בה"י ב' לסדר "והשבתי חיה רעה מן הארץ" וגו' ל"ד למב"י תשפ"ד.
אל כבוד מארגני אגודת "קדושת ציון" השם עליהם יחיו
שלום וכל טוב סלה
בהקשר לבקשתכם למכתב תמיכה ממני למפעלכם הנשגב, מי אני ומה חיי, ואני מאלה שאני עצמי צריך סעד לתמכי, ונפשי חבושה בדרישה הנחרצת של קשוט עצמך כו', ובוש אנכי לפתוח את פי ולדבר לאחרים, אך הרי כל איש יהודי באשר הוא, מצווה הוא ב"איש את רעהו יעזורו", וגם הנופל עצמו, אינו פטור מלתת יד להקים את רעהו, ומתוך כך גם רעהו יקים אותו, ויחזירנו לעמוד על רגליו. ורק מתוך המחוייבות הזאת אוכל לדבר כמה מילים.
והלא החילול השם הנורא, המתחולל לעיני כל בריות שמים וארץ, זה כשבעים ושש שנים, שבארץ הקודש מתקיימת לה מדינת יהודים, המנוהגת על פי חוקי הערכאות של הגויים, בכפירה פומבית בתורת משה, אשר במשך כאלפים שנות גלותינו, לא היתה מציאות של מקום-רקע, שעליו תתחולל חילול השם כזה, והלא זועק החילול השם הנורא הזה, בלבו של כל יהודי החרד לדבר השם, וטורף לו את מנוחתו יומם ולילה.
ומאיליה נשמעת ה"כרוזא קרי בחיל", בחובה הגדולה שעלינו, להשתדל בכל כחותינו, להרבות בארץ קדשינו, תושבים של יהודים חרדים מבקשי השם, ובכך נוכל במלחמת הקלפי, להפיל את ממשלת הזדון מכסא ההנהגה, ונושיב במקומה את ממשלת התורה, שתנהל את המדינה בכל תחומיה וענייניה על כל מוצאותיה ומבואותיה.
והרי זה ממש כמו שהיה בימי שמעון בן שטח (ראה מגילת תענית בפרוייקט השו"ת, הסכוליון ד"ה בעשרין ותמניא) שבלשכת הגזית היו יושבים בה הצדוקים, ולא היה אחד מישראל יושב שם, ושמעון בן שטח בחכמתו, אט אט היה מידי יום מוציא משם צדוקי אחד, ובמקומו הושיב שם את אחד מתלמידיו, עד שנסתלקו כולם, וחזרה "כנישתא" להיות "כנישתא דישראל", והאף שאין עלינו לדאוג על הקמת לשכת הגזית, וכמו שהרמב"ם בפ"ב דסנהדרין בפה"מ, מבאר כי הקב"ה יקימנו בעת שירצה לגאולנו עיי"ש, אבל בודאי אסור לנו להפקיר את כלל ישראל היושב בציון, להשפעת הכפירה של מובילי המדינה, וחייבים אנחנו להפוך את ה"כנסת", ל"כנסת ישראל", המנוהגת ב"חוקיו ומשפטיו לישראל".
וכידוע היה רבינו הק' רבן של ישראל בעל אמרי אמת מגור זיע"א, אשר זקני הק' הי"ד, תומך את יסודותיו בספרו "אם הבנים שמחה", על דעתו ועל רצונו של רבינו הגדול, שכמה נשתדל בכל כחותיו ואפשרותיו, להרבות בארץ הקודש תושבים של יהודים חרדים, ועוד במלפני המלחמה האיומה, לא נח ולא שקט מלזרז על בנין הארץ על ידי יהודים חרדים, ולוּ זכינו והיינו הולכים בדרכיו, היו אלפי אלפים רבבות יהודים ניצולים מן השמד של השואה, וראה בספר "ויהי בנסוע", אשר מכל עמוד ועמוד שבו, בוקע חפצו ורצונו והשתדלותו הבלתי נלאית, שאך תיבנה הארץ ביהודים ההולכים בתורת השם, ובודאי חובה עלינו להמשיך במגמתו הזו, להרבות ולהרבות בארץ הקודש מבקשי השם ותורתו, עד שהנהגת כל המדינה, תפול באופן הטבעי בידיה של היהדות החרדית.
והיה זה אתמול, שיצא לי לנסוע בקו אוטובוס כאן בעירנו אשדוד, וישבת לי באוטובוס כמי שכלוא באיזה צינוק, כי לא הייתי יכול לפתוח את העינים, לא לימיני ולא לשמאלי ולא מלפני ולא למאחורי, וברגע הראשון חלשה דעתי במאד, אני נמצא בארץ הקודש, ומתענה בישיבה באוטובוס כמו בארץ גוֹיִת.
אלא שפתאום אני אומר לעצמי, והלא זה פשוט מן התורה, כי הרי אנו אומרים ג' פעמים בכל יום, "מקבץ" נדחי עמו ישראל, אין אנו אומרים "י"קבץ בלשון עתיד, אלא "מ"קבץ בלשון הוה, שעתה בכל יום ויום "מקבץ" נדחי עמו ישראל, ובקללת הגלות אומרת התורה "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר", על דרך ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.
ועל אלו שבעוה"ר נתקיים בהם "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר", שעליהם כבר אמר לבן הארמי שביקש לעקור את הכל, וצחק לו ליעקב אבינו במו פניו, כשמְחַוֶה עליהם באצבעו ואומר בצהלה, "הבנים בני והבנות בנותי" האם לא כן, וכי שלך הם אלה הבנים והבנות, אלא שיעקב אבינו נלחם עמו במלחמת עולם, ולא הסכים עִמָדוֹ ולא וויתר לו, כי לא ידח ממנו נידח.
ובזכות התפצרותו של יעקב אבינו, מבטיחה התורה, "אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך" וגו', מקודם מדבר הכתוב בכלל ישראל, "והשבֹתָ אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו', ושבת עד השם אלקיך וגו', ושב וקבצך וגו', וממשיך הכתוב לדבר באלה שנדחו "בקצה השמים", ואינם זוכים לתשובה במצבם "בקצה השמים" (ראה פרי צדיק נצבים אות י"ח), שגם אותם המה "משם יקבצך", כל אחד במצבו כמו שהוא יקויים בו והביאך וגו' אל הארץ וגו', ובצפייתו של יעקב אבינו, הנה הם יושבים כאן אתך באוטובוס.
אלא שעלינו לצפות להבטחת התורה שבהמשך, שאחרי "והביאך השם אלקיך אל הארץ" וגו', מבטיחה התורה "ומל השם אלקיך את לבבך" וגו', אך הדבר תלוי בנו, כי באיתערותא דלתתא ממשיכים איתערותא דלעילא, וכמה שאנחנו נשתדל לקרב את אחינו התועים אל אבינו שבשמים ותורתו הק', נזכה כולנו להבטחת "ומל השם אלקיך את לבבך" וגו', שקבעה התורה שתתקיים בארץ ישראל.
וברבות בארץ הקודש משפחות של יהודים מבקשי השם, שחרדיותם נמשכת ברצף מאבותיהם ומאבות אבותיהם, באופן הטבעי הרי זה משפיע ביותר על כל הסביבה בכל אשר ילכו, ואף מבלי שום מעשים ודיבורים, הרי עצם הופעתם מדברת במעמקי לבו של כל יהודי, וכמו שרואים בחוש, וכמה החובה עלינו להרבות תושבים חרדים בארץ הקודש.
ואשריכם מה טוב חלקיכם במפעלכם הכביר והנשגב, וחפץ השם בידכם יצליח אכי"ר.
(מקום החתימה)
ידידיה ברנסדורפר
בן בתו של בעל "אם הבנים שמחה".