בפעם הקודמת הגענו להר כביר, צפינו על שכם, זהינו את הדרך בה הגיע אברהם אבינו, סובבנו מעל עמק תרצה, ראינו את הר גריזים והר עיבל [שעליהם נדבר כאשר נגיע למצפה יוסף], ועצרנו תחת עץ האלון הרחב, הנמצא ליד המבנה המכונה 'שייח בילאל'.
שם צפינו לכיוון הר עיבל וניסינו לזהות את מקומו של המזבח. בליטה קטנה בכתף מצפון מזרח – זהו המקום. התיישבנו, והתחלנו לשמוע את סיפורו של המזבח בהר עיבל.
אחד האירועים המרגשים בתורה הוא מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל. מעמד זה מיוחד בעוצמתו לדורות עולם. מרגש הוא במיוחד, כי בספר יהושע גם מתואר קיום הדברים "כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה" (יהושע ח לא). בחומש דברים מופיע הציווי, ובספר יהושע מתואר הקיום. אנו ממתינים לביקור במצפה יוסף כדי לדבר על המעמד הנשגב, אך כאן בהר כביר אנו צופים ומתמקדים בסיפורו של המזבח שנמצא בהר עיבל.[1]
המזבח בהר עיבל מיוחד הוא עד מאוד. הפסוקים כותבים עליו ביטויים מאוד מרוממים, כמעט יחידאים בתורה.
נקרא את הפסוקים בחומש דברים פרק כז א-י –
"וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר שָׁמֹר֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם. וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־ה֥' א-להיך נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד. וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲֽשֶׁר־ה֥' א-להיך׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר ה֥' א-להי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ. וְהָיָה֘ בְּעָבְרְכֶ֣ם אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ תָּקִ֜ימוּ אֶת־הָאֲבָנִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל וְשַׂדְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד. וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַה֖' א-להיך מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל. אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח ה֣' א-להיך וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַה֖' א-להיך. וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י ה֥' א-להיך. וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב. וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַה֖' א-להיך. וְשָׁ֣מַעְתָּ֔ בְּק֖וֹל ה֣' א-להיך וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־מִצְוֹתָו֙ וְאֶת־חֻקָּ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם".
ומיד אחר-כך בפסוקים, מופיע הציווי על הברכה והקללה (שם יא-יד) –
"וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר. אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן. וְאֵ֛לֶּה יַֽעַמְד֥וּ עַל־הַקְּלָלָ֖ה בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל רְאוּבֵן֙ גָּ֣ד וְאָשֵׁ֔ר וּזְבוּלֻ֖ן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִֽי. וְעָנ֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וְאָֽמְר֛וּ אֶל־כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם".
כבר בתחילת הפרשה, התורה מרגשת אותנו בחשיבות המעמד: "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן".
עם ישראל נדרש להגיע להר עיבל עוד באותו יום שעברנו את הירדן, לבנות שם את המזבח, ולערוך את מעמד הברכה והקללה. האם אנו מבינים את עוצמת חשיבות המעמד?
יום מעבר הירדן, היה יום עמוס במיוחד – הנסים הגדולים שבמעבר הירדן, ובתוכם בקיעת הירדן – "עודם בירדן אמר להם יהושע" (ראה סוטה לד.), מעבר ארון ברית ה' ועוד. אם חשבנו שאחרי שהלב גאה מחצית מי הירדן, וכעת ראוי להגיע לגלגל למנוחה ולעכל את האירועים, להקים את המחנה בגלגל, ולהתבונן במשמעות עוברנו את הירדן והכנסנו אל ארץ זבת חלב ודבש, התורה לא נותנת לנו "רווח בין פרשה לפרשה" להכיל את הדברים. כעת אנו מצווים מיידית לצאת למסע ארוך במיוחד עד להר גריזים והר עיבל.
וכך כתוב בגמרא במסכת סוטה דף לו. –
"בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום!
עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל – יתר מששים מיל. ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם. וכל העומד בפניהם, מיד נתרז, שנאמר 'את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם' וגו'.
ואחר כך הביאו את האבנים, ובנו את המזבח, וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר 'באר היטב'.
והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו, ושמחו, וברכו וקללו, וקיפלו את האבנים, ובאו ולנו בגלגל".
יום עמוס מאין כמוהו. אחרי נסי מעבר הירדן היה צריך להגיע למעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל. דרך ארוכה של שישים מיל [לכל כיוון!][2], שאותה צריכים כל עם ישראל ללכת: אנשים, נשים וטף. כמה נסים בדרך! ועוד הספיקו להעמיד אבנים, לשוד בשיד ולכתוב עליו את התורה בשבעים לשון, לבנות מזבח, להעלות עולות ושלמים בהר עיבל, לאכול, לשתות ולשמוח. אחרי כל זה – להגיע להר גריזים והר עיבל למעמד הברכה והקללה. ואחר כן לחזור לגלגל [שנמצא סמוך ליריחו בבקעת הירדן].
מבט על המזבח בהר עיבל מגלם את העוצמה האדירה של אותו יום מיוחד.
כבר במעבר הירדן אנו מכינים את הדרך להר עיבל.
"וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד".
דורשת הגמרא במסכת סוטה לה: –
"נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו: אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר 'בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר' וגו', ולהלן הוא אומר 'וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת' וגו' ואתיא באר באר. ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר 'ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן'. ואחד שהקים בגלגל, שנאמר 'ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו' וגו'.[3]
אח"כ בונים את המזבח – "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ". וכעת בא ציווי יחודי:
"וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ".
המקום היחיד מחוץ למקדש, שיש בו ציווי מיוחד לשמוח, הוא הר עיבל. "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ:". אם כן, הר גריזים ראוי להקרא 'הר הברכה', ואילו שמו של הר עיבל הוא 'הר השמחה'.
אך לא די בכך!
ממשיך הפסוק – "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב". מהו 'בַּאֵר הֵיטֵב'? פרשה הגמרא שהבאנו לעיל – "וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר 'באר היטב'".[4]
עם ישראל נדרש לכתוב על האבנים את התורה בשבעים לשון!
האם אנו מבינים את העבודה הנדרשת לשם כך?
כמה זמן לוקח לכתוב את כל חמישה חומשי תורה?
ועוד בשבעים לשון!
כמה עמל ויגיעה!
גם אם הצליחו בדרך נס, עדיין זה אירוע כמעט[5] חד-פעמי בתולדות עם ישראל, שקורה כאן מולנו בהר עיבל.
זהו אירוע שנותן מקום לאומות העולם ללמוד את התורה בשפה שלהם.
מה היה סופו של אותו כתב בלשונם של אומות העולם?
כדאי להביא את הגמרא בסוטה דף לה: –
"ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה?
רבי יהודה אומר – על גבי אבנים כתבוה, שנאמר 'וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת' וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד.
אמר לו רבי שמעון – לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה?[6]
אמר לו – בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה. ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמוד ולא למדו.
ר' שמעון אומר – על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה 'למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל' וגו'. הא למדת, שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן."
ומעל הכל, כפנינת יקרת בראש הכתר, עומד הפסוק שאני מרגיש בו את העוצמה הגדולה ביותר:
הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ–לֹהֶיךָ:
זה קרה כאן בהר עיבל.
כל מילה מיותרת.
*
במשך שנים רבות חפשו את שרידי המזבח מול הר גריזים. מדוע? כי הן הפסוקים בתורה והן הפסוקים בספר יהושע מקשרים ביניהם.
את רצף הפסוקים בתורה הבאנו לעיל, את הפסוקים ביהושע פרק ח (ל-לה) נביא כעת:
"אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽה֖' אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל. כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־ה֜' אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־הֵנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ן בַּרְזֶ֑ל וַיַּעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽה֔' וַֽיִּזְבְּח֖וּ שְׁלָמִֽים. וַיִּכְתָּב־שָׁ֖ם עַל־הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל. וְכָל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים׀ וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לָאָר֡וֹן נֶגֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־ה֗' כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל־מ֣וּל הַר־גְּרִזִ֔ים וְהַֽחֶצְי֖וֹ אֶל־מ֣וּל הַר־עֵיבָ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־ה֗' לְבָרֵ֛ךְ אֶת־הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה. וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכָל־הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה. לֹֽא־הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כָּל־קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר הַהֹלֵ֥ךְ בְּקִרְבָּֽם".
רצף וחיבור העניינים הן בתורה והן בספר יהושע, יוצר את הרושם, ולפיו מדובר באירוע אחד עם כמה חלקים. אם כן, מיקום המזבח אמור להיות בהר עיבל מול הר גריזים. במשך שנים רבות חיפשו ארכיאולוגים את מזבח יהושע בדרום הר עיבל – מול הר גריזים, ולא מצאו.
אלא שהתפתחות מפתיעה הפכה את הקערה על פיה.
היה ארכיאולוג מרכזי בשם אדם זרטל, שעשה סקר ארכיאולוגי בהר מנשה.
לפני שנמשיך, מחובתנו לציין, שאדם זרטל לא היה יהודי שומר תורה ומצוות. הוא גר בקיבוץ עין שמר[7] של השומר הצעיר, ונגש לנושא מתוך מחקר מדעי גרידא.
מה פירוש 'סקר' בהר מנשה?
המשמעות היא, שבשלב ראשון הוא לא חפר באתרים שמצא, אלא רק סימן אותם. אדם זרטל תר ברגליו[8] את נחלת מנשה לאורכה ולרחבה[9], וסימן במפה כל אתר שמצא. היכן הוא נמצא, מה רואים על פני השטח, מה שמו בפי הערבים, מהם מקורות המים סביבו וכו'. כך עבר במשך כשלושים שנה על שטח רחב מאוד, וסימן למעלה מאלף וחמש מאות אתרים.
אחד האתרים המופיעים בסקר, היה אתר קדום בהר עיבל.
האתר היה מכוסה, היתה בו כמות אדירה של כלי חרס, וקיר בצורת 8 הנמצא במרחק ממוצע של כמאה מטר מן האתר, המקיף את המתחם בו נמצא האתר. [לימים יהיו שיגדירו את הקיר כצורת כף רגל, וכלשון הפסוק "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו"].
הוא חפר במקום, ומצא בו אתר חד-שכבתי מתקופת כניסת בני ישראל לארץ – תקופת ההתנחלות.
איך יודעים זאת? על פי החרסים. אך הפעם היו תגליות שאיששו את התאריך בצורה ברורה יותר: מצאו תכשיטים מצריים, ואף שתי חרפושיות [חותמות] מצריות מזמנו של רעמסס השני מלך מצרים – הוא פרעה ששילח את בני ישראל. בנוסף, מצאו כלי בזלת מעבר הירדן, המעיד כי בוני האתר עברו קודם לכן בעבר הירדן המזרחי.
ההתרגשות היתה גדולה. למצוא אתר חד-שכבתי מהתקופה ההיא, זה אירוע נדיר. בדרך-כלל, כדי להגיע לתקופה זו, צריך לחפור עוד כמה 'קומות' של מגורים מאוחרים יותר, וכאן השאירו את המקום כבניתו הראשונית!
הוא חפר, ומצא מבנה שבעיניו היה מאוד מוזר.
היה זה מבנה ריבועי, שיכול לשמש כבית, אך אין בו לא דלת ולא חלונות. אין דרך להכנס למבנה. המבנה בנוי כעין שתי קומות, כאשר הקומה העליונה מצומצמת במטר מהקומה התחתונה, כך שגג הקומה התחתונה בולט מעט החוצה מקירות הקומה העליונה.
כאמור, אין דלתות כניסה ואף לא חלונות, לא בקומה התחתונה ולא בקומה העליונה.
מה אכן יש שם?
עליה שיפועית לגג. ליתר דיוק: שלוש שיפועי אבנים: אחת לגג הקומה העליונה, ושתיים לגג הקומה התחתונה.
בנוסף, היו שם המוני עצמות בעלי חיים. חלקם שרופים.
ממצא מרתק נוסף הוא צורת האבנים. הן לא היו מסותתות. לא ישרו אותן לצורך הבניה, אלא השתמשו בהן כצורתן הטבעית בשטח.
מתאור המבנה, נראה כי מטרת הקמתו היא שימוש בגג שעליו. וזה כמובן עורר תמיהה גדולה:
מי בונה מבנה בשביל להשתמש בגגו? בכל מבנה שגרתי, עיקר השימוש הוא בתוכו, והשימוש בגג הוא משני. בשביל להשתמש רק בגג, לא צריך לבנות מבנה, ישנם מספיק משטחי סלע שאפשר לנצל אותם.
בסיכומו של יום שנערך במדרשת שבי שומרון, סיפר אדם זרטל על התגלית, והעלה את התמיהות לפני המשתתפים. מייד נגש אחד התושבים בשם צבי קנינגסברג אל ארון הספרים, הביא משניות מסכת מידות עם פירוש קהתי – שיש שם ציורים ותרשימים – והראה לו ציור של המזבח. מזבח עם הסובב והכבש. מיד קפץ אדם זרטל ואמר: זה בדיוק מה שהיה שם.
ואז התרחש ההלם הגדול של כל עולם ה'מדע':
מצאו את מזבח יהושע! ארץ ישראל מגלה את צפונותיה ואת עברה – בבחינת 'אמת מארץ תצמח'.[10] ולא די בכך, גם דיני התורה מתקיימים בו!
המזבח מרובע. מלא באדמה ["מזבח אדמה תעשה לי"]. מיותר לומר, שאין בסביבתו צלמים, פסלים ומסכות. יש במזבח סובב, יש כבש, אפילו שלושה. "לא תעלה במעלות על מזבחי". האבנים היו שלמות ולא מסותתות ["לא תניף עליהם ברזל"], יש עצמות בעלי חיים טהורים, אלו מהם שהם זכרים בני שנה – עצמותיהם שרופות כדין עולה. ישנם גם זכרים ונקבות שהעצמות אינן שרופות כדין שלמים [וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ: וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם"]. ועוד כמה מפרטי ההלכות מתקיימות בו.
הדבר עשה רעש גדול, והאקדמיה עמדה בכל כחה בהתנגדותה לזיהוי התגלית. אדם זרטל עצמו אמר, שגם הוא גדל באווירת זלזול בתנ"ך ובחז"ל, וגם לו היה קשה לשנות את התפיסות הכפרניות שעליהן חונך. אך המציאות חזקה מכל תיאוריה. הוא הבין, שגם מי שלא גדל על ברכי התורה והמצוות, חייב להודות כעת שהארכיאולוגיה מוכיחה כי כל המסופר במקרא אמת הוא.[11] בעקבות כך, התקרב ליהדות, וערך שינויים גם בחייו הפרטיים. לפני פטירתו, הוריש את ספריתו ומחקריו למדרשת שבי שומרון.
את ערימות העפר מן המזבח העבירו למשמרת, ומדי פעם מחפשים בהן תגליות. בשנת תשפ"ב נתפרסם, כי מצאו בערימות העפר לוחית עופרת עם המילים "ארור" ושם ה'.[12]
עם זאת, עדיין צריך בירור, מדוע המזבח אינו נמצא מול הר גריזים[13]?
לפני שנשיב על שאלה זו, ננסה ללמוד את הסוגיה ממקורותיה – פסוקי התורה, פסוקי ספר יהושע, עם הסוגיה בבבלי ובירושלמי. הלימוד ינהיר את הדברים באור מיוחד.
בפסוקים שהבאנו לעיל ישנם שלושה דברים, בהם נצטווינו:
1. להביא אבנים גדולות מן הירדן, להקים אותם בהר עיבל, לכתוב עליהן את התורה 'באר היטב', ולשוד אותם בשיד.
2. לבנות מזבח בהר עיבל.
3. מעמד הברכה והקללה בהר עיבל.
נשאלת השאלה: האם את המזבח בנו מהאבנים שהביאו מן הירדן, או מאבנים אחרות?
אפשר, שמדיוק הפסוקים נראה שאין אלו אותן אבנים!
הנה, ענין שנים עשר האבנים ואבני המזבח מתוארים בשני פסוקים שונים.
בפסוק העוסק בשנים עשר האבנים נכתב – "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד".
ובפסוק שאחריו נכתב תאור מאלו אבנים בונים את המזבח – "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֶיךָ"
אילו היו בונים את המזבח מהאבנים שהביאו מן הירדן, לשם מה צריך לצוות את דיני האבנים שמהם נבנה את המזבח?
אפשר שמשמע מכאן, שאין אלו אותן אבנים. ישנן האבנים שנלקחו מהירדן, וישנן האבנים של המזבח.
כן משמע בירושלמי על משנה זו במסכת סוטה, וזה לשונו – "תני – על אבני המלון נכתבו, דברי רבי יודה. רבי יוסי אומר – על אבני המזבח נכתבו".[14]
ופרשו המפרשים, ששני התנאים מסכימים שישנן שתי קבוצות אבנים שונות: ישנן אבני המלון, שהן שנים עשר האבנים, וישנן אבני המזבח. ואבני המלון אינם אבני המזבח.[15]
וממילא, את האבנים שלקחו מן הירדן, פרקו והעבירו לגלגל. ואילו המזבח שהקים יהושע – יציב וקיים עד היום!
השתא דאתית להכי, נשאל שאלה נוספת:
פתחנו בפסוק – "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן". מה עושים ביום מעבר הירדן?
הפסוק עצמו כותב בהמשכו "וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". כלומר, את שנים עשר האבנים מביאים להר עיבל באותו יום, וכותבים עליהם את התורה על הסיד.
אך האם גם המשך הפרשה – המזבח בהר עיבל ומעמד הברכה והקללה – היו באותו יום?
הבאנו קודם את דברי הגמרא בסוטה לו. שאכן היו באותו יום.[16]
אך בירושלמי יש דעה נוספת (מביאים אותה התוס' בדף לג).
כותב הירושלמי: "רבי ישמעאל אומר, כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. ודכותה, לא נאמרו ברכות וקללות אלא לאחר ארבע עשרה שנה".
מקשה הירושלמי, הרי בפסוק עצמו כותב אחרת! "התיב ר' חנניה קומי ר' מנא, והכתיב 'והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה!'"
משיב הירושלמי – "אמר ליה, אבנים הקימו מיד, ברכות וקללות לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו".
אם כן, לדעת הירושלמי, הקמת האבנים והברכות והקללות לא היו באותו יום.
מעניין לציין, שגם בספר יהושע, המקרא מחלק בין האבנים לברכות ולקללות.
בפרק ד מסופר על שנים עשר האבנים שנלקחו מן הירדן ושמו אותן בגלגל.
ובפרק ח כתובים הפסוקים לעיל, על בנין המזבח בהר עיבל ומעמד הברכות והקללות.
כעת יש לדון, לדעת הירושלמי הסובר שאת שנים עשר האבנים העמידו ביום שעברו את הירדן, אך מעמד הברכה והקללה היה רק כעבור ארבע עשרה שנים, האם המזבח נבנה ביחד עם האבנים או עם מעמד הברכות והקללות?
כאמור לעיל, בפסוקי התורה ובספר יהושע, בנין המזבח צמוד למעמד הברכה והקללה. אם כן, נראה שבנין המזבח והקמת האבנים לדעת הירושלמי לא היו באותו יום. ארבע עשרה שנה הבדילו ביניהם.
היוצא מן הדברים, שאת האבנים מן הירדן הביאו ביום שנכנסו לארץ. אמנם נחלקו הבבלי והירושלמי האם הברכה והקללה גם היו ביום שנכנסו לארץ או כעבור ארבע עשרה שנים. עם זאת, כותב הירושלמי בבירור, שאת האבנים פרקו וי"א שהביאום לגלגל. המזבח, שלדעת הירושלמי נבנה ארבע עשרה שנים אח"כ, עומד על מקומו עד היום הזה.[17]
כעת חוזרת ונעורה הקושיה הראשונה: מדוע בנו אותו דווקא שם, ולא מול הר גריזים?
בפרט אם נפרש ששני הדברים קרו באותו יום – מה שודאי דעת הבבלי, ואפשר שגם דעת הירושלמי. וכך נראה מן הפסוקים בדברים וביהושע].
כדי להשיב על כך, צריכים אנו לחזור לתחילת סיורנו, וללמוד דרכו עוד כמה פסוקים בתורה.
נשאל שאלה, למ"ד שמעמד הברכה והקללה היו ביום שעברו את הירדן, מה היתה הדרך שאותה עשו בני ישראל ממעבר הירדן שהיה נגד יריחו אל הר גריזים והר עיבל?
התבוננות בשטח מראה דרך מאוד ברורה:
מאזור יריחו פונים צפונה דרך בקעת הירדן.
כאשר מגיעים לאזור המקביל לשכם, פונים מערבה דרך עמק תרצה.
דרך עמק תרצה סובבים את מרגלות הר כביר מצפון, עד שמגיעים אל הר עיבל והר גריזים.
דרך פשוטה וברורה, אפשר לומר שכולה מישורית עם עליה מתונה מאוד, ללא הרים וגבעות. בדיוק לשם כך הדגשנו את חיבורו של עמק תרצה אל בקעת הירדן.
נתבונן בפסוק בפרשת ראה (דברים יא כט-ל) – "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה".
התורה מתארת לנו כיצד להגיע.
מהי דרך מבוא השמש? איזו דרך עוברת בערבה? [בלשון המקרא ערבה היא מישור]. הנה הדרך שלפנינו – מעברות יריחו, דרך בקעת הירדן, עמק תרצה, ומגיעים לשכם ש'אצל אלוני מורה'.[18]
וזה לשון הירושלמי בסוטה:
תני, רבי אליעזר בן יעקב אומר, לא בא הכתוב אלא להשוות להן את הדרך ולומר, בדרך ילכו, ולא בשדות. בישוב ילכו, ולא במדבר. בערבה ילכו, ולא בהרים".
אין מקום יותר מתאים מעמק תרצה להגדרת הירושלמי. יש שם דרך, המקום מיושב – יש שם פירות עסיסיים ומים בשפע, וזה מישור ולא הררי.
[זו גם הזדמנות שוב לצפות מהר כביר אל עמק תרצה, לדמיין את שישים ריבוא בני ישראל הולכים בעמק. זו גם ההזדמנות לחוות מחדש את פוריות העמק, את מימיו הרבים והצלולים, את הפירות העסיסיים הגדלים בו. מקום ישוב פורח בסביבה מדברית. כעת לקרוא שוב את דברי הירושלמי – "בדרך ילכו, ולא בשדות. בישוב ילכו, ולא במדבר. בערבה ילכו, ולא בהרים", ולראות איך הדברים מתאימים לעמק תרצה.]
אם כן, המזבח בהר עיבל עומד בצפון מזרח ההר. מעל הבאים מעמק תרצה, ומקבל את פניהם.
כמובן שתעלה השאלה, מה היה קודם – מעמד הברכה והקללה או הקמת המזבח?
האם המזבח הוקם קודם על ידי 'חיל חלוץ' שהכין את המזבח לקראת הבאים, שיראו את המזבח בראש ההר? או שמא הוקם אחרי המעמד?
בפסוקים בדברים וביהושע, מוזכר קודם בנין המזבח, ואחר-כך מעמד הברכה והקללה.
במשנה בסוטה נכתבו הברכות והקללות, "ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח".
אם כן, על פי המשנה, המזבח ילווה את השבים אל הלינה בגלגל, יביט עליהם מלמעלה מהר עיבל אל עמק תרצה, ויעורר עליהם רחמים משמים.
לפי הירושלמי, שאפשר שהמזבח נבנה ארבע עשרה שנה אחרי כניסת בני ישראל לארץ, תפקידו לא רק למעמד הנוכחי, אלא הוא מופנה אל כל מי שבא לארץ בדרך המרכזית של אותם ימים. כל מי שחוצה את הירדן במעבר יבוק, וממשיך דרך עמק תרצה אל לב הארץ, מפנה את עיניו אל המזבח המכוסה המתנשא בראש ההר, וזוכר כי א-ל חי שוכן בתוכנו. זהו מזבח שנועד להשיב לב בנים לאביהם שבשמים. לחבר כל יהודי השב לארץ אל עמו ואל א-להיו, ולהזכיר לעם ישראל את היום בו נאמר הפסוק המרומם ביותר: "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ".
[1] כדי לבקר במזבח עצמו נדרש תיאום עם הצבא, ליווי צבאי, וכו' – מה שלוקח כמה שעות. אנו בטיול קדושת ציון העדפנו לוותר על הביקור במקום עצמו, ולצפות עליו מרחוק.
[2] מן הראוי לציין את דעת ר' אלעזר בירושלמי, שכתב ששתי גבשושיות היו ליד הגלגל, וקראום בשם זה.
לדעתו, לא היתה הליכה כה ארוכה ויום כה עמוס. אך דעת ר' יהודה ודעת הבבלי, כפי שכתבנו.
[3] עיין בהערה 17 לקמן, שבירושלמי מובאת דעת, ולפיה ארבעה מיני אבנים היו – השלושה דלעיל ואבנים נוספות בהר עיבל.
יסוד מחלוקתם, האם את האבנים מהר עיבל הביאו לגלגל, או שאלו שני מיני אבנים נפרדות.
[4] כך גם בתחילת חומש דברים – "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר", ופרש רש"י – 'באר את התורה- בשבעים לשון פירשה להם'.
וכבר הבאנו לעיל את הגמרא בסוטה, הדורשת גזרה שווה בין שני פסוקים אלו – "ואתיא באר באר".
[5] גם באבנים בארץ מואב נכתבה התורה בשבעים לשון. גם זה קרה באותו יום עמוס.
[6] כלומר, אם הסיד על גבי האבנים, מה עוזר כתב שתחת הסיד? הרי הסיד מסתיר את הכיתוב. איך אפשר ללמוד ממנו?
[7] השם 'קיבוץ עין שמר' מעורר אמוציות חריפות מאוד אצל כל חרדי שגדל בארץ בשנים הראשונות של המדינה, ואכמ"ל.
[8] חשוב לציין, שאדם זרטל נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים, ואת הסקר הרגלי הוא עשה על שתי קביים…!!!
[9] נחלת מנשה כוללת חלקים נרחבים מהשומרון, וגם מצפון לו.
[10] מספרים ראשוני המתיישבים, שגם בנקודה זו חלק מאנשי השמאל שינו את טעמם בנוגע ליהודה ושומרון. הם חששו, שמא החיבור לארץ ובמיוחד ליהודה ושומרון, והממצאים שימצאו שם יאלצו אותם להודות בפה מלא, כי משה אמת ותורתו אמת.
[11] למותר לציין, כי אנו איננו זקוקים ל'הוכחות ארכיאולוגיות' שתורתנו תורת אמת היא. אלא שלטעותם הנואלת היתה זו 'הוכחה' לאמיתות התנ"ך. ואדרבה, צאו וראו מה בין תורת הא-להים הנצחית, לבין ה'מחקר' המשתנה בכל יום. התורה אינה זקוקה להוכחות 'מחקריות', ואינה נבהלת מ'תגליות ארכיאולוגיות'. נותן התורה היה הווה ויהיה, והוא אינו זקוק ל'אישור' מיצירי כפיו שהם בני חלוף. גם כאשר הם לא מצאו את המזבח, לא התרגשנו מכך, ובהתאם לכך איננו נסמכים על כך שמצאו. ודווקא ההבדל ה'מחקרי' מראה על הפער בין תורת אמת לבין המחקר המשתנה. הרי כל ארכיאולוג מתחיל יודע, שממצאים מתגלים חדשים לבקרים, והמסקנות משתנות מדי יום. אם ה' לא פקח את עיניו של פלוני, אולי מחר יזכה חברו שה' יפקח עיניו למצוא 'ממצאים' נוספים..
[12] וגם על זה, כצפוי, ה'אקדמיה' הכפרנית חולקת וטוענת, כי הקוים הקיימים בלוח העופרת, אינם מעידים על הכיתוב המדובר.
[13] אדם זרטל עצמו העלה סברה, ולפיה אולי הר גריזים המקראי הוא הר כביר.
בסיור אפילו לא הבאתי את המחשבה הזו, כי מסורת בפי הכל היכן נמצא הר גריזים. כל מי שגר באיזור כך קרא למקום, וודאי שהשומרונים שגרים שם ברצף שמרו את השם.
למצער, אנשי ה'מדע' נצלו את הנקודה הזו להתנגח באדם זרטל, באמרם כי כשם שהשערתו שהר כביר הוא הר גריזים אינה נכונה, כך כל ה'תיאוריה' שלו על מזבח יהושע אינה נכונה.
[14] פשט הדברים, ש'אבני המזבח' מתפרש כפשוטו. אמנם יש המסבירים את דברי רבי יוסי במלים 'אבני מזבח', כי הכוונה לאבנים שליד המזבח – ולא המזבח עצמו.
ופליגי האם הביאו את האבנים מהר עיבל אל המלון בגלגל, או שאלו אבנים אחרות.
וכן נחלקו התנאים בהמשך הירושלמי, האם היו שלושה מיני אבנים, או ארבעה מיני אבנים.
כלומר, האם את האבנים מהר עיבל הביאו לגלגל [ולשיטה זו היו שלושה מיני אבנים: בארץ מואב, בירדן, ובהר עיבל שהגיעו אח"כ לגלגל], או שהם שני מיני אבנים נפרדים [ןלשיטה זו היו ארבעה מיני אבנים: בארץ מואב, בירדן, בהר עיבל ובגלגל].
[15] אמנם יש לציין, כי דעת רש"י היא שאבני המזבח הן שנים עשר האבנים שהביאו מן הירדן, ולשיטת רש"י אכן פרקו אותן (רש"י כותב זאת בסוטה לב. על המשנה וביהושע ח לב).
ככל הנראה, נוסח המשנה שהיה לפני רש"י בבבלי, שונה מנוסח המשנה בירושלמי.
בבבלי גרס רש"י (וכן הגרסה בגמרות שלנו) – "ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון",
ואילו בירושלמי נכתב – "ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדום בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון".
כלומר, לפי הבבלי מדובר על המזבח, ולפי הירושלמי מדובר על האבנים. ולפי גרסת הירושלמי במשנה, אף היא עצמה מחלקת בין האבנים לבין המזבח.
נמצא, שלדעת רש"י, מזבח זה אינו מזבח יהושע, אלא מזבח אחר שנבנה באותה תקופה. והוא נבנה דווקא שם, מהסיבות שיתוארו להלן. אם אכן כך, המזבח היה מזבח 'רגיל' בשעת היתר הבמות, ששמש עד הקמת המשכן בשילה – תקופה קצרה של לכל היותר 14 שנים.
[16] "בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום! עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל – יתר מששים מיל. ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם. וכל העומד בפניהם, מיד נתרז… ואחר כך הביאו את האבנים, ובנו את המזבח, וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר 'באר היטב', והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו, ושמחו, וברכו וקללו, וקיפלו את האבנים, ובאו ולנו בגלגל".
[17] על פי זה, לשיטת הירושלמי בנו את המזבח ערב הקמת המשכן בשילה והחלת איסור הבמות.
כלומר, מיד אחרי קיום המצוות היחודיות לו, נאסרה ההקרבה בו.
אם כן, אולי על פי הירושלמי כיסו אותו, כדי שלא יקריבו עליו כעת באיסור.
[18] מה פרוש 'מול הגלגל'? זאת מקשה הירושלמי, ומביא שתי דעות חלוקות, שהזכרנום בהערה 2. ובפשטות, הפסוק כותב, שהדרך להר גריזים והר עיבל תעבור ליד הגלגל – מה שאכן קיים בדרך שתארנו.