בלוג

בעזר ה'

ערב ר"ה ה"א תשע"ז

הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין …  עברה כבר שנה מאז שפגשתי את ישראל לראשונה. מדי פעם אני מוצא את עצמי מהרהר – מה הוא יגיב על ענין פלוני, איזו התבוננות חדשה הוא יעורר בדבר אלמוני… . למעשה, לגבי זה אולי יש תועלת בכך שהוא לא בישיבה – אני צריך להתרגל לחשוב, לא רק לשמוע כספוג. הנה, למשל, מה שאמרתי אתמול בפנימיה, שעם כל הגנות והקלקול שיש בנסיעה לאומן לר"ה, כמו שכל אחד מבין, הרי שהיצר המביא לזה הוא היצר לחפש רוחניות. כמעט אפשר לומר יצרא דע"ז, שבסילוקו נסתלקה הנבואה – אולי עכשיו אנו זוכים לראות בחזרתו לחיים. וענין הקיבוץ שם בפרט – הרי הוא ממש דומה לירידה לרגל במקום עליה. הרי זה יצר לבוא כל ישראל במועד בשנה למקום הקדוש, אלא שאין זה המקום ואין זה המועד. כמה שאני מתגעגע לבנין הבית הגדול והקדוש. טוב, עכ"פ לא עכשיו הזמן לעסוק בענינים שאינם נוגעים לי. הרי מגיע עכשיו יום הדין – יום תרועה, ראש השנה. זה יום ה' שבא בו לשפוט הארץ. אולי כדאי בכל זאת להרים טלפון לישראל, לברך אותו בשנה טובה ולעסוק עמו בעניני היום.

-שלום, רציתי לשוחח ולאחל לך כתיבה וחתימה טובה.

-הו, יהודה! לשנה טובה תכתב ותחתם לחיים טובים ולשלום! מה מתחדש אצלכם בישיבה?

-עולם כמנהגו נוהג ואין כל חדש. אגב, שמעתי ועד מראש הישיבה על ר"ה, שהאריך בענין ההמלכה שבתקיעת שופר כנודע, וחשבתי לעצמי, שהרי כשהרמב"ם כותב על תקיעת שופר, הוא אומר שאע"פ שגזירת הכתוב היא, רמז יש בה, לומר "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם" וכו', ואילו עכשיו – כמעט כולם מדברים על המלכה.

-ואיך הסברת את זה לעצמך?

-תראה, זה ודאי, שהביאור של המלכה הוא לא חדש, והוא מובא כבר בגמ' שאומרת "ובמה? בשופר" (ר"ה ט"ז.), כלומר שתמליכוני עליכם בשופר, אלא שבזמן סבא שלי ושלך כולם הרגישו את טעם הרמב"ם, והיום זה שונה. כמובן שאין ענין לחפש את הסיבה הטבעית לשינוי, אלא את הנהגת ה' בזה.

-והיא…

-חשבתי אולי לקשר את זה להיותנו בארץ ה', שכאן יותר יש מקום לדבר על המלכת ה', שהרי אין מלך בלא עם ואין עם בלא ארץ. ועכ"פ כאן הוא גילוי כבודו ומלכותו, משא"כ בארצות נכר, שכבר אמרו "כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוק…".

-דברים נפלאים! אפשר להוסיף על זה, שבדור זה בפרט, שהחזירנו לארץ מקום מלכותו, ועדיין לגודל חרפתנו אין מלכותו מתגלה עלינו משום שאיננו ממליכים אותו ית' – בין אם נדבר על רוב ישראל שבכלל לא בענין, ואפילו אנחנו החרדים לדברו לא משתדלים להמליכו בשטח הציבורי, אלא עובדים אותו כיחידים – כאדון, אב או אלקים, ולא כמלך לעם בני ברית – ודאי מוטלת עלינו חובה כפולה ומכופלת להמליכו ית' בישורון למלך יחד כל שבטי ישראל, להתאסף כל העם ביום הראשון בשנה, ביום בריאת עולמו, ולהריע לפניו "ה' ימלוך". וכמובן, שאסור להסתפק בתרועה, אלא אמורה היא להיות טקס קבלת מלכותו, ומיד להתחיל במעשים. וכן מצינו כעין זה כשחזרו ישראל לארץ מגלות בבל, שנאספו כל העם כאיש אחד בר"ה ויביאו את התורה וקראו בספר והחלו לבכות כל העם, ואמרו להם עזרא ונחמיה והלויים "היום קדוש הוא לה' אלקיכם אל תתאבלו ואל תבכו… ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם… וילכו כל העם לאכול ולשתות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. וביום השני נאספו ראשי העם להשכיל אל דברי התורה" – עיי"ש. ואפשר לפרש, שהם היו רגילים מן הגלות, שר"ה הוא רק יום דין מטיל אימה, וכשבאו ונכנסו לארץ אמרו להם הלויים וחדשו להם את ענין המלכות וחדות ה' היא מעוזכם. אמנם יש לדעת, שבאמת עיקר הדין הוא בארץ ישראל, ככתוב "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה" – עי' ר"ה ח., אלא שענין הדין הוא שאנו מזכירין עצמנו לפניו כשמריעים בקבלת מלכותו, ככתוב "זכרון תרועה", וכיון שזוכרנו, גוזר עלינו פרנסתנו לשנה הבאה, ולא עכשיו הזמן להאריך בזה. אך ודאי שאין לשמוח בלבד, אלא צריך אף להתחיל ולעשות ככתוב שם, שמיד אחר המועדים ביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר וגו' – עיי"ש, שכרתו אמנה.

-למה אתה מתכוון? אילו מעשים יש לעשות בזמננו, ובכלל – מה ההבדל בין עבודתנו אותו ית' כאדון או כמלך?

-המעשים ששייכים למלכות הם מעשים ציבוריים. לצורך המשל נקח את הממשלה שכאן. במה מתבטאת ממשלתה?

-במה לא? במסים, בסלילת כבישים, בהקמת מוסדות חינוך, בריאות, ברישומי טאבו, בבטחון פנים וחוץ וכו' וכו' וכו', והעיקר – בחקיקת חוקים.

-טוב, בא נתחיל בקטן. עיריות בני ברק, מודיעין עלית, ביתר, בית שמש ואולי יש עוד ששכחתי – האם יש להם לכל הפחות יועץ תורני כמו שיש להם יועץ משפטי? האם אנחנו משתדלים להעמיד לפחות את השלטון הפנימי שבתוכנו שיהא על פי דבר ה'? למשל, האם יש זכות לעיריה לקבוע איך לבנות תוספת לבנין? אם כן, דרך משל, הרי שאסור לעבור על דבריה גם אם תצליח לשחד או להשיג פרוטקציה. ואם לא, הרי שאסור לה להרוס ולהזיק ממון אחרים, כ"ש שהשוחד והפרוטקציה אסורים. כמובן שאני מודע לכך שקיים קושי להעמיד הדת על תילה כשהשולטים כאן הם פורקי עול, אבל ניתן לפחות להשתדל עד כמה שאפשר. האם פעם מישהו ניסה לשבת ולבדוק אפשרות לנסח הלכות עיריה. ותפסתי כאן דוגמא אחת מאלף שיש בעיריה, אבל על כל צעד ושעל צצות בעיות, שבכולן אנחנו פשוט הולכים אחר חוקי המדינה בעצימת עיניים. הנה, הרגע עולה לי בראש דוגמא שאולי לא שייכת לסידור חיינו אנו, אבל היא בהחלט שייכת לראיה ציבורית – האם יש לכנסת המינים סמכות לקבוע חקים? אם כן, הרי שאסור לעבור על החוק, ואם לא – הרי שח"כ חרדי שמצביע בעד העלאת מס הכנסה משלושים וחמשה אחוז לשלושים ושבעה, דרך משל, הוא "מוסר" לכל דבר. אנחנו צריכים לחשוב מה הצורה הנכונה שמוסדות אמורים להתנהל לפיה, ובודאי מוסדות ענק כמו החינוך העצמאי, שכידוע נגע הפרוטקציה אוכל שם בכל פה – האם זה ממון ציבור או ממון הגזברים? מה צורת הקבלה, בין קבלת משרות בין קבלת תלמידות, וכן הלאה. ואיך צריך לנהל עיריה, ואיך מדינה? לגבי הצבעות המפלגות החרדיות אולי גדולי ישראל מוסרים איזו תורה שבעל פה סודית לחברי הכנסת, אבל יותר נראה לי שכל דבר שלא נוגע לישיבות וכיו"ב פשוט לא שואלים אותם. ועכ"פ ודאי לא זה מה שמרגיש כל יהודי, אלא שפשוט לא התורה שולטת …טוב אפשר להאריך בזה בלי סוף, אבל זו ההתחלה. הציבוריות צריכה להתנהל בצדק ובמשפט, וזוהי המלוכה, שהצדק הוא הצדק שה' מורה לנו והמשפט הוא המשפט שה' מצוה אותנו, כמו שאנחנו מברכים כל יום – "ברוך אתה ה' מלך אוהב צדקה ומשפט", וכמו שכותב הרמב"ם בסוף פ"ד מהלכות מלכים ומלחמותיהם, שאין מעמידין מלך בתחילה אלא לעשות משפט ומלחמה. ועלינו מוטל ענין המשפט להקים את משפט מלכנו ית'.

-יש לדעתך מעליותא בעבודתו כמלך על-פני עבודתו כאדון

-יש לדעתך איזו השוואה ביניהם? כאדון, גם בן נח יכול לעבוד אותו. אבל בחירת ישראל – להיות להם למלך – "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו". שמעתי פעם מאחד הת"ח דצפת, שישנו חילוק בין הכינוי "מלך" לשאר כינויים, ששאר כינויים כ"אב", "אדון", "טוב", "יחיד", "גיבור" וכו' אינם תלויים בנו, משא"כ "מלך", שאם אין אנו מקבלים על עצמנו מלכותו, הרי שאינו מלך, אלא מושל, ואנחנו מעמידי שם מלכותו! ודבר זה תלוי בנו, שככל שנקיים מלכותו, כן יהא שמו כמלך אם יותר ואם פחות, והרי זה נורא מאין דוגמתו גודל העול, החובה והזכות.

-ומה יש לך כיחיד לעשות בענין זה?

-אתה צודק, שכיחיד כמעט ואין לי יכולת. אבל הנה קח את היום הקדוש הבא לקראתנו לשלום. כשתתפלל "ותמלוך אתה ה'", ודאי תבקש על מלכותו שתגלה עלינו בשלמותה, אך תדע מה היא מלכות ותבקש גם על המלכות, על המחזיקים בתורה שימלוך עלינו, שישיב לבנו אחר מלכותו, שתתגעגע למלכות לכל הפחות חלקית, שתשתמש בכח הדמיון לצייר מלכות על שומרי תורתו במצב הנוכחי, ותתחנן לפניו שיחזור למלוך עלינו ושיאיר עינינו בתורתו ובעבודתו, איך נמליכו עלינו ועל כל שאר עמו. הוי! קרבנו מלכנו לעבודתך!

-ועינינו תראינה מלכותו כדבר האמור בשירי עוזו.

-אמן.