סדרת מאמרים על ספר 'קול התור' להגר"א ז"ל
פרק ראשון
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף
תהלים פ"ה, י"ב
'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' – זה ארץ ישראל
תפילות לרמח"ל – תפילה הק"ץ
פתיחה
בירושלים של מעלה, זה כמאתיים שנה, בין הוגיה, גדוליה, רבניה וחכמיה, היה סובב הולך, מחיה ומאיר מזריח, ספר 'קול התור' להגר"א ז"ל.
ספר 'קול התור' נכתב על ידי הגאון רבי הלל ריבלין זצ"ל מתלמידיו המובהקים של אור עולם, הגר"א זי"ע, אשר קיבל ממנו פה אל פה סודות תקומת ישראל וגאולתם, מכבשונו של עולם, סתרי מעלה של תורה העליונה.
במאמר זה ובבאים אחריו, נתבונן בס"ד מעט בתוכנו של הספר ועל מה דבריו נסובו. במאמרים שלאחר מכן, יובאו בס"ד דבריהם של גדולי עולם: הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגר"ח פרידלנדר זצ"ל, ועוד מגדולי אנשי השם על קדושתו וחשיבותו של הספר אצל גדולי ישראל מאז ועד עתה.
הספר נקרא 'קול התור' על פי מאמר הכתוב 'הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ' (שיר השירים ב', י"ב), כתוב הטומן בחובו סודות נוראיים על גאולת ישראל, עם ה'.
הגר"א ז"ל, שהרבה מכתביו סובבים הלוך וסבב הלוך וחרוז בעניניה של ארץ ישראל, ישראל וגאולתם, לימד את תלמידיו את סוד גאולתם, גאולת ישראל, וברוח מאמר פיו היה מזרז בתלמידיו, להחיש פעמיהם לעלות לארץ ישראל, ארץ נחלת ה', לחונן את עפרא, להקים שכינתא מגלותא.
בפרט זירז לכך את תלמידיו אשר מהעיר שקלוב, בראשם את הג"ר מנחם מנדל משקלוב זצ"ל בעל ה'מים אדירים', הג"ר ישראל משקלוב זצ"ל בעל 'פאת השולחן', והג"ר הלל משקלוב זצ"ל בעל 'קול התור' הנזכר. [יש לציין, שהטעם לכך הוא, משום שקיבוץ הגלויות צריך להתחיל מיושבי הגלות אשר בארץ צפון [רוסיה ממוקמת בצפון העולם, ושקלוב ממוקמת בצפון רוסיה]. כמו שנאמר בכתוב (ירמיהו ל"א, ז'): 'הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ' וגו' (דרשת הג"ר בנימן משקלוב, ספר 'חזון ציון' עמ' 21-25. הגר"ב מוזכר בהקדמה לביאור הגר"א על השו"ע בין תלמידי הגר"א)].
דבריו ופעולותיו אלו של הגר"א הפיחו רוח נשמת חיים בעצמות היבשות, נזרעו גם הצמיחו פרי, והם שהביאו למעשה לעלייה הרבתי של כמה עשרות משפחות מתלמידיו וממקורביו, המתנדבים בעם לעלות לארץ ישראל, שער השמים, לחננה ולבנותה בגשם וברוח, כי בא מועד.
מן הראוי היה להביא את כל דברי הספר, אך היות והדברים ארוכים והיריעה קצרה, בחרנו להביא לפני הקוראים את תמצית חלקיו המרכזיים של הספר, בתוספת ביאורים קצרים ומקורות.
חלק א: משיח בן יוסף
א] במשנת הגר"א, ב'קול התור' ובשאר כתביו, שבנגלה ובנסתר, תקופת 'משיח בן יוסף' היא התקופה הפותחת את גאולתן של ישראל.
לתקופה זו, מלבד השם 'משיח בן יוסף', ישנם ארבעה שמות נוספים, והם:
א. עקבתא דמשיחא; ב. אתחלתא דגאולה; ג. קץ המגולה; ד. פריקת עול שעבוד מלכויות.
נמצא, שלתקופה זו חמשה שמות, כאשר כל אחד מהם מאיר את מעמדה ותפקידה של תקופה זו באור נוסף, וכפי שיתבאר:
א: עקבתא דמשיחא
כן הוא על פי דברי הגר"א ב'קול התור', וכן הוא גם בדבריו בביאורו לאסתר (א', א'): "עשו נטל העוה"ז ויעקב העוה"ב וכו', וידו אוחזת בעקב עשו, כי אף בעוה"ז יטול יעקב בסופו, והוא לימות המשיח, ולכך נקרא בעקבות משיחא" (וכן עולה גם מדברי הגר"א ב'פירוש על כמה אגדות' שבת עז, מ"ט עיזי מסגן ברישא, מהדורת פלדמן, עמ' נ"ב; בביאורו לספד"צ י:, ובביאורו לתיקו"ז דף ק"ה: מדפי הגר"א).
וכן כותב פה שלישי להגר"א, הג"ר יצחק אייזיק חבר זצ"ל: "ומשיח בן יוסף הוא תחילה וכו', ולכן, אז יתגבר הסטרא אחרא ביותר בעקבות משיחא" ('ליקוטי הגר"א' דף מ:). כמו כן, כותב הגר"א (ביאור הגר"א לתיקוני זוהר חדש, דף כז. ד"ה ודא ממלל), ש'עקבות משיחא' הם 'עכשיו', וזאת הוא כותב לפני למעלה ממאתיים שנה, תחילת קיבוץ הגלויות (ראה להלן אות ד').
ב: אתחלתא דגאולה
נאמר בגמרא: "בשביעית – מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא" (מגילה י"ז:).
כלומר, בטרם יבוא משיח בן דוד, יתנהלו בתקופת 'משיח בן יוסף' מלחמות מול הגויים לכיבושה של ארץ ישראל, ולפדיית עם ישראל מעול שעבוד הגויים.
ראשית – תקופת משיח בן יוסף ("בשביעית – מלחמות", "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא"), שרק לאחריה משיח בן דוד בא (במוצאי שביעית בן דוד בא. ענין 'מוצאי שביעית' אכמ"ל כעת).
והיות וחסרה הידיעה בנוגע למושג מלחמה בעם ישראל וענין המלחמות שנערכו לגאולת ארצנו מיד צוררנו, לנכון יהיה לנגוע מעט בנקודה זו ולראות מה דעת התורה בענין.
נאמר בכתוב: 'וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ, בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי, מִפְּנֵי גֵוָה' וגו' (ירמיהו י"ג, י"ז). על פסוק זה דרשו חז"ל: "מהו מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל, שניטלה מהם ונתנה לנכרים. רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים" (חגיגה דף ה:).
על דברי חז"ל אלו כתב הגר"א: "'גאותן של ישראל, שנטלה' כו', 'גאותה של מלכות שמים' כו', והכל אחד" (יהל אור, יתרו, דף ע"ה:).
כלומר, שעל ידי גאוותן של ישראל מתגדלת גאוותה של מלכות שמים. והא בהא תליא.
וכן כתב גם רמח"ל: "אי אפשר לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישראל ובריבוי כבודם" (מסילת ישרים פי"ט). וכפי שכותב רש"י: "ששפלותם של ישראל – חילול שמו הוא 'בֶּאֱמֹר לָהֶם, עַם ה' אֵלֶּה' (יחזקאל ל"ו, כ') ולא יכול להצילם" (יחזקאל ל"ט, ז').
בתקופת הגלות, כשעם ישראל היה מוכה ומושפל תחת שלטון הגויים, ברציחות, אונסים, שמדות, שרפות והריגות אכזריות ונוראיות, כשהתקיימו בנו, בגלות, נבואות ישעיהו: 'נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה' (ישעיהו נ"ג, ז') – זהו מצב בו "ניטלה גאוותן של ישראל וניתנה לנכרים", זהו חילול ה', כביכול אין הקב"ה "יכול להצילם" (כלשון רש"י לעיל), אבל בתקופת 'משיח בן יוסף', זוהי תקופה בה עם ישראל נפדה משעבוד מלכויות ושולט בריבונות על ארצו, בקיום הכתוב 'וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ' (יהושע א', ט"ו), ויש ביכולתו להשיב מלחמה שערה, והיא היא ראשית חזרת גאוותה של מלכות שמים, ומניעת חילול שמו ית'.
ג: קץ המגולה
בגמרא נאמר: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו, ח'): 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא'" (סנהדרין צ"ח.).
נבאר. בשונה מימות משיח בן דוד המכונים 'קץ הפלאות', וכמאמר הכתוב: 'וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת' (דניאל י"ב, ו'), ימות 'משיח בן יוסף' נקרא שמם 'קץ המגולה'.
מדוע ימות משיח בן דוד קרויים 'קץ הפלאות'?
'קֵץ', נקרא כן, היות ובימות המשיח אנו זוכים להשראת השכינה הקרויה 'קץ הימין' ("קץ הימין, דא מלכות קדישא, רזא דמלכו דשמיא" – זוה"ק תרומה קל"ד.).
'הַפְּלָאוֹת' – היות והשראת השכינה לה אנו זוכים, היא השראת שכינה העליונה, דהיינו 'בינה', שהנהגתה מכוסה ונפלאת ["כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט" (דברים י"ז, ח') פירש"י: "שהדבר מכוסה ממך"] כמבואר בזוה"ק ["עלמא עילאה [השכינה העליונה], כל מילוי באתכסיא; עלמא תתאה [השכינה התחתונה], כל מילוי באתגליא" – זוה"ק ויצא קנ"ח.].
לעומת ימות משיח בן דוד הקרויים 'קץ הפלאות', ימות 'משיח בן יוסף' קרויים 'קץ המגולה', היות שבהם אנו זוכים להשראת השכינה התחתונה, דהיינו 'מלכות', שהנהגתה מגולה (זוה"ק ויצא שם).
כיצד אנו יודעים שאנו בתקופת 'משיח בן יוסף', בהשראת השכינה התחתונה?
תשובה: כשהרי ישראל נושאים פירותיהם לעם ישראל.
קודם לתקופת 'קץ המגולה', מתקיימת בארץ גזירת הגלות מאז, והיא: 'וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ' (ויקרא כ"ו, ל"ב), כפי שכותב הרמב"ן: "כי מאז יצאנו ממנה, לא קיבלה [ארץ ישראל] כל אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה (ליישבה), ואין לאל ידם" (ויקרא כ"ו, ט"ז), ומאותה השעה בה הרי ישראל נותנים פירותיהם, היישוב מתרחב והארץ מלבלבת, אין לך 'קץ מגולה' מזה, והרי, שזוהי תחילת הגאולה, וכמבואר גם בתנחומא: "בשעה שהקב"ה מגלה שכינתו על ישראל, מתגלה להם קמעא קמעא, בתחילה משיש את המדבר וכו', ואחרי כן פרוח תפרח" וכו' (דברים סימן א'. ראה שם כל המדרש).
והנה, כבר בשנת תרל"ג, שלא כבימינו, בזמן שרוב הארץ היתה שוממה, ורק מקומות בודדים החלו לפרוח, בעיקר ביפו ובסביבותיה, אמרו הג"ר אברהם שאג זצ"ל, ותלמידו המובהק הגרי"ח זוננפלד זצ"ל רבה של העדה החרדית בירושלים, שזהו ממש 'קץ המגולה' ('האיש על החומה' חלק א, עמוד 130).
ד: פריקת עול שעבוד מלכויות וקיבוץ גלויות
הגמרא אומרת, לדעת שמואל: "אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות ל"ד.).
הגר"א ('ביאורי אגדות' ברכות שם, ו'אמרי נועם' ברכות י"ג.) מבאר, ששמואל מתייחס לתקופת 'משיח בן יוסף'. בנקודה זו הרחיב מעט הגרי"א חבר זיע"א, פה שלישי להגר"א, וביאר: "משיח בן יוסף הוא תחילה, שעל ידו יהיה קיבוץ גלויות" ('ליקוטי הגר"א' דף מ:).
נמצאנו למדים, שתקופת 'משיח בן יוסף' היא התקופה בה עם ישראל נפדה מעול שעבוד הגויים יחד עם קיבוץ הגלויות לארץ ישראל. בתהליך ארוך, איטי ומובנה, כאריח על גבי לבנה, מתקדמת היא גאולת ישראל עד נכון היום, עדי יפציע כשחר אורך, בזיווג האהבה בין כנסת ישראל לקונה, יחוד קודשא ב"ה ושכינתיה, כי אהבת עולם אהבתיך וארשתיך לי לעולם, ותקראיני 'אישי'.