בלוג

מתוך "אור יחזקאל" ו"קובץ עניינים"

החיים וברכה לכבוד וכו'

אחדשה"ט

קבלתי מכתבך היקר עם ברכתו הטובה תהי' מבורך מברכתך הטובה. ע"ד ההתעוררות הגדולה אשר הי' במדינתכם וביותר בישיבתכם ע"ד הניסים הגלוים אשר הראה לנו [במלחמת ששת הימים שבחודש שקדם לו].כי כמדומני כי אין לכם לשער כפי אשר מוסרים לנו מקום הניסים אשר הי' נגלה ונראה לעיני כל, אף להפוקרים ח"ו כולם צועקים ניסים ניסים, אך כנראה כי כל זה הוא עוד מהלשון שבילקוט על ישעיה ל"ה, יששום מדבר וציה מה הקב"ה עושה נגלה עליהם "קימעא" "קימעא". יתן ד' שנהי' אנחנו וכל בית ישראל מהזוכים "המה יראו כבוד ה'

(אור יחזקאל, ח"א עמוד שמ"ז, מכתב תל"ז).

[עמוד ג'] חושבני וברור אצלי הדבר שחובת ההכנה באלול של השנה הזאת מוכרחת להיוח במדרגה לגמרי אחרת מאשר בשנים אחרות. כולם מדברים על כך כי רואים במוחש כי המצב לגמרי אחר. כולם אומרים כי אלה הם ימות המשיח. בלי ספק רואים את כל אשר התרחש לעינינו…

[עמוד ד'] לפיכך יש לנו לומר שלאחר הנסים והנפלאות שעברו עלינו, הרי זה מחייב לאמונה, לבהירות, למצב לגמרי אחר. וכל התגלות, כל ידיעה, פירושה כמו שרש״י ז״ל אומר (דברים י״א): וידעתם היום – תנו לב לדעת להבין ולקבל חוכחתו – ובלי זה לא נקראה זו בגדר ידיעה.

הרי היו לנו נסים כאלה שכל העולם כולו עומד ומשתומם, וכבר אמר מרן הרב שליט״א [הגאב״ד דפוניבז'] כי היתה להם ממש תכדנית השמדה, להשמיד את כל היהודים כאן… זה בלי ספק נס עצום ונורא… .

[עמוד ז'] "האל"ף בעת כזו הוא להכיר שזה מעשה ה', לא מקרה".

–

[עמוד י"ח] "השמחה באה לבית ישראל, מספרים שבירושלים רקדו ברחובות כשנודעה הישועה הגדולה, אנשים החלו להתעורר לאמונה ע"י הפלאים שנתעוררו. מהם אומרים שהלב מתקרב לאמונה בספר שמות, רצים לחנויות לקנות ספרי תהילים עבור החיילים לפי בקשתם, אנשים התעוררו לחזור לקיום מצוות. ניסים ונפלאות בפי הכל… נראה שהניסים והנפלאות שאירעו עמנו, ניתנו לנו לאות להתחזק בישועת ה', לצפות ולהתכונן לגאולה השלמה שתבא במהרה בימינו".

–

[עמוד כ"א] "השמחה מפעמת בלב ישראל. ב"ה זכינו למפלת שונאי ישראל, לנצחם ולהכניעם".

–

[עמוד כ"ג – כ"ד] "הנפלאות שעשה השי"ת עמנו עוררו רבים בהמון העם להתקרבות אל השי"ת, זה בכה וזה בכה, ויש שאף החלו מעתה לקיים מצוות התורה מרוב החפעלוח מאשר ראו עינינו. אנשי המלחמה אומרים שראו ממש בחוש את יד ה' במערכה, ונשאלת השאלה למה אנו לא הושפענו מזה, האם חל באמת שינוי במצבנו בעבודת השי"ת?

אולם האם חושבים אנו שנוכל להמשיך כדאתמול לאחר מאורע כזה, והתביעה עלינו לא תגדל מחמת כן? יש לאדם הצטדקות ברפיונו בעבודה, כי סוף כל סוף לא הראוהו בחוש אמיתת האמונה, ואילו הראוהו בחוש כדור המדבר, ודאי היה חי אחרת את חייו. הנה עתה הראונו בחוש, ונסתרה הצטדקותנו זו, ועתה אם נשאר במקומנו – כמה תגדל התביעה! אם רשעים חפשים מתעוררים להשתנות לטוב, כמה זה מחייב אותנו! אם כאלו החפצים להשאר בכפירתם וללכת במהלך רצונם – הוכרחו להכניע כפירתם מכח הגלוי שבנפלאות, אם לאחר גלוי כזה נשאר במקומנו, היתכן?"

–

[עמוד כ"ד] "היו שעוררו שהיה לנו להרחיב הדיבור בניסי הש"י ונפלאותיו, וחסדו וישועתו עמנו, והצדק אתם".

–

[עמוד כ"ו] "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים.. לא מסורת היא בידכם ולא בדברים אני משגר לכם ולא בעדים, אלא אתם ראיתם (רש"י)?

אשר ראו עינינו לאחרונה יכול לשמש הקדמה חזקה לקבלת התורה, בחוש ראינו שכר ועונש, ראינו בחוש נסים גלויים, קרבת ה' אלינו, וניתן להאמר שזכינו לכך מכח ההבטחה "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" [א.ה. כוונתו שאם בארץ אויביהם ה' כרת ברית "שלא מאסתים לכלותם", קל וחומר בארץ ישראל בזמני ההסתר בעקבתא דמשיחא ובחבלי משיח], "והיא שעמדה לאבותינו ולנו", וקרבת השי"ת הלא היא שכר העוה"ב. ראינו בחוש שהשי"ת שומר ישראל, כפי שמספרים אנשי המלחמה".

–

[עמוד ל"א] "הנה עברנו מאורעות כאלה אשר צריכים לחולל שינוי גמור באדם, זכינו להנצל בדרך פלא, וסיפורי הנסים הגלויים וההשגחה הפלאית נשמעים וידועים לכל. למה לא חל שינוי זה, כי רק העמל בהתבוננות והשבה ללב – הם שמשפיעים על האדם, ואילו ידיעה גרידא – אינה פועלת פריה, ותהיה הבולטת ומוכחת ביותר".

–

[עמוד ל"ב] "עברנו מלחמה כזו, נסים גלויים, כל לוחם וספורו, שמעתי שישנם כאלה שנהיו שומרי מצוות, ונשאלת השאלה למה אצלי ואצלנו לא חל שינוי"

–

[עמוד ל"ד) "המצב נראה ולבי אומר לי, שזמנים מיוחדים באים, רשעי הגוים אינם שותקים, וגם הסברא נותנת שהבורא לא עשה מאורעות פלא שעברנו, כדי שיעברו בשיגרא. הבורא רוצה לעשות משהו. הנסים הגלוים שראינו לא לחינם באו. הקב"ה נותן לנו להתחזק באמונה ובטחון, כדי שעל ידי זה נוכל לעבור ניסיונות ומשברים וצריך חיזוק וה' יהיה בעזרנו".

–

[עמוד ל"ו] "אינו דומה המתרשל בעבודה כל זמן שלא ראה בעצמו בחוש אמיתת האמונה וחסדי השי"ת וגבורותיו, למתרשל אחרי שראה בחוש כל זה, התביעה על האנשים "אשר ראו את כבודי" משתנה בתכלית.

 אחרי אשר הראונו כל זאת בעינינו בדורנו, וכל העולם משתומם למראה הנפלאות, גוים מתחילים לדבר על ישועת ה', מספרים שחיילים מצריים ששבו חיל יהודי – תוך כדי הליכתם עמו למקומם, החישבו בדעתם, ואמרו לו שהם משחררים אותו ויכול לחזור למקומו. "אחר שראינו שה' נלחם לכם – אמרו הם – אתה יכול לחזור למקומך", ומאחר שסירב שיעזבוהו לנפשו באמצע המדבר, ליווהו עד מקום ישוב ושחררוהו. מה גדלה התגלות ה' בזה עד ש[ה]מצרים [ה]נלחמים – נמצא מהם מי שהכיר זאת".

–

[עמוד ל"ז] "…ולמה לא נלמד לעצמנו מדור המדבר, שיתכן עם כל מעלתם, כיון שהיתה עליהם תביעה מסוימת לא מנע מביצועה שום דבר, כיון שכך דין התביעה להגזר עליהם, כך היה דינם. בדרכי שמים לא מתבטל עונש על תביעה מחמת רום מעלה, התביעה נגבית לפי כל חומר הדין. הלא מבחינים אנו בפרשה זו ברבש"ע אחר, לא כפי שאנו מורגלים לחשוב, ואם כך הוא בעולם הזה, לדין העולם הבא שכולו דין בלי שיתוף רחמים על אתת כמה וכמה. ואיך יכולים אנו לחיות בשלוה בלי עמל ויגיעה בעבודת ה', הלא אין תורה אחרת, אותה הנהגה שהיתה עמם תהיה עמנו, ולמה אין אנו למדים מהם לנפשנו לעסק חיינו.

והתביעה עליהם יתכן ושייכת גם עלינו, "עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו". הם ראו מה שראו ואנו כבר ראינו יותר מהם, כל העבר שלנו מאז ועד היום. ואחרי כל זאת אשר הראנו ה' בשבועות האחרונים, ולא נשתנה? ונשאר במקומנו? האם לא יתבעו אותנו "עד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו".

[עמוד ל"ז – ל"ח] "השי"ת עשה עמנו נפלאות עד שאין הפה יכול לדבר, ואין לשער מה שנעשה עמנו, עם הכלל ועם היחידים. הרוצה להתחזק שהשי"ת מכירו ויודעו בפרטות ומשגיח עליו ביחידות, יכול להראות לעצמו ניסי ה' ונפלאותיו עם יחידים מהלוחמים. נפלאות נעשו להצלת יחיד.

בחז"ל מובא למה נסמכה פרשת מרים לפרשת מרגלים, לפי שרצה הקב"ה למנוע התנצלות מהמרגלים שלא ידעו חומר עוון לשה"ר, הקדים להם מעשה מרים לבטל התנצלותם.

אולי לקיום הצירוף והזיכוך המיועד לפני בוא משיח צדקנו רצה הקב"ה להקדים ביטול החנצלויות, הלא הרשע טוען לא ראיתי, אילו ראיתי הייתי מאמין, הקדים הקב"ה מראות אלקים אלה, כדי לבטל ההתנצלויות, ולחייבנו בעבודה.

בהפטרת שלח ראינו אשר זכתה רחב הזונה, גם היא היתה בכלל "לא תחיה כל נשמה", והבטיחו לה להצילה עם כל בני ביתה. וכבר עמדו על כך, איך הותר למרגלים להבטיח כואת, ובחז"ל מובא עוד, שזכתה שיהושע לקחה לאשה, ויצאו ממנה שמונה נביאים, ואף חולדה הנביאה ממנה יצאה. יהושע, השני למשה רבינו, אשר העמיד החמה – לקחה לאשה, ויש לעיין במה זכתה לכך, ואמר הסבא ז"ל שבזכות ההכרה החזקה שהכירה באמת זכתה לכך. "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ, וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לסיחון ולעוג אשר החרמתם אותם, ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". זכתה להכיר הכרה נכונה, ומסרה נפשה להצלת המרגלים מכח ההכרה, הכרה כזו ערכה רב, והנה רואים כאן נפלאות, הלא כך הרגישו "כל יושבי הארץ", "נפלה אימתכם עלינו", "וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם", וכנאמר בשירת הים "נמוגו כל יושבי כנען", ואף על פי כן לא השפיע הענין על שינוי למעשה אלא על רחב הזונה בלבד, ואולי גם על יושבי גבעון, והשאר נגשו להלחם עם ישראל ואף רדפו אחרי המרגלים כאילו לא ידעו כלום. הרי לנו שיתכן לראות ולראות ולהתפעל מאד מאד, ולהשאר בהנהגה המעשית כדאתמול.

אין לכך עיצה אלא "ויתבוננו חסדי ה'", להתבונן במאורעות, להשיבם אל הלב ולהפכם להכרה יציבה נטועה בעמקי הלב, שחרית וערבית צריך לקבוע להתבונן בכך, ואל תתמה שהרי אפילו יציאת מצרים נצטוינו להזכיר שחרית וערבית כדי לנטעו בקרבנו, כל שכן מאורע חדש שעבר עלינו, וכך אפשר לזכות להכרה אמיתית, וכבר ראינו אצל רחב מה גדול ערך הכרה אמיתית". [וכעין בדברים הללו באור יחזקאל, ח"ה, תורה ודעת, עמוד רל"ח, וכן שם ח"ו, עמוד רי"ח,  וכן שם ח"ז, עמוד קל"ג].

–

[עמוד ל"ט – מ'] "בהשקפה על התפעלות האדם ממאורעות, ניתן להבחין בנטיה הטבעית – לראות בכל דבר רק מה שנוח לו, ומה שמחייב אותו ומה שמקשה עליו – אין רואה ואין מבחין…

ניתן להבחין במצבנו היום.. "עין בעין נראה אתה ה'.. וגם כשעוסקים בנפלאות יוצאים ידי חובה בספורים והתפעלות, אבל לעמול להשריש הכרה בקרבנו, להשיב אל הלב, לשנותו – לזה אין ניגשים, כי זהו כבר בכלל עמל ויגיעה, ומזה רחוקים. מאורעות הימים אינם פשוטים כלל, ואם לקראת משיח צדקנו אנו מתקרבים, אם כן ודאי הוא שזו חובתנו להתחזק…".

–

[עמוד מ"ב] "בעת הזו יש לנו לימוד להתחזק באמונה. הנה עברנו זמן שבו ראו בחוש אמיתת האמונה, קרבת ה' לעמו ישראל, מלא כל הארץ כבודו, כל יחיד נמצא לפניו בהשגחה פרטית, וכל זאת בריבוי ללא שיעור של מעשים, מיום ליום נודע על מעשים נוספים. ואעפ"כ אם נתבונן בעצמנו האם וכמה קרובים אנו יותר אל השי"ת.. והשאלה מאחר שראינו כל כך והתפעלנו, מפני מה בחיי המעשה לא מתבטא זה.

והענין בזה כי המעשה תלוי במצב הלב, וההשבה ללב הוא שלב נוסף לאחר ההתפעלות, "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". וכמו שנאמר: "קרוב אתה בפיהם" – קירבה אמיתית, "ורחוק מכליותיהם". כליות יועצות, הם היועצות בחיי המעשה לקרב אליהם דרושה עבודה נוספת.

חבל שמאורע כזה יעבור עלינו בלי שננצלו לקרב הלב לאמונה. ניקח לנו מוסר מזה לצורך עבודת בחיזוק האמונה בהשבה ללב". (מתוך ספר הנקרא "קובץ ענינים" שהשמיע מרן המשגיח זצ"ל בישיבת פוניבז', בימי אלול תשכ״ז – תשרי תשכ״ח, והוא בן 72 עמודים).