דברי גדולי ישראל לפי תאריך פטירה
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל
לקראת יום השנה הראשון לפטירת מרן ראש הישיבה מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל, החל ביום י' סיון, נביא במדור זה לקט מדבריו:
קיום נבואת יחזקאל בזמננו
בהפטרת פרשת פרה, כשמתבוננים בדברי הנביא, רואים בחוש כי כל הכתוב שם כבר נתקיים ונגלה לנגד עינינו, ואף כי עדיין לא זכינו לסוף הנבואה, אולם תחילת הדברים הכתובים שם נתקיימו כבר (יחזקאל לו יז): 'בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם', פירוש, שהיו מידות רעות ומעשים מגונים שטימאו את ארץ ישראל, ומשום כך (שם יט): 'וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת', כי בזמן שמטמאים את הארץ, אזי היא מקיאה את העם היושבים עליה.
ולהלן כתיב (שם כ): 'וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי', פירוש, שבמקום לעשות תשובה הוסיפו חילול השם, עוד יותר גרוע ממה שהיו מקודם (שם) 'בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ' – פירוש, כי אף לאחר שיצאו לגלות, המשיכו לעשות את אותם המעשים של חילול השם, וניכר היה עליהם כי עם ה' אלה ומארצו יצאו[1], ולכן (שם כא) 'וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי', כי כשכבוד שמים מחולל צריכים תיקון לזה, ומה היא העצה – (שם כג) – 'וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם וגו' וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם' (שם כד) 'וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת' – פירוש, שיהיה קיבוץ גלויות, ובזה יהיה קידוש השם, וזו תהיה העצה למנוע את חילול השם.
תורה של 'מים טהורים' יכול להיות רק בארץ ישראל
ולהלן כתיב (שם כח) 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם' – הנה יש מפרשים דהיינו פרה אדומה, אך אין זה ברור מנין לפרש כן, שהרי לא הוזכר כאן פרה אדומה. אבל נראה, כי המכוון בזה על תורה, כדאמרו חז"ל (בבא קמה פב.) 'אין מים אלא תורה'. ומה שכתוב 'מים טהורים' – נראה שהוא תורה לשמה, כפי שרואים בתקופתנו שכולם רוצים ללמוד, ומבינים כי אין כבוד אלא תורה (אבות פ"ו מ"ג), ורבים באים ללמוד אפילו מחוץ לארץ, והרי זו היא תורת ארץ ישראל, והם המים הטהורים שנתנבא יחזקאל עליהם.
ומה שלא שייך תורה של 'מים טהורים' בחוץ לארץ, נראה כי זהו מפני קדושת הארץ, ומשום שלולא קדושת הארץ כבר יש מידות רעות, כדאיתא בגמ' (נדרים כב.) בבני חוזאי שעלו מבבל לארץ ישראל, ובאמצע הדרך קם אחד והרג את חברו, ונתפלא רבי יוחנן, שהרי לב רגז יש רק בחוץ לארץ, וכיצד ארע להם מעשה כזה, ואמרו לו, כי באותה שעה עדיין לא עברו את הירדן. ומבואר, כי אם היו מגיעים כבר לארץ ישראל לא היה מעשה כזה, ואף כי יתכנו רציחות בארץ ישראל, אבל לא באופן שהיתה הרציחה שם, ומפני שקדושת הארץ משנה את טבע המידות, ולכן דוקא בארץ ישראל זהו מים טהורים, ובחוץ לארץ לא שייך מים טהורים.
ולאחר ש'זרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם' שהוא תורה, אזי (שם כו) 'ונתתי לכם לב בשר' פירוש שיחזרו בתשובה, כי לפני מים טהורים לא שייך תשובה, וכך רואים אצל בעלי תשובה שבתחילה הולכים ללמוד ורק אחר כך חוזרים בתשובה, כי לא שייך להיות בעלי תשובה ברגע אחד בשלמות, וצריכים לזה לקבל דברים רבים, וכל הטבע צריך להשתנות לגמרי. ואמנם בתחילה כבר יש לו שאיפה טובה, אבל עד שזוכים ומגיעים ללב בשר אין זה מהר כל כך, ולכן צריכים תחילה מים טהורים, וזהו תורת ארץ ישראל, כמו שסיפר לי אחד מאמריקה, שבתחילה כשבא ללמוד בארץ ישראל עשה זאת רק מפני שראה את כולם באים, ולא הבין בעצמו מה התועלת לבוא לכאן, אבל עתה הוא כבר מבין שנוסף לו שלמות בזה, ועל ידי זה קיבל הבנה אחרת מה זה תורה, וזהו ענין 'וזרקתי עליכם מים טהורים', דוקא לאחר 'והבאתי אתכם אל אדמתכם', כי אז יש את תורת ארץ ישראל שהיא מים טהורים, וכבר שייך לזכות ללב בשר ולחזור בתשובה שלמה.
קדושת ארץ ישראל משפיעה על היושבים בה
והנה להלן כתיב (שם כח) 'וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם', ולכאורה צ"ב שהרי כבר אמר (שם כד) לעיל 'והבאתי אתכם אל אדמתכם', ומהו הטעם שחזר ואמר וישבתם בארץ וגו'. ונראה לבאר בזה, כי 'אדמה' ו'ארץ' שני ענינים חלוקים הם, ואדמה מורה על גשמיות, כדכתיב בנח (בראשית ט, כ) 'איש האדמה', אמנם ארץ אינו מורה על גשמיות, ויש לפרש כי מתחילה קודם המים הטהורים כתיב רק והבאתי אתכם אל 'אדמתכם', וביאתם בתחילה היתה לשם גשמיות, וזהו מה שכתוב והבאתי אתכם אל 'אדמתכם', כי מתחילה באו לצורך האדמה והגשמיות, ורק כאשר נמצאים באדמתכם אזי כבר שייך מים טהורים, ולמרות שתחילת ביאתם היתה בשביל האדמה, מ"מ יש את השפעת קדושת ארץ ישראל.
ולאחר שזוכים למים טהורים אזי כבר יש דרגה נוספת של וישבתם 'בארץ', וזהו יישוב ארץ ישראל מחמת קדושת המקום, שמבקשים את קדושת ארץ ישראל, ואין רוצים את האדמה והגשמיות, וכן כלול בזה הבטחת 'וישבתם' בארץ, שלא ירדו עוד מן הארץ, עד שנזכה לגאולה השלימה.
בתקופתנו מתקיים כבר 'ונתתי לכם לב חדש'
ובתקופתנו אשר רואים ב"ה כי יש צימאון גדול לתורה, והוא כדברי הנביא (עמוס ח, יא) 'לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה', ובארץ ישראל כולה, ואפילו בחוץ לארץ, יש משיכה גדולה וצימאון לשמוע דבר ה', כמו שסיפר לי אחד שעובד בחברה גדולה כי מדי יום בהגיע זמן תפילת מנחה מתאספים כולם ומתפללים, ולאחר התפילה שומעים שיעור בדף היומי, ואף העובדים החילונים מכבדים ומעריכים אותם מאד ומקשיבים לשיעור, מפני שרואים את האמת, וזהו גודל כח התורה.
וידוע מכתבו של מרן החזון איש זצ"ל (חלק ג איגרת סב) כי בסביבת בעל תורה אמיתי, דהיינו כעין 'מים טהורים', השפעתו ניכרת, בלא שיאמר כלום השפעתו ניכרת! כח קדושת התורה משפיע! ואפילו במקומות הרחוקים שעדיין אין רואים את ההשפעה, ניכרת השפעה בפנימיות, וכח קדושת התורה מתפשט ומשפיע. ופשוט כי כל ההשפעה וההתעוררות הגדולה שרואים בזמן האחרון, שרבים נמשכים לתורה וישנם הרבה בעלי תשובה, ובמקומות רבים רואים ממש מהפכה ושומעים גם על אנשים רחוקים מאד שחזרו בתשובה, ולא על ידי סיגופים ותעניות כי אם על ידי שיעור ועוד שיעור, כל זה הוא מכח השפעת התורה של בעלי התורה האמיתיים.
וההתעוררות הגדולה שיש עכשיו במקומות רבים, שאנשים מתחילים ללמוד ונמשכים לתורה, זהו ממש כמו שנתנבא יחזקאל 'ונתתי לכם לב חדש', וזהו כבר לאחר המים הטהורים, כאשר יש כבר קדושת התורה, וכדאחז"ל (פתיחתא דאיכ"ר ב) המאור שבה מחזירן למוטב, 'ורוח חדשה אתן בקרבכם', וענין לב חדש זהו תשובה שלימה, ורוח חדשה אתן בקרבכם כבר קאי על רוח נבואה, וכל זה בזכותם של לומדי התורה, מכח השפעת קדושת התורה (אסיפת שמועות חנוכה פורים עמ' רו-רט).
***
זכותא דארץ ישראל
[2]הסיבה לזה שיש פה שיפור יותר מאשר בחוץ לארץ, זהו מפני שיש זכות ארץ ישראל. ארץ ישראל נותנת זכויות! שעושים בה יותר מעשים טובים, והאדם שגר בארץ ישראל משתפר, והוא אדם יותר טוב ממי שגר בחוץ לארץ, זוהי המציאות והזכות של ארץ ישראל.
ומצינו שתי גמרות על זה. האחת בנדרים (כב, א) שם מובא מעשה בשני בני חוזאי שעלו מבבל לארץ ישראל, ובדרך קם אחד מהם והרג את חברו, ורבי יוחנן התפלא – כיצד יכול להיות דבר כזה שבארץ ישראל תהיה רציחה מתוך כעס ולב רגז, הרי בפרשת התוכחה כתוב: 'ונתן ה' לך שם לב רגז', היינו שרק 'שם' בחוץ לארץ יהיה לב רגז ולא בארץ ישראל, וכיצד יכול להיות דבר כזה בארץ ישראל. ואמרו לרבי יוחנן כי אמנם כן, בשעת הרציחה עדיין לא עברו את הירדן, והרוצח היה בעבר הירדן, אבל אם היה עובר את הירדן באמת זה לא היה קורה, כי בארץ ישראל היה האופי משתנה!
ועוד גמרא במכות (ז, א) שמי שנגמר דינו למיתה בחוץ לארץ, שעבר עבירה שחייבים עליה מיתה והסנהדרין שבחוץ לארץ דנו אותו וגמרו את דינו למיתה, והוא כבר גברא קטילא שחייב מיתה – אם הוא ברח לארץ ישראל לפני שהרגו אותו [ובא לפני בית דין אחר] סותרים את דינו, וצריכים עוד פעם לדון אותו, ומפרשת הגמרא שם הטעם בזה 'מפני זכותה של ארץ ישראל', והיינו כי עכשיו כשהוא בארץ ישראל אם ידונו אותו יכול להיות שהוא יצא זכאי בדינו, כי בארץ ישראל הוא משתפר ומקבל זכויות נוספות, ויתכן שמן השמים כבר רוצים שיחיה ולא ימות, זוהי הזכות והמעלה של ארץ ישראל (דרכי החיזוק גליון 454).
***
קדושת הארץ משפיעה מידות טובות שמועילות להצלחה בלימוד התורה
מצינו בגמרא (סנהדרין כד, א) שתלמידי חכמים שבארץ ישראל נוחים זה לזה בהלכה, והיינו כשעוסקים בתורה ביחד, לא לומדים בדרך של ויכוח כדי לנצח, אלא כל אחד עוזר לשני להבין, נוחים זה לזה בהלכה! וזהו דיבוק חברים, שהוא גם כן זכות להצלחה בתורה.
ומצינו עוד בגמרא (כתובות עה, א) 'אמר אביי – חד מינייהו עדיף כתרי מינן', היינו שתלמיד חכם אחד בארץ ישראל נחשב בדרגתו בתורה כמו שני תלמידי חכמים בבבל, והוא גדול בתורה פי שניים מתלמיד חכם העוסק בתורה בבבל.
ויש לבאר הטעם בזה, מפני שבארץ ישראל יש קדושת הארץ, וקדושת הארץ משפרת את המידות ומשפיעה מידות טובות, כי אוירא דארץ ישראל וקדושת הארץ משפיע על הטבע שיהיו מידות טובות יותר, גם לאחר החורבן יש השפעה של קדושת הארץ על טבע המידות. ולכן תלמיד חכם בארץ ישראל גדול בתורה כמו שניים שבבבל, כי בארץ ישראל המידות יותר טובות, ומידות טובות הן גם כן זכות וסגולה להצלחה בתורה, כמו שמוזכר בדברים שהתורה נקנית בהם הרבה עניני מידות טובות, כגון בענווה, שאינו מחשיב את עצמו, וזו זכות להצלחה בתורה, ומכיון שבארץ ישראל יש השפעה של מידות טובות, זוכים בה לדרגה יותר גבוהה בתורה בזכות המידות הטובות.
והנה אנו ברוך השם זוכים לעסוק בתורה בארץ ישראל, ואם כן לא קשה לנו ללמוד, ואם פחות קשה הרי החיוב גדול יותר, כי יש לנו השפעת קדושת הארץ למידות טובות, ועל ידי זה יותר קל ללמוד, ואם זה יותר קל – החיוב יותר גדול (דרכי החיזוק גליון 612).
מרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם הלוי ליבוביץ ממיר זצוק"ל
בי"ח סיון תרצ"ו נפטר מרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ממיר זצוק"ל, ש'כל ימיו רחש אהבה עמוקה לארץ ישראל ועקב בתשומת לב עצומה אחרי כל הנעשה בה' (הגר"ש וולבה זצוק"ל – 'עולם הידידות' עמ' קמז), וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בשיחות שהודפסו ממנו, בהן הוא מדבר רבות על חשיבות ארץ ישראל, ונביא חלק מהדברים.
השלמות האמיתית היא ארץ ישראל
לפנים בישראל היה בעיניהם תואר ארץ ישראל וזכרונה כזכרון דבר של קודש קדשים, זכורני כשהייתי ילד בן שש, וכשבא אורח מארץ ישראל, איש משולח לאסוף כסף בעד קופת רמבעה"נ, ולא ידענו אפילו טיבו של האיש ההוא, והיה די לנו כבר כי אמרו עליו בהעיירה כי מארץ ישראל בא, והיו מכנים וקוראים אותו בשם 'יהודי של כותל מערבי', לא אוכל לצייר לכם את ההדרת הקודש בהבטתנו עליו, היינו ממש מנשקים כנפי בגדיו כמנשקים דבר שבקדושה.
בזמנים ההם כשהיו מתחילים לילדים בלימוד החומש המספרת על ארץ ישראל ונתינתה לנו, היה להם תמונה וציור על ארץ ישראל, לא אחרת מאשר יש לנו כהיום התבוננות בלמעלה מציורנו במרכבה העליונה. ואמנם הלא כן באמת היה צריך להיות מבטינו ויחוסינו על הארץ, ארץ ישראל צריכה אמנם להיות ככה, להיות קודש קדשים, סוף כל סוף כל התכליתים הנה היא ארץ ישראל, תכלית שמירת התורה והמצוות, גם המצוות שאינן תלויות בארץ, הנה אמנם עיקר ענינם הוא בארץ, כמעט כל התורה כולה מלאה ועוסקת על ארץ ישראל, וספר משנה תורה מדבר כמעט רק אודות ארץ ישראל, משה רבינו עליו השלום התפלל תפלות כמנין ואתחנן אך ורק למען שיורשה להכנס לכל הפחות פסיעות אחדות לתוך ארץ ישראל, ולבסוף לא עלה בידו, וכל מה שזכה להשיג על ידי תפלותיו כמנין ואתחנן היא רק לראות את הארץ, התורה ניתנה במדבר, ורק אחר כך הוא אשר זכו לארץ ישראל, תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים היא ארץ ישראל, השלמות האמתית, המכוש האחרון, הלא היא ארץ ישראל. 'אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו' אחרי קבלם את התורה, הוא אשר זכו לארץ ישראל וכו'.
חשבתי, ולדעתי אין כל ספק בזה שאם נהר פרת, נהר כשאר נהרות, הנה מתוך התקרבותו לארץ ישראל וכבר הוא בתאור מעלה לקרותו גדול, אם כן מה גדול כבר איש אשר מארץ ישראל, אף קטן שיהיה, הלא מצד הארץ לבד כבר חשיבות ותואר גדלות עלינו לתת לו.
והנה הדר ונמצא ממש בארץ ישראל ודאי אין ספק כי חלים עליו הרבה דינים מצד המצאו בארץ, הלא רבי אבא הוה מנשק כיפי דעכו, הרי מכל שכן שאיש מארץ ישראל קדושה בו יותר מאבניה, וזה באמת אחת מן הטעמים דאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ כי אם רק ללמוד תורה, מפני שמעלין בקודש ולא מורידין.
ומכל הדברים האלה עוד הערה רבה, כי הבא מארץ לחוץ לארץ עליו לידע דברי רש"י שהבאנו בתחילת מאמרנו שלא המזבח קרוי כן אלא כל הקדושה היא מצד כי ממנו נזכרים בשבחו של מקום. איש מארץ ישראל חייב להיות כולו כבוד לארץ, מכל הנהגתו ומעשיו צריך לצאת מזכרת שם טוב לארץ כל הרואה אותו יכיר ויגיד עליו כי מארץ יצא… אשרינו מה טוב חלקינו, ומה יפה ירושתנו, ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחיל לאבותינו (דעת תורה ח"ו עמ' רי).
***
ארץ ישראל בחינת עולם הבא
תמיד רגילים להבין ענין עולם הבא שהוא בגדר שכר שיקבלו שם, ואף שגם זוהי אמת, אין זה עדיין סוד עולם הבא. סוד עולם הבא הוא שהאדם הוא בן עולם הבא, והיינו נטיעה של עולם הבא. אדם הראשון קודם החטא היה לגמרי נטוע, הרי הוא היה בגופו בגן עדן… ועכשיו הנה דרגת הנשמה שלנו היא בבחינת גופו של אדם הראשון, אבל כל זה בזה העולם הוא, כי עולם הבא אין פירושו לאחר שיתגלה העולם הבא, אלא הסוד הוא כי כאן בעולם הזה הוא כל סוד הנטיעה, והוא סוד עולם הבא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ ארץ נצר מטעי, זהו סוד עולם הבא, והסוד הוא כי הכלל ישראל הנו בזה העולם נטיעה בארץ מחובר לגמרי…
הרעישו עולמות בגלל ארץ ישראל
אחר כל דברינו נבין ענין ארץ ישראל, הלא ארץ ישראל תופסת מקום כה נכבד בתורה, כמעט כל התורה כולה מלאה מארץ ישראל, ועוסקת בארץ ישראל… הנה הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו עליו השלום את ארץ ישראל, וכן אחר כך ליצחק, ושוב ליעקב, ואין שוטה בעולם שיחשוב כי כל המשא ומתן היה על איזו שהיא מדינה עבור היהודים, הלא כל בני הפילגשים זכו למדינות שלמות, אי לזאת מה כל הרעש הזה על ארץ ישראל?
וזהו סוד הדבר: הרי כל יסוד, כל תכלית, הוא 'נטיעה' 'נצר מטעי', ומקום הנטיעה האמיתית הוא ארץ ישראל, שם היא הנטיעה בשלימותה, שם הוא הסוד של 'אלהי הארץ' אשר נקרא כן השם הנכבד (עיין רמב"ן דברים לא, טז), הנה סוד כל התורה כולה הלא הוא ענין הנטיעה, ותורה עדיין אינה אלא הכנה לארץ ישראל, התורה ניתנה במדבר, ורק אחר כך זכו לארץ ישראל, כי השלמות האמיתית, המכוש האחרון, היא ארץ ישראל (דעת תורה ח"א עמ' קנח. וראה שם עוד בהרחבה וכן בדעת תורה ח"א עמ' קס; דעת חכמה ומוסר ח"ב מאמר סו).
***
הסוגיא של כל התורה היא ארץ ישראל
בראשית א, א וברש"י: אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה וכו' ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכו', לכאורה תמוה בעינינו איך שכל מעשה בראשית ספרה לנו התורה אך ורק למען תכלית כבוש הארץ. אמנם כן הוא, וזהו ביאור הדברים: כלל ועיקר גדול צריך לידע, כי אף שהתורה רבו עניניה לאין מספר, מכל מקום כל התורה כולה הרי היא כמו דף גמרא אחד, בכל התורה כולה יש תכלית אחת שעליה סובבים הולכים כל הענינים… מבראשית עד לעיני כל ישראל היא סוגיא אחת, ורבי יצחק מבאר לנו שהסוגיא של כל התורה כולה היא ארץ ישראל, הנשמה של כל התורה כולה היא כיבוש הארץ, זאת אומרת לעשות מקום להשראה השכינה, וכמו שהכתוב אומר: מכון לשבתך פעלת ה', תכלית זאת כבר מתגלה לנו בפרשת נח שהכתוב מדלג על כל יחוסי המשפחות ומגיע מיד לאברהם אבינו, וכל החומש בראשית מדבר מהאבות ואחר כך על שיעבוד מצרים, גאולה, מעמד הר סיני, וכל הפלפול הגדול, עד שמגיע לכיבוש הארץ שזה תכלית כל משנה תורה.
זהו שאומרים לנו חז"ל שתכלית זאת של כל התורה כולה, ארץ ישראל, מיד בהתחלת התורה במעשה בראשית משם היא מתחילה, וכמו בבונה בית הנה מיד כשמניח את היסוד הנה התכלית האחרונה כבר עומדת לנגד עיניו, כן מיד בהתחלת הבריאה הנה התכלית, דהיינו ארץ ישראל, לתת להם נחלת גוים, היתה במחשבה תחילה (דעת תורה ח"א עמ' ד).
***
קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא דווקא בארץ ישראל
ארץ ישראל אינה ענין של לאומיות חס ושלום, קוב"ה אוריתא וישראל חד הוא, ואחדות זו לא נשלמת כי אם עם הארץ, ובארץ, כל הדר בחו"ל כמי שאין לו א-לוה וכו' (שם עמ' קכה).
***
ארץ ישראל היא המקום המיוחד לגידול הכלל ישראל
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים (דברים לב, ח) הקדוש ברוך הוא שם לכל עם ועם גבולו במקומו, כשמתבוננים בסוד ענין המקום רואים בזה נפלאות גדולות, ובקצרה, רואים כי ישנם מקומות מקומות, וכל מקום ומקום יש לו אקלים מיוחד, וכל אקלים ואקלים יש לו סגולות מיוחדות… ואין לך דבר שאין לו מקום, אם כן ודאי כי 'האדם' הגדול, בחיר הבריאה, הלא אין ספק כי מונח הוא מתחת סוד המקום, וכי יש לו מקום אשר שמה גידולו באמת.
וכאשר נבין היטב סוד ענין זה, נבין כבר פשוט כי כל הענינים הנמנים בסגולותיה של ארץ ישראל הינם דברים כפשטן, היינו כי ארץ ישראל היא היא המקום המיוחד לסגולות האלה, ארץ ישראל היא היא המקום לאלה הצמחים, וכבר לא תשאל מדוע זה כי אותם הדברים הרוחניים לא צומחים כאן, כמו שלא תשאל מדוע אין צומחים כאן אתרוגים כמו שהם צומחים בארץ ישראל, משום שכאן אין המקום שלהם.
בקינות של תשעה באב בקינה של ציון הלא תשאלי נאמר שם: 'שם השכינה שכונה לך', צריכים להבין זה מיסוד סגולת המקום, ר"ל כי סוד זה המקום הוא, כי שם נמצא השראת השכינה, סגולת זה המקום היא כן, שמגדלת שכינה. 'את בית מלוכה' 'ואת כסא כבוד קל', ענינים אלה גם כן מצד סוד המקום הם, 'חיי נשמות אויר ארצך', הנה הם דברים כפשטן, 'חיי נשמות' ממש, סוד זה המקום גדול כל כך, אשר האויר שלו הינו ממש 'חיי נשמות' 'וממור דרור אבקת עפרך ונופת צוף נהריך', 'שנער ופתרוס היערכוך בגדלם ואם הבלם ידמו לתומיך ואוריך, אל מי ידמו משיחיך ואל מי נביאיך ואל מי לוייך ושיריך', ולמה באמת כל הדברים האלה הנמנים כאן לא תמצאם במקום אחר, אבל למה כמו כן לא תשאל זה על צמחים אחרים, צמחים גשמיים שאינם צומחים כאן. 'בך כל בהמה חיה ועוף חכמו, עדי כחמור היה לפנים לבן יאיר חמוריך', חמורו של ר' פנחס בן יאיר גם כן הנהו צמח של ארץ ישראל, וממקום אחר אמנם לא יתגדל בשום אופן 'צמח' כמותו. הלא נדע כי ענין 'מקום', הנה זה סוד גדול בכלל, גם כל הבריאה מלאה בסוד המקום, וסוד ארץ ישראל גם כן הנה בה אותו הענין, ענין של מקום, אלא שהמקום של ארץ ישראל הנהו המקום המיוחד לגידול הכלל ישראל שלא תמצאנו בשום מקום אחר (דעת תורה ח"ו עמ' קל).
***
מצוה להתבונן בחשיבות ארץ ישראל
ענין 'ארץ ישראל על ידי יסורין', הרי עלינו להכיר מעלת ארץ ישראל, כפי שהרמב"ן מבאר על הפסוק (דברים ח, ה-י): 'וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ וגו', כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וגו', וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה' וגו', וכתב: 'כן ה' אלהיך מיסרך, מתחילה בענוי במדבר ונסיון המן, שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה, על כן אמר אחריו: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו', כי תזכור עבודת מצרים וענוי המדבר, וכאשר תאכל ותשבע בארץ הטובה תברך עליה את השם' נמצא כי כל מה ש'ה' אלהיך מיסרך' הוא כדי להכיר מעלת ארץ ישראל, הרי כי מצוה היא להתבונן בחשיבותה של ארץ ישראל. וזהו ענין ברכת פירות הארץ, כי על ידה מכירים מעלת וחשיבות הארץ, ומזה באים להכרת גדולתו יתברך, יכלתו וגבורתו.
אמר הכתוב (שם יא, יב): 'תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה', המתבונן בזה רואה נפלאות הענין, כי חוץ לארץ אינה אלא בגדר שפחה, הרי כל הבריאה מתנהלת על פי סדר מופלא, ובודאי בענין הצמיחה והגידול אשר בהם תלוי קיום העולם, היה צריך להיות סדר ומשטר חזק, והנה נהפוך הוא: דווקא בהם אין סדר! הגשמים בחוץ לארץ יורדים בלי סדר, אי אפשר לצפות מראש מתי ירדו גשמים, באמצע הקציר יכול לרדת גשם ונאלצים לסלק בבהלה את התבואה מהשדות – כאילו אומרים לנו מן השמים: די לך! לא תגווע מרעב! אי סדר זה בגשמים יוצר הרגשה של מקריות לגבי הקציר, וכמו שזורקים לשפחה מדי פעם משהו לתוך המטבח, כי כך ההנהגה עם חוץ לארץ, ובחודש חשון נשפך גשם ארצה בלי הרף ושוקעים בבוץ עד הברכים – בארץ ישראל ההנהגה שונה לגמרי: כשהנביא רצה להראות מופת אמר (שמואל א' יב, יז): 'הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר' – זהו מופת, כי בארץ ישראל ישנו סדר ומשטר כל כך מובהק, ובקציר חיטים לא ייתכן שירד גשם, אלא אם כן על ידי שינוי טבע כקריעת ים סוף! בזה מכירים באמת מי הגבירתא!
חוקר אחד בשובו מארץ ישראל כתב מאמר עליה, והוא מזכיר בנימה של ביקורת כי בארץ ישראל יורדים גשמים רק בחצי שנה, למה הדבר דומה? ראיתי כפרי מוכר סוסים שהכינו לו בשר עוף טרי לסעודת שבת, ולא אכל ממנו; כנשאל למה אינו אוכל, השיב שאינו יכול לאכול בשר שאינו מסריח קצת… הרגיל בבשר המסריח קצת אינו יכול לאכול בשר עוף טרי, והרגיל שבכל השנה יתרטב מעילו מהגשם – אינו יכול להבין איך בארץ ישראל לא יתרטבו תמיד… ולא ישקעו בבוץ כל ימות השנה!
הלא ישנן מצוות התלויות דוקא בארץ, והרמב"ן בסוף פרשת אחרי (ויקרא יח, כה) מבאר כי באמת כל המצוות תלויות בארץ, ומה שחייבים מן התורה במצוות גם בחוץ לארץ אינו אלא כעין גדר 'הציבי לך ציונים'.
חז"ל (שמו"ר לב, ב) אומרים על הא דכתיב (ירמיה ג, יט) 'אֶרֶץ חֶמְדָּה' – 'שחמדו לה כל המלכים'. כל הממלכות היו משתוקקות לזכות לחלק בארץ ישראל, והיה זה גנאי בשביל כל מדינה שלא יהיה לה כל חלק בארץ ישראל.
הדרך הממוצעת היא הדרך המובחרת בהנהגת המידות, הלא תורה הקדושה בנויה על המדה הממוצעת, ישנם עמים שהם בטבע רגזנים, ויש לעומתם עמים קרירי מזג, ואלו ואלו הם מהקצוות, והנה ידוע כי האקלים משפיע מאוד על תכונות העמים, ארץ ישראל מיוסדת על טבור הארץ, הוא אבן השתיה, ושורר בה אקלים ממוצע, ולכן אוירא דארעא מחכים (דעת תורה בא עמוד קכה).
***
חטא המאיסה בארץ ישראל חמור מחטא העגל
'עד אנה ינאצוני העם הזה' (במדבר יד, יא), וברש"י: ינאצוני – ירגיזוני. ואמנם מה כאן החרון אף יותר מכל יתר החטאים שעשו ישראל, כפי הנראה מהכתוב בתהלים (קו, כד-כז) הנה מתחיל חטאם כי 'וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה', היינו במה שאמרו 'נתנה ראש ונשובה מצרימה', מזה אנו שומעים כי זה עיקר חטאם, ובזה היה מונח עזבם לגמרי את ה' יתברך, וחטא זה עוד יותר כבד מחטא העגל, וגם נענשו על זה ביתרון עונש מאשר על חטא העגל, כנאמר שם: 'וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר. וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת', ומזה החטא נשאר בכיה לדורות בשתי החורבנות, וכל הגליות עד היום (דעת תורה ח"ד עמ' קכא).
***
הגירוש מארץ ישראל הוא הפשטת עם ישראל מכל התורה
כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו' (שמואל א' כ"ו, י"ט). ה' הוא א-להי הארץ, הגירוש מהארץ הוא הפשטת הכלל ישראל מכל התורה כולה, וכדאיתא ברמב"ן (ויקרא י"ח, כ"ה), שכל דיני התורה הוא רק בא"י, ובגלות נשארו לנו רק ציונים, כמו שנא' (ירמי' ל"א, כ) הציבי לך ציונים (דעת חכמה ומוסר ח"ב עמ' ריד).
***
לא לילך לארץ, הוא חלילה כאינו ישראל
דעת תורה ח"ד עמ' קכד: ארץ ישראל היא אחת מן המתנות הטובות, כתורה וכעולם הבא, כבישת ארץ ישראל וישיבה בה, היא מצוות עשה. ארץ ישראל אלינו היא מעיקרי התורה, היא יסוד כל התורה כולה, אמרו חז"ל (כתובות קי, ב): כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה עיי"ש, וכשדומה כמי שאין לו א-לוה הרי שכלום אין לו, יסוד הארץ הוא שישתלם ישראל על ידה בתכלית השלמות, ולא לילך לארץ הנה הוא חלילה כאינו ישראל, כמי שיאמר: ישראל אנכי אולם ללא תורה וללא עולם הבא, ודאי הוא כי חסר מכל.
וכסוד התורה כן סוד ארץ ישראל, אינה מתחזקת אלא ביסורין, אינה מתחזקת אלא במסירת נפש, אינה מתקיימת אלא כשממיתין עליה, וכשאין ממיתין עליה הנה זה חטא וחסרון כלפי עצם הארץ, הנה זה טענה בעיקר סוד הארץ ומתנתה.
כשאמרו ישראל: 'למה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז' גילה לנו התורה כי פחדתם זו באה מן 'וימאסו בארץ חמדה'. החומד הארץ אין פחד נגד עיניו, כי מסוד הארץ הוא מסירת נפש ממש, גם ליהרג עליה. יהושע וכלב לא פחדו כלל, כלום לא עמד לפניהם, האמינו וגם בטחו כי ארץ חמדה היא, חמדו את הארץ, ואיך יפחדו. וחטא מאיסה בארץ הנה זה חטא בכל מתנת הארץ, כי על כן ודאי אשר אמר: 'וישא ידו להם להפיל אותם במדבר', באין מסירת נפש אובדים את הארץ. וזה אינו ענין של עונש כשאר עונשים על עבירה שעושים אלא זה חטא וחסרון בעיקר מתנת הארץ, ובאין נתינה איך יקיימו אותה.
מאיסת הארץ היא חטא, ואהבתה – מצוה
ואמנם חטא הוא המאיסה בארץ הנה זה חטא ממש חטא מסוד יצה"ר ככל החטאים, וכן אהבתה מצוה ככל מצות התורה… גדול כחו של חטא, לא תטהר ממנו ולא תתנקה ממנו כליל, נשאר הוא גם לדורות, עד תיקון הכללי, עד ביטול היצר בתכלית, הנה זה כי חטאם לארץ חטא מאיסתם אותה נשארה גם לבנים וכו' (דעת תורה ח"ד עמ' קכד).
***
ההתעוררות בזמננו על ארץ ישראל אינה ענין מקרי, ויש לשמוע ממנה את קול ה' צריך אדם תמיד להביט על ענינים המתרחשים בבריאה, יהיו אפילו ענינים גשמיים ממהלכי הטבע, כעל אותות ומופתים, ולא כעל ענינים מקריים חס ושלום. כל הענין המסתובב כיום בנוגע לארץ ישראל אשר לא היתה כזאת בכל שנות גלותנו, הנה שום שוטה שבעולם לא יגיד על זה כי הנם דברים פשוטים מקריים חס ושלום, ביחוד כיום אשר יחוס האומות והמגעים שביניהם אחזו ממדים כללי עולם, לא כלשעבר אשר העסקים שבין אומה אחת לחברתה היו מוגבלים, כל משטמותיהן לא נגעו כי אם רק להאחדים האלה שהיו עסוקים בהם, כהיום פוליטיקה אחת מקפת כל העולם כאחת, כל המתרחש אף בזוית של קצה העולם הנם כיום שאלה עולמית כללית, ובתוך כל אלה השאלות מה שייכות להן ענין היהודי, לא יאומן כי יסופר איך שאין ממש מקום ואין איש בעולם אשר על פיהם לא יעלה שם ישראל, ונוסף על כולנה עכשיו אשר עלה על הסדר ענין ארץ ישראל, כל העולם כולו ממש יושבים ודנים על שאלת ארץ ישראל כבעיה היחידה של כל העולם, הלא זה ודאי אות ומופת שמימי הוא! אבל מה זה מורה מה זה כל ההתעוררות על ארץ ישראל, מה תעלומות כל הענין הנה בדבר שאין לי השגה אינני רוצה להתערב ומחשבות השם מי ידעם, אבל אחת פשוט הוא, כי לא פשוט הוא (שם עמ' קכה).
[1] אמנם ראה ברש"י שם, שביאר שהחילול ה' הוא עצם מה שיצאו מארץ ישראל, באמור אויביהם עליהם עם ה' אלו ומארצו יצאו ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו, ועל ידי שמשיב אותם הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל, יש קידוש ה'.
[2] נאמר בזמן מגפת הקורונה.