מובא בספר ״האיש על החומה״ (חלק ב' עמי 141 בשם ר׳ יוסף חיים גרייבר, אחד מתמידי הגאון רבי זרח ברוורמן, ששמע מריח״ז, וכן הובא בספר "ציון בית חיינו" מאת רבי יואל שוורץ שליט"א) איך נוכל להסביר ענייו זה, שאנשים מורמים מעם, ראשי אלפי ישראל, הוציאו דיבת הארץ המובטחת, ורצו להניא את העם מלהיכנס לתוכה? התרחשות זו, של דיבת המרגלים, אין לפרשה כפשוטה, אם נתבונן שהמדובר בראשי אלפי ישראל בדור דעה, דור המדבר. אלא, יש לפרש, כי גדולים אלה — משבאו לארץ ישראל שרתה עליהם רוח הקודש, וראו כל הדורות העתידים, שיהיו שרויים בארץ הקודש, גם את אלה שעתידים לחטוא, וגם את הדור שלנו עם ה׳ציונים׳, ונתבהלו ואמרו: אם כך, מוטב להישאר במדבר, ולא להיכנס לארץ! וזו הכוונה: ׳ארץ אוכלת יושביה׳, כי קדושת הארץ אינה סובלת יושבים שאינם מתנהגים בקדושה, וסופם להיות נפלטים ומוקעים ממנה. ׳ושם ראינו את הנפילים׳ — אלו האנשים שיפלו ממדרגתם ויטמאו את עצמם בחטאים. אם כך, מוטב להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ! ועל זה ענו להם יהושוע וכלב: ׳טובה הארץ מאוד מאוד, עלה נעלה וירשנו אותה׳ — למרות הכל עלינו לעלות ולרשת את הארץ, ולעמוד בכל הנסיונות, ובהדי כבשי דרחמנא למה לנו. וזה היה חטאם של המרגלים, כי לא היה להם להתחכם נגד מה שציווה ה׳ ולהרהר אחר הבטחתו.