פתיחה
גאולה ותשובה – מי קודם?
כתוב בפרשת נצבים (דברים ל, א-ג) "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ.. הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה.. וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ.. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים..".
מבואר שבתחילה יעשו תשובה, ואח"כ תהיה גאולת "קיבוץ גלויות".
וקשה, שבהמשך הכתובים משמע להיפוך, שבתחילה יתקבצו לארץ ישראל, ואח"כ יעשו תשובה. וכפי שממשיך הכתוב (פסוקים ד-י) "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ.. וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ.. וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'.. כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
*
"גאולת אחישנה" – ו"גאולת בעתה"
התשובה נמצאת בדברי פה שלישי להגר"א – הגאון רבי יצחק אייזיק חבר זיע"א ("שיח יצחק", דרוש לשבת תשובה, אות ז' – עמוד קנ"ו), עפימש"כ (ישעיהו ס, כב) "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה", ואמרו (סנהדרין צח, א): "זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה".
ומעתה יתבארו הכתובים, שתחילת הפרשה מדבר ב"גאולת אחישנה" – ש"התשובה יקדם לגאולה – מאחר שעדיין לא הגיע זמנו האחרון, ולכן 'וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ', והיינו תשובה מאהבה שמגעת עד כסא הכבוד, כמאמר רז"ל שם.. ואח"כ 'וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ'".
והמשך הפרשה "מדבר ממדרגה שניה שהוא 'בעיתה' ח"ו כשלא יהיו זכאין, שאז יתאחר זמן הגאולה לאורך ימים עד אשר "יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם וכו'", ואז – כשיגיע זמן – יקדם התעוררות הגאולה לתשובת ישראל מדרכיהם.. לצד הזמן המיוחד לכם".
וכל זה לענין תחילת הגאולה, והוא גאולת משיח בן יוסף. אמנם קודם השלמת הגאולה ע"י משיח בן דוד – "יצטרך כביכול הוא יתברך לעורר ישראל לתשובה, והוא מה שכתוב אח"כ "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ וכו' וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ" ולא הזכיר כאן 'בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ', כי התשובה הזאת לא תהיה מאהבה, אלא ע"י יסורים גדולים ובירור ומירוק וזיכוך". עכ"ל הגרי"א חבר זיע"א.[1]
*
הכללים לצעוד ב"גן המבוכה"
לאחר פתיחה זו, יש לנו את ה"מפתח" לצעוד בבטחון ב"גן המבוכה" בענין זה, שמחד מצינו מדרשים שאומרים שהגאולה תלויה בתשובה, ומאידך מצינו מדרשים שאינה תלויה בתשובה.
והכלל בזה הוא: שהמדרשים שאומרים שהגאולח תלויה בתשובה – מדובר: או ב"קיבוץ גלויות" דמשיח בן יוסף, ולענין להקדימו קודם הקץ האחרון ["גאולת אחישנה"]. או בגאולה השלימה ע"י משיח בן דוד.
והמדרשים שאומרים שאינה תלויה תשובה – מדובר ב"קיבוץ גלויות" דמשיח בן יוסף, ולענין שהגיע הקץ האחרון – "בעתה".
וכעת נביא כמה מקורות:
***
בֵּין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה בֵּין שֶׁאֵין עוֹשִׂין – בְּעוֹנָתָהּ הִיא בָּאָה
א. שמות רבה (כה,יב): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַתִּי קִצְבָּה לַקֵּץ שֶׁיָּבוֹא, [שענינה של ה"קצבה" הזו היא, ש]בֵּין [אם] עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה בֵּין שֶׁאֵין עוֹשִׂין – בְּעוֹנָתָהּ הִיא בָּאָה, – [מכל מקום] אִם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, אֲנִי מֵבִיא אוֹתָהּ שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ, הֱוֵי: הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ".
ומבואר בפירוש, שכאשר מגיע הקץ האחרון – "בֵּין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה בֵּין שֶׁאֵין עוֹשִׂין – בְּעוֹנָתָהּ הִיא בָּאָה".
ורק בכדי שהגאולה תקדים ותבא "שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ" – זה תלוי בכך שיעשו תשובה, ועל זה נאמר "הַיּוֹם – אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ". שבכדי שהגאולה תגיע "הַיּוֹם – שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ" – זה תלוי ב"בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ".
(ועיין בדברי הגר"א שהבאנו בהערה א', במה שהזכיר פסוק זה).
וְאִי לָא יִזְכּוּ – בְּעִתָּהּ
ב. זוה"ק וירא (קיז,ב): "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כַּמָּה אִית לָן לְאִתְמַשְּׁכָא גּוֹ גָּלוּתָא עַד הַהוּא זִמְנָא, וְכֹלָּא תָּלֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד יְתוּבוּן בִּתְיוּבְתָּא – אִי יִזְכּוּ. וְאִי לָא יִזְכּוּ – כְּמָה דְאִתְמָּר בְּהַאי קְרָא דִּכְתִיב אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. זָכוּ אֲחִישֶׁנָּה לא זָכוּ בְּעִתָּהּ".
וְכַד מָטָא זִמְנָא – קוב"ה אַשְׁגַּח לִיקָרָא דִּשְׁמֵיה
ג. זוה"ק אחרי מות (סו,ב): "תָּאנָא, בְּכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, אִי אִינּוּן זַכָּאִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַקְדִּים לְרַחֲמָא עָלַיְיהוּ, וּלְאַפָּקָא לוֹן מִגָּלוּתָא. [= שהזכויות גורמות שהקב"ה מקדים הגאולה קודם הקץ האחרון].
וְאִי אִינּוּן לָא זַכָּאִין – מְעַכֵּב לוֹן בְּגָלוּתָא עַד הַהוּא זִמְנָא דְּאִתְגְּזַר. וְכַד מָטָא זִמְנָא וְאִינּוּן לָא אִתְחַזְיָין – קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח לִיקָרָא דִּשְׁמֵיה, וְלָא אַנְשֵׁי לְהוּ בְּגָלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגוֹ'. אִלֵּין אֲבָהָן דְּכֹלָּא, רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא".
כלומר, שכשמגיע "בעתה" – אע"פ שאינם ראויים, הקב"ה גואלם למען שמו. (ועיין בדברי הגר"א שהבאנו לעיל. בהערה א'. ובדברי הזוה"ק להלן).
וְאִם לָא יַעַבְדוּן בָּךְ עוֹבְדִין טָבִין – וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי
ד. תיקוני זוהר (תקון כ"א, דף נ, ב): "לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל – אִם יַעֲבִיד בָּךְ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִין טָבִין.. – שַׁפִּיר, תִּגְאָל עַל יְדֵי דְיִשְׂרָאֵל עִלָּאָה דְּאִיהוּ בַעִלָךְ, טוֹב וַדַּאי.
וְאִם לָא יַעַבְדוּן בָּךְ עוֹבְדִין טָבִין – וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר..".
וביאר הגר"א (דף נז,א מדפי הגר"א): "אם יעביד בך ישראל עובדין טבין… וכמ"ש זכו אחישנה, ואם לאו "עד הבקר" – קץ האחרון, שהוא בחסד ולא בזכות, והוא בעתה". עכ"ל.[2]
קֵץ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – לא תַּלְיָא בְּזִכְוָן
ה. תיקוני זוהר חדש (דף ג ע"ב מדפי הגר"א): "דְקֵץ אִית בְּכָל דָּרָא וְדָרָא כְּפוּם זַכְוָן דִּילְהוֹן.. וּבְגִין דָּא כָּל הַקִּצִּין כָּלוּ, וְכֹלָּא תַּלְיָא בִּתְיוּבְתָּא.
אֲבָל קֵץ וּזְמַן דְּשַׁוִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – לָא תַּלְיָא בְּזִכְוָן וּבְמִדּוֹת דְּכָל דָּרָא וְדָרָא, אֶלָּא בֵּהּ תַּלְיָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב 'לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה' (ישעיה מח), 'וָאָעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי' (יחזקאל כ).
וּבְגִין דָּא, כָּל קֵץ דְּכָל דַּרְגָּא – כְּפוּם זִכְוָן דִּבְנֵי נָשָׁא אִיהוּ. וְקֵץ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – לא תַּלְיָא בְּזִכְוָן דִּלְהוֹן".
וביאר הגר"א. "אבל קץ וזמן דשוי קוב"ה כו'. כמ"ש זכו אחישנה לא זכו בעתה".[3]
[1] הדברים מבוארים ג"כ ב"אבן שלמה" (פרק יא, סעיף ט): שם הוא מביא את דברי הגר"א (בביאורו לתיקוני זוהר תיקון כ"ב – עד, א): ".. כי יש קצים בכל דרא לפי הזכיות של פקודין, וכמ"ש (תהלים צה, ז) "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" כו', אבל קץ האחרון לא תלוי בתשובה אלא בחסד, כמ"ש (יחזקאל פרק כ' – פסוקים ט'; י"ד; כ"ב) 'וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי כו", וכמ"ש בתפלה למען שמו באהבה". [ועיין להלן שדבריו מפורשים בזוה"ק].
ובהגה"ה שם הביא קיצור מביאור הגר"א בכמה מקומות, וז"ל: "כי.. אם חלילה לא יזכו ותהיה בעתה – לא תהיה אז רק פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש..". [כלומר, שיתחיל רק גאולת משיח בן יוסף, וכמש"כ הגר"א (בביאורו לתיקוני זוהר חדש – דף כז, א): "..בתחילה יתער בשמאלא [= בתחילה תתעורר הגאולה מצד שמאל דהיינו במידת הדין], 'שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי', והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש.."].
ואח"כ הקב"ה יכוף את ישראל לעשות תשובה כדי להשלים הגאולה ע"י משיח בן דוד, וכמו שממשיך שם בשם הגר"א:"..ואז יהיה להם חבלים וצרות גדולים.. וע"ז נאמר (יחזקאל כ, לג) 'אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה.. וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם', ואח"כ יגאלו ברחמים גדולים". [כלומר, הגאולה ברחמים גדולים – הוא גאולת משיח בן דוד, וכמש"כ הגר"א (שם): "וימין מקרבת, כמ"ש וברחמים גדולים אקבצך, שיפקון בסיטרא דימינא [= שיצאו בצד ימין, המבטא את מידת החסד], ע"י משיח בן דוד שעליו נאמר 'וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי' (שה"ש ב, ו).
[2] לפי"ז כך יתבאר הכתוב "שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר". מש"כ "שִׁכְבִי" – הוא המצב המקולקל של הגלות, שאז כנסת ישראל שוכבת בעפר. וכנגד זה – כשמתחילים ימות משיח בן יוסף, מפסיק המצב של "שִׁכְבִי", וכפי שאומר הרמח"ל (מאמר הגאולה) שעל משיח בן יוסף נאמרו הכתובים של "קימה", כגון (מיכה ז,ח) "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי". וכן הכתוב (ישעיהו נב,ב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם". וכן הכתוב (ישעיהו ס,א) קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ.
*
ומש"כ שהקץ האחרון הוא "עַד הַבֹּקֶר" – הוא בשנת ת"ק לאלף השישי, שהוא כנגד הבקר של יום השישי – שאז נברא האדם (סנהדרין לח,ב), ובמקביל לזה בשנת ת"ק לאלף השישי מתחילה גאולת ישראל שנקראת "כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ" (ישעיהו סו, ח), והוא הקץ האחרון לתחילת ימות משיח בן יוסף.
וכמש"כ ה"אור החיים" על התורה (ויקרא ו, ב) "כל הלילה שהוא זמן הגלות הנמשל ללילה, עד הבקר שיריק עלינו כבודו ואתא בקר, והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף הששי. לפי מה שקדם לנו מדבריהם ז"ל (ב"ר יט, ח) "כי יומו של הקב"ה אלף שנה", ומהשכל, יהיו ת"ק ראשונה מדת לילה, ות"ק שניה מדת יום, והודיע ה' כי עד הבקר – כי כשיגמור ת"ק שנה בגלות .. יהיה העליה".
[3] ראיתי באחד ממחברי זמנינו, שהקשה מהזוה"ק נשא (קכב, א), שהביא את הכתוב "ואעשה למען שמי" לענין "כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, דאיהו שלימו דשמיה". ומתוך כך הסיק ש"למען שמו" שייך רק בתשובה. – אמנם דבריו נסתרים מדברי הזוה"ק והש"ס ומדרשי חז"ל, אשר שפתיהם ברור מללו, ש"בעתה" הגאולה באה ללא תשובה.
אמנם התשובה לקושייתו פשוטה, והיא מבוארת מתוך פשט דברי הזוה"ק שם "כל מאן דעביד תשובה גרים לאחזרא ה' לאת ו' ופורקנא בדא תלייא", כלומר שהאותיות ו"ק שבשם הוי"ה – תיקונם תלוי בתשובה, אמנם האותיות י"ק שבשם הוי"ה – אינם נפגמים בעוונות, ואין תיקונם תלוי בתשובה כלל. (וכן ביאר שם ב"תולדות יצחק" להג"ר יצחק כהנא, תלמיד הגרי"א חבר זיע"א, פרק ס"ו).
ומעתה הכל מיושב, שהזוה"ק (נשא) מדבר כשבאים להקדים את הגאולה קודם הקץ האחרון, שזה שייך דווקא ע"י תשובה, וכשעושים תשובה נגאלים "למען שם ו"ק שבהוי"ה" – שתלוי במעשי בני אדם [ואז מרויחים שהגאולה אינה בבחינת "נהמא דכיסופא", וכפי שנאמר על הגאולה שבאה ב"מתנת חינם – למען שמו הגדול" – "לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם ה"א, יִוָּדַע לָכֶם, בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל לו, לב).
וכאן (בתז"ח) הזוה"ק מדבר כשהגיע הקץ האחרון, שאז הגאולה באה ללא תשובה, ואז הגאולה היא "למען שם י"ק שבהוי"ה", שאינו תלוי במעשי בני אדם.
*
ונרחיב עוד מעט: אמרו חז"ל (זוה"ק פנחס, רמג, א): "י' חכמה, ה' בינה, ו' כליל שית ספיראן מחסד עד יסוד, ה' מלכות..".
והנה כתב הגר"א (ליקוטים בסוף ספרד"צ דף לט. – דברי הגר"א בהדגשה):
"ו' קצוות [שהם ו' ספירות תחתונות – "חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד"] – הן סדר ההנהגה לפי מעשה בני אדם [הם ההנהגה של שכר ועונש].
ו"מלכות" [הספירה הכי תחתונה] – היא המקבלת עבודת בני אדם, והיא מתפעלת לפי מעשי בני אדם, וכך משפיעים אליה ו' קצוות [שה"מלכות" נעשית מלאה או ריקנית – כפי מעשי בני אדם (עיין רמ"ד וואלי, ויקרא עמוד רלט – רמ), והו' קצוות משפיעים על המלכות לפי מצבה, אם מלאה או ריקנית].
אבל ג' [ספירות] עליונות ["כתר חכמה בינה"] – אינן פועלין לפי מעשי בני אדם, שהן למעלה מהנהגה, והן רחמים גדולים, שהן פועלים לפי רצונו ית"ש בעולם [שרצונו להיטיב מאהבה בלי חשבון ומידה], לא לפי המעשה [לא בהנהגת שכר ועונש, אלא] לפי התכלית לו ית', שהתכלית הוא לפעול מדתו שהוא להיטיב לכל.
וזהו מה שכתוב (שמות לג, יט) 'וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם' [ודרשו (ברכות ז,א) "וחנותי את אשר אחון, אע"פ שאינו הגון"]. והוא סוד התפלות שיעשה למענו ית' [וזה הענין שמבקשים בשמו"ע: "וגאלנו מהרה למען שמך" וכיו"ב]." עכ"ל.
וממילא מבואר, ש"שם ו"ק שבהוי"ה" – שה-ו' רומז לו' ספירות "מחסד עד יסוד", וה-ה' רומזת ל"מלכות" – הוא תלוי במעשי בני אדם, וכשרוצים להיגאל למען "שם ו"ק שבהוי"ה" קודם הקץ האחרון – זה תלוי בתשובה.
ואילו "שם י"ק שבהוי"ה" – הרומז ל"כתר חכמה בינה" – אינו תלוי במעשי בני אדם, אלא הוא הנהגה של "מתנת חינם מאהבה", וכשמגיע הקץ האחרון הקב"ה גואל למען "שם י"ק שבהוי"ה".
והן הן דברי הנביא (יחזקאל לו, כב) "..לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי.. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל.. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם..". – "שם י"ק שבהוי"ה" הוא "שְׁמִי הַגָּדוֹל", שהוא יותר גדול מ"שם ו"ק שבהוי"ה". – "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".