בלוג

להגאון רבי ישכר שלמה טייכטל זצוק"ל הי"ד | חלק ט"ז

בספרו, עומד רבנו על העובדה, ולפיה במאה וחמישים השנה האחרונות [בימיו, כיום זה כבר קרוב למאתיים וחמשים שנה] עברה ארץ ישראל ממצב של שממה למצב בו היא הולכת ונבנית. לנוכח הבטחת התורה, כי בזמן גלות ישראל תהפך הארץ לשממה, לא יתכן שהשינוי הוא רק מקרי.

בספרנו עמ' 121

רבינו מהר״ל בספריו הנפלאים, כשרוצה להדגיש רעיון מופלא ולעורר את האדם לשים מבטו ולבו על זה, כותב בזה הלשון: 'אין ספק שדברים גדולים אינם באים במקרה, רק באים בהשגחה מרצון העליון יתברך', כן כופל ושונה הרבה פעמים. ונודע למי שבקי בספריו הקדושים (עי׳ גבורות ה׳ פרק כב). לזאת נתתי אל לבי לתור ולחקור על דבר הנפלא במינו, כי מי שמביט על קורות ימי חיינו כימי גלותנו, רואה שתמיד לא מצאנו מנוח לכף רגלנו. אף אם ישבנו במקום אחד בהשקט ובשלוה, לא ארכה לנו הזמן, כי מיד גברה השנאה והקנאה משכנינו הגוים עלינו, וגדלה כל כך עד שלקחו ממוננו וכל רכושנו וכל אשר לנו והכריחו אותנו לעזוב את הארץ בעירום ובחוסר כל, וכה הלכנו מגוי אל גוי ומדחי אל דחי, ותמיד היה אתנו כן בכל משך ימי גלותינו, וכמו שנעשה באמת אתנו כן גם היום. ובזמן הזה, כמעט בכל מלוכות אירופה באמצעות אכזריות גדולה אשר ילאה הפה לספר והעט לכתבה, וכמו שאמר רשב״ג בשבת (יג:) – אם באנו לכתוב הצרות אין אנו מספיקין. ומה שנעשה אתנו היום אין זה דבר חדש, רק המעשה הוא חוזר חלילה [כמו שאומרים בלשון אשכנז: איינע וויעדערהאלונג דער געשיכטע], ואעפ״י כן לא עלה על דעתנו בימי קדם בעת שהיה מוכרח לנו לעזוב איזה מקום חנייתנו לרכוש לנו מקום קיבוץ וישוב חדש בארצנו הקדושה, עד זה מקרוב בעשיריות השנים האחרונים שהתעוררה התנועה לקנות שדות ואדמה ונחלאות בארץ ישראל ולהפריח אותם, ולבנות בתים ופרדסאות וחלקי אדמה אשר אלפיים שנה היו פנוי וריק מכל פרי ולא היו מוצלחות לכלום, כי היו רקקי מים וטיט ונישא בם הרבה מיני חולאים, נעשה היום ראוי ליישוב להתישב שם בכל תנאי החיים. ומאז שהתחילה התנועה, למרות כל העיכובים והמניעות שהיו להמתחילים מכל צד ופינה, נעשה היום ארץ ישראל לארץ פוריה וארץ סוחרת ולתל תלפיות אשר אלפים ורבבות מכל פינות העולם פונים אליה, ונעשה ליפה נוף משוש כל הארץ. ולמה לא חשבו לעשות כן בשנות הקודמים, ולמה לא עלה על דעת קדמונינו בכמה וכמה גירושים שהיו בימי קדם, והיו ביניהם גדולי ארץ כמו האברבנאל וכדומה – איך לא נפל בלבם ובדעתם עצה זו ולעשות כן לקנות את ארץ ישראל ולעשות ממנה ישוב חדש.

וראה זה במכתב השר דן יצחק אברבנאל אל הגאון הנשיא מפיסה [שנדפס מכת״י שהיה מונח ב׳בריטיש מוזעאום׳ ונדפס מחדש] איך שקובל לפניו על גורל עם ישראל המר, וזה לשונו: "שר וגדול, אף לזאת פקח עיניך וראה, כי למן היום חרבה עירנו ושמם מקדשנו ויגל יהודה מעל אדמתו, לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו להתגולל עלינו תמיד בל ילכו במועצותיהם אדום וישמעאלים והגרים, ואם יום או יומיים נעמוד בשובה ונחת, קול פחדים באזנינו ושמועות יבהלונו ממזרח וממערב ומצפון ומים אשר אכלו שארית ישראל ועורם מעליהם הפשיטו", עכ״ל באמצע האיגרת שם. והוא עודנה היה עומד שם בפורטוגאל במצבו במלכות, ולמה לא טיכס עצה עם השר הגדול הזה לעשות פעלים לקנות את ארץ ישראל ולבנותה מחדש כדי שיתקבצו שמה אנשי הגולה הנדחים והנרדפים ממקום למקום, ולא דיברו כלל מכמו דוגמא זו. הכי היו חסרים להם האמצעים החומריים לזה? הלוא היו עומדים עוד ברום המעלה והעושר. וכן מזמן האברבנאל עד זמנינו לא יעץ זה שום איש, והוא באמת פליאה נשגבה. וכעת אחר זמן ארוך מימי גלותנו, נתעורר הרעיון אצל כל בני הגולה, ורוח חיים נפח בקרבם בשאיפה חדשה לבנות את הארץ מחדש ולהכינה שתהיה מוכשרת לקבל בניה בתוכה בבנית בתים ובקנין שדות ובעבודת האדמה ובגנות ואילנות להיות ראוי לישב בתוכה, הכי זה מקרה בעלמא ח״ו?

אמת, שלפני זה שלש מאות שנה התחיל השר דון יוסף הנשיא שהיה יושב בחצר המלך שולטאן, לעסוק בזה לבנות את ארץ ישראל ולעשות ממנה יישוב וקיבוץ ישראל ברשות השולטאן, ושלח פועלים וכל עושי מלאכה, וגם הוא בעצמו הלך כפעם בפעם לראות בעושי המלאכה, אבל לא עלתה בידו, כי עלה קנאת הערביים השכנים עד למעלה עד שהפריעו המלאכה ונתבטל הדבר. אבל בימינו, דפעולת בנין הארץ מתגדלת והולכת מיום ליום וכן ירבה וכן יפרוץ, למרות קנאת הערביים, וכל המניעות והעיכובים שעשו בזה לא יכלו להשבית את עושי מלאכה ממלאכתם, ובכל יום נתוסף ונתגדל הארץ בבנין בתים ובאילנות ובשדות ובכרמים ובפרדסאות, ודאי לאו דבר פשוט הוא, וודאי לאו מקרה ממקרי הטבע הוא.

אבל האיר ה׳ עיני ומצאתי להגאון המקובל בעל משנת חסידים בספרו הון עשיר, בסוף פ״ט דסוטה, על המשנה ׳והגליל יחרב מבתים׳ (משנה טו), וז״ל: "וכאשר זיכני ה׳ לעלות לארץ ישראל פה צפת תוב״ב, עיני ראו ולא זר איך בעוונותינו הרבים כן היה, כי כולו מלא בתים חרבות. אבל ת״ל שמחתי, כי ראיתי בשני שנים שנתעכבתי שם, שמדי יום ביום בונים אותם, ואומר אני שזהו סימן טוב לביאת הגואל במהרה בימינו, שאם היה בא בהיותו חרב לא היה מקום לדור לגליות הנקבצות. וכן מצינו בביאה ראשונה, שאמרו רז״ל שעיכב הקב״ה את ישראל במדבר ארבעים שנה, כדי שבמשך אותו זמן תחזור הארץ לאיתנה מאילנות ובנינים שהרסו ועקרו האמוריים ביציאת מצרים, כי סבורים היו שיכנסו לארץ תיכף ומיד כדי שימצאו אותה חרבה (והיא במדרש רבה פרשת בשלח כ, טז, ובמכילתא שם בפתיחתא, וברש״י תהלים מ, ו), ומשחזר הארץ לאיתנה הכניסם לארץ, וכה יהיה בעזה״י בביאת משיחנו שיבוא במהרה בימינו", עכ״ד הק׳. הרי לך, שקודם ביאת המשיח יצטרך שיבנה הארץ בבתים ובאילנות, כי זולת זה יתעכב ביאת ישראל לארץ ישראל ויתעכב הגאולה ח״ו. ואם הארץ נבנה, זה סימן טוב לקרבת הגאולה. ופוק חזי מאן קאמר זאת, אחד מבעלי קבלה האחרונים, היותר גדול והיותר קדוש ונורא, אשר היה לו גילוי אליהו זכור לטוב, ואשר כל דבריו ברוח הקודש נאמרו. ופוק חזי מאן גברא רבה קמסהיד עליו, ה״ה רבנו איש א-להים מצאנז בדברי חיים, כאשר הבאתיו בהקדמה שניה עיי״ש, ומאן ספין בדורנו לחלוק עליו. א״כ בזה נמצא פשר לפליאה הנ״ל, דכעת דאנו עומדים בסוף הגלות כאשר הארכתי לעיל וקרוב לגאולה, העיר ה׳ בלבות בני אדם הישראלים ליתן לבם לבנין הארץ ולעשות אותה ליישוב, כדי להכין המקום לבני העליה שיוכלו להתקבץ שמה בשעת הגאולה. עכ״פ בניית הארץ היא סימן טוב לגאולה ואתחלתא דגאולה, לדברי רבינו בעל משנת חסידים.

וכעת נזכרתי להביא ראיה ברורה לדברי רבנו בעל משנת חסידים ז״ל דגאולתינו העתיד תלוי בבנין הארץ, ממדרש חז״ל שהביא בתשובת מהרלב״ח (בריש קונטרס הסמיכה) כי בשני מקומות נתחלפו האותיות מ״ם פתוחה עם מ״ם סתומה, כי בתיבת "למרבה המשרה" [האמור בישעיה (ט ו)] כתיב מ״ם סתומה באמצע התיבה, ובפסוק "חומות ירושלים אשר הם פרוצים" [האמור בנחמיה (ב יג)] כתיב מ״ם פתוחה בסוף התיבה, ואמרו חז״ל שבא לרמז שכל זמן שחומות ירושלים המה פרוצים כמו מ״ם פתוחה, ׳המשרה׳ היא סתומה וניטלה מישראל בעוונותינו, עכ״ד המדרש. הרי דשררותן של ישראל תלוי בבנין ערינו וארצנו הקדושה. וד״ל. 

והלום נזכרתי, שדברי בעל מקובל הנ״ל הוא גמרא מפורשת בסנהדרין (צח.), וזה לשון הש״ס שם: "ואמר רבי אבא – אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו ח) 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'", ופירש רש״י (ד״ה מגולה מזה): 'כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה – אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר" עכ״ל. והן ממש דברי רבנו הקדוש הנ״ל, שקודם הקץ יבנה הארץ והאדמה תתן פריה בעין יפה, וזה אות וסימן על קרבת הגאולה.

ונזכרתי עוד, שהוא ג״כ גמרא ערוכה במגילה (יז:) – "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים, דכתיב (שם) 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא', ופירש רש״י (ד״ה ופריכם): 'אלמא קיבוץ גליות בעת ברכת השנים הוא' עכ״ל. רצו לומר בזה, דעל כן תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה ברכת ׳תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נס לקבץ גליותינו׳ אחר ברכת השנים, שהוא ׳ברך עלינו וכו׳ ואת כל מיני תבואתה לטובה׳, מפני שכך יהיה לעתיד בעת ביאת הגואל בב״א, דההרים והאילנות דהיו מונחים שמם בכל משך ימי הגלות, וכשיהיה הגאולה קרוב לבוא אז יתנו פרים, וזה יהיה סימן דקרבה העת דקץ לבוא. הרי דאנשי כנסת הגדולה, שהיו מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים, שהם תקנו השמו״ע ברכות על הסדר כדאמרו שם במגילה, הסכימו לרעיון זה, דקודם קיבוץ גליות יפרו את השדות ואת הארץ כדי שיהיו ראויים לישוב ואח״כ יהיה קיבוץ גליות, ממש כדברי רבנו בעל משנת חסידים. ובימינו שנעשה באמת כן ע״י הרבה מאחינו בני ישראל שהקדימו לעלות לארץ ובנו ערים ונחלאות וכפרים וגנות ופרדסאים, וחלקים גדולים מהארץ שהיו רקקי טיט בעלמא ועלולים לכמה מיני חולאים רח״ל – עשו אותם לאדמה יבשה ולשדה פוריה ומבורכה, ממש בסכנה ובמסירת נפש עבור בנין הארץ שיהיה ראוי להתיישב בה, הכי יש אפילו צל ספק בזה שמעשה ה׳ כי נורא הוא, ויש בזה סימן ואות על כי קרובה ישועתנו לבוא! ובלתי ספק, דאתחלתא דגאולה היא, ונתקיים בנו בזה מאמר רבי שמעון בן מנסיא שהבאתי לעיל, דאין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו את שלשתן וכו׳, וכאשר בארתי לעיל דבריו, שישתדלו בפועל לחזור אחריהן ולא בתפילה לחוד. 

וכאשר חלק מאחינו בני ישראל חזרו ממש לארצנו בעמל גדולה ובהשתדלות גדולה למרות כל העיכובים שעמדו נגדם על אם דרכם, חפץ ה׳ הצליח בידם ונתן ברכה במעשה ידיהם, עד שעלה בידם להפריח ולהבריא את הארץ, מה שלא היה כן מימי החורבן עד עתה, וזהו בעצמו הסימן טוב לנו, כי קרבה הישועה לבוא, וכדברי רבינו איש א-להים בעל משנת חסידים הנ״ל. וזה אמת וברור, ולא יחלוק על זה אלא מי שהוכה בסימת עיניים ורוצה לעקב את המישור בשאט נפש.