בלוג

להגאון רבי ישכר שלמה טייכטל זצוק"ל הי"ד | חלק י"ח 

רבינו משיב לטענות שנשמעו שאין לנו לעורר על שיבת כל עם ישראל לארצו לפני ביאת המשיח, ועלינו להמתין בניכר עד שיבוא ויגאלנו [בספרנו עמ' 166 והלאה].

עוד אוסיף ממה שמצינו שהיתה שנאה כבושה לבני ארץ ישראל על בני בבל על מה שלא עלו כולם עם עזרא לא״י, דאלמלי עלו כולם היתה גאולה נצחית, ושנאה זו היתה נמשכת והולכת מזמן הבנין עד אחר החורבן, (עיין תוס׳ מנחות ק. ד"ה ששונאין ותיו״ט שם פי״א מ״ז) דתלמידי חכמים דא״י היו שונאין את בני בבל, על כן היו קוראין בשם גנאי אותן בבליים והיו אומרים עליהם 'הבבליים אוכלין אותו חי'. וזה היה בזמן שבית המקדש היה קיים 

 ואחר החורבן מצינו לריש לקיש ביומא (ט:) דאמר ליה ריש לקיש לרבב"ח א-להא סנינא לכו (ופירש רש״י ׳סנינא לכו׳ לכל בני בבל שלא עלו בימי עזרא ומנעו שכינה מלבוא מלשוב לשרות בבית שני), דכתיב (שה״ש ח, ט) "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז", אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו [וגם היתה גאולה שלימה], עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, הכוונה שנחרב הבנין.

ועיין בהקדמת סידור יעב״ץ (סולם בית א-ל יד, ג) מה שפירש ברבי חייא בפרק הפועלים (ב״מ פה:) דאדמי ליה כדובא דנורא, דהוא המקטרג נגד הבבליים מבני ישראל שלא עלו ברשיון כורש מלך פרס, שאלמלי עלו כחומה באותה פקודה לא היה רקב שולט בהם והייתה גאולה שלימה, ולכן היה מקום לקטרג, לפי שהבבליים היו סיבה להאריך זמן הגלות, עיי״ש. הרי דגם בזמן רבי חייא שהיה אחר החורבן קיטרג המקטרג על זה שלא עלו כולם בזמן רשיון דכורש. 

עיין ג״כ במדרש שיר השירים (רבה ח, יא) בפסוק "אם חומה היא" (שה״ש ח, ט), אילו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב ביהמ״ק פעם שנית. רבי זעירא נפק לשוקא למיזבן מקומא [עיין מתנות כהונה שפירש ׳מקומא׳ לקנות מלאכת דבר מה]. אמר ליה: לית את אזיל מהכא בבליי די חרבון אבהתיה [ופירש במתנות כהונה, דאמר לו המוכר אין אתה הולך מכאן אתה בבלי שהחריבו אבותיך ביהמ״ק], אמר רבי זעירא לית אבהתי כאבהתון דהדין? [ר״ל רבי זעירא היה מתמה, וכי אין אבותי כאבותיו של זה, דלא היה מבין למה אבותיו היו גורמין יותר החורבן מאבותיו של זה], על לבי וועדא [ר״ל: נכנס לבית המדרש] ושמע קליה דרבי שילה יתיב ודריש, ׳אם חומה היא׳ – אילו ישראל עלו חומה מן הגולה לא חרב ביהמ״ק פעם שנית, אמר [רבי זעירא לעצמו] יפה לימדני עם הארץ, עכ״ל המדרש.

עיין תשובות חוות יאיר (סימן קנב) דרבי זירא קרא לבבלאי ,בבלאי טפשאי' מכח חביבותא דארץ ישראל, נמי על כוונה זו נאמרה, עיי״ש. 

הרי דהשנאה עבור שלא עלו כולם בימי עזרא הייתה נמשכת והולכת מדור דור, ולא היו יכולין למחול להם על שלא עלו כולם בימי רשיון דכורש, עד שאפילו עם הארץ פשוט לא רצה למכור דבר לבן בבליי ואמר לו שאבותיו חרבו עירנו ושממו בית מקדשינו. 

ועיין מהרש״א (ח״א יומא ט: דיה כחומה) על מאמר חז״ל (ברכות ד.) ראוי היה בימי עזרא לעשות להם נס אלא שהחטא גרם, היינו החטא שלא עלו כולם, עיי״ש. וכן הבאתי לעיל (פ״ב אות ז) בשם הכוזרי שאמר כן, ועי״ז נתרחק הקץ האמיתי

והשתא לשיטת הגה״ק הנ״ל דגאולה העתידה תבוא דווקא ע״י נס נגלה ולא ברשיון המלכים, מה היה חטאם של דורו של עזרא, ומה מקום יש לשנוא אותם כל כך בשנאה כבושה ארוכה כל כך, הלוא בני בבל לא רצו בגאולה כזו ע״י כורש, רק בגאולה של הקב״ה בעצמו ובנס נגלה ומפורסם? אלא על כרחך שבהדי כבשי דרחמנא למה לך, דילמא היה רצון הקב״ה שתבוא דווקא באופן זה. וא״כ מזה אתה דן גם למה שלפנינו, באופן שאם המלכים נותנים רשיון על ביאתנו לארצנו זהו רצון הבורא, ומזה ישתלשל מה שהיה מוכן להשתלשל בימי כורש אלמלי היה ביאת כולם. ורק עלינו לראות שתהיה ביאת כולם בעזה״י, ואז נשיג חפץ נפשינו להיות גאולה שלימה בעזה״י. וזה ראיה שאין עליה תשובה.

וזה היה נמי טעמו דרבי יהושע בן חנניא, כמובא במדרש רבה תולדות (ב״ר סד, י) שהבאתי לעיל בפ״ב, דבימיו נתן המלך רשות לעלות לא״י ולבנות ביהמ״ק, וקיבלה רבי יהושע בן חנניא אף דידע דיותר מגאולה שלישית לא יהיה, ועל כרחך דמזה ישתלשל הגאולה השלימה.

ועיין כתובות (קיא.) שאחד מן השבועות שהשביע הקב״ה את כנסת ישראל שלא ירחקו את הקץ, ופירש רש״י ׳שלא ירחקו את הקץ׳ בעוונם. 

ומה שפירש רש״י ׳שלא ירחקו בעוונם׳ קשה לכאורה, דאם כוונתו על סתם עוונות למה על זה שבועה חדשה, הלוא כבר נשבעו ועומדים על זה מהר סיני שלא לחטוא, וגם כתיב (דברים יב, ד) "לא תעשון כן לה׳ א-להיכם", ופירש רש״י: וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות, אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עוונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב, עכ״ל. וידוע מהירושלמי פ״ק דיומא (פ״א מ״א) כל יום שלא נבנה כאילו נחרב בימיו, א״כ כבר נשבענו על זה שלא להרחיק את הקץ בעוונינו מקרא זה ד׳לא תעשון׳, א״כ דברי רש״י הנ״ל צריכין ביאור. ונראה בכוונת רש״י, דלא על סתם עון קאי אלא על עון דנוגע בקץ עצמו, ועל זה בא השבועה הנ״ל שלא ירחקו את הקץ בעוונם, שאם ימצא להם שעת הכושר לעלות ע״י רשיון המלכים יקבלו רשיון זה ויעלו כולם כדי שישתלשל מזה גאולה נצחית, ולא יעשו כמו שעשו בימי עזרא שרחקו את הקץ בעוונם שלא עלו כולם, ומכל שכן אם לא ירצו כלל לקבל את הפקודה ח״ו שירחקו בזה את הקץ. וזה אמת בביאור דברי רש״י הנ״ל, ודו״ק.