תקציר המאמרים הקודמים:
במאמרים א-ג (ראה גליון 10-13) נתבאר, שלתקופה הקרויה 'ימות משיח בן יוסף' ישנן ה' שמות ומאפיינים, והם: א] עקבתא דמשיחא; ב] אתחלתא דגאולה; ג] קץ המגולה; ד] קיבוץ גלויות ופריקת עול שעבוד מלכויות; ה] פקידה.
במאמר זה נעמוד בס"ד על החלק השני שבשם הרביעי – "פריקת עול שעבוד מלכויות".
*
איתא במסכת ברכות (ל"ד.): "אין בין העוה"ז לימות המשיח [בן יוסף. ביהגר"א] אלא שעבוד מלכויות בלבד" (והארכנו בזה בגליון 14).
מבואר, שבתקופת משיח בן יוסף, שהיא קודמת לביאת משיח בן דוד – תהיה גאולה משעבוד מלכויות הגויים, וישראל ישלטו בארצם.
וכן מבואר בכתוב (מיכה ד', ח'): 'וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל – בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה, וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה, מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם'.
וכתב המלבי"ם: ואתה מגדל עדר. מסב פניו על הר ציון.. [שהוא מגדל של עדר ישראל].
ומפרש שזה יהיה בשלש מדרגות:
א]. תחלה 'בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה' – שהגליות יתחילו להתקבץ [לציון]..
ב]. ואח"כ 'וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה' – תבוא ממשלה קטנה, שיהיה להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיו לישראל בימים הראשונים לפני מלך מלך לבני ישראל, שהיה להם שופטים מנהיגים אותם.
ג]. ואח"כ תבא 'מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם' – יהיה להם מלכות קבוע שהוא מלכות בית דוד". עכ"ל המלבי"ם.
וא"כ מפורש, שיהיה קיבוץ גלויות וממשלה יהודית בארץ ישראל קודם מלכות משיח בן דוד.
מלכות תיהפך למינות
במלכות ישראל שבתקופת משיח בן יוסף – יש מעלה וחסרון:
מצד אחד מעלה – שזו גאולה משעבוד מלכויות, המטמא את הנפש ומעכב את ההתקרבות להשי"ת, וכמו שאמרו (ברכות י"ז.): "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות".
ומצד שני חסרון – שהשלטון בידי יהודים מינים, וכדתנן במסכת סוטה (מ"ט:): "בעקבות משיחא [שהם ימות משיח בן יוסף. (הג"ר יצחק אייזיק חבר, 'ליקוטי הגר"א' דף מ:)] מלכות תיהפך למינות". וביאר מהריעב"ץ (בבא מציעא פ"ז.) שכל המלכויות – ומלכות ישראל בכללן – תהפכנה למינות[1].
*
וכאן עולה תמיהה גדולה: האם עצם היציאה משלטון גוי – לשלטון של יהודים מינים, נקראת ישועה? ועוד ישועה כ"כ חשובה, עד כדי שבגללה יקראו לאותם הימים "ימות המשיח"?
והתשובה הפשוטה היא, "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נ"ה, ט'). אם הקב"ה אומר שזו ישועה מאד גדולה – אנו מאמינים לו בעיניים עצומות.
כשהאומות שולטות על ישראל – הסט"א שולטת על השכינה ועל נשמות ישראל
ואמנם התורה מלמדת אותנו את הביאור לזה:
הנה ידוע, שנשמות ישראל מושרשות בשכינה הקדושה, ונשמות הגויים מושרשות בסט"א (זוה"ק בראשית מ"ז.; רמ"ד וואלי דברים, משנה למלך, עמוד קע"ב). וממילא ב"איתערותא דלתתא" כאשר הגוי מקבל שלטון – זה גורם "איתערותא דלעילא", שגם הסט"א שכנגדו מקבלת שלטון, וכמש"כ רמ"ד וואלי (הליקוטים, ח"א, עמוד קנ"ב): "… כי בהגיע הזמן של שליטת איזו אומה מן האומות – השורש שלהם שהוא בבחינת הנחש הקדמוני, מגביה ראשו…".
ואם השלטון של הגוי – הוא שלטון על יהודי, זה גורם "איתערותא דלעילא" שהסט"א שולטת על השכינה, וכן על כל נשמות ישראל המושרשות בשכינה – "כי כל עניניהם של ישראל הם ממש כעניני השכינה ששורה עליהם". (רמ"ד וואלי, ביאור חמש מגילות, שיר השירים, עמ' ס"ז; ועיין "מאמר הגאולה", דף ה' – י"א במהדורת מכון רמח"ל; וב"מאמר החכמה" לרמח"ל, ד"ה "ובכן יתקדש שמך").
וכמש"כ (ישעיהו כ"ו, י"ג) – 'ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ'. וביארו בזוה"ק (שמות ט.) "בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ. שֶׁהֲרֵי עַם יִשְׂרָאֵל, אֵין מִי שֶׁשּׁוֹלֵט עָלָיו, רַק הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן [השכינה שנקראת "שם קדשו"], וְעַכְשָׁו בַּגָּלוּת שׁוֹלֵט עָלָיו סִטְרָא אַחֲרָא".
ולכן במכירת יוסף למצרים כותב רמ"ד וואלי (בראשית, ח"ב, עמוד תרס"ט): "כי השבטים מכרו את יוסף לעבד אל הסטרא אחרא". (ועיי"ש עמוד תק"מ, ובזוה"ק וישב קפ"ד.).
גם "מלכות של חסד" – משליטה את הסט"א
ונתבונן עוד בדבר: המהר"ל (נצח ישראל פי"ח) מבאר את אותו הפסוק "בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ", שהוא מלשון "בעל המושל באשתו כדי להיטיב לה", כלומר, שמדובר על החלק הקל שבגלות – מה שמכונה "תור הזהב" של היהודים ב"מלכויות של חסד", שהגויים אינם גוזרים על ישראל שמד גשמי ורוחני, אלא אדרבה, הם מטיבים להם כבעל לאשתו, ואעפי"כ ישראל מתאוננים "בעלונו אדונים זולתך", משום שעצם שלטון הגויים על ישראל [ואפילו אם השלטון מתבטא רק בתשלום מיסים] – מוציא את ישראל ממלכות השכינה, ומכניסם אל שלטון הסט"א.
וכן ביוסף, כל המושלים במצרים [פוטיפר, שר בית הסהר, פרעה] – כיבדו את יוסף, והמשילוהו על ביתם וארצם לעשות כרצונו, ואעפי"כ מכירתו נקראת מכירה לסט"א, בגלל עצם טומאת "שעבוד מלכויות".
ישראל אפילו רשע – מושרש בשכינה
משא"כ, כשיהודים שולטים בארץ ישראל, ואפילו אם אינם שומרי תומ"צ [אשר אמנם בבחינה האישית – צריך להתרחק מהם ככל ההלכות הנוהגות לענין מי שאינו שומר תומ"צ], מ"מ לענין "המהלכים השמימיים בטהרת וטומאת הנשמות" – מכיון שנשמתם מושרשת בשכינה, ממילא ממשלתם מקבילה לממשלת השכינה, ואינם משליטים את טומאת הסט"א על השכינה ונשמות ישראל.
שהרי מה שנשמות ישראל מושרשות בשכינה – מדובר גם בישראל רשע גמור שנשתמד רח"ל, וכמו שאחז"ל (סנהדרין מ"ד.) "ישראל אעפ"י שחטא – ישראל הוא". ומדובר אפילו במומר לכל התורה רח"ל (שו"ע יו"ד קנ"ט, ב'; שע"ב, ב'; אבה"ע קנ"ז, ד', וביאור הגר"א).
ומש"כ "ישראל הוא" – הכוונה, שנשמתו מושרשת בשכינה. וכך אחז"ל (זוה"ק שמיני דף ל"ז., מתורגם): "יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב שֶׁהֵם רְשָׁעִים – הֵם בְּיָמִין, וְלֹא נִדְבָּקִים לַשְּׂמֹאל, וְלֹא מִתְעָרְבִים עִמּוֹ לְעוֹלָמִים". וביאר ה"מתוק מדבש" (עמוד תנ"ד – תנ"ו): "נשמות ישראל באים מצד הימין והקדושה, ואינם מתדבקים בשמאל והסטרא אחרא, ואפילו אם אדם מישראל נשתמד רח"ל, הוא נשאר ישראל והוא בצד הקדושה".
וכ"כ רמ"ד וואלי (איכה, עמוד קס"ו): "ואפילו הרשעים הגמורים.. סוף סוף היא האם העליונה שלהם, ונקראים בניה, כי הם איברי השכינה". ועוד כתב לגבי רוצח (דברים, משנה למלך, עמוד פ'): "והכל הם בניה בשוה".
*
ומעתה מתורצת הקושיא שהקשינו בפתיחת מאמרינו: האם עצם היציאה משלטון גוי לשלטון של יהודים מינים נקראת ישועה? ועוד ישועה כ"כ חשובה, עד כדי שבגללה יקראו לאותם הימים "ימות המשיח"?
והתשובה: אכן כן, שהנה זוהמת הנחש הקדמוני שנמצאת באומות, הוא מחמת חטא אדה"ר (שבת קמ"ו.), וממילא היציאה משלטון האומות, שהוא יציאה מזוהמת הנחש הקדמוני – הוא תיקון חטא אדה"ר, ותיקון חטא אדה"ר – הוא בכלל תיקוני המשיח (כמבואר ברמח"ל, אגרת מ"ג).
וכל בית ישראל יבכו – על צרת "לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם"
עפ"י היסוד הנ"ל, יובן מה שהקב"ה ציוה ביד נביאו יואל (ב', י"ז) – 'אִסְפוּ עָם, קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים, אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם, יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ, בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה', וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם'. ופירש הרד"ק, שהיה רעב בארץ ישראל, והיו יוצאים רבים ממנה, לארץ מצרים וארץ פלשתים. ובתנא דבי אליהו רבה (פ"כ) מבואר, שזו היתה נסיעה קצרה ע"מ לשוב ולהביא מזון לביתם [כמו בימינו נסיעה קצרה לאמריקה לצרכי פרנסה].
והנה, נבואת יואל הנ"ל היתה בזמן מלכות מנשה, וכדאיתא ב"סדר עולם רבה" (פ"כ): "יואל ונחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה, ומפני שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו".
והנה הגמ' בסנהדרין (ק"ג:) מרחיבה ברשעותו הנוראה של מנשה, שעבר על ג' עבירות החמורות – העמיד צלם בהיכל, ובא על אחותו, וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד, עיי"ש. וא"כ המלכות היהודית בארץ ישראל היתה "ממשלת זדון".
ואעפי"כ הקב"ה ציוה לעורר שכל בית ישראל יבכו בכיה נוראה והמונית, וכל כך למה? – על כך שישראל נאלצים לעזוב את ממשלת מנשה שהוא יהודי, ונכנסים תחת ממשלת מצרים ופלשתים [לזמן קצר ולצרכי פרנסה], ועי"ז מתקיים "לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם", שזה מטמא את נפשם.
יש לצאת מרשות הגויים – גם אם עי"ז תהיה ממשלה חילונית
יסוד זה אנו רואים ברור מדברי הגרא"ז מלצר זצוק"ל, וכמובא בספר "בדרך עץ החיים" (ח"ב עמוד 524): "בזמן השלטון האנגלי [הבריטי], היתה אפשרות שאחד הישובים בא"י יקבל מעמד של "מועצה מקומית", שמשמעותו היא, שיהיה להם "שלטון עצמאי יהודי", מנותק מה"שלטון האנגלי" הכללי. אלא שהיו בישוב אנשי שמאל, ועי"ז גם חילונים שמאלניים ישלטו במועצה. ושאלו את הגרא"ז האם עדיף להישאר תחת השלטון הבריטי, ובלבד שלא לגרום לממשלה חילונית?
שמע רבנו את דבריהם, הרהר בדבר ולאחר מכן השיב ואמר: יש לצאת מרשותם של הגויים". ועי"ש עוד, כמה החשיב את הממשלה בזמנינו, מצד שהיא יהודית.
ועיין "אגרות משה" (או"ח, ח"ד, סימן ע'; ח"ה, סימן ל"ז): "שבימינו [למרות שהממשלה חילונית] אין צריך לקרוע על ערי יהודה שהם תחת ממשלה יהודית". וככל שיתקדמו שלבי הגאולה – תכלה מלכות הזלה מישראל, ויבוא בן דוד (סנהדרין צ"ח.), וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
[1] וכ"כ ב"קול התור", שתחילת הגאולה באה ע"י משיח בן יוסף שהוא "מסטרא דשמאלא" (פ"א, סימן ו' – ח'), ובמיוחד מצד מידת ההוד המיוצגת ע"י הרגל השמאלית (פ"ב בחינה קי"א, קמ"ז, ועוד), ולכן משיח בן יוסף נקרא "עקבתא דמשיחא".
וידוע, שהחיצוניים מתאחזים בסטרא דשמאלא של הקדושה, ובפרט במידת ה"הוד" (קל"ח פתחי חכמה, קכ"א; רמד"ו משלי, עמוד מ"ז). ולכן תחילת הגאולה מתחילה ע"י אנשים שאינם כשרים.
וכ"כ פה שלישי להגר"א – הגרי"א חבר זיע"א (ליקוטי הגר"א דף מ:): "ומשיח בן יוסף הוא תחלה, שעל ידו יהיה קיבוץ גליות, שהוא הגואל הראשון, ולכן אז יתגבר הסט"א ביותר, בעקבות משיחא, שהנחש אחיזתו בעקב, בסוד ואתה תשופנו עקב, ויגע בכף ירכו, והוא בהוד כידוע…".
והטעם להנהגה זו, הוא כדי להוכיח שאפילו הסט"א משועבדת לבנין הקדושה, וכמו פרעה שגידל את משה לצורך מזימותיו, ולבסוף נתברר שסייע בבנין הקדושה בעל כרחו (רמ"ד וואלי, שמות, עמוד כ"א; "ברכת פרץ" שם).