אמרו חכמינו זכרונם לברכה (כתובות קי:) – "הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר (ויקרא כה לח) 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לא-להים'".
ממוצא דבריהם נלמד, שמצות ישיבת ארץ ישראל רמוזה וכלולה בדיבור הראשון אשר השמיענו בלהבות אש בקולות וברקים עת אשר נפתחו הרקיעים ונבקעו התהומות (שמות כ ב) – 'אנכי ה' א-להיך' – עליך להאמין בא-להותי ועליך לעשות את הפעולה שבזכותה אקרא א-להיך – דור בארץ ישראל.
ולאידך גיסא, איסור ומאיסות ישיבת חוץ לארץ, רמוזה וכלולה בדיבורו השני, אשר נאמר כאחד עם הדיבור הראשון (שם כ ג) – 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' – אל תשב בארץ אשר הדר בה הוא כמי שאין לו א-לוה, וגרוע מכך – הוא כמי שיש לו אלהים אחרים על פני, כמבואר בדברי הרמב"ן (ויקרא יח כה) – 'כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות, וזהו שנאמר (דברים ד יט) 'אשר חלק ה' א-להיך אותם לכל העמים', כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם כענין שכתוב (דניאל י יג) 'ושר מלכות פרס עומד לנגדי', וכתיב (שם פסוק כ) 'והנה שר יון בא', ונקראים מלכים כדכתיב (שם פסוק יג) 'ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס'. והנה השם הנכבד הוא א-להי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו – לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה) 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ' וכתיב (ירמיהו יא ד) 'והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לא-להים', לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל'.
ועתה, לאחר הקדמה זו, מה נורא ונפלא המחזה הגדול הזה, אשר כשם שפתח דברי ה' אלינו במעמד הר סיני, היו שתי הדברות הללו – 'אנכי' ו'לא יהיה לך' – כך גם בעת התחיל עולם התיקון, כאשר התחילה שמשו של האחד הגדול בענקים להאיר לארץ ולדרים, האחד היה אברהם, נגלה עליו מלך מלכי המלכים, וראש דבריו אליו היה הציווי (בראשית יב א) 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך' – היא ארץ ישראל אשר שם אהיה לך לא-להים, כנגד דיבור 'אנכי ה' א-להיך'.
ולעת שׂיבתו לבבו חקרת, לוית חן ממנו הוצאת, וגם אליו הרבית חזון, אולם בראש ובראשונה, תחילת דיבורך עמו, ציויתו (בראשית כו ב) 'אל תרד מצרימה, שכן בארץ אשר אומר אליך'[1], כנגד דיבור 'לא יהיה לך'.
…אמור נא אישי איש 'קדושת ציון', האם אינך שם לב שאתם נמצאים כבר בשיפולה של תהום נוראית ועוד מעט אתם חולקים גורל אחד עם השעיר לעזאזל ועם סופו המתגלגל עליו עוד טרם הגיעו לחצי ההר? האם אין גבול שלא תחצו? מעתה זו היא ההגזמה החדשה שלכם: שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד קיום דיבור 'אנכי ה' א-להיך', ושקולה ישיבת חוץ לארץ כקבלת אלהות אלהים אחרים וכעבירה על 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'?
…ידוע ידעתי כי אתה אוהב את הגלות, אבל לעשות מעשה בידים לדחות את הגאולה, זה כבר שפל חדש. מדוע לא נתת לי לסיים את דברי, לומר דבר בשם אומרו ולהביא גאולה לעולם?
הדברים שהרציתי לפניך, לא מפי עצמי אמרתי ולא מאתי יצאו, כי אם מהזוהר הקדוש (זוהר חדש נד:), הסכת ושמע: "תא חזי כד יהיב קודשא בריך הוא אורייתא לישראל, רשים לה ברזא דשמא קדישא, ואמר 'אנכי ה' א-להיך' ברזא דחסד דאברהם אחיד בה, ולקבליה מצוות עשה, ורזא דא, תפקידתא קמייתא דפקיד קודשא בריך הוא לאברהם, מצות עשה הוה, דכתיב 'לך לך מארצך', ובגין כך מצוות עשין רמ"ח כחושבן אברה"ם.
'לא יהיה לך אלהים אחרים' ברזא דגבורה דאחיד בה יצחק, דכל אינון אלהים אחרים ואינון סרכן ממנן, מסטריה ינקין, דהא יצחק במצות לא תעשה אחיד, ותפקידתא קמייתא דיליה, מצות לא תעשה הוה, דכתיב 'אל תרד מצרימה'"[2]. ועתה אמור נא, הרי מדבריך נראה שאינך סובל הגזמות, האם אינך שם לב שאתה מגזים מאוד עם ישיבתך בארץ העמים, ארץ אשר ניתנה תחת ממשלת כוכבים ומזלות, כדברי הרמב"ן? עד מתי תקיים בעצמך את מאמר הכתוב האמור כקללה (דברים ד כח) – "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן"? עד מתי?
[1] ובמעט התבוננות נשים לב, כי כשם ש'אנכי' ו'לא יהיה לך' בדיבור אחד נאמרו (ראה באור הלכה סימן תצד ד"ה מבחודש השלישי), כך גם בראשית דבר ה' אל האבות הקדושים, כלל יחד את מצות ישיבת הארץ ואיסור הישיבה בחוץ לארץ, אלא שאברהם אבינו – שמידתו חסד שהיא שורש כל מצוות העשה (ראה להלן וראה רמב"ן שמות כ ח) – נאמרה אליו מצות העשה ללכת לארץ ישראל, אולם בתוך כדי דיבור הוזכרה ההרחקה מחוץ לארץ כלאו הבא מכלל עשה – 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך', ואילו יצחק – שמידתו גבורה שהיא שורש כל הלאוין – נאמר לו הלאו שלא לצאת מארץ ישראל, אולם ניתקו מיד לעשה, 'שכן בארץ אשר אומר אליך'.
[2] תרגום – בא וראה, כאשר נתן הקב"ה תורה לישראל, רשם אותה בסוד השם הקדוש ואמר 'אנכי ה' א-להיך' בסוד החסד שאברהם אחוז בו, וכנגדו מצוות עשה, וזה סוד מה שהציווי הראשון שציוה הקב"ה את אברהם, מצות עשה היה, ככתוב 'לך לך מארצך', ומשום כך מספר מצוות העשה הוא רמ"ח כמנין שם אברה"ם.
'לא יהיה לך אלהים אחרים' הוא בסוד הגבורה שאחוז בה יצחק, שכל אותם אלהים אחרים ואותם שרים הממונים [על שבעים האומות], מצדו יונקים [מצד פסולת הגבורה – מתוק מדבש], שהרי יצחק במצות לא תעשה הוא אחוז, והציווי הראשון שנצטוה, מצות לא תעשה היה, ככתוב 'אל תרד מצרימה'.