בלוג

קוראים יקרים שלום וברכה,

ההדים שקבלנו בעקבות הגליון האחרון אששו את אשר סברנו תחילה – קהל יראי ה' החרד אל דברו צמא מתמיד לשמוע את דבר התורה הקדושה בסוגיות שעל הפרק מתוך הבנה, כי דווקא עלינו –  הציבור הנאמן לתורה ולדקדוקי ההלכה – מוטלת האחריות העצומה לגורלו של כלל ישראל בדור מיוחד זה. 

הרי אין זה סוד, כי הנסיבות ההיסטוריות דחקו אותנו – את קהל היראים – אל מחוץ לקדמת הבימה ההיסטורית, והותירה אותנו ספונים בבית המדרש, ללא השפעה ממשית על כלל הציבור. לכל היותר, הצלחנו פה ושם למשוך קהלים נוספים אל תוך בית המדרש פנימה – דבר חשוב ומבורך מאין כמותו. אבל לייצא אל העולם את מה שעולה מהלימוד, להפוך את התורה לחוקת האומה ולמצפן הרעיוני, המוסרי והערכי של עם ישראל כולו – דבר זה היה נראה לנו תמיד כהלכתא למשיחא, כלא מעשי, הזוי, ואם תרצו – משיחי…

אך כבר מקובלנו מרבנו החזון איש, כי כל דור חייב להלחם את המלחמות הנכונות, כידוע מהמשל שהביא בענין הגנרל שרצה ללחום את המלחמה הקודמת. מעבר לכך, ציבור לומדי התורה מטבעו הוא ציבור חושב, בעל חוש ביקורת בריא ואמונה יוקדת, כי תורתנו לא תהא כפונדקית ביחס להשקפות העולם הרווחות בקרב הגויים ואלו מבני ברית שלצערנו לא נהר עליהם אור התורה. על-כן הוא אינו מסתפק עוד בדקלום סיסמאות מדורות עברו, הוא דורש התיחסות מעשית למציאות לאור הנתונים הקיימים בשטח, והוא יודע היטב, כי מעל במה זו ימצא את מבוקשו.

על-כן לא הופתענו כאשר עוד טרם ירד הגליון הקודם לדפוס, התקבלו במערכת פניות רבות עם בקשה, דרישה, או יותר נכון – תביעה, לשמוע את דבר האגודה ביחס למאורעות המלחמה. ואחר שיצא הגליון לאור, הפכו התגובות לנחשול שוטף, אשר מילא אותנו סיפוק מצד אחד, והטיל עלינו אחריות כבדה, מצד שני.

גליון זה עומד בסימן אותה לקיחת אחריות, אותה נאמנות לאמת בכל מחיר, אותה נכונות לבחון את הדברים הנעשים בשטף השגרה ולבדוק האם הם נכונים גם במציאות החדשה, כאשר בכל זמן ורגע עינינו נשואות לעבר מטרה אחת – המלכת מלך מלכי המלכים על הבריאה כולה.

דוגמא ומופת לאותה אמת חסרת פשרות היה מורנו הגאון האדיר רבי ישכר שלמה טייכטאל זצוק"ל הי"ד בעהמח"ס 'אם הבנים שמחה', אשר יום פטירתו חל בי"ג שבט, ועל כן יוקדש בגליון זה מדור מורחב לזכרו, מלבד אותו מדור שמוקדש לספרו דרך קבע בגליוננו. הרב טייכטאל, תלמיד חכם עצום שיראתו קדמה לחכמתו מקדמת דנא, גדל על ברכי ההשקפה המכונה 'קנאית', אשר שללה את מפעל ההתישבות בארץ בשל העובדה שרבים מהעולים היו פורקי-עול תורה ומצוות. אולם מאורעות השואה האיומה הביאו אותו לחישוב מסלול מחדש ולהבנה, ולפיה היצמדות למתוה שהיה אולי נכון בעבר – עלולה להיות הרסנית בהווה.

תכונה זו, של התבוננות במציאות המתרקמת, הבנת התהליכים ההיסטוריים והתאמת המערכה לנתונים הקיימים – היא המאפיינת את רבותינו מנחילי מורשת 'קדושת ציון'. היה זה רבנו הגר"א שהבין, כי תקופתנו מבשרת את תחילת הגאולה, ושלח את תלמידיו במסירות נפש שקשה לתאר לחונן את עפר ארצנו להקים אותה מהריסותיה. גם גדולי ומאורי החסידות, ואף רבים מקרב רבני ארצות המזרח – האור החיים הקדוש, הבן איש חי ועוד – חשו את משק כנפי ההיסטוריה, הרבה לפני שקמה התנועה המכונה 'ציונית'. וכולנו זוכרים את הגליון המיוחד שהוצאנו לפני קרוב לשנתיים, על אודות אותה אישיות מופלאה – רבנו עקיבה יוסף שלזינגר זצ"ל – שחזה ברוח קדשו את חורבן יהדות אירופה והבין, כי מחובתנו להשיב את ישראל לארצם ולכונן בה את ממלכת התורה על כל מרכיביה.

ואם מישהו חיפש לשרטט את קוי-האופי של אנשי 'קדושת ציון', ממה עשוי אותו חומר אנושי – נראה כי זהו המאפיין הבסיסי ביותר – אנשי 'קדושת ציון' אינם נצמדים למאורעות חולפים, ומבססים עליהם את משנתם, אלא רואים את התמונה הכוללת של העולם, ובכל מסגרת זמן נתונה – בודקים כיצד להיערך על-מנת להחיש את גאולתנו בצורה הטובה יותר. אנו מבינים, כי כפי שאדם הנשלח לפתוח חיידר בעיירת פיתוח – אין כל ענין שיתעקש על חיידר ביידיש [גם לו יצויר שיש בזה ענין כלשהו במקומות אחרים], ואם יעשה כן הוא רק יזיק – כך לא יתכן שכיום, בהיות הציבור החרדי מונה מעל מליון איש במדינת ישראל עם קצב התרבות אדיר ותנועה חזקה של יהודים מסורתיים לעבר שמירת המצוות – נמשיך לאחוז בקונספציית 'תן לי יבנה וחכמיה' ונתעלם מחובתנו להנהיג את האומה לעבר מלכות ה' החולשת על כל תחומי החיים.

אין כל ספק, כי תהליכים רבים, שהתרחשו בהדרגתיות עד שמיני עצרת האחרון, קבלו תאוצה אדירה בעקבות האסון הנורא וההבנה, כי חייבים להכריע את המאבק על הארץ הזאת בצורה ברורה – כלפי חוץ, וגם כלפי פנים. כולם רואים כיום, כיצד על-אף הטבח הנורא, ממשיכה הממשלה המהוססת לשגות באשליות של דו-קיום ולגמגם מול הלחץ הבינלאומי. ניכר לכל בר-דעת, כי ההתרפסות הזו נובעת בראש ובראשונה מהתרפסות תרבותית, מנחיתות רעיונות, מאותה אמונה איוולת ב'ערכים משותפים' עם תרבות המערב הנפסדת. ולאור כל זאת מובן, כי תקוה ומזור לא נמצא בקרב המנהיגים הנוכחיים.

רק שיבה אמיתית של ישראל לא-להיו לא רק כיחידים, אלא בראש ובראשונה כאומה – היא שתבטיח לנו קיום, צמיחה, שגשוג והתעלות ברוחניות ובגשמיות. זהו המסר העולה מאגודתנו מיום היווסדה, והוא יעלה כעת ביתר שאת לאור האסון שאירע כתוצאה מהחדלון הפנימי, התודעתי, אשר היוה את השורש לחדלון המעשי.

אבקש בהזדמנות זו מכל התומכים והמסייעים להרתם ביתר שאת, ורצוי מאד לעקוב אחר הפעילות ההולכת ומסתעפת ברב-מסר שמגיע דרך הדוא"ל. ניתן להירשם בכתובת office@kedushastzion.org.

כמובן, שכל הערה על הגליון, על הפעילות ועל כל דבר וענין – תתקבל ותקבל מענה בעזר ה' בכל כובד הראש הראוי.

שלכם,

העורך.