בעלונים הקודמים התחלנו לדון בפירוש השבועה הראשונה – 'שלא יעלו בחומה' – שפירשה רש"י שלא יעלו "יחד ביד חזקה". וההבנה הפשוטה בכך הינה שלא יצאו מן הגלות מתוך התחזקות כח ומלחמה. וכך הסבירו בהדיא ר' חיים פלאג'י, המהרש"א, האור שמח, האבני נזר ועוד. מאידך, הרב רצה להסביר ברש"י, שאף אם יש רשות מן הגויים לעלות לא"י, עדיין שבועה במקומה עומדת, ואיסור חמור הוא לעלות. ועיין בעלון הקודם מה שכבתנו שקשה בדבריו.
והנה, הרב כאמור רוצה להסביר בגמרא את האיסור של עליה בחומה שהוא אפילו ברשות, וסומך את פירושו על המהר"ל, ר' יהונתן אייבשיץ, הרמב"ן והיפה קול. בחודש שעבר ראינו את דברי המהר"ל בפנים, והעלינו שדבר זה לא נאמר במהר"ל כלל וכלל – עיין שם. ועתה נדון בע"ה בדברי הגאון ר' יהונתן אייבשיץ, ונראה אם אכן כך דעתו.
דעת ר' יהונתן אייבשיץ
ואלו דברי הרב (מאמר ב' אות ק"ט): "כתב האהבת יהונתן בהפטרת ואתחנן, שאף אם כל האומות יסכימו שיהיה קבוץ ישראל ללכת לירושלים, חלילה שתלך שם כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי".
ובשביל לדון בדברי הגאון ר' יהונתן אייבשיץ, אביא את דבריו, וז"ל בהפטרת ואתחנן:
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון. פרש"י כתיב מבשרת לשון נקבה ולהלן כתיב רגלי מבשר לשון זכר, לומר אם זכו, קל כזכר לא זכו תש כנקבה וכו' ע"ש. ויובן גם מה דכתיב השבעתי אתכם וגו' עד שתחפץ. ותחפץ הוא כינוי לנקבה בתי"ו המשמשת כנודע וזהו פרושו, דכנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה נגד קיבוץ ישראלי באם שהכל נועדו יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים, אפ"ה צווחה שחלילה שתלך שמה כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה, והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו ואחרון קשה מן הראשון ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ, ר"ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהיה נעדר מן האומה הישראלית כלום וזה הזמן האמיתי שיבא במהרה בימינו ולכך אמר הנביא מבשרת לשון נקיבה ומכאן ואילך הרימי אל תיראי ח"ו עוד פעם כי אמרי לערי יהודה הנה א-להיכם יבא בעצמו ויגאלם וק"ל"
והנה, לראשונה שראיתי את דבריו נפלאתי מאד. שהרי יוצא לדבריו חידוש גדול לכאורה, והוא שגם אם הגויים משלחים אותנו לארץ ישראל מרצונם הטוב, אין לנו להישמע להם חלילה, אלא עדיין להשאר גולים חוץ לשלחן אבינו בארץ העמים. ולומר כך קשה מב' טעמים.
ראשית, עשיתו לר' יהונתן חולק על רוב מנין ובנין של חכמי ישראל שכולם עונים ואומרים שבאם חלילה לא זכו ישראל, יחל ה' לגאלנו בצורה טבעית. (ויובא בעלונים הבאים באריכות אי"ה).
שנית, דבריו בהפטרת פרשת עקב לכאורה סותרים לדבריו כאן. ושם כתב על הפס' "מדוע באתי ואין איש" שנענשו בנ"י על שלא עלו בימי עזרא. ובודאי השבועות חלות אף על גאולת בבל, שהרי נאמרו ע"י שלמה המלך.
לכן נראה לי פשוט, שבשום פנים לא אמר דבריו להלכה ולמעשה אלא דרך הערה, לעורר ליבנו כמה עלינו לחונן פני ה' שנזכה לגאולה מתוך הארת פנים ולא להסתפק בפחות מכך. ואל יהי דבר זה קל בעיניך, שהרי משה רבינו ע"ה בקש: "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה" לאמר, רבונו של עולם, איני רוצה שתגאלנו לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף אלא אתה בכבודך. אך לומר שהרב יאסור חזרת ישראל לארצם ברשיון האומות להלכה, רחוק הוא בעיני.
ושו"ר מה שכתב האדמו"ר מסוכוצ'וב בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' תנ"ו) שכתב על דבריו אלו: "דברי דרשה הם. ואלף כיוצא בהם לא יוזיזו דברי רש"י ממקומם (שכתב שדווקא ביד חזקה הוא דאסור) והגאון מוהריז"ל (הוא ר' יהונתן הנז') לא היה זז מפרש"י". ועוד עיין בספר גאולת ישראל (לרבי אברהם יעלין בעל ספר ארך אפיים), שהביא בשם הגאון חיד"א שכתב בספרו 'שם הגדולים', שספר "אהבת יהונתן" לא כתבו ר' יהונתן עצמו, רק תלמיד ששמע מפיו, והוסיף הרב הנז' (בעל ארך אפים) שאמר לו גדול אחד, שהכריז ר' יהונתן שלא יסמכו על מה שכתבו תלמידיו בשמו, שלפעמים היו טועים בדבריו.