכבוש יותר שטח, האיסור של 'לא תחנם' חל על כל השטח. כל השטח שהקב"ה נתן לנו, והוא חלק מארץ ישראל – חל עליו דין של 'לא תחנם', אסור לתת אותו לגוי. וזה לא רק לא תחנם, אלא גם איסור מוסר. יש דין, שאדם שנותן אפילו פרוטה של יהודי לגוי – הוא עובר על איסור של מוסר, רחמנא ליצלן. דבר זה שייך אפילו באדם פרטי שנותן לגוי, כל שכן במה ששייך לכללות עם ישראל, ושעליו נכרתה הברית של הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו שנתן לנו את ארץ ישראל. מי שנותן את זה לגויים רחמנא ליצלן, עובר על 'לא תחנם' ועל מסירה, וכל שכן כשמגרש יהודים. התורה אומרת, שכשה' נותן לנו את ארץ ישראל – צריך לגרש את הגויים. והם לדאבוננו עושים הפוך, לא רק שלא מגרשים את הגויים, אלא שמגרשים את היהודים משם רחמנא ליצלן…

מה שאנחנו ראינו לאחרונה – הוא דבר פלא. לפני כמה שבועות הגיע הרשע המרושע של אירן ימח שמו וזכרו – שבינתיים התפגר – והוא זרק המון טילים על ארץ ישראל. הוא רצה פשוט להחריב את ארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא עשה נסים גדולים, שלא פגע אפילו ביהודי אחד. אני זוכר עוד דבר כעין זה מזמן מלחמת המפרץ, כשעיראק זרקו שלושים ותשעה טילים, ורק אחד פגע ביהודי מחלל שבת. ולעומת זאת לצערנו עכשיו – במלחמה בצפון ובדרום, אנחנו רואים שלפעמים פוגעים ולפעמים לא פוגעים. זה לא מה שראינו עם איראן ועיראק, שלא פגעו באף יהודי. פה, רחמנא ליצלן, יש מלחמה קשה כבר יותר מ-8 חודשים ולא רואים את הסוף, מה ההבדל? למה איראן לא יכלה לפגוע, בעוד בצפון ובדרום לפעמים פוגעים ולפעמים לא? בוודאי, זוכים לחסדי ה', אבל עם זאת הלא כבר גרשו מאה אלף יהודים בצפון ובדרום מבתיהם. מה קורה פה? 

אפשר להגיד הסבר, אמנם קשה לומר באופן מוחלט, אבל בתור סברה אפשר להגיד – מקום שהיה ביד יהודים כמו עזה שהיתה בידי יהודים, וגם בצפון, בדרום לבנון – אף שלא היו שם ישובים יהודים, אבל זה היה תחת שלטון הצבא – משם מצליחים לפגוע. מסרו את עזה, החריבו אותה, גרשו יהודים, מסרו לגויים, בצפון נתנו ללבנון… מקום שהיה בידי ישראל ונתנו לגויים – משם זורקים טילים. לפעמים פוגעים לפעמים לא פוגעים, אבל באופן כללי זו מלחמה קשה, מה שאין כן מאיראן ומעיראק, שזה לא ליד יהודים, לא עברו שם על 'לא תחנם' – אז לא יכולים לפגוע! מזה נוכל לדעת מה זה לתת חלק מארץ ישראל לגויים…

מי מסר חלקים אלו לגוים? מי שלא מאמין שהקדוש ברוך הוא נתן אותם לנו! ולכך באנו בכינוס זה של אגודת 'קדושת ציון', להגיד שהנסים שהקדוש ברוך הוא עשה לנו בששת הימים – הם קיום הברית של הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו, ועל זה אנחנו אומרים כמה פעמים בתפילות ובכל מקום – 'שנשבעת לאבותינו'. יש כאלו מדברים על 'שלוש שבועות' שלא למרוד באומות וכיוצא בכך, אבל שוכחים שיש שבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לאבותינו לתת לנו את הארץ! אנחנו הרי אומרים את זה בכל יום – "אַתָּה־הוּא֙ ה֣' הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם. וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֘ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה". זו השבועה, שה' נתן לנו את הארץ, ומי שנותן אותה לגוי – הוא מחלל את השבועה! 

מי שמודה לה' על הנסים ועל הכיבוש – הוא לא מסוגל לתת את הארץ לגוי, משום שהוא יודע שהקדוש ברוך הוא נתן אותה לנו. אבל מי שלא מודה לקדוש ברוך הוא ולא מייחס לזה שום ערך – הוא עלול למסור את זה. יש כאלו שמהפכים את היוצרות, ואומרים שמי שמודה לקדוש ברוך הוא – הוא לא בסדר, צריך לבדוק אחריו, ומי שלא מודה – הוא הצדיק, הופכים את היוצרות!

אבל באמת, אלו שלא מודים לקדוש ברוך הוא – הם חשודים רחמנא ליצלן למסור את ארץ ישראל לגויים! וזה המסר שלנו – צריך להודות לה' ולהלל, ולא רק להודות, אנחנו מחויבים גם לתקן את החטא הנורא שגרשו את היהודים מחלקים שונים בארץ, ולכבוש את כל ארץ ישראל, וכמובן – גם מקום המקדש צריך להיות בידי ישראל, שבקרוב נוכל לבנות את בית המקדש, במהרה בימינו אמן!