"ממצות ישוב ארץ ישראל לא הסיח הח"ח דעתו מעולם… חביבתו לארץ ישראל – עד כמה התגעגע הח"ח לעלות לא"י מראה העובדא שבשנת תר"מ בתנאי הנשואין לחתנו הרב הגאון ר' אהרן הכהן זצ"ל, התחייב הח"ח להסעיד את חתנו זה על שולחנו משך שנים, כפי הנהוג אז, ובפירוש התנה שאין ביד חתנו לעכבו מלעלות לא"י במשך השנים הללו. וגם בשנת תרס"ד כשנשא את אשתו השני' בתו של הרב הגאון ר' הלל ז"ל מעיר לאפי, התנה כזאת, שבאם יסכים לעלות לא"י, גם על רעיתו לעלות אתו. ובשנותיו האחרונות, הדבר היה בשנת תרפ"ז, כאשר כבר הכין א"ע לעלות לא"י וכבר ארז את חפציו ושלחם לורשה, חלתה פתאום רעיתו זו והוכרח לעכב נסיעתו עד שתבריא, ומן השמים עכבוהו, ולבסוף נצחו אראלים את המצוקים ומצא מנוחתו בעיר ראדין…" (מתוך "חפץ חיים על התורה", עמוד צ"ט – ק').
"אם יבוא עשו אל המחנה האחת וגו'. (בראשית ל"ב, ט). בשנת תרצ"ג, כשצורר כל היחודים באשכנז ימ"ש עלה לגדולה ולקח רסן הממשלה בידו, נשאל הח"ח ע"י אחד מראש הישיבה שלו בראדין (א.ה. מפורסם שזה הוא הרב מפוניבז' זצ"ל), מה יהי' גורלם של אחינו במדינת אשכנז ופולין, אחרי אשר הרשע הצורר הכריז בפומבי על מטרתו להכחיד שם ישראל חלילה.
והח"ח ענהו כי זה לא יעלה בידו. מעולם לא הצליח מי שהוא לכלות ולמגר את כל עמנו, בכל ארצות פזורינו. כתוב מפורש הוא "אם יבוא עשו אל המהנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפלטה".
הבין השואל כי הסכנה קרובה, והוסיף לשאול לתומו, אם ח"ו יעלה בידי הצורר להשמיד יהדות אירופה, רוב מנין ובנין של עם ישראל, מי הוא זה איפוא המחנה שישאר לפלטה?
וע"ז ענהו הח"ח זצ"ל: גם זה כתוב מפורש בדברי הנביאים: "ובהר ציון תהי' פליטה והי' קודש" (עובדיה א,' י"ז) והרב השואל יצא מאת הח"ח כשידיו רועדות על חורבן יהדות אירופה, ולבו הי' נכון בטוח כי ארצנו הק' תנצל, וחרב לא תעבור בה. וכן הי' שתחלת מפלתו של הרשע הזה היתה, כשהתקרב לחופי ארצנו הק', ותגזר אומר ויקום, ודברי הח"ח זצ"ל שנאמרו עשר שנים קודם שנחרבה יהדות אירופה, נתקיימו על ארצנו הק', אשר עיני ד' היו בה להצילה משני האריות. כן יגן ד' על ארצנו הק' גם עתה כשרבים צררונו ויחיש עת פדיון" (מתוך "חפץ חיים" על התורה, עמוד ע"ב – פרשת וישלח).
"בזכרוני כי בשנת תר"נ ותרנ"א, שהחלו לגרש את אחינו ב"י ממאסקאווא, התעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה, המגורשים למאות ולאלפים החישו למפלט למו לארץ אבותינו, קנו שם קרקעות, נטעו כרמים, יסדו מושבות, כן בתחום המושב נאספו אסיפות, נתיסדו חברות, שלחו משולחים לקנות קרקעות, בעלי בתים מכרו נכסיהם וכל חפציהם, ובצרור כספם עלו בשמחה לארצנו הקדושה, בתקותם למצוא שם בלי זעת אפים עושר ואושר. בזמן זה קבלתי מכתב מאבי ז"ל ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פנות עמנו לעלות לארצנו הקדושה, ומשער, כי הימים ימי עיקבא דמשיחא, וכי פקד ד' את עמו, ואפשר הוא אתחלתא דקיבוץ גליות, שהוא קודם ביאת המשיח, ואם היינו ביכולת, היה מן הראוי לקנות קרקע ולעלות להארץ, אבל באשר אין בכחנו לע"ע, נעשה את אשר מוטל עלינו ואשר בידינו…"(ספר "תולדות החפץ חיים", שחובר ע"י בנו הג"ר אריה לייב הכהן זצ"ל בשנת תרפ"ז – עמוד מ"ג, והובא ב"מכתבי החפץ חיים" עמ' 44).