במאמרים הקודמים פגשנו את אברהם אבינו בכניסתו לארץ, הגענו שוב עם יעקב השב לארץ ישראל ומגיע "שלם" לשכם, ראינו את חלקת השדה שקנה במאה קשיטה, הלכנו עם אחי יוסף מחברון לשכם, נפרדנו מיעקב עם יוסף הצדיק שהלך באותה דרך, תעינו בשדה והמשכנו לדותן, חזרנו ממצרים והלכנו דרך עמק תרצה שוב לשכם לבנות מזבח בהר עיבל – שם נהיינו לעם, עלינו אל הר גריזים והר עיבל אל מעמד הברכה והקללה – אל הערבות ההדדית, נפגשנו שוב בשכם בברית נוספת שנכרתה שם לפני פטירתו של יהושע בן נון, וכעת נגש לאחד הדברים הכואבים שבשכם, והוא פילוג הממלכה.
וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם, כִּי שְׁכֶם בָּא כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ (מלכים א' פרק י"ב)
רחבעם בן שלמה מבין שהמקום הראוי למלוכה על ישראל הוא שכם. עם שבט יהודה הוא מסתדר, אך יש קושי מול עשרה שבטים. רוצה רחבעם למלוך גם עליהם, ולדעתו המקום הראוי לכך הוא שכם.
מדוע דווקא שם?
בהמשך, נשאל את אותה שאלה בנוגע לירבעם בן נבט, והתשובה שם אולי תסביר גם את ניסיון מהלכו של רחבעם.
עם ישראל חושש, ומציב בפניו בקשה: "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ. וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ, וְנַעַבְדֶךָּ".
רחבעם מתייעץ עם הזקנים, עם הילדים, מקבל את עצת הילדים ומשיב: "אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים".
עשרה שבטים מסרבים לקבל את מלכותו, ומעמידים עליהם למלך את ירבעם בן נבט. "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם, וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד, זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ".
ירבעם בונה את שכם[1], ויושב בה כעיר מלוכה "וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, וַיֵּשֶׁב בָּהּ".
מדוע ירבעם בוחר להקים את מלכותו דווקא בשכם?
באופן פשוט, דווקא בגלל מעלותיה הרוחניות הרבות של שכם, ירבעם בוחר להקים בה את מלכותו.
נזכור כי באותה שעה ירבעם גדול הדור היה. "שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה." (סנהדרין קב.). הוא ידע להעריך את גדולתה הרוחנית של שכם, אף הרבה יותר ממה שכתבנו במאמרים הקודמים. אין ספק שהוא ידע להציב את בירת מלכותו במקום בו נכרתה הברית בין רבש"ע לעם ישראל, ובין ישראל עצמם "כל ישראל ערבין זה לזה".
בנוסף, זה המקום הטבעי שאליו מגיעים כל באי הארץ. כבר הזכרנו שהן אברהם אבינו, והן יעקב אבינו, עם כניסתם לארץ מגיעים לשכם. אמנם כל אחד מהם בדרך אחרת. גם בני ישראל, ביום אשר עברו את הירדן, עשו את הדרך לשכם. אם כן, מלבד מעלותיה הרוחניות, השולט בשכם מחזיק בידיו את לבה של ארץ ישראל, ואוחז את דרכיה המרכזיות.
על גבי זה, נראה שלימוד הפסוקים מביא אותנו לראות עומק גדול יותר:
נתבונן במלכות ירבעם בן נבט, מול מלכות בית דוד.
דוד המלך התחיל את מלכותו בחברון, כמבואר בהרחבה בתחילת מה שנקרא בפי העולם "ספר שמואל ב'". הקב"ה בעצמו שולח את דוד למלוך תחילה בחברון, ואף הפסוקים מדגישים זאת כמה פעמים.
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר, הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲלֵה. וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה, וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה: וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר עִמּוֹ הֶעֱלָה דָוִד אִישׁ וּבֵיתוֹ, וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן: וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה (שמואל ב' ב', א'-ד').
אם כן, ה' אומר לדוד שיעלה לחברון, ושם מושחים אותו למלך על יהודה.
אף אבנר בן נר, כאשר הוא רוצה להמליך את דוד על כל ישראל, הוא מגיע אל חברון. לבסוף אבנר אף נקבר שם, כדכתיב "וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן".[2]
גם ראש איש בושת נקבר שם "וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן:".
בסופו של דבר, גם כאשר כל שבטי ישראל ממנים את דוד למלך, הם עושים זאת בחברון: "וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה", ושם הם ממליכים את דוד למלך על כל ישראל "וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי ה' וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב' פרק ה').
מחברון עולה דוד לירושלים, ומנהל שם את מלכותו. אך גם עם פטירתו, הפסוק מדגיש שתחילת מלכות דוד היתה בחברון "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים" (מלכים א', ב' י"א).
אם כן, מדוע ירבעם מתחיל את מלכותו במקום אחר?
נחדד את השאלה, שהרי גם אבשלום, כאשר רצה למרוד בדוד המלך, הבין שהמקום המתאים ביותר לעשות זאת הוא בחברון. שם מתחילים המלכים למלוך. "וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר, וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן" (שמואל ב' ט"ו,י').
מכל בחינה עולה, כי חברון היא עיר המלכות הקודמת לירושלים. שם התחיל דוד המלך למלוך, שם החיבור אל האבות הקדושים, אל יסודות האומה, אל השורשים העמוקים ביותר שלנו, ממילא היא העיר הראויה ביותר לתחילת המלוכה.
חוזרת ועולה השאלה, מדוע ירבעם אינו עושה זאת? מדוע הוא אינו מבסס את מלכותו על אדנים קדומים, ופותח מקום חדש? האם כבר בתחילת מלכותו, כאשר עדיין כשר היה, כבר אז רצה להתנער מכל קודמיו ולהקים משהו אחר לגמרי?
כדי להשיב על כך, צריך להכיר מלך ישראל נוסף שמלך בשכם – מלך שקדם לירבעם, ואף לשאול ודוד.
מוצאים אנו בספר שופטים מלך לתקופה קצרה מאוד שמלך בשכם, ושמו אבימלך בן גדעון.
אחרי שגדעון נצח בקרב את המדיינים, הציעו לו למשול בישראל. להיות סוג של מלך – יותר מאשר מעמד של שופט "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן" (שופטים ח', כ"ב). ממשל עם המשכיות לזרעו אחריו, שמזכיר מאוד את המלוכה הראויה בישראל "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". כדברי חז"ל, אם בנו ראוי הוא ממשיך למלוך אחריו.
גדעון מסרב להצעה "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם. ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם". גדעון סרב, אך בנו אבימלך דווקא רצה את המשרה.
אבימלך הולך לשכם, ומדבר אל משפחת אמו. בעלי שכם מצטרפים אליו, הם הורגים את שבעים בני גדעון, וממליכים עליהם את אבימלך. "וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם" (שופטים ט',ו').
יותם – היחיד מבני גדעון שנצל מהטבח, עולה לראש הר גריזים, ונושא קולו אל בעלי שכם:[3]
הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ
וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מָלְכָה עָלֵינוּ:…
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה, לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:…
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן, לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:…
חז"ל דורשים זאת על השופטים הקודמים: עתניאל בן קנז, דבורה, גדעון.
אך הם סרבו למלוך. העדיפו להיות שופטים. רק אבימלך, שעל פי התנהגותו עם אחיו אין כמוהו כקוץ מזיק, רוצה למלוך.
וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ: וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ …
כלומר, כל הסיפור של אבימלך עוסק בהמלכה, ומשלו של יותם מגלה שרצו כבר להמליך את השופטים הקודמים, אך לא עלה הדבר.
אבימלך מלך בשכם שלוש שנים. מהפסוק "וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים", עולה המחשבה, שמלכות אבימלך לא היתה רק על בעלי שכם, אלא מלך על כל ישראל, כאשר עיר המלכות היתה שכם.
סופו של הסיפור, שבעלי שכם מרדו באבימלך, הוא נלחם בהם קשות, הרג את תושבי העיר וזרעה מלח. את הנמלטים אל מגדל שכם – צריח בית אל ברית – שרף באש, ומתו שם כולם – כאלף איש ואשה.
לאחר מכן נלחם בתבץ[4], לכד גם אותה, אנשי תבץ נמלטו אל מגדל עוז שהיה בעיר. גם אותו רצה אבימלך לשרוף. אלא שאשה אחת השליכה פלח רכב על ראש אבימלך, המיתה אותו, ובכך המהומה הסתיימה.
נחזור כעת לירבעם בן נבט:
האם זו הדמות המוערצת בעיניו? האם את דרכו הוא רוצה להמשיך? האם כך הוא גם רוצה לסיים?
לא נראה.
אם כן, מדוע הוא בוחר בשכם "מקום מוכן לפורענות" להקים את מלכותו?
גם אם נמצא הסבר מדוע אינו יכול להקים את מלכותו בחברון, יקשה מדוע אינו מקים אותה בצְּרֵדָה – עיר הולדתו?[5]
אך כשנתבונן, מתוך הקושיה עולה התשובה:
יש דבר משותף בין אבימלך וירבעם: שניהם מזרע יוסף. אבימלך משבט מנשה, וירבעם משבט אפרים.
כידוע, יש מלכות השייכת ליוסף, ויש מלכות השייכת ליהודה – לדוד המלך וזרעו. ואף לימות המשיח התבאר בדברי רבותינו כי ישנם שני משיחים: "משיח בן יוסף" ו"משיח בן דוד".
נראה שיש כאן שתי בחינות שונות של מלכות ובכורה הנעות בין יוסף בן רחל, ליהודה בן לאה. מצד סדר הדברים בפועל הבכורה שייכת לבני לאה, אך התכנית המקורית של יעקב אבינו היתה לשאת את רחל, ואילולי לבן רימה את יעקב, והחליף את רחל בלאה, הרי שיוסף היה הבכור למשפחת יעקב אבינו, והיה נוטל את המלכות, וכמו שאמרו רבותינו (ב"ב קכג.) 'ראויה היתה בכורה לצאת מרחל אלא שקדמתה לאה ברחמים' (ע"פ פי' המהרש"א שם).
ואכן יעקב הכיר בכך. "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים". ואף את הבכורה נתן לו "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי".
טוענים שבטי יוסף, כי גם המלכות מגיעה ליוסף, ומלכות יהודה שעליה נאמר "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה", אמנם אי אפשר לבטלה, אך די לה שתתקיים בשבט אחד בלבד. כדבר ה' אל אחיה השילוני "וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם: וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל".
מלכות זו של ירבעם יכלה להיות קבועה לא פחות ממלכות בית דוד. פסוק מפורש הוא "וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל". יש לה מקום במעמד מלכותו של יוסף, וגם כאשר תחזור הממלכה לבית דוד, לא תתבטל קביעותם של בני רחל. כדברי יהונתן בן שאול לדוד "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה". וזה שורש אמירת הקב"ה לירבעם "אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן", המובאת בסוף המאמר.
לכך כיוונו אבימלך ואף ירבעם. הם מלכו בשכם – עירו של יוסף. יוסף נמכר בשכם, חזר ונקבר בשכם. שכם היא עיר הברית שנבחנה ותוקנה ביוסף, ואף מבטאת את קדושת ישראל שיסודה ביוסף הצדיק. לכן כאשר הם רוצים להקים מלכות ישראל הנפרדת מיהודה, מלכותו של יוסף שאולי אף מבטאת כי יוסף הוא הבכור, הם מקימים אותה בשכם.[6]
רמז לדבר אולי אפשר למצא כבר קודם מלכותו של ירבעם בן נבט.
כאשר ראה שלמה את עוז רוחו של ירבעם, הפסוק כותב "וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף".
ירבעם ממונה על בית יוסף. הוא משבט אפרים, שם מקורו, ועל בסיס שבט זה מתבססת מלכותו.
שכם עיר הברית. שכם עיר הקדושה וקדושת הברית. שכם עירו של יוסף הצדיק. דווקא בגלל מעלותיה הרבות, היא מקום מועד לפורענות. כאשר זרעו של יוסף מקים מלכות לישראל, זה המקום המתאים ביותר להקמת מלכות זו. מלכות שיכולה להיות פורענות, ויכולה להיות בסיס לקדושה. תלוי בבחירתו של ירבעם בן נבט.
ואלו הם דברי הגמרא "תפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו מי בראש, בן ישי בראש – אי הכי לא בעינא" (סנהדרין קב.).
ירבעם בן נבט היה גדול הדור. הוטלה עליו המשימה להקים את מלכות זרעו של יוסף, שתהיה בחינת "יוסף הצדיק". אך הוא נכשל במשימה, והקים עגלי זהב.
מקום המבחן הוא שכם. שכם מוכנה לפורענות, ומוכנה לקדושה. מלכות ישראל – מלכות יוסף – מקומה בשכם. התפקיד שלנו הוא לבחור את הדרך הנכונה.
[1] כנראה היתה חרבה מימי אבימלך בן גדעון, כפי שיבואר בהמשך. ואולי גם פנואל היתה חרבה מזמן גדעון.
[2] קברו סמוך למערת המכפלה.
[3] כשהיינו בהר גריזים במצפה יוסף, נוכחנו לדעת, כי אפשר לשמוע משם את קולות העיר שכם. מן הסתם, אפשר גם משכם לשמוע את הקול הקורא מהר גריזים.
[4] מכאן עוד ראיה, שמלכות אבימלך לא היתה רק על אנשי שכם.
דרך אגב, לאחר המרידה בשכם, אבימלך ישב בארומה, ומשם שלט בשכם.
[5] וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה (מלכים א' י"א,כ"ו).
בטיול בצרידה ראינו כמה עיר זו מבוצרת, על אם הדרך, ומתאימה לשלטון.
[6] בניגוד לשאול, שבא מבנימין, שמלך בגבעת שאול אשר בנחלת בנימין.
וכן בעשה שהמית את בית אחאב ומלך אחריו, היה משבט יששכר, והעביר את עיר המלכות לתרצה.