חודש תשרי, על החגים הרבים החלים בו, מספק עבורנו הזדמנות מיוחדת לחדור לעומק דברי המקרא ודברי רבותינו בעקבותיו, ולדלות משם את המשמעות האמיתית של חיי עם בארצו כשהוא דבוק באלוקיו. ככל שמעמיקים ויורדים לשורשי הדברים, כך ניכר לעיניים, כי החגים הללו מקבלים את מלוא משמעותם דווקא ביחס לאומה החיה חיים בריאים על אדמתה. אינו דומה שופר של ראש השנה המכריז על מלכות ה' כשהוא דורך על במתי אויביו לשופר החרישי שבגלות, עת היינו אנו, עמו, למרמס תחת מגפי הקלגסים. אינו דומה מזבח ה' שסביבו מתאסף עם ה' ובידיהם לולבים ירוקים ובפיהם הלל, שעה שמורביות של ערבה נשענות על המזבח, ללולב היבש שבלית בררה נטלו באירופה, כאשר כל הקהילה עמדה בתור כדי להגביה ולצאת ידי חובה. ואינו דומה מי שראה כהן גדול בעבודתו ואת השעיר המשתלח ונושא עימו את עוונותיהם של ישראל למי שנותר בידו רק סדר העבודה שבתפילה, המתאר את אותם ימי הוד. אמת, שחלק מהדברים שהוזכרו כאן טרם זכינו שישובו אלינו, בהיות מחמד עינינו הר בית ה' שבוי בידי המרצחים בני השפחה ערלי הלב. אולם יחד עם זאת, כאשר נעריך את מצבנו לעומת מה שהיה לפני מאה שנה, מחובתנו להודות ולהלל לבורא עולם על שזיכנו לשוב לארצו, ולקיים בגופנו נבואות שלמות שאף בימי בית שני לא נתקיימו. מתוך הודיה על העבר ותפילה לעתיד, אנו עומדים בפני בוראנו ומצפים לשוב ולחוג בפניו מתוך שמחה שלמה על הבית הבנוי ועל השבת השכינה לציון.
גליון זה מטבע הדברים הינו מורחב, וזאת בשל הנושאים הרבים שמעסיקים אותנו בימי תשרי. נתקבצו כאן מאמרים שונים ומגוונים, אך על כולם חופפת אותה אוירה של הודאה מחד וציפיה מאידך, הבנה שלגלות כבר לא נשוב, וכמיהה לבנין הבית הגדול, להשלטת שלטון התורה כאן בארץ ולכינון מלכות ישראל האמתית.
הרב אברהם צוייג, ממייסדי האגודה ומראשי הפועלים למען דרישת ציון, הצטרף החודש לצוות הכותבים, ובמאמרו "בתוך עמי אנכי יושבת" הוא עומד על היחס שבין הכלל לפרט, בין היחיד לציבור. זהו אחד היסודות החשובים שאגודת "קדושת ציון" באה להנחיל לציבור, שבהיותנו אומה על אדמתה, חלים עלינו מחויבויות מעבר למה שחל על היחיד. אותה יחס שבין יחיד לציבור חייב לקבל את איזונו הנכון כאן בארץ, אחר שבגולה לא היינו ציבור בבחינת עם, לכל היותר היו קהילות ותו לא.
הכותב הפופולרי הרב אריה סגל חוזר בגליון זה עם יהודה וישראל, והפעם הוא עומד על אותן נקודות יחודיות ביחס לראש השנה, אשר זכינו לחדד דווקא כיום בשובנו לארצנו. כמו תמיד, לא ניתן להשאר אדישים לנוכח דבריו הנוקבים, והתובנות הרבות שמעלה הרב סגל לתודעת הקוראים.
הרב בנימין הלוי, שכבר אין צורך כמעט להציגו, גם הוא עומד על זמננו אנו כזמן מיוחד בתולדות ישראל. במאמרו על ההושענות הוא מבאר את יחודו של דורנו בכך, שאיננו נאנקים עוד מאימת המציק בגולה, וכל צפייתנו לישועה מתמקדת באמת באותה נקודה של בנין הבית השלם. חשוב מאד להבין על מה אנחנו מבקשים ולכוון את הלב בהתאם, שלא נהיה דוברי שקרים לפני המקום, ושבאמת נפיק את התועלת הנרצית מהתפילה.
הרב אליהו ברים עומד על אותה נקודה של שלמות ושל שמחה אמיתית, אותה אנחנו משיגים בחג הסוכות, ותוך כך מעמידנו על חשיבותם של הקנינים הרוחניים בכלל, ומעלה אותנו על מסילתו הטהורה של הרמח"ל.
הרב אליהו בן-צבי במדורו ההלכתי עומד על המושג של "זכר למקדש" בחגי תשרי, ותוך כך הוא גולש לענייני אגדתא, הנהירים לו היטב על-אף עיסוקו העיקרי בהלכה. חידושו המופלא בעניין מנהג נביאים של חבטת ערבה, אותו הוציא מלשון הנביא חגי – חידוש זה אכן מרעיש שמים וארץ.
גם בימי תשרי העמוסים לא שכחנו את המדורים הקבועים. הרב חיים פרידמן כדרכו מפליא לעשות בביאור יסודות הגאולה לפי רבנו הגר"א ולפי הספר "קול התור" שמבית מדרשו. באמצעות ראיות ברורות מהמקרא ומדברי חז"ל מוכיח הרב פרידמן, כי קיבוץ גלויות חל לפני ביאת משיח בן-דוד, וכי הפעולות הנעשות בתחום הינן פעולות ארציות, הדורשות התעוררות מצדנו, הכרוכה גם במסירות נפש.
הרב חיים והב ממשיך לנתח את טענות הספר "ויואל משה" כנגד אותו מפעל של קיבוץ גלויות. הפעם עומד הרב והב על משמעותן של אותן שבועות, לפיהן אסור "למרוד באומות" ו"לדחוק את הקץ". כאשר מבינים את השבועות בהקשרן הנכון בתוך המכלול של ההיסטוריה האנושית ויחסי ה' עם עמו, רואים עד כמה הדברים הוצאו מהקשרם וקבלו בקרב רבים משמעות שונה לחלוטין מזו המקורית שאצל חז"ל. גם האיסור החדש שהומצא – "להתגרות באומות" – מקבל את מקומו הראוי תוך בינה במקראות, עד שקשה להאמין כיצד כה רבים טועים בדברים כה פשוטים.
הגאון רבי יואל שוורץ, אשר רבות בשנים מטיף בציבור היראים על חשיבותה של ארץ חמדה, נזעק לאחרונה בשל תופעת הטיולים לחו"ל, תופעה שכבר התריע עליה הרב ישעיהו גולד בעלוננו לפני מספר חודשים. כבוד הוא לנו, שהרב שוורץ מצא את עלוננו כבמה ראויה להביע בה את מחאתו.
בשו"ת דרישת ציון ממשיך הרב בן-ציון גולדשטיין לברר יסודות חשובים בהשקפת האגודה. כך הוא ממשיך להעמיק בסוגיית ה"לאומיות", אשר כבר החלה להתבאר בגליון הקודם. פרט לכך, מתיחס הרב גולדשטיין לסוגיה הרגישה של יציאה לשוק העבודה ולשרות צבאי במצב הנתון כיום. חשוב מאד לקרוא את דבריו השקולים והמדודים.
במדור "קוראים כותבים" מובא מכתב של קורא, אשר התרשם עמוקות מדברי המחאה שנאמרו מעל גבי העלון כנגד אותה השקפה, לפיה אין לתורה מה להציע מחוץ לתחומים הצרים של בית המדרש. הקורא מחזק את ידי אלו המאמינים, כי לתורת ה' אכן יש יכולת לשלוט ולתת מענה לכל המצבים המתחדשים בכל העתים.
במדור "דעת תורה", המפאר את שער העלון, זכינו הפעם להביא מדברי ענק הפסיקה וההוראה, מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, מפאר גידוליה של ארץ הצבי, אשר גם בהיותו גדול הדור המוכר בעולם כולו, מיאן לעזבה ולו לרגע.
ולסיום – זמר נאה מאת הרב יאיר מזרחי, העוסק בתקנות שתקן יהושע בעת כניסתנו לארץ חמדה.
בברכת שנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל – לכלל ולפרט,
העורך.