אז נדברו (פרק ב')

ר"ח כסלו התשע"ו, זמן כפרה לכל תולדותינו, הלבנה מתחדשת, גם אני צריך להתחדש, לזכור את התכניות לשנה מהימים הקדושים, ליישם ולחיות. חבל שלא דברתי עוד עם ישראל, כל הסתכלות חדשה היא חיות אחרת בעבודתו ית', ויש לו התבוננות מסוימת, עכ"פ אפשר לתקן. אין לי חשק לשמוע הטפות גאוליות, אבל הנושא הכי חשוב הוא תלמוד תורה. מסתמא גם ליל שישי הזה הוא מסתובב בגן העיר, אלך לדבר אתו שם.

-שלום ישראל, רציתי לשאול אותך מה הענין הגדול בלימוד התורה שעדיף מכל המצוות.

-נתחיל בזה שלא ניתן להקיף את הכל בפעם אחת, אבל יש לי שאלה קטנה – נראה לך שאתה מכיר אותי?

-לא לגמרי, אבל ודאי יותר מאשר לפני שהתחלנו לדבר. שמעתי את הדעות שלך בכמה ענינים, את מהלך החשיבה, את סגנון הדיבור, את הלהט שאתה טוען בו וכו'.

-מסתבר שאם נדבר עוד, שאם נקיף יותר נושאים – תכיר אותי יותר.

-ודאי, מצד עצם השהות יחד ומצד שמיעת דעותיך, וודאי תתגלינה עוד צורות מחשבה, עוד הזדמנויות להכיר חלקים נוספים באישיותך. אבל למה אתה מסיט את הנושא, מה זה בכלל חשוב אם אני מכיר אותך?

-צודק, אין שום ענין להכיר אותי. אבל אם אתה רוצה להכיר את ה', שזו תחילת הדבקות בו וחלק ממנה, אז אתה פשוט צריך לשמוע את דעותיו בכל מיני נושאים – מה דעתו על מי שגונב וכמה הוא אוחז שאני אחראי על ממוני שהזיק, מה היא צורת החיים שהוא חפץ בה ומה הוא מצוה את עמו, אתה לומד ומכיר את סגנון דבורו במקרא, הנושאים בהם הוא מאריך לדבר ואלה שבהם הוא מקצר או רק רומז, וכן את מהלך מחשבתו בתורה שבעל פה. ודאי שליצור היכרות עם ה' זה דבר יותר נעלה מכל מה ששייך להעלות על הדעת, ואפילו מלקיים מצוותיו!

-חבל ששכחת שהקב"ה אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף! מהן המילים האלה על דעתו, סגנון דבורו…

-מה אתה מתקיף?! התורה מגשימה הרבה יותר ממני – יד ה', עיני ה', רחום וחנון וכיוצא בזה בלי סוף.

-כבר אמרו חכמים – דברה תורה בלשון בני אדם, וכדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. אולי זה מה שקורה למי שלומד מקרא…

-ודאי שזה מה שקורה למי שלומד מקרא! התורה גם יכלה לכתוב "אין סוף ברוך הוא" או לפחות לשונות של אונקלוס כמו "כבוד ה'" או כל לשונות הריחוק, אבל מזה שהיא לא נקטה בהם אנחנו למדים שהתורה יודעת שכדי לעבוד את ה' בהכרח צריך שתהיה בו תפיסה, ולמרות שהיא לא מדויקת ושגויה פילוסופית, זו התפיסה שצריכה להיות לנו בחיים.

-כלומר שה' גוף, רחמנא ליצלן!

-לא, אבל שהוא קיים! התורה כבר אומרת "כי לא ראיתם כל תמונה", אבל לא נראה לי שמי שלא פילוסוף הדור קרה לו אסון נורא. כל זמן שאנחנו בגוף אין לנו אפשרות להמלט ממחשבה לכל הפחות בתת מודע על מי הוא ה', אם רחום וחנון או קנא ונוקם, אם אב מטיב או מלך נורא, אוהב צדקה ומשפט. והאמת, שה' הוא גם זה וגם זה, וכמה שאתה לומד יותר, התפיסה שלך הולכת ומתקרבת יותר לאמת. אתה תופס את המכלול, ואני לא מתכוון לומר שכשאתה לומד, זה מה שאתה עושה – מנסה להכיר אותו, אלא שכמו שכשאתה מדבר אתי אתה פשוט מדבר, אלא שלאט לאט אתה הולך ומכיר שהוא, למשל בנזיקין, אוהב צדק, ואתה יודע מהו צדק לדעתו וכו'.

-אתה אומר דברים מחודשים יתר על המידה

-תנסה לחשוב על זה עוד, כבר אמרת – ה' מדבר אתנו בלשון שהאוזן יכולה לשמוע כלומר לשון מגושמת, כי לשון אחרת אנחנו פשוט לא מצליחים לשמוע, ולא נתנה תורה למלאכי השרת. וגם אם אנחנו לא נדע את מהותו המופשטת, נדע את הצורה שבה הוא רוצה להתגלות ולהיראות בה אלינו.

-אבל התרגום הרי לא מתרגם כך, הרי שאונקלוס מפי ר' אליעזר ור' יהושע אחז שצריכים ללמוד בדרך של הפשטה וריחוק, וגם הרמב"ם האריך להרחיק ההגשמה וכתב שמי שמגשים הוא אפיקורס.

– העיקרון של הרמב"ם שהוא לא גוף הוא כדי שנדע שהוא לא רק יותר גדול מהברואים, אלא משהו אחר בלי שמץ של השוואה. ובקשר לאונקלוס, ואולי זה קצת מישב את הרמב"ם – אפשר לומר שבזמן הגלות שה' לא שוכן בתוכנו והתפיסה שלנו בו היא במחשבה ולא בחוויה, שהרי אין חיים וודאי שלא חיי תורה בגלות, אז התפיסה המחשבתית הנכונה היא שאינו גוף, ולכן בתרגום לשפה זרה כארמית ראוי לתרגם בריחוק. אבל כשהיו ישראל על אדמתם ודברו בלשון הקודש, וגם עכשיו, שה' סיבב בתחבולותיו הנפלאות שנחזור לדבר בשפת התורה, ראוי לחזור ולהכיר את ה' בחוויה! גם הנביאים אמרו "ראיתי את ה'" למרות שהם הבינו שהם לא ראו אותו ממש…

-לטענתך, אלו שמדברים ביידיש הם רחוקים יותר.

-ודאי! אני לא מבין מדוע ישנם אברכים משלנו ששולחים את ילדיהם לחדרים ביידיש, בשעה שזה אפילו לא שפת האם של הילד. א' – זה לא נכון ללמוד שלא בשפת אם. ב' – צריך ללמוד תורה ולא לבזבז את הזמן על לימוד שפות. ג', ובזה אנו עוסקים – יותר נכון ללמוד בשפת התורה מאשר לתרגם אותה לשפה זרה. ללמוד בלי תרגום זה לשמוע את קול ה'. התרגום הוא התרחקות, הוא מחיצה, הוא הסתרה. ד' – כשילד מתרגל כבר בתחילת לימודיו לתרגם דבר מובן לבלתי מובן, נחקק בלבו שהתורה זרה ומנוכרת ולא מובנת, וזה משפיע עליו עד זיבולא בתרייתא. אתה מסתמא מכיר בשיעור שלך כמה כאלה, אין צורך להביא דוגמאות על דרכי לימוד שנראה שאפשר לומר אותם רק ביידיש, כלומר שבשפת התורה אין להן מקום. ה' – מדוע שניסוג אחורנית, שעה שה' מקדם אותנו לעברו. לא משנה, בא נחזור לאיפה שאחזנו. אגב, כל הסטיה הזאת לא היתה נצרכת, ברור שגם לרמב"ם ישנה תפיסה בגילוי ה', ועל זה אני מדבר.

-לאור ההבנה שאתה דוגל בה ביחס לה', מה תאמר במקרים של מחלוקות או בהוה אמינא?

-כבר אמרו חכמים – אלו ואלו דברי אלקים חיים, כלומר ה' אומר יש מקום לומר כך ויש מקום לומר כך, נראה לי להכריע כך. ואותו דבר בהוה אמינא, כיון שה' מסר לנו את דרכי התורה, היחס הוא שה' כביכול מעלה צד כלשהו ודוחה אותו, ואפילו בספיקות יש מקום לומר שאנחנו מסתפקים מה דעת ה' בזה, אבל כלפי ההיכרות נראה לי יותר נכון להתיחס לזה כאילו כביכול הקב"ה מסתפק, כלומר אם התורה מסופקת והיא שמו יתברך, אז שמו מסופק…

-אלו דברים מבהילים!

-נכון, התורה היא דבר נורא ונשגב. כבר אמר ירמיה – השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי, כלומר זוהי ידיעת ה' – ידיעת רצונו, ואמר גם – דן דין עני ואביון הלא היא הדעת אותי, כלומר שלא מספיק ללמוד ולהכיר בשכל, אלא צריך ליישם בפועל, וכך מכירים באמת. אולי ע"י שחווים מהי הטבה, מהו עשות משפט, וכמובן – מי שלומד לאט לאט הוא קונה את דעות התורה ומשוה דעתו לדעת המקום ברוך הוא ומידמה אליו. מה אומר לך, אין דבר גדול מזה! אם להדבק בתלמידי חכמים זה מספיק על-מנת לקיים מצוות עשה דלדבקה בו, אזי להיות בעצמך ת"ח היא דבקות שאין למעלה ממנה, חוץ מלהיות נביא, כמובן.

– נראה שזה מספיק לי להלילה, אבל אני רואה שמכל נושא בעולם תגיע לגאולה וכיוצא בכך.

-ודאי, שגאולת ישראל והארת פניו יתברך אינה דבר שולי, כי אם ענין שרשי, שהכל נובע ממנו.

-אולי נקבע לשוחח כל ראש חדש, פשוט כל מוצ"ש זה מידי הרבה בשבילי.

– בעזר ה', ראש חודש זה הזמן למלאות פגימת הלבנה, שהיא כנסת ישראל.

-כל טוב.

-יברכך ה' מציון.

כתיבת תגובה