בלוג

בחודש ניסן נפטרו כמה מגדולי ישראל אשר התבטאו בסגנון דומה ביחס למרכזיות של ארץ ישראל בתורה, ובמהותו של עם ישראל, ועל הקשר שבין התורה לארץ ישראל. נביא כאן את דבריהם בעז"ה.

הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצוק"ל

מהות היהדות היא הקשר שבין עם ישראל להקדוש ברוך הוא בארץ ישראל

בי"ב בניסן תשס"א נפטר הגאון הצדיק רבי שמשון דוד פינקוס זצוק"ל.

בדבריו הוא מבאר את ענין ארץ ישראל כך: מהות היהדות היא כריתת ברית אהבה שכרת הקדוש ברוך הוא עם ישראל בהר סיני כאן בעולם הזה, ומקום הברית והאהבה בעיקר הוא ארץ ישראל ובית המקדש. והנה, ברית תיקרא כך רק אם היא ברית עולם, שאם יצויר שהקדוש ברוך הוא חס ושלום ישליך מלפניו את ישראל לעולם, יהפכו התורה והמצוות לסתם עסק של שכר ועונש, ואפילו אם המצוות הם לעשות רצון ה', הרי גם גוי אינו רשאי לזרוק עול מלכות שמים או לשנות קוצו של יו"ד מדברי הקדוש ברוך הוא לרגע, ולשון זו: 'לעשות רצונך א-להי חפצתי ועל כל פנים ועל כל אופן עבדי ה' אנחנו, יעשה עמנו כרצונו וחפצו' – אלו ערכים עליונים ויפים, אבל אין זו יהדות, יהדות ענינה כריתת ברית אהבה ודבקות! (הגדה של פסח תפארת שמשון עמ' שח).

הנושא המרכזי בתורה הוא ארץ ישראל

במקום אחר, הוא מבאר את הענין בהרחבה: כאשר כרת הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו ברית בברית בין הבתרים, הבטיחו הקדוש ברוך הוא (בראשית יב ז): 'לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת'. לאחר מכן, כאשר הקדוש ברוך הוא מצוה את אברהם על ברית מילה, הוא שוב כורת עמו ברית, ומבטיח לו (שם יז ח): 'וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן'. אחר כך אצל יצחק אבינו שוב הקדוש ברוך הוא מבטיח ליצחק (שם כו ג): 'כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל'. וגם ליעקב אבינו ניתנה ההבטחה הא-להית (שם כח יג): 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ'.

לאחר מכן, כאשר הקדוש ברוך הוא נגלה לראשונה למשה רבינו, גם אז הוא אומר לו (שמות ג ח): 'וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ.. אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה… אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי'. הקדוש ברוך הוא מבטיח, ושב ומבטיח, את ארץ ישראל, לעם ישראל.

והתמיהה היא גדולה, וכי ארץ ישראל היא הדבר החשוב ביותר לעם ישראל, הלא מקטנותנו התחנכנו שהדבר החשוב ביותר לעם ישראל הוא התורה הקדושה. בילדותנו היינו תמיד שרים 'ארץ ישראל בלי תורה כמו גוף בלי נשמה', והנה בכל ההבטחות הללו אין הקדוש ברוך הוא מזכיר ולו במילה אחת את התורה הקדושה, ואת המצוות, רק את ארץ ישראל, הלא דבר הוא.

יתר על כן, ידוע שהלב של ארץ ישראל הוא בית המקדש, והנה הנושא שהתורה מאריכה ביותר בכל פרטיו ופרטי פרטיו, גם בציוויו, וגם בעשייתו בפועל, הוא בנין המשכן, שמהותו כבית המקדש.

רואים אנו, אפוא, שהנושא המרכזי בתורה הוא ארץ ישראל ובנין בית המקדש. הקדוש ברוך הוא מבטיח לאבות הקדושים את ארץ ישראל, וכשהוא רוצה לצייר בעינינו את האור הגדול והשמחה העצומה שיהיו לעתיד לבוא, הדוגמא היא השמחה שהיתה בשעת השלמת המשכן ובית המקדש. מהי, אם כן, חשיבותם הגדולה והמיוחדת של ארץ ישראל ובית המקדש.

אם נבוא להגדיר מהו אדם, אדם הוא 'מדבר' – 'וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה' (בראשית ב ז). אומר התרגום – 'לרוח ממללא', והכוונה כמו שאמרו בזוהר הקדוש (בראשית כז.), שהאדם מדבר עם הקדוש ברוך הוא, כלומר, מהות האדם היא האפשרות שלו להתקשר עם הקדוש ברוך הוא.

לעומת זאת, הגדרת היהודי היא קשר של חיבה ואהבה עם הקדוש ברוך הוא. פסגת הקשר של הקב"ה עם כלל ישראל באה לידי ביטוי בשיר השירים, עד שאמרו חז"ל (ידים פ"ג מ"ה) שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים.

בעולם של חושך ואפילה, בעולם של רשע, ושאר דברים שהם נגד התורה, ונגד הקדוש ברוך הוא, מבקש הקב"ה מאתנו: 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם' – תעשו לי בית ששם נוכל להיפגש, שם בקודש הקדשים היו שני הכרובים המבטאים את האהבה.

זו היתה ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאבות הקדושים, לאברהם יצחק ויעקב, ולמשה רבינו – לא את ארץ ישראל כנחלת שדה וכרם, אלא כמו שחתן וכלה אומרים זה לזה: 'נבנה ביחד את הבית', כך אמר הקדוש ברוך הוא לאבות: 'בואו ניכנס לארץ ישראל'. וכמובן שאין הבית אלא אמצעי לקיום הקשר שביניהם, על ידי התורה הקדושה וקיום המצוות (נפש חיה עמ' צו-צט. ראה שם עוד דבריו הנפלאים בהרחבה ובביאור, ומחמת חוסר מקום הבאנו את עיקרי הדברים).

הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה זצוק"ל

בי"ז ניסן תשס"ה נפטר הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה זצוק"ל. כדרכו, העמיק בהתבוננות בענין ארץ ישראל, ודברים רבים הוא כתב עליה. גם הוא עומד על כך שהדבר המרכזי בתורה הוא ארץ ישראל, והוא מבאר את הדברים גם כן בסגנון דומה.

ענין ארץ ישראל הוא המרכזי בתורה

וכך הוא כותב (עולם הידידות עמ' סז): התורה מעמידה במקום המרכזי את ענין ארץ ישראל. החוט השני מהפסוק הראשון, עד הפסוק האחרון של החומש, הרי הוא ארץ ישראל! בלי שום ספק, אין זה רק דאגת הא-להים בעד עם ישראל להמציא לו מולדת. נוכיח זאת מפרשיות התורה עצמה, כי כל החרדה הזאת שעם ישראל יזכה לחיות בארץ ישראל היא זו: כאן היא הארץ הנבחרת שבה אפשר להחדיר רוחניות וקדושה לתוך החיים הארציים!

רש"י מתחיל את פירושו על התורה: 'אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החדש הזה לכם ראש חדשים', שהיא המצוה הראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, אנו אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר יקר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'. הרי כוונת התורה ממש מהפסוק הראשון היא, שישראל יזכו לארץ ישראל!

…זוהי התחלת התורה. וסופה: 'ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו כו' ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן כו' ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור' (דברים לד א-ד). כה הרבה משה רבינו הרועה הנאמן להתפלל שיותן לו להביא את העם לתוך ארץ ישראל…

והא-להים לא הסתיר כוונתו בהבטיחו לאבותינו את ארץ ישראל. בפרשת ברית המילה אנו קוראים (בראשית יז ז-ח): 'וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים'. 'והייתי להם לא-להים'! לתכלית זאת ניתנה לנו ארץ ישראל, שנחיה כאן חיים מלאים של נטיעה וזריעה ועבודה ברוכה, תוך קירבת א-להים ונועם ה' עלינו כל הימים!

הוא אשר הקדמנו: כוונת התורה היא להחדיר רוחניות לתוך חיי עולם הזה, והמקום הנבחר והאידיאלי לזה הוא ארץ ישראל.

אין לך ארץ שחדורה כל כך מתורה

במכתב הוא כותב (אגרות וכתבים ח"ב עמ' שכ): הגרעין של הארץ, הפנימיות שלה ומהותה האמיתית, שהיא ארץ התורה, אין לכם ארץ בכל הארצות-תבל החדורה כל כך מתורה, אין לכם ארץ שהרמה שלה בתורה בכל ענפיה: לומדות, קבלה, חסידות, מוסר, כה גבוהה היא כמו בארץ הקודש. 

הן אמת, כאשר נגשו לפני כארבעים שנה לבנות עיר תל-אביב, ועשו תכנית העיר, לא חשבו אפילו אודות בנין אחד בית הכנסת, ועד היום אי אפשר לומר שמרגישים קורטוב של קדושה ברחובות קריה כמו בירושלים על כל צעד ושעל, בכל זאת הנה תל-אביב היום היא עיר מלאה תלמידי חכמים לומדי תורה, ישיבות וחדרים, המכילה 250 בתי מדרשים.

פנימיות ארץ ישראל היא התורה

במכתב נוסף הוא מבאר בהרחבה את הענין, שפנימיות ארץ ישראל היא התורה, ואלו דבריו (שם עמוד קכה): התבוננתי בימים אלו במה שסיפרו חז"ל בגמרא (מגילה ג.): 'תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם, עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגילתי סתריך לבני אדם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל'. נתעוררתי בסיפור זה של חז"ל, אם מן השמים הקפידו על שגילה סתרי הנבואה לבני אדם, אך ארץ ישראל למה נזדעזעה, ומה שייכות יש לארץ ישראל להקפדה זו.

ונתעוררתי בעזרת השי"ת על דבר נפלא ונורא, כי הנבואה היא הלא מסגולות ארץ ישראל היא, וחוץ לארץ ישראל לא יודעים ממנה, וכאשר יונתן בן עוזיאל גילה סתרי הנבואה לבני אדם, נזדעזעה ארץ ישראל, כי זהו גילוי סתרי הארץ עצמה!

בציור, כמו שישנה מצות תפילין, בתים של עור ובתוכן ארבע פרשיות אשר בהן התורה מדברת על תפילין, כמו כן ארץ ישראל זהו בית, ובתוכה פרשיות הכתובות בתנ"ך, והרוצה להכיר 'אוירא דארעא' – עליו ללמוד נביאים. שם ימצא את דבר ה' בגבורתו ובתקפו, אשר ממנו מלאה ארץ ישראל, דבר ה' שאינו משאיר כלום ביד העם השוכן בארץ אלא התשובה. 

מארץ ישראל מבינים את הנביאים, ומהנביאים מבינים את ארץ ישראל 

תמיד חפשתי 'דרך-למוד' בנביאים, ולעולם לא הבנתי איך לקשר את הפסוקים ולדעת את הנושא של כל פרק ופרק. והנה עכשיו מבורר לי כמעט, שהפירוש הכי טוב על דברי הנביאים הוא ארץ ישראל, רק בארץ ישראל יכולים להבין דבר הנבואה, בארץ אשר ה' א-להיך דורש אותה. ולהיפך, רק מספרי הנביאים מבינים ארץ ישראל – רוחה, מהותה, אופן החיים שבה. 

הנני שמח מאד על גילוי זה, מלבד ממה שזה פתח לי בעז"ה קצת ספרי הנביאים אשר מעולם התקשיתי בהבנתם. ביום שנסעתי משטוקהולם לפריז, כשהאוירון התחיל להתרומם מעל הארץ, נפל פחד גדול עלי, שאני בא לאה"ק ואין שם נביא כירמיהו שיגלה לנו להבין את התקופה וילמד אותנו איך לחיות בה. ועתה – הנה קול הנבואה לא פסק, ובארצנו הקדושה הוא נשמע ברור כשאך פותחים את ספרי הנביאים ולומדים מתוכם ושומעים מתוכם, ושומעים מתוך הארץ עצמה להבין את דבריהם. 

ארץ ישראל היא התכלית

עוד על פנימיות ארץ ישראל כותב הגר"ש וולבה זצוק"ל (דעת שלמה עמ' קלג): ארץ ישראל נקראת בנ"ך 'ארעא בית שכינתיה', הקשר שלנו אל ארץ ישראל ואהבתנו אליה הוא מפני שהיא ארץ השכינה… ארץ ישראל היא התכלית האחרונה, וממש הפסוק הראשון בתורה הקדושה מכוון אליה [אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם ראש חודשים וכו'].

אנחנו, בני תורה, קשורים בארץ ישראל בכל נימי נפשנו. אין בישוב ציבור אשר כל כך התנער מכל נעימות הגולה כציבור לומדי תורה, מה לנו קב היופי האחד שנטלה שווייץ לעומת תשעה הקבים שנטלה ירושלים, ומה לנו הנוף של סנט-מוריץ ולוגנו לעומת צפת וטבריה! ויותר מזה: גם קריירה באמריקה אינה קוסמת לנו, ומה לנו חיים נוחיים בגולה לעומת פת קיבר בארץ ישראל!

ובעיקר: תורתנו הקדושה מצאה מקלט אחרון בארץ ישראל אחרי חורבנה של יהדות אירופה. כאן הננו רואים תקוה לבנות התורה מהריסותיה על טהרת הקודש בלי שום השפעה מרוחות זרים. לא כהרי אמריקה הרי ארץ ישראל: גם שם נוסדו ישיבות רבות וגדולות, אבל בכולן, חוץ מלייקווד ובית התלמוד, ישנם לימודים תיכוניים וקשרים עם אוניברסיטאות, וזה פוגם פגימה רצינית ברוח השוררת בתוככי הישיבה אשר גם גדלותם של ראשי הישיבות אינה מכריעה אותה. לא כן ארץ ישראל: גאונות בתורה, ישרות של מוסר, להב של חסידות, ובירור של הלכה, כל אלה קיוינו לגדל כאן בלי מפריע ומעכב.

חשים אנו את צערה של ארץ ישראל וכואבים את כאבה. אין שום צרה ושום משבר וסכנה יכולים לרחק אותנו מכאן חס ושלום. אולי עתה הגיעה עת הבירור איפה באמת מקננת חיבת הארץ: עיני קיבוצים רבים כלות אל בניהם שנסעו לחו"ל להשתלמות, בחרו להם נשים והתישבו בניכר, אי ארץ ישראל, אי מדינה, אי ציונות, הכל השליכו מאחורי גוום ובנו חייהם שם! ואילו בני הישיבות האמונים עלי חיבת הקודש של ארץ ישראל, אינם רואים לפניהם שום מגמה אחרת זולת אחת ויחידה: בנין התורה באה"ק, ללא קריירה גדולה, ללא משכורת שמנה, ללא השתלמות בחוץ לארץ, אך ורק תורת ארץ ישראל!

מכאן לא בורחים כמו מאחת מארצות הגולה

בענין הקשר שלנו לארץ ישראל הוא כותב (שם עמ' שכט): נסיעה מכאן [-מארץ ישראל] לא באה בחשבון בשבילנו, אדם גדול אמר לי לפני איזה שבועות: 'ארץ ישראל היא התחנה האחרונה בשבילנו, מכאן לא בורחים כמאחת ארצות הגולה, ומה שנגזר ממרום על ישוב ארץ הקודש – נקבל באהבה, הן לטוב הן למוטב'. בזה הביע בדיוק מה שגם אני חשבתי… הרבנית בודאי מבינה שאין זה אצלנו איזה פטריוטיזם, אלא החויה של 'חיי נשמות אויר ארצך'.

חטא שכחת ארץ ישראל הביא את השואה

עוד הוא כותב (שם עמ' שו): שזניחת ציון היה אחד החטאים שגרמו לשואה בירר חותני זללה"ה [-מרן הגאון רבי אברהם גרודז'ינסקי זצוק"ל הי"ד, משגיח בישיבת סלבודקא], עפ"י המקורות. הוא היה רשאי לדבר על כך, שנשאר בגטו סלובודקה עד הסוף המר ונשרף חיים עם חיסולו, הוא בירר 12 סיבות לשואה, ואחת מהן זניחת ארץ ישראל, הוא הרצה על כן לפני תלמידיו בגטו, אף לקח תקיעת כף מהם, שמי שישאר בחיים יעלה ארצה (תורת אברהם עמ' יז).

הגאון רבי מנחם זמבה זצוק"ל

רק מי שיש לו העוז לקרוע ס"ת חס ושלום, ירהיב בנפשו לקרוע את ארץ ישראל 

בענין מה שכתב הגר"ש וולבה זצוק"ל שפנימיות ארץ ישראל היא התורה, יש להביא מדברי הגאון רבי מנחם זמבה זצוק"ל אשר יום פטירתו הוא בי"ט ניסן תש"ג, שאף הוא התבטא על ההקבלה שבין ארץ ישראל לתורה. היה זה בזמן הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל, כאשר דובר על הצעת הבריטים לחלק את ארץ ישראל בין היהודים לערבים. על הצעה זו השיב הגאון זצוק"ל: 'יש לנו ספר תורה קדוש אשר נאמר עליו 'תורת ה' תמימה', ואם חסרה אות אחת הרי זהו פסול מקדושתו, יש לנו גם ארץ קדושה אשר גם עליה נאמר כי קדושתה היא כשכל ישראל עליה. ולכן רק אנשים כאלה אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים על דבר ה' של תורה שבכתב ושבע"פ מראשו ועד סופו, מוסרים את נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל – בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה' (הפרדס שנה יא חוברת ו אלול תרצ"ז).

[ויש לציין עוד לדברי הגר"א (יהל אור במדבר קנז.): 'שביקש [- משה] 'ואראה אותה'. שביקש משה לידע כל עניניה שהוא ענין גדול כמו ידיעת התורה, שגבוליה וכל עניניה הן עניני תורה 'בת מלך פנימה' והקב"ה העתיר לבקשתו, 'ויראהו ה' את כל הארץ' וכו"].

האדמו"ר רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורא זצוק"ל

ארץ ישראל היא המדרגה התכליתית

בכ"ט ניסן תשל"ט נפטר האדמו"ר רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורא זצוק"ל, אשר כשאר אדמור"י בית רוזי'ן דבר רבות בחביבות על ארץ ישראל, ונביא כאן מדבריו את אותו ענין שנתבאר בדברי הגרש"ד פינקוס והגר"ש וולבה זכר צדיקים לברכה, שארץ ישראל היא המדריגה התכליתית, וכך הוא כותב (כנסת מרדכי שמות עמ' צד):

כשם שהאדם הוא נזר הבריאה, וישראל – עם סגולתו, שבחר בנו מכל העמים, ולנו נתן למשמרת את תורתו הקדושה – חמדה גנוזה שבה ברא את עולמו – לעבדה ולשמרה, כן ארץ ישראל היא טבור העולם (זוה"ק ב קנז), לב העולם ומרכזו, בה נשקי שמיא וארעא להדדי, ארץ אשר עיני ה' א-להיך בה, ארץ דא מלכות (עיין תקוני זוהר סה.) סיפא דכל דרגין, ובודאי הכוונה לארץ ישראל.