גיליון שישי היוצא לאור מהווה הזדמנות לערוך כעין סיכום ביניים על מה שהושג עד כה, וזאת על-מנת להיערך למשימות העומדות בפנינו בהמשך. רבות התלבטנו עוד בטרם יצא לאור הגליון הראשון בשאלה האם הציבור הרחב בשל עבור המסרים שברצוננו להנחיל. לא הייתה זו שאלה פשוטה כלל ועיקר. אמנם זכינו, חברי אגודת "קדושת ציון", בחודשים שקדמו להופעת העלון, להכיר זה את זה ולהפנים את העובדה, לפיה בשורות הקדמיות של ספסלי הישיבות והכוללים יושבים תלמידי חכמים רבים, אשר בשיחה פנים אל פנים תומכים בעמדותינו בדבר מצוות ישוב הארץ והמסתעף ממנה, ולא פחות חשוב מכך – מבינים את ההבדל שבין אומה העובדת את בוראה על אדמתה כפי שרוצה תורתנו לבין יחידים נפרדים המשתדלים לשמר את הגחלת במצב של גלות, בבחינת "הציבי לך ציונים", וכפי שנתבאר במספר מאמרים. אולם ידענו היטב, כי מרחק רב קיים בין שיחות אישיות, פרטיות, בדרך לימוד, לבין העלאת הנושא למודעות הציבורית של החברה החרדית. על כן החשש היה גדול, ועם זאת הבנו, כי מעצם טבעם של הנושאים עליהם אנו דנים, שהם נושאים ציבוריים, אין מנוס מלדון בהם בזירה הציבורית, על כל המשתמע מכך.
ברוך ה', זכינו לראות, כי חששותינו היו מוגזמים. למעט בודדים ממש, אשר בשל אי-יכולת מובנית לדון ברמה התורנית, פנו לאפיקי הבריונות והפשקווילים, הרי שרובו המוחלט של ציבור הקוראים היה קשוב, מתעניין ואף בעל יכולת קיבול. זכינו במשך תקופה קצרה לנטוע שורשים בבתי מדרשות רבים ולקבל משוב חיובי מכל ריכוזי היהדות החרדית. בעקבות הנכתב בעלונים, התעוררו אף דיונים רבים עם אישים שונים, מהם כאלו אשר שנים רבות אחזו בדעה שונה, ואף היו מדובריה ומפיציה של אותה דעה, ואחר ליבון הסוגיות עשו כברת דרך ארוכה מהיכן שהחלו. אכן ניתן לומר כיום, כי עם ישראל כאומה חיה בארץ-ישראל אינו עוד מושג זר בבית המדרש.
בעומדנו בפני הגליונות הבאים, אנו מלאי תקוה שנצליח להראות בפועל כיצד התורה חולשת על כל תחומי החיים וכיצד עם חי בארצו מתנהל לפיה, בניגוד לצורת ההנהגה שחווינו בגלות. שאיפתנו בגליונות הבאים הינה לענות על השאלה שנשאלת על-ידי רבים, אחר שהסכימו לדעתנו בדבר מרכזיותה של ארץ-ישראל בתורה – מה נדרש מאתנו כעת? על-כן יושם הדגש בהמשך על צורת החיים של עם בכלל, ושל עם בארצו בפרט. נציג בפני הקורא את השקפת התורה המקורית ביחס לסוגיות העולות על הפרק, ונשתדל לסלול מסילה ישרה של עבודת הבורא מתוך התיחסות תורנית מקורית לאומה על אדמתה.
המאמר "מהותו של שלטון התורה בארץ-ישראל" מאת עבדכם הנאמן נועד להורות על דרך זו ועל ההבדל שבינה לבין הדרך בה דרכנו בארצות נכר. מחמת אריכותו, הוא יתחלק לשני חלקים, כשהחלק הראשון מופיע כעת, והשני – בגליון הבא. הרב בנימין הלוי ילמד אותנו גם החודש על מרכזיותה של ארץ-ישראל, והפעם – ביחס ליציאת מצרים. הסיפור "אז נדברו" מאת הרב אריה סגל חוזר להופיע בעלון, והפעם תוך התחקות אחר העבר במטרה להפיק לקחים הכרחיים אם ברצוננו לקומם את מלכות התורה. הרב אליהו בן-צבי במדור ההלכתי "שערי ציון" כותב הפעם על עיבור השנה ועל חשיבותה של ארץ-ישראל ביחס לעיבור. דברי הנצי"ב מוולאז'ין המובאים בפתח הגליון ב"דעת תורה" מלמדים אותנו על חשיבות הפעולה המעשית למען ישוב הארץ אף טרם בוא הגאולה השלמה, והמדור "שו"ת דרישת ציון" מציג הפעם מכתב של יהודי, המתנגד למגמת העלון ומציג את טיעוניו, כשתשובתו בצדו.
לצערנו הרב, לא יכולנו להביא מאמרים רבים מצוינים שנכתבו, ואף המדור ההיסטורי החדש "זכור ימות עולם" נאלץ לפנות את מקומו הפעם. אנו תקווה, שעם ריבוי התמיכה הכספית שלכם הקוראים, נוכל להוציא את העלון בתכיפות גדולה יותר ובאופן שכל הדברים החשובים יקבלו ביטוי מעל גבי העלון.
שלכם, העורך.