יום חמישי אחרון של בין הזמנים תשפ"ד מגיע, בקריאת התורה אנו קוראים 'וירשתם אותה וישבתם בה', ולאחר מספר שעות קמים אוהבי נחלת ה' ומיישמים את הקריאה הלכה למעשה.
במרחק קטן מרצועת עזה הכבושה, ניצבת לה נקודת ההתישבות הנושאת את השם 'אלי עזה ה', מספר סידורי שמתעדכן עם כל פינוי שהנקודה חווה. בעת שהיא מעתיקה את מקומה, מתעדכן שמה, אלי עזה ב', ג', ד', וכעת: ה'. נקודת ההתישבות הוקמה מתוך שתי מגמות – מגמה הצהרתית ומגמה מעשית: להכריז קבל עם ועולם על בעלותנו על כל רגב מארצנו הקדושה, ולחזור בפועל 'אלי עזה' ולישבה מחדש ביהודים, כמצות ה' עלינו.
הנקודה משתרעת על שטח רחב ידים בלב שמורת קק"ל בסמוך לישוב יד מרדכי, ובה מספר בקתות עץ למגורים, בקתת בית כנסת עם ספר תורה, ארון וספרי קודש, רחבות כינוס מוצללות ומצברים ופאנלים סולאריים לאספקת חשמל מינימלית לחלוצי ההתישבות.
כשאנו מגיעים אל הישוב הזמני שיקבע בקרוב בימינו את מקומו בתוככי רצועת עזה המשוחררת והבנויה, מקדם את פנינו מזג אויר נח למדי, רוח נושבת בין העצים, והטמפרטורה בצל נעימה.
אנו יודעים היטב, שמזג האויר הזה אינו שורר כאן כל הזמן. מחרפי הנפש שבאו הנה כדי לקבוע עובדות בשטח, משלמים מחיר אישי כבד. שעות וימים חמים מאוד עוברים עליהם ללא מזגן, תנאי המחיה בבקתות העץ רחוקים מרחק גדול ממה שהשאירו מאחוריהם בבתיהם הנוחים בצאתם למסע הכיבוש, אבל הם מבינים עבור מה הם נלחמים.
פרוש חדש ועדכני למאמר הכתוב 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו', עובר בראשנו: עבדיך הרוצים לבנות וליישב את הארץ בבתי אבן, עליהם לחונן את עפרה, להתחיל מאפס בבקתות עץ על עפר החורשות החשופות, אולם שכרם איתם לראות בנחמה בהורשת האויב ובבנין הארץ.
לצד האוטובוס המאורגן של 'קדושת ציון', מגיעים ללא הרף רכבים פרטיים שפורקים מתוכם עוד ועוד אוהבי ה' החרדים אל דברו שבאים לקיים את מאמר הכתוב 'חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו', כאשר בראש הבאים ניצבים גדולי תורה שבאו לתמוך ולחזק את המתישבים היקרים ואת מפעלם הנשגב.
הנה מגיע הרה"ג ר' ישראל בן הגאון רבי יורם אברג'ל זצ"ל, שמח לשמוע מראשי האגודה הקדושה 'קדושת ציון' על מטרות האגודה ופעולותיה, ומכריז – 'חבר אני לכל אשר יראוך, אני אתכם!'. הוא מדבר על קדושת נשמת היהודי, אשר כמו גחלת אש, גם כאשר היא עמומה, מי שיגע בה – יכוה, באשר אש סתרים בוערת בה. כך כל יהודי, בכל עת צרה פונה לאמירת פרקי תהילים, לנתינת צדקה ולילך לחכם שיעתיר עבורו לה'.
הרב קובע מזוזה בפתח בית הכנסת ומרעיף מברכותיו על חלוצי אלי עזה, אשר יזכו בקרוב לחנוך ביתם בלב רצועת עזה הבנויה.
ממרומי גילו, הטריח עצמו האדמו"ר ממונסטריץ' שליט"א לבוא מירושלים הקדושה לחזק ולתמוך במתישבי אלי עזה, שהתרגשו מהמחוה יוצאת הדופן.
הגאון רבי משה אליהו בוסו, ראש מוסדות מאור ישראל, נכדו של הבבא סאלי זיע"א ומרבני האגודה, ליווה את הביקור מתחילתו. בענותנותו סרב שיארגנו עבורו הסעה פרטית וביכר לשבת כאחד האדם עם כולם באוטובוס מתוך דיבוק חברים. כבר בדרך, נשא הרב בוסו דברים מרוממים ביותר אודות ישוב הארץ, ועל התיקון שיש בדבר לחטא המרגלים שהביא את ט' באב, כנגד מאיסה בארץ חמדה, הארץ אשר מאסתם בה, נדרש לחבבה וליקרה, "אין זה עונש" אמר הרב, "שלא באו לארץ, אלא מציאות, מי שלא מכיר בחשיבות המתנה הזו של הארץ לא יכול לקבלה". אחר כך פייט הרב עם הציבור בשמחה פיוטים לכבוד הארץ הקדושה, וכאשר התקרבנו אצל ציון מנוחתו של סביו ה'בבא סאלי' זי"ע הוסיף סיפורים לכבוד הצדיק. במקום נשא הרב שיעור מרתק על מזמור 'תהילה לדוד', ובירך את הפעילים.
הרה"ג ר' משה פרץ מנתיבות, זעק בכאב כי שורש האסון הוא בזה שלא שמעו לגדולי ישראל שזעקו נגד תכנית העקירה הנפשעת, בעוד שורש התיקון הוא מסירות נפשם של מתישבי אלי עזה, החלוצים שבראש המחנה שבאים לתקן את החטא משורשו ולהשיב את הישוב היהודי לחבל עזה הקדוש, מקום שבו חיו יהודים בזמן שמשון הגיבור ובהמשך הדורות, ואשר בו חיו ונטמנו גדולי עולם כמו המקובל נעים זמירות ישראל רבי ישראל נג'ארה זי"ע.
מה נאוו על הרגבים רגלי צעירי הצאן, ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, נהנים ממגוון הפעילויות שאורגנו לכבוד הבאים ביד רחבה, 'קוסם' שמפליא בפעלוליו ורחבת מתנפחים גדולת מימדים. הילדים מתרוצצים בהנאה במרחבי אלי עזה, נהנים גם משפע הכיבוד הקל והממתקים, יורשים את הארץ בישיבתם.
חדי העין שמים לבם, כי גדולי דורנו האחרון מיוצגים כאן על ידי נכדיהם שממלאים את המרחבים, הלא המה הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אויערבאך, הגר"ח קנייבסקי, הגרז"נ גולדברג והגראי"ל שטיינמן זיע"א.
בזמן שבו אנו מקשיבים לדברי הרבנים ומשוטטים ברחבי אלי עזה, הולכת ומוקמת לנגד עינינו בקתת בית המדרש רחב-הידים שאמור לעמוד לצד בית הכנסת, מוקמת ע"י בוניך-בניך.
לפני שאנו פונים לשוב לבתינו הממוזגים עמוסי חוויות, אנו שומעים את דברי הרב יהודה אפשטיין שליט"א, שמעלה על נס את הקרבתם של חלוצי אלי עזה, ואת דברי הרב חיים איינהורן שליט"א שנאמרים בסערת רגשות כנגד נבזותו של עיתון המכונה 'חרדי', שמוסר בהתרפסותו את הר בית ה' לידי הישמעאלים תוך כדי שהוא מסב את שמו ל'אל אקצה'[!], והכל במסגרת הבריחה ממלחמת דת. הרב איינהורן מגולל את הפסוקים שמבהירים היטב, כי זה בדיוק מה שהתורה מבקשת מאתנו בהורשת וירושת הארץ – מלחמת דת! הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר בפרשת השבוע מוזכרת המצוה של ו'ירשתם אותה וישבתם בה', והתורה מבארת כיצד מקיימים מצוה זו של 'הורשה' – על-ידי שמירת התורה – "ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים"! והולכת התורה ומפרטת לנו מהן המצוות שעליהן מדובר במיוחד – "אלה החקים והמשפטים …אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא". אכן, זוהי מצות 'וירשתם', שלא תאמר שמא אקיים מצוות הורשת הארץ בלי לחולל מלחמת דת, מלמדתך תורה שלא כן הדבר, כי אם אדרבה… ולאחר ה'סור מרע' מגיע ה'עשה טוב' של אותם חקים ומשפטים שבאמצעותם מקיימים את מצות הורשת הארץ, והוא לדרוש לציון – "לשכנו תדרשו ובאת שמה".
עייפים ומרוצים, שבים אנו לבתינו בסוף היום, מתפללים ומיחלים ליום בו יזכו כבר לשוב לבתיהם גם מגורשי חבל עזה, ונראה בנחמה.