תהפוכות העתים המתחלפות בעולם מציבות אתגר בפני היהדות הנאמנה ונושאי דגלה, אשר למול קדמה מדעית בלתי-נתפסת והתפתחויות מדיניות מרחיקות-לכת, עומדים על כך כי אותה תורה שנתנה לפני מעל שלושת אלפים שנה, בעת בה אנשים קנחו את עצמם בצרור ודגמי הרכב החדישים ביותר היו חמור וגמל – באותה תורה שנתנה באותה העת טמונים הפתרונות לשאלות המכריעות של החיים, להלכה ולמעשה. ככל שהאדם נעשה מתוחכם ומשוכלל, ככל שהוא מתקרב ביכולותיו לנקודה בה יצליח "לברוא" חיים, כך, על-פי השקפת העולם המערבית, הופך האלוקים לישות לא רלוונטית, שאין לה מה לומר בעולם המודרני, ודאי לא בחיים הציבוריים.
אולם מי שעיניו בראשו ואינו מתפתה לשיפוט שטחי לנוכח המציאות הנראית, מבין היטב, כי לכל אותם תהליכים לא רק שאין משמעות בלא יד מכוונת, אלא שבלא הכרה עמוקה וכניעה של האדם בפני אותה יד – הרי הוא מוביל את עולמו לאסונות. וצחוק הגורל המר יהיה, כי דווקא אותה קדמה בה כה התפאר – היא אשר תקבור אותו תחתיו. טעימה מהאסונות הצפויים כבר קבלנו בעת מלחמות העולם שחווינו במאה השנים האחרונות, והמצב הנפיץ במוקדים כה רבים ברחבי הגלובוס אינו מבשר על רגיעה יתרה בעתיד הנראה לעין.
בתוך כל זאת, הולך ומתגלה ה' אלוקי ישראל כמלך על כל הארץ, אשר מלכותו בכל משלה. בתהליך שאין לו אח ורע בתולדות העמים, לקח לו ה' את עמו אחר כמעט אלפיים שנות גלות, רדיפות והשפלות, אשר היו מחסלות כל עם אחר, והביאנו לארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו עוד מלפני מתן תורה, באותם ימי בראשית. אחר כל הסערות והדרמות, המלחמות ונדידות העמים, ניכר לעין כל, כי המהלך האלוקי בבריאה חזק מכל "מציאות", מכל "ריאליות", מכל "פרקטיקה".
כלפי מה הדברים אמורים? החודש נכנס לתפקידו נשיא חדש בארה"ב, מי שנחשב ל"איש החזק בעולם". מה משמעות הדברים מחינת המהלך האלוקי? מה יש לתורה לומר בענין זה? מה יש לנושאי דגלה לבטא לנוכח ההתפתחויות. מלל רב כבר נאמר ונכתב בענין, אך נראה כי הנקודה המרכזית פשוט אינה עולה על לב. אותם אלו אשר ביכו את המצב העגום בעת שלטון הנשיא הקודם, כעת צוהלים לנוכח הנשיא החדש, ה"אוהד", ה"ידידותי". אולם כשם שהבכיות של אז היו בכיות של חינם, כך הצהלות כעת הן צהלות שווא.
מי שלומד את המציאות לאור דבר ה', לאור דברי נביאיו ולאור מאמרי חז"ל, מבין כי היסוד העיקרי עליו בנויה ההיסטוריה היהודית היא החיוב לבטוח בה' ולא בשום בעל ברית אחר. "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כ"ג, ט'). הנביאים שבים ומזהירים את ישראל לבל יתפתו אחר בריתות עם עמים שונים. "אשור לא יושיענו על־סוס לא נרכב ולא־נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר־בך ירחם יתום" (הושע י"ד, ד'). "ועתה מה־לך לדרך מצרים לשתות מי שחור ומה־לך לדרך אשור לשתות מי נהר" (ירמיהו ב', י"ח). לקדוש ברוך הוא יש מהלך אחד ויחיד בהיסטוריה, ובמהלך זה אנחנו מיועדים לגאולה מתוך בטחון מוחלט בו. איננו אמורים לחשוש מנשיא כזה, וחלילה לנו לסמוך על נשיא אחר. ואם עד כה נמנעה ההנהגה הרופסת חסרת האמונה בה' מלנקוט בצעדים מתבקשים בשל החשש מתגובת הנשיא העוין, הרי שכעת הם עלולים להמנע מנקיטת אותם צעדים מחשש לקלקול היחסים הטובים עם הנשיא ה"אוהד".
השורה התחתונה, שמי שאינו מונע על-ידי השקפת התורה הצרופה, מי שאינו רואה בקב"ה את הגורם המכריע בזירה המדינית – בהכרח יוביל אותנו לאסון. התורה אינה לא "ימין", ולא "שמאל", היא שביל הישר, המסילה המחברת שמים וארץ, ואם נלך לאורה נזכה לגאולה בעוז ובתפארת בלא אותם יסורים נוראיים של חבלי משיח, אליהם מובילה אותנו ההנהגה הכפרנית.
ההתבוננות וההעמקה באותו מהלך אלוקי המביא את העולם לתכליתו היא אשר הניעה את רבנו הנצי"ב, כאשר דחף ועודד את ההתישבות כאן בארץ עוד בימים בהם רבים הטילו ספק בכל המהלך. ב"דעת תורה" המובאת בפתח הגליון, מורה הנצי"ב על כך שגם בגאולת מצרים, היו שסברו לחוות דעה לה' כיצד לגאול את ישראל באופן מושלם יותר מהאופן בו נקט למעשה. אולם לא מחשבותינו מחשבותיו, וכאשר הוא בוחר לגאלנו, עלינו להצטרף למהלך ולא לערער אחריו בשל פרטים כאלו ואחרים שאינם עולים בקנה אחד עם שכלנו המוגבל.
הרב מנשה בן-יוסף, כותב חדש בעלון, מנתח אף הוא את מהלך הגאולה ממצרים, ומלמדנו כלל גדול בענייני פקידה וזכירה, כלל אשר ברמה מסוימת כבר עמד עליו הרב חיים פרידמן במאמריו על ספר "קול התור". הרב בן-יוסף מראה מתוך פשטי המקראות כיצד היו כאן שני מהלכים המשלימים האחד את השני, ולפי הכלל הידוע, המקשר בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, הרי אנו מצויים בעיצומו של תהליך דומה בימינו אלו ממש.
הרב חיים פרידמן עצמו עומד הפעם על אותו יסוד שכבר הוזכר בעלונים קודמים, ולפיו עם ישראל נושא את שם ה' בעולם, כבודם הוא כבודו ושפלותם היא שפלותו. הוא מוסיף בדבריו, כי אף ארץ ה' מבטאת במצבה את כבודו של אלוקי ישראל.
הרב חיים והב במדורו על הספר "ויואל משה" עומד על יסוד עיקרי בתהליך הגאולה, והוא אפשרות הגאולה בדרך הטבע, והיחס בין אפשרות זו לגאולה הנסית המתוארת בחלק מהמקורות.
הרב בנימין הלוי עומד על היחס בין קיבוץ גלויות לפריחת השממה, ומצביע על נקודות מספר העולות מתוך הדברים, לרבות נושאים הלכתיים שיש ליתן את הדעת עליהם בזמננו זה, כשעם ישראל שב אל אדמתו.
המדור החשוב "בעקבי הצאן", אשר נפתח בחודש שעבר, זכה לתגובות נלהבות מקוראים רבים, אשר חשובה להם החשיפה למקורות של רבותינו כפי שהם עצמם הורישו לנו. בעקבות הרשעת החייל שהרג מחבל בחברון, ולאור הבלבול השורה בקרב הציבור עקב גמגומם בנושא זה של דוברים שונים כאלו ואחרים המתימרים לייצג את הציבור החרדי, ראינו לנכון בחודש זה לאסוף מעט מקורות, המראות כיצד מתיחסת תורת ה' לאויבי ישראל, ואיך ראוי לנהוג במקרים כאלו.
זכינו החודש, ואל צוות הכותבים של העלון הצטרף הגאון רבי יצחק ברנד, הידוע בשער בת רבים כמי שידיו רב לו במקצועות רבים בתורה, וספריו המקיפים בנושאים שונים מעירובין ועד גרות, מהתמודדות עם טכנולוגיה בשבת ועד דיני שמיטה – מוכרים היטב בבתי המדרשות. מאמרו של הרב ברנד מופיע במדור ההלכתי "שערי ציון", ולאור המנהג המקובל לציין את המצוות התלויות בארץ בט"ו בשבט, ראש השנה לאילן, הוא דן בגבולות הארץ בכלל, ובגבול הדרומי בפרט לעניין מצוות התלויות בארץ ולענין מצוות ישוב הארץ.
הרב אליהו ברים אף הוא מתיחס לענין אכילת פירות הארץ, ומשם הוא נוחת לעומק הסוגיה של יחס התורה לגשמיות בכלל, והביטוי של אותו יחס בארץ-ישראל בדווקא לעומת חוצה לארץ. קוראיו הותיקים של העלון יכולים להעיד, כי מאמריו של הרב ברים דורשים עיון מדוקדק וכובד ראש, שכן דרכו לירד לרבדים הפנימיים ביותר ולדלות משם תובנות מאלפות.
הרב אשר ברמץ אף הוא מתיחס לאכילת הפירות בארץ ומעמיד אותנו על חשיבות האכילה המתוקנת תוך קיום מדוקדק של המצוות התלויות בארץ כתנאי לישיבתנו בה. כפי שנאמר כבר בעבר בעלון זה, אין שתי סוגיות – אחת של ישיבת הארץ והשניה של קיום המצוות בה, אלא הכל ענין אחד – שנצטווינו לשבת בארץ ולהחיל עליה את הקדושה על-ידי קיום המצוות בתוכה.
בשו"ת דרישת ציון מתיחס הרב בן-ציון גולדשטיין כדרכו בלא מורא ובלא משוא פנים לשאלות הרגישות ביותר, והפעם הוא דן בטענה, ולפיה מטוב היה להשאיר קהילות מסוימות בחו"ל, שם קיימו את התורה, מאשר להעלות אותן לארץ, לאור השמד הרוחני שעברו כאן. הרב גולדשטיין אינו נרתע מהשאלה, ופותח בפנינו צוהר לידיעת קורות העתים, אשר חסרונה לעיתים מהווה אבן נגף בפני חשיבה ישרה. רבים הם אלו שאינם יודעים את העובדות המצמררות המתוארות על-ידי הרב גולדשטיין, ואילו ידעו אותן נכונה – הייתה השקפתם שונה לחלוטין.
במדור "קוראים כותבים" אנו מפרסמים מכתב של יהודי יקר, המקנא לדבר ה' בתורה, אשר נתן לנו את הארץ וחייב אותנו לשמט אותה בשביעית, ויוצא כנגד חוגים מסוימים, אשר קדשו מלחמה כנגד שומרי השביעית בשל דאגה כביכול לישוב הארץ. המסווה מוסר מעל פניהם במכתב חשוב זה.
ויהי רצון שאכן נזכה לישיבת הארץ וקיום כל הברכות האמורות בתורה תוך קיום מדוקדק של המצוות התלויות בה ללא פשרות וללא זיופים.
חודש טוב, העורך.