מאמר אחרון בנוגע לבירור השבועה הראשונה מג' השבועות – שלא יעלו בחומה – בו יתבארו דברי הרמב"ן והיפה קול.
דעת הרמב"ן.
עוד רצה הרב להוכיח מדברי הרמב"ן במאמר הגאולה (סוף שער הראשון), שאף עליה ברשות נקראת עליה בחומה ואסורה. וז"ל הרמב"ן:
והנה אחר הגאולה הזאת שנעשתה ברשיון כורש, אתה יודע ממגילת אסתר הפזור הגדול והפרוד העצום אשר היה לעמנו בכל מדינות המלך אחשורוש מהודו ועד כוש, ואחר כן לא עלו לארץ, רק מעטים עלו עם עזרא מבבל וכו', ויתכן אצלי כי רשיון כורש לא היה אלא למלכות יהודה, ואם תאמר שהיה רשיונו על הכל כאשר אמר בכל מלכותו, לא רצו שאר השבטים לעלות שלא אבו לדחוק את הקץ, שידוע היה אצלם כי פקידת שבעים שנה לבבל נאמר ולא עליהם עכ"ל.
פירוש, הרמב"ן הוקשה לו מדוע בהכרזת כורש לא עלו כל השבטים מכל הארצות? ומתרץ, שיתכן ופקידת כורש לא היתה אלא לבבל. אך שב ודוחה תירוץ זה, שהרי בהכרזתו אמר כורש שהיהודים מכל מלכותו יעלו לארץ, ומלכות כורש היתה גם על שאר ארצות מלבד בבל כידוע, לכן מתרץ תרוץ אחר, ששאר השבטים לא עלו מכיון שלא רצו לדחוק את הקץ ולעלות אפילו שהיה להם רשיון, משום שהבינו שפקידת שבעים שנה היתה ליושבי בבל בלבד.
והנה הרב (אות י"ב) הוציא מדברי הרמב"ן האלו ראיה, שאפילו ברשות אסור לעלות מן הגולה, שהרי שאר השבטים היתה להם רשות לעלות ובכל זאת לא עלו. וז"ל הרב:
והרי לך מבואר להדיא שאף שהיה אז ברשות המלכות והיתה פקידה מן השמים לעלות לארץ ישראל וכו' אף על פי כן פחדו בכל המדינות לעלות מחשש דחיקת הקץ.
הנה, אם נרצה לפרש כך את דברי הרמב"ן, נצטרך לומר שהוא מודה בשני דברים:
א. יהודים היושבים בגלות אסור להם לעלות לא"י אפילו ברשות.
ב. התביעה של עזרא מן היהודים לעלות לא"י היתה מוצדקת רק לבני בבל אבל לא לבני שאר ארצות.
ונענה על ראשון ראשון.
ובכן, לומר שהרמב"ן סובר שעם ישראל היושב בגלות חוץ מגלות בבל אסור לו לעלות לארץ אפילו ברשות, סותר את דברי הרמב"ן עצמו בספר המצות (מצוה ד) וז"ל:
״ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה והיא דירת ארץ ישראל כו׳ הכל היא ממצות עשה שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה, אם כן היא מצות עשה לדורות יתחייב כל אחד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה ולשון ספרי כך.
הרי שלך לפניך, שדעת רבנו הרמב"ן ברורה ומחייבת כל יהודי בכל מקום ובכל זמן לעלות לא"י ולרשתה, הפך מן העולה מדברי הרב בבאור דעת הרמב"ן.
ולנקודה השניה, שממנה עולה שהפקידה נאמרה דווקא על בבל ולא על שאר ארצות וממילא אין חיוב ותביעה על שאר הגלויות לעלות – גם זה קשה לומר, שהרי ידוע מה שכתב האברבנאל (הובא באהבת יהונתן פרשת עקב), שיצא הקצף מעם ה' על מדינות ספרד להיות נדונים באבדן והרג על שלא עלו מן הגולה בימי עזרא[1].
וכן לגבי יהדות תימן שגלתה עוד מבית ראשון, מפורסמים דברי ר' שלמה העדני (מחכמי צפת תלמיד מהרח"ו שעלה מתימן) בפרושו הידוע על המשנה "מלאכת שלמה" בהקדמה לסדר זרעים, וז"ל: "מבית אבי אבא מקובלני, כי מגלות הראשונה נגלינו, כי קרא דכתיב בסוף מלכים, וינחם בחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי, נאמר גם עלינו, ועוד קבלנו, כי אנו מן הכת ששלח להם עזרא, לעלות בבנין בית שני ויתנו כתף סוררת ויקללם להיות כל ימיהם בעוני, ובעונות נתקיים בנו באותו הגלות, עוני תורה ועוני ממון, ובפרט משפחתי שכולם היו מאלו לפי מה שנודע לי, ונתאמת אצלי עפ״י מגידי אמת בשפה ברורה"[2].
אלא לענ"ד מוכרחים לומר, שמה שכתב הרמב"ן במאמר הגאולה הוא רק הסבר וטעם למהלכם של בני הגולה שלא עלו, אבל לא עלה על דעתו לומר שהצדק איתם. ושו"ר שממש כדברים האלה כתב בספר תולדות זאב (ח"ב עמ' ע"ט), וז"ל:
ונראה פשוט דמש׳כ הרמב"ן במאמר הגאולה אינו אלא ללמד סניגוריא על גולי בבל שלא עלו ולתת טעם כל דהוא על מהלך מחשבתם, שלא במעל ובזדון עשו זאת ודימו בדעתם שהצדק אתם. אבל לבני מערבא ולעזרא הסופר נביא ה׳ היו כל הטעמים האלו נותן טעם לפגם, כי מכיון שהיתר פקידה מן השמים לעלות לא״י ולבנות בית המקדש, ושכינת קדשו חגרה עוזה לחזור לציון ולהתדבק בישראל, ואשר זהו תכלית מעשה בראשית, אסור להיות איזה מניעה שהוא לעכב על נדחי ישראל מלהתדבק בשכינה לא טענת עליה בחומה ולא טענות שוא ומדוחים אחרים כטענה זו שהפקידה לא להם התכוין, טענת היצר תמיד, וכבר א״ר יוחנן בסנהדרין דף ק״ו, ע״א, אוי להם לאומה שתמצא בשעה שהקב״ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה ואנשי מערבא שפיר זעמו על אנשי בבל שלא עלו ואמרו עליהון בבלייא חרבון אבהתי׳ בי מקדשא, ור״ל אמר עלייהון אלהא סנינא לכו.
דעת היפה קול.
עוד הביא הרב את דברי המהר"ש יפה בעל ספר "יפה קול" שהוא פירוש על מדרש שיר השירים. וז"ל:
שלא יעלו חומה. פרש"י יחד ביד חזקה. וקשה, שאין מרד גדול מזה, ובתר דאשבע שלא ימרדו במלכיות הא למה לי? וי"ל דסד"א דווקא בעודן תחת רשותן הוא שלא ימרדו בהן, שלא למנוע חוקי המלכות כגון ארנוניות וגולגליות. אבל כשיכולים לצאת מתחת רשותו יצאו, להכי קאמר שלא יעלו חומה עד שיגאלו ביד משיח[3].
ולי אפשר דהכא אפילו ברשות המלכויות קאמר, דכיון דה' פזרנו בכנפות הארץ אין לנו רשות להתקבץ ולהיות כחומה לעלות יחד לא"י עד יקבצנו ה' ע"י משיח. עכ"ל.
ואכן, דעת המהר"ש יפה הוא כדעת הרב בבאור עליה בחומה. והוא היחיד למיטב ידיעתי שאכן סובר כך. ברם, כשנעיין יפה בדבריו נמצא שתי נקודות מענינות.
- הרב יפה קול מבין את רש"י שכתב "יחד ביד חזקה", כמו שכתבנו והבאנו למעלה, שפרושו הפשוט הוא דרך מרד והתחזקות. לא כמו שדחק הרב לפרש את רש"י כשיטתו, שאף ברשות אסור.
- הרב יפה קול עצמו חולק על רש"י ומציע פרוש אחר.[4]
ובכן, סיכום ענין השבועה שלא לעלות בחומה הוא לדעת רוב ככל חכמי ישראל שדנו בענין היא, האיסור לעלות לא"י מן הגלות מתוך מרידה ובחוזק יד. אבל ברשות המלכיות אין איסור כלל וכלל.
ומאידך, דעת היפה-קול שאיסור השבועה הוא אף ברשות. וכך סובר הרב. רק זאת אעיר, שיש לעיין אם היפה-קול יאמר כן להלכה למעשה או רק כפירוש. ואל תתמה על החפץ, שהרי האבני-נזר כך כתב על דברי ר' יונתן אייבשיץ כמ"ש בעלון הקודם.
ועוד רצה הרב לדייק שכך סוברים ר' יהונתן אייבשיץ, הרמב"ן והמהר"ל. אך קשים הדברים להאמר כמ"ש למעלה בעלונים הקודמים, הבט ימין וראה.
ומעתה, יש לשאול, לשם מה עלינו לעזוב את פשט דברי רש"י (כמו שהוכחנו למעלה), את דברי האבני-נזר, המהרש"א, האור-שמח, ר' חיים פאלאג'י, ועוד רבים וטובים שיובאו לקמן אי"ה, מפני דעת יחיד הוא בעל היפה-קול בהבנת דברי רש"י, שאוסר עליה ברשות.[5]
ועוד, מה מאד תמוהים דברי הרב שכתב (אות כ"ג):
האומרים שכל ישראל מכל מקומות מושבותיהם יסעו לא"י, כל אלו[6] מדברים בפה מלא נגד כל דברי חכז"ל שבכמה מקומות בש"ס ובמדרשים ובכתבי האר"י[7]. וכו' גם יש בזה העברה על השבועה שלא יעלו בחומה וכו'.
ראה איך סתם הדברים, באופן שמי שלא קרא ושנה סוגיה זו, מבין שעליה ברשות היא איסור ברור ומושכל ראשון, אבל אתה מעיין יקר אחר שראית מש"כ לעיל, תן דעתך.
ע"כ ביאור השבועה הראשונה שלא יעלו בחומה. ובחודש הבא אי"ה נתחיל בביאור השבועה השניה- שלא ימרדו באומות.
[1] וכן היעב"ץ בהקדמה לסידורו (עמ' ל"א) כותב: "כמדומה לנו בהיותנו בשלוה בחו"ל שכבר מצאנו א"י וירושלים דוגמתה ע"כ באו עלינו כל הרעות בשבת ישראל בארץ שפניא (היא ספרד) וארצות אחרות בשלוה בכבוד גדול מימי החרבן זמן רב קרוב לאלפים שנה ושוב נתגרשו ממנה וכו'.
[2] אף שיכול המתעקש להשיב, וכי גברא אגברא קרמית? הרי יתכן והרמב"ן חלוק על האברבנאל ועל המלאכת שלמה. מ"מ לענ"ד לא כן היא, ואפושי פלוגתא לא מפשינן.
[3] עיין במהרש"א בכתובות שגם תירץ כך.
[4] ואין לומר שהוא מודה לרש"י כמו שרצה לומר הרב (אות י"ז) "שאין מסתבר שיחלוק בפי' על רש"י". דזה אינו, כמבואר לכל מתבונן.
[5] ועיין במה שכתב ר' חיים פאלאג'י (שם) על דברי הרב יפה-קול וז"ל: "אלא דלעד"ן דיש לדחות, דכיון דהאומות נותנים רשות לכל ישראל לעלות לארץ ישראל והוי מצות עשה מה בכך אם ה' פיזרנו בד' כנפות הארץ." עכ"ל.
9 הגר"א ותלמידיו, היעב"ץ, הנצי"ב מוולאז'ין, גדולי אדמור"י החסידות, מהר"ם חאגיז, החפץ חיים ועוד רשימה ארוכה ארוכה של חכמי ישראל לדורותם כולם זרזו על עליה לא"י, א"כ במחילה מכב' תורתו, דבריו אינם מוסכמים.
10 דעת האר"י תתבאר לקמן בעז"ה, ושם יתבאר שאיפכא מסתברא היא לכל שיטת הרב, שכן דעת האר"י היא שאיסור השבועות חל רק עד סוף האלף החמישי.