נצחון! המושג הפשוט ביותר, שכל בר-דעת ידע פעם, שהיא מטרת המלחמה. בטרם השתלטו על ישראל גורמים פרוגרסיביים עוינים ששבשו את הדעת ואת השכל הישר בכל תחום בו נעצו את טלפיהם, ידעו הכל, כי במלחמה צריך לנצח, להכריע, להביס את האויב. לא רק להתרברב בתמונת נצחון מדומיינת, אלא לנצח באמת, שכל העולם – ובראש ובראשונה האויב עצמו – יכיר בנצחוננו. כך היה מאז ימי קדם, עד לאותה השתלטות עוינת על מוקדי ההשפעה במדינה של אותם אנשים חולים ומעורערים, אשר החליטו כי אין בכלל אויב, וממילא אין את מי לנצח, ואם כבר יש אויב – זה לכל היותר ההתחממות הגלובלית, או אותם יהודים שמפריעים לחזון מדינת כל אזרחיה…
ואם מישהו תוהה מדוע טרם נצחנו את האויב הנאצי בעזה, התשובה פשוטה בתכלית – משום שישראל מעולם לא רצתה לנצח אותו! נכון, ראשי המדינה מדברים גבוהה גבוהה על נצחון ועל כך שהמלחמה לא תפסק עד שננצח, אבל כאשר הם מסבירים את מהות הנצחון כפי שהם תופסים אותו, אזי מבינים, כי אין להם צל של מושג מהו נצחון, והם אפילו אינם שואפים אליו.
כפי שמצטייר בתקשורת ובשיח הציבורי, המאבק ניטש כעת בין שתי אסכולות לגבי מטרת המלחמה בשאלה מהי המטרה העליונה של המלחמה. ישנם הגורסים כי מדובר ב'החזרת החטופים', בעוד האחרים דוגלים ב'מיטוט החמאס'. אלו ואלו מבטיחים לישראל תבוסה כואבת, כואבת במיוחד לנוכח מספר החללים העצום ולנוכח חילול ה' האדיר שהתרחש כאן בשמיני עצרת.
שתי המטרות האמורות – החשובות לכשעצמן – אין להן דבר וחצי דבר עם נצחון, עם קידוש שם שמים, עם הכרזה קבל עם ועולם, כי ה' א-להי ישראל הוא מלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה. וזאת, מכיון שכל תפיסת עולמו של הממשל החילוני – כן, גם של ממשלת ה'ימין על מלא' – היא תפיסה שאין מאחוריה שום חזון. ציונות של מקלט בטוח, של בריחה מהגוי, של הישרדות פיזית ותו לא.
משום כך הם דנים מה עדיף – לעשות עסקת חטופים שתבשר תבוסה משפילה לישראל ותביא עלינו עוד אלפי הרוגים, או 'למוטט את החמאס' ולאחר מכן… הם בעצמם לא יודעים מה יעשו לאחר מכן.
דבר אחד ראש הממשלה אמר באופן ברור – אין לישראל כל כוונה לשלוט בעזה! ביידן לא היה צריך יותר מזה כדי להבין, כי יש לו עסק עם מדינה ללא חזון, ללא חוט שדרה, ללא מטרה ברורה. מול החמאס שמדבר באופן ברור על שחרור פלשתין מהנהר ועד הים, עומדת העמדה ה'ישראלית' הרשמית חסרת-אונים, משום שאינה מסוגלת לומר אפילו לעצמה, כי ארץ-ישראל היא ארצו של העם היהודי בלבד, משום שה' נתן לנו אותה כדי שנחיה בה לפניו כרצונו.
מול 'מבול אל-אקצה' של הרוצחים בעזה, עומדת עמדה 'ישראלית' מגומגמת, מהוססת, שדנה עם הממשל האמריקאי העוין על הכנסת סיוע 'הומניטרי' למרצחים, שכל תכליתו למנוע נצחון ישראלי, ומתווכחים על ניואנסים מגוחכים לגבי השלטון הפלשתינאצי החדש שישלוט בעזה. חלק רוצים את מכחיש השואה אבו-מאזן, ואחרים משלים את עצמם כי ימצאו פלשתינים 'מתונים', 'אנשי מקצוע' ושאר הבלים.
הם יודעים היטב, כי אותה אולכוסיה אזרחית – מה שהם מכנים 'בלתי מעורבים' – הם אלו שנותנים את הגב הכל-כך נחוץ לרוצחים. הם יודעים היטב, כי כל שלטון ערבי שיקום בעזה ימשיך לתמוך ברוצחים, בדיוק כפי שהרשות הפלשתינית מממנת מחבלים ומאדירה אותם, וכל העולם יודע זאת וממשיך לתמוך בהם. הם יודעים זאת, ובכל זאת יטפחו אשליות נבובות על 'שלום' ו'בטחון', שאין להם דבר וחצי דבר עם ראיה מפוכחת של המציאות.
תשאלו, איך אני יודע מה שמומחי הבטחון אינם יודעים, הרי להם יש נתונים, מודיעין, הם עורכים סימולציות, הם למדו שנים, מה אתה יודע שהם לא יודעים? אכן, כל זה נכון. אך הוא אינו רלוונטי כלל לדיון. הסיבה שנתניהו מיהר להבטיח לביידן העוין כי לא נשוב לעזה, היא שנתניהו באמת לא מבין 'מה יש לנו לחפש בעזה'. הפזמון הזה חזר כל-כך הרבה פעמים בשיח הציבורי בוריאציות שונות, כגון 'אין לנו ענין לשלוט בג'באליה', 'מה יש לנו לחפש ברפיח' וכיוצא בביטויים נלוזים אלו.
מדובר בהתיחסות מבזה לחבלי ארצנו הקדושים, אשר שורשה בהתכחשות לכל היעוד שלנו כעם ה'. הציונות החילונית, שנועדה להעניק מקלט בטוח לעם שנרדף בארצות אירופה הנאורות בהן שאף להטמע, אכן לא מצאה טעם במחנות הפליטים הצפופים ברצועה. והרי לגרש משם את האויב הוא דבר שלא יעלה על דעתם, כי אותן אומות נאורות שהם ממשיכים ללחך את פינכתם בוודאי לא יאפשרו זאת, וזה נוגד את המוסר המערבי שסוגדים לו כל ראשי המדינה, מימין ומשמאל.
ואכן, זהו שורש הבעיה, זהו לב הרקבון הפושה במערכת הפוליטית והציבורית בישראל. השעבוד המדיני לארה"ב ולמדינות המערב הוא בראש ובראשונה שעבוד תרבותי! מדינות חלשות מישראל צבאית, כלכלית ובכל קנה-מידה אחר נצחו מלחמות בלא סיוע מארה"ב ולעיתים אף כאשר ארה"ב סייעה לאויביהם. יותר מכך – אפגניסטן ווייטנאם הן רק שתי דוגמאות למדינות נחשלות, עניות ופרימיטיביות, אשר הביסו את ארה"ב כנגד כל הסיכויים הריאליים, משום שהיה להם חזון והיו מוכנים למות למענו. האמירה, ולפיה ישראל 'חייבת' סיוע אמריקאי, ובלעדיו היא אינה יכולה לשרוד – אמירה זו אינה מגיעה מניתוח צבאי-בטחוני, אף לא מהערכה כלכלית. היא מגיעה מאותו שעבוד תרבותי לערכים המערביים, אשר מולידים את התלות מרצון בסיוע האמריקאי. כמו אותו נרקומן, אשר בטוח כי אינו יכול לחיות בלא החומר הממכר, שבעצם הורס את גופו ונשמתו, כך מדינת ישראל משתעבדת מרצון לארה"ב בשם 'ערכים משותפים' שעומדים בניגוד קוטבי לכל מה שמייצגת תורתנו הקדושה, ומאפשרים לממשל האמריקאי להוביל אותנו כשה לטבח בידי אותם פראי-אדם ישמעאלים, שעם כל נחיתותם הצבאית, הכלכלית והאנושית, מאמינים בכל לבם בחזונם, ומכח זה מצליחים להביס ולהשפיל את ישראל החילונית, המבוהלת, המבולבלת, חסרת החזון והמעוף.
כל עוד לא נפנים קודם כל בעצמנו, ולאחר מכן נשדר כלפי חוץ, כי אכן אנו מצויים במלחמת דת, כי אכן עזה אדמת קודש היא, כי אכן לב הסכסוך נמצא באותן ת"ק אמה על ת"ק אמה שכעת מחוללים על-ידי השיקוץ המתועב שחובה עלינו להסירו, כי אכן המלחמה היא בין 'שמע ישראל' ל'אללה הוא אכבר' – כל עוד לא נדע זאת, לא נאמין בזאת באמת, כל עוד נמשיך להתנהל כזרים בארצנו – אין כל סיכוי שננצח. ימותו מאה אלף עזתים, מאתיים אלף, מליון עזתים – והם ימשיכו להלחם על מה שיקר להם. וישראל, לעומת זאת, תמכור את כל נכסיה בשביל לשחרר כמה חטופים, אשר ניתן היה לשחרר אותם אילו רק השתחררנו מהחנק האמריקאי שחנקנו בו את עצמנו, והיינו מודיעים לחמאס, שבתוך 12 שעות כל האסירים שלהם יוצאו להורג אם לא ישוחררו כל החטופים שלנו.
זה לב הבעיה, וכל מי שיאמר אחרת – אינו אלא משלה את עצמו ואת השומעים אליו. הנצחון תלוי בחזון, בתודעה, בסיבת הקיום, באמונה אמיתית בבורא עולם שפועל בעולמנו, שיש לו רצון מאתנו, בא-ל חי שבחר בנו לעמו ורוצה שנשתעבד אליו, ולא לביידן ולתרבות המערב שכל כולה פריקת עול מלכות שמים.
אין קיצורי דרך, ואין זקיפות קומה מדינית שאינה מתלווה לזקיפות קומה יהודית שורשית מתוך תודעה של היותנו עם ה'. לא נשתחרר מהחנק האמריקאי, שילך ויתהדק על צווארנו, בטרם נשיל מעלינו את כבלי השעבוד של תרבות המערב, אשר האלילה את האדם ושלחה את הא-להים אחר גווה אל טקסי הזיכרון באושוויץ, ועכשיו גם בבארי. דברי רבותינו בוקעים מבעד לדורות, מנסרים בחלל העולם וזועקים את המציאות המדויקת – אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה ומצוות, ואין אומה שהיא בת-חורין אלא אומה המשועבדת לבוראה, וממילא היא משתחררת משלשלות הברזל של האומות, הן של אלו המכריזות בגלוי על שנאתן, והן מאלו המסוכנים עשרת מונים יותר, אשר באות במתק לשונן 'לסייע', אך כל מטרתן למנוע נצחון ישראלי אמיתי, אשר יוכיח כי ה' א-להי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.
זוהי מלחמת דת, מלחמה על השאלה מיהו הא-להים השולט כאן בארץ. הערבים טוענים שאללה ששליחו מוחמד, האמריקאים והעולם המערבי כולו טוענים שהאדם הגאה והיהיר, והיהודים – מה הם טוענים? זוהי שאלת השאלות, ועד שלא תבוא תשובה מוחצת, תרתי משמע, שה' א-להי ישראל הוא אכן מלך על כל הארץ, הוא א-ל חי וקיים, שופט, מנהיג, משפיל ומרומם, עד שלא נבטא בחיי המעשה את מה שאנו אומרים בתפילות של ראש השנה – נמשיך לדשדש ולגמגם, ורק ה' ברחמיו הגדולים יצילנו מאסונות גדולים יותר.
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו" (שמואל ב י יב).
"ובעד ערי א-להינו – שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם אם יתחזקו עלינו וינצחונו, ואם עשו כן – לא יהיו ערי א-להינו אלא ערי אלהים אחרים" (רד"ק שם).