בהיות שעל המאמר הקודם בנושא גאולה דרך הטבע נשלחו אלינו מספר שאלות, ראיתי שנכון הדבר להתיחס אל השואלים בטרם נעבור אל המאמר הבא, ואגב כך יתבארו כמה יסודות חשובים, הן במשנתו של הרב והן בדברי הנביאים. מתוך השאלות שנשאלו בחרתי כאן בשאלה, אשר כוללת את עיקרי הקושיות כולן.
ולאהבת הקיצור לא אשתף את הקוראים בכל נוסח השאלה אלא במה שעולה ממנה, והוא:
א. לא נתבאר בדברי הרב שאין אפשרות לגאולה דרך הטבע, הפך מה שכתבתי בדעתו.
ב. במאמרי הקודם כתבתי בזה הלשון: 'גאולת בבל אבן מעמסה היא לכל שיטת סאטמר'. וטוען השואל, שגאולת בבל היא לא קושיה למהלכו של הרבי, שהרי הוא מתייחס אליה (באות ע"ה) ומגדיר אותה כמהלך עפ"י נבואה, וא"כ לא קשיא מידי.
וזו תשובתי:
אקדים ואומר, כי על פניו שאלתך במקומה, אך הסיבה לשאלתך ולרוב השאלות שאני שומע בכתב ובע"פ היא הקיצור שנקטתי בכתיבתי למען ירוץ הקורא בו. כי אם ארחיב, ימשכו הקוראים ידיהם ממנו. ואם אקצר, ימצאו מקום לשאלות במאמרי. ונמצא במיטת סדום שוכב זה המאמר, אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר.
אך כנראה שע"ז אמרו בשעת המכנסים פזר, לכן אטעים בפזר גדול מה שקצרתי. ובכן, אקדים כמה הקדמות, ומהן נבוא אל הביאור.
ראשית נגדיר מהי גאולה דרך טבע שאותה שולל הרב.
שיטת הרב היא שאין אפשרות לקיבוץ גלויות קודם ביאת משיח. ואין לישראל רשות לחזור לארצם בעליה המונית אלא בביאתו. והסיבה היא, שכל עניני גאולה יכולים להיעשות רק ע"י משיח. ואם אנו נעשה אותם, נחשב כדוחקים את הקץ.
וז"ל – (אות מ"ה): "בעניני הגאולה צריך לידע שאך הקב"ה הוא העושה ואין לנו רשות לעשות מאומה אלא תשובה ומע"ט".
(אות י"ז): "הקיבוץ יחד לעלות הוא נגד כמה קראי שהמלך המשיח יקבץ את ישראל".
(אות כ"ב): "קודם הגאולה אין רצון הבורא ית"ש להכניס כל ישראל לארץ ישראל".
וכ"כ מחזיק הרב בדעה זו, עד כדי כך שאת ברכת 'מקבץ נדחי עמו ישראל' הוא מסביר באופן שמדובר על קיבוץ ישראל ל'מדבר העמים'[1] ולא לארץ ישראל כמו שכתב בהדיא (אות כ"ב), וז"ל:
"וכן אנו אומרים בתפילותינו ושא נס לקבץ גלויותינו. גם סיום הברכה הוא בסתמא 'מקבץ נדחי עמו ישראל' ולא אמר להיכן…הקיבוץ הראשון לא יהיה לארץ ישראל אלא למדבר העמים".
לעומת זאת הבאנו את דברי ר"י בן כספי, הגר"א, המהרי"ל דסקין, האדמורי"ם מרוז'ין ומקוצק ועוד, שלא מסכימים לדעה זו, וסוברים שתתכן גאולה דרך הטבע – היינו שתתקבצנה הגלויות וכו' אפילו בלא משיח.
ומכאן נשיב לשאלתך השניה לגבי פשר דברינו ש'כל סוגית גאולת בבל אבן מעמסה היא לכל שיטת סאטמר', וגם כאן בשביל לבוא אל הביאור נצטרך לפתוח בסוגיה מקדימה, והיא באור דברי חז"ל באומרם 'זכו, ולא זכו'.
ובכן, הרב לומד שהביאור של 'זכו ולא זכו' הוא שאם זכו עם ישראל, הרי הגואל מתגלה בנס ופלא, ואם לא זכו, אזי הוא מתגלה בצורה טבעית. אבל עצם הגאולה תמיד היא ניסית ונעשית ע"י מלך המשיח.
וכן כתב (אות ס"ט):
"וגם מ"ש אוה"ח פ' בלק עה"כ 'וקם שבט בישראל', שיהיה ביאתו בדרך הטבע, זהו דברי הש"ס בקצת ביאור (היינו גמ' דזכו ולא זכו) שאם זכו יבוא משמיא… כמו שבאו משה ואהרן למצרים רכובים על החמור ילידי אשה בדרך הטבע, ושחקו מהם פרעה וכל עבדיו וחרטומיו, ואח"כ הראו את גבורתם עפ"י ה'. כן יהיה מלך המשיח וכו' ופתאים הבינו מדברי אור"ח הקדוש האלו שהכל יהיה דרך טבע, והדברים מבוארים כאשר כתבתי, שלא כתב דרך הטבע אלא על עצם ביאתו והתגלותו בתחילה".
העולה מדבריו הוא, שההבדל בין גאולת זכו ללא זכו הוא רק באופן הגילוי של מלך המשיח, שאם זכו, יתגלה משמים, ואם לא, יתגלה כאדם רגיל. אבל עצם פעולותיו ואופן הגאולה אין בהם שום הבדל.
ובכן, המעיין בדברי הנביאים יראה בבירור, שהגדרת זכו ולא זכו נוגעת באופני הגאולה ממש והיא מקבלת באור מספיק בפסוקים המתארים את גאולת בבל.
הנה, ירמיה הנביא ע"ה מתנבא על הגאולה מארץ צפון, שהיא בבל כידוע, במילים אלו –
"לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" (ט"ז, י"ד – ט"ו).
וכן מה שאמר ירמיה – "הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (ל"א, ז').
ועוד – "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָ-אוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים. וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם" (ל', ח' – ט').
העולה מפסוקים אלו שמבטיחם הנביא, שעתידים הם לעלות מגלות בבל ומשאר ארצות, ולא יהיה עליהם עול זרים, ואף בראשם יעמוד מלך מבית דוד.
וכאן יש לשאול שתי שאלות.
ראשית, לכאורה יעודים אלו לא נתקיימו במלואם כידוע.
ועוד, ראינו לרבותינו שדרשו פסוקים אלו לימות המשיח, וז"ל (שבת ל:) – "יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר (ירמיה ל"א, ח') הרה ויולדת יחדיו".
וכן בברכות (י"ב:) דרשו חכמים פסוקים אלו לימות המשיח. וז"ל – "תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר – הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם…".
ויש להבין מדוע רבותינו דרשו פסוקים אלו על הגאולה העתידה, בעוד שפשוטן מדבר על הגלות וגאולה שהיו באותו זמן, היינו גלות וגאולת בבל[2]?
ולפני שנתרץ נוסיף עוד שאלה אחת, והיא, שבדברי יחזקאל אנו רואים דבר תמוה, שהרי תקופתו היא חרבן בית ראשון וגלות בבל, ובמקום להתנבאות על בית שני כפי הסדר הראוי, הוא מדלג על ההרים ומתנבא על בית שלישי.
ודע, שכל מי שלמד נביא בקביעות וניסה לעשות סדר בדברים ולהבין את דבריהם הנאמרים באמת, נתקל בשאלות אלו הצריכות ישוב, ואכן צריך להבין מה פשר כל אלו?
ובכן, התשובה לכל זה טמונה בדברי רבותינו, שבמעט התבוננות בהם יתורצו כל תמיהותינו. לכן שים לבך למפתח חשוב זה שמסרו לנו, שבו יובנו על נכון הרבה פסוקים בנביאים.
וז"ל (ברכות ד.) – ""עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית" (שמות ט"ו, ט"ז) – עד יעבור עמך ה', זו ביאה ראשונה. עד יעבור עם זו קנית, זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא".
ופרש"י ראויים היו ליעשות להם נס. לבוא ביד רמה: אלא שגרם החטא. ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון.
ר"ל, היו ב' אפשרויות לגאולת בבל – או בצורה ניסית ומרוממת אם הם בלא חטא [היינו זכו], או בצורה טבעית ושפלה בגלל שגרם החטא [היינו לא זכו].
ותירוץ זה מתרץ את ענינו של בנין יחזקאל, כמו שכתב רש"י (יחזקאל מ"ג, י"א): "ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס. כדדרשינן 'עד יעבור'. ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא, ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן, ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות".
עינינו הרואות בהדיא, שענין זכו ולא זכו משפיע על אופן הגאולה ממש.
במקום להגאל מכל הארצות – נגאלו רק מבבל.
במקום לבוא ביד רמה – באו כשהם כפופים לגויים.
ובמקום שמשיח צדקנו יגאלם[3] – כורש פקד על גאולתם ואף נקרא משיח (ישעיה מ"ה, א').
ותחת שיהיה בנין עולמים – נבנה בית שני שהיה חסר חמשה דברים מבית ראשון, ואף נחרב כעבור ת"כ שנים.
א"כ לסיכום, למדנו יסוד חשוב, והוא שיש ודברו הנביאים על חזון אחד בב' אופנים. והכל לפי זכותן של ישראל.[4] ועפ"י יסוד זה הונחו בדברי הנביאים שתי אפשרויות לגאולת בבל. או כביאה ראשונה ביד רמה, או בצורה טבעית ובלתי רוממה. וענין זה מאיר באור יקרות את המושג של 'זכו ולא זכו', ופירושו העולה מכאן הוא שאם עם ישראל מתוקנים במעשיהם גאולתם ניסית ומרוממת, ואם אין למו מעשים, גאולתם היא שפלה וטבעית.
ומכיון שכל ענין זה נלמד מגאולת בבל, לכן כתבתי במאמרי הקודם בלשון הזו: 'כל סוגית בבל אבן מעמסה היא לכל שיטת סאטמר', שיטה ששוללת מכל וכל גאולה דרך טבע כאמור.
ולחתימת זה המאמר מה טוב להביא שוב את דברי הגר"א (בביאורו לתיקו"ז כ"ז.), וז"ל:
"וימין מקרבת כמ"ש וברחמים גדולים אקבצך שיפקון בסיטרא דימינא, אבל בתחילה יתער בשמאלא שמאלו תחת לראשי והוא יהיה פקידה כמו שהיה פקידה בבית שני בימי כורש"[5]. ועכשיו, אי"ה, נחזור לסדר המאמרים ונסיים בלשון שסיימנו בו בגליון הקודם והיא, שעתה תסתער עלינו גם תסתער קושיה עצומה לכאורה, היתכן שיחל ה' גאולת עמו ע"י אינשי דלא מעלי? הגאולה תיקרא ?! ובכן, להבין דבר זה לאשורו הב לי ידך ובא נא עימי למאמר הבא. בגליון הבא.
[1] נראה שבזה הוא רוצה לתרץ קושיא גדולה על מהלכו, שהרי בגמ' (מגילה י"ז.) איתא שיש לסדר ברכות התפילה משמעות, והן מורות על תהליך הגאולה, והרי אנו רואים שקיבוץ גלויות (ברכה י') קודם לצמח דוד שהוא משיח (ברכה ט"ו), לכן מוכח שקיבוץ גלויות קודם לביאת משיח, לכן אם נעמיד שברכת מקבץ נדחי עמו ישראל אינה לארץ ישראל אתי שפיר.
[2] ואף שאפשר לכאורה לתרץ קושיא זו בירך חברתה, היינו, מכיוון שלא נתקיימו נבואות אלו במלואן זה גופא ההכרח של רבותינו שפסוקים אלו נאמרו לימות המשיח, מ"מ לא ניחא לי בהא, ראשית כלל גדול הוא שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ושנית יש תרוץ פשוט הרבה יותר שכבר הובא במפרשים כדלקמן, א"כ הא עדיפא לן.
[3] וז"ל המלבי"ם (ירמיה ל', ט'): "ועבדו, ואם יעבדו את ה' אלקיהם אז יעבדו את דוד מלכם ויהיה להם מלך מבית דוד, כי כבר בארתי בכ"מ שאם היו ישראל עובדים את ה' בבית שני, היתה אז הגאולה העתידה, וע"י העונות נתעכב הדבר עד עת קץ".
[4] וראה מה כתב רבינו הגדול הרמב"ן על נבואת 'ויצא חוטר מגזע ישי' וז"ל (ויקרא כו ו): "ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה והכוונה היתה בו על חזקיהו שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד) ולא עלתה זכותם לכך ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא".
[5] הערת המערכת – בענין זה של פקידה וזכירה ושל שני שלבים שונים במהותם בתהליך הגאולה, ראה בהרחבה בגליון זה במאמר "אראנו נפלאות" של הרב מנשה בן-יוסף.