הפעם נאחד את שני הסיפורים על גדולי ישראל ועל חסידים ואנשי מעשה לפרק אחד, שתחילתו לפני כמאה וחמישים שנה וסיומו עדיין מחכה לגאולה בב"א
מראש הג'רמק ועד למגרש הרוסים
הרבי מרוזין זי"ע
ידועה היתה חיבתו של הרבי רבי ישראל מרוז'ין אבי שושלת בית רוזי'ן (הכוללת את חסידות סדיגורא, צ'ורטקוב, הוסיאטין, בויאן, בוהוש ועוד), לארץ הקודש, אותה הוריש לצאצאיו. כל אדמו"רי בית רוז'ין נודעו בחיבתם הרבה לארץ וחלקם אף זכו לעלות לארץ לפני השואה.
היה מחנך את חסידיו לראות ולחפש תמיד את טוב הארץ. פעם דבר איש אחד לפני הרה"ק מרוזין זי"ע על יושבי ארץ ישראל שאינם מתנהגים בטוב, וגער בו הס"ק מרוז'ין ואמר "הלא זה עון גדול וקשה יותר מן חטא המרגלים, כי הם שבחו את ארץ ישראל כמו שכתוב 'וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא' (במדבר יג, כז), רק שדיברו על הגויים עובדי עבודה זרה, שנאמר 'אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ' והיה ענשם כל כך קשה, מכל שכן כשמדברים על בני ישראל יושבי הארץ הקדושה (שבט מישראל ג, שיד).
ר' ניסן ב'ק
חסיד מפואר היה לו לרבי מרוז'ין בירושלים עיר הקודש, ורבי ניסן ב"ק שמו. זקני ירושלים מגלגלים את שמו על שפתותיהם עד היום בדחילו ורחימו, כמי שהרחיב את גבולות הקדושה, וכמי שבחזונו פעל רבות להרחבת גבולותיה של העיר בכמות ובאיכות.
ר' ניסן היה בנו של רבי ישראל "מדפיס", בעליו של בית הדפוס הראשון בארץ, אשר הדפיס ספרים חשובים ביותר בבתי הדפוס שלו בצפת ובירושלים, והיה גם מחלוצי היישוב ומבוניו. כבר בשנת תקצ"א עלה רבי ישראל מברדיצ'וב עירו להתגורר בצפת ת"ו בפקודת רבו הקדוש מרוז'ין, ולאחר רעש האדמה הקשה בשנת תקצ"ז הקים את הכפר היהודי-החסידי הראשון, על ראש הג'רמק החולש על מירון. במקום זה אף זכה לביקורה של משפחת השר מונטיפיורי, אולם היישוב במקום זה לא החזיק מעמד עקב קשיים אדירים בהם נתקלו המתיישבים, ורבי ישראל יחד עם בנו רבי ניסן עברו להתגורר בירושלים עיר הקודש.
בית הכנסת תפארת ישראל
באחד הימים גונבה לאזנו של ר' ניסן ידיעה מרעישה, לפיה מתכנן הצאר הרוסי לקנות חלקת אדמה באיזור הרובע היהודי, בסמיכות רבה לכותל המערבי ולהר הבית, מתוך מטרה לבנות במקום מרכז נוצרי רחב מימדים וכנסיה שתשרת את הצלבנים והנוצרים מהעדה הפרובסלבית-רוסית.
ר' ניסן, החסיד הנאמן, מיהר להעביר את תוכן הידיעה לפני רבו הצדיק מרוז'ין, ביודעו נאמנה את מסכת המאבקים והמלחמות שהיתה נטושה בין כוחות הקדושה לכוחות הטומאה עוד מקדמת דנא.
רוחו של הרבי מרוז'ין נסערה עד מאד כשקיבל את הידיעה, ונפשו לא מצאה מרגוע. "היו לא תהיה" התבטא בנחרצות. הרבי מיהר וכינס סכום כסף עצום ושיגרו בדחיפות לירושלים אל רבי ניסן תוך שהוא מצווהו לקנות את הקרקע הזו בכל מחיר. אכן, הכסף הגיע לתעודתו בשעה הנכונה, וזמן קצר ביותר לאחר סיום העסקה על הצד הטוב ביותר בידיו האמונות של רבי ניסן בק, הגיעו שלוחי הצאר הרוסי בנסיון לקנות את החלקה. נקל להבין איך התעוררה חמתם עד להשחית בשמעם כי שלוחי הרבי מרוז'ין הקדימום… אך את הנעשה אין להשיב.
כפיצוי וכתחליף, קנה הצאר הרוסי באמצעות שלוחיו אנשי הכנסיה בירושלים, את קרקע חצר סרגיי מחוץ לחומות, שם הוקם המתחם הגדול והמוכר עד היום כ"מגרש הרוסים" [ראה מסגרת], במקום השטח בתוך הרובע היהודי שנקנה על ידי רבי ניסן בק בכספו ובמצוותו של הרבי מרוז'ין, שציוהו לבנות במקום בית כנסת גדול ומפואר.
ותשלם המלאכה תרל"ב
בנייתו של בית הכנסת התעכבה רבות, וניכר היטב עד כמה מתאמצים כוחות האופל לעכב את השלמת בנייתו לתלפיות. תוך כדי הכנת התכניות והנחת היסודות, נסתלק הרבי מרוז'ין מהאי עלמא, ואת מקומו על כס ההנהגה בסדיגורה תפס בנו, מרן אדמו"ר הזקן רבי אברהם יעקב זיע"א. בימיו ובהשתדלותו הושלמה המלאכה, לאחר שנים ארוכות ורבות, ובית הכנסת המפואר הזה התנוסס על תילו. ותשלם המלאכה בשנת תרל"ב, ונקרא שם בית הכנסת "תפארת ישראל" ע"ש הסבא קדישא מרוז'ין.
מה נהדר היה מראה בית הכנסת המפואר הזה בעיר העתיקה, שהתנשא גבוה מעל כל בתי העיר, בהתאם להלכה שנפסקה בשולחן ערוך (שו"ע או"ח קנ, ב) כי בית הכנסת צריך להיות גבוה מעל בתי העיר. בית כנסת זה, ובית כנסת החורבה לעדת הפרושים, היו מעין ה"סמל המסחרי" של ירושלים של מעלה, של עיר הקודש והמקדש, ומסביבם פיכו בעוז חייה היהודיים הרוחניים של ציון המצוינת.
צדיקי בית רוז'ין אשר מושבם היה במזרח אירופה, היתה מצודתם פרוסה על בית הכנסת הזה, וקשרים עמוקים נקשרו בין מזרח למערב סביב בית כנסת זה. כל צדיקי בית רוז'ין, טשרנוביל וויז'ניץ, רכשו להם מקומות ישיבה קבועים בבית הכנסת, מתוך קשר חם ועמוק למקום קדוש זה שנוסד על ידי הסבא קדישא מרוז'ין, אשר הבטיח כי התפילות יבקעו להן נתיב לרקיע דרך קירותיו.
גם הרבה מנדיבי לב חפצו והשתוקקו לרכוש מקום בבית הכנסת, לנחלת עולם בכסף מלא, באשר איוו להם אחוזת נחלה בבית כנסת גדול וקדוש זה השוכן בתוככי ירושלים עיה"ק. הרוכשים אף קיבלו שטר מיוחד שהיה מכונה "ספר המקנה", ובו היה מסומן המקום הנרכש במצריו ובצדדיו, כתוב וחתום בידי הממונים והגבאים, בכח והרשאה המסורים להם מרבותינו הקדושים נשיאי הארץ.
מידי שנה בשנה ביום ג' חשון, יומא דהילולא של הרה"ק מרוז'ין, היו מתכנסים ובאים להיכל בית הכנסת המוני חסידי בית רוז'ין בראשות ובהשתתפות כל צדיקי רוז'ין, לעריכת השולחן הטהור בצוותא חדא (אגרות הרה"ק מרוז'ין – פרק ה').
להחזיר עטרה ליושנה
כיום (תש"פ) מתבצעות עבודות שחזור, ועמל רב נדרש על מנת להגיע לרמת שחזור מרבית, שבית הכנסת החדש יהיה תעתיק מדויק של בית הכנסת שהוקם בי"ב באב תרל"ב. גובהו של בית הכנסת עתיד להיות מרשים בעז"ה, יהיה זה המבנה הגבוה ביותר ברחבי הרובע היהודי. כולנו מכירים את המבנה המרשים והגבוה של ביהכ"נ החורבה המשוחזר, ובית הכנסת 'תפארת ישראל' יהיה גבוה בכמטר אחד יותר ממנו.
לפני עבודות הבניה ערכו במקום חפירות עמוקות, ונגלה מחזה מרהיב, שייתכן ואפילו בוני בית הכנסת לא נחשפו אליו: רשת מקוואות תת-קרקעית מסועפת, ככל הנראה מתקופת בית ראשון, ומעליה עוד שכבה שנבנתה תקופה ארוכה לאחר מכן, ככל הנראה מתקופת בית שני. המקום קרוב מאד למגורי הכהנים בזמן בית המקדש, וייתכן מאד שכאן טבלו הכהנים בבוקר לפני עבודתם בבית המקדש.
(מתוך פרק כ"א בספר)
פרקים אלו מתוך הספר נחלת יעקב – גדולי ישראל בונים את ארץ ישראל – להשיג ברשת יפה נוף בכל ארץ ישראל.
** **
חז"ל (חולין ס, ב) אומרים על הפסוק: "צידונים יקראו לחרמון שריון", לשם מה התורה צריכה ללמד אותנו דבר זה? תנא: שניר ושריון – מהרי ארץ ישראל, מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו, והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל, ללמדך: שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם.
דרשות אלה של חז"ל מזכירות את 'המרוץ' שהתנהל לפני כמאה שנה בין אומות העולם על רכישת אדמות והשפעה בארץ ישראל ובפרט בירושלים. עדות לכך אפשר למצוא עד היום בשמות מקומות שונים בעיר הקודש: 'המושבה הגרמנית', 'הגבעה הצרפתית', 'בית החולים האיטלקי', 'המושבה האמריקאית', 'מגרש הרוסים' ועוד ועוד. נדמה שאין עוד ארץ בעולם, בוודאי לא ארץ כה קטנה, שעמים כה רבים ושונים זה מזה ניסו להשתלט עליה, עמים שרובם שכנו במרחק אלפי קילומטרים ממנה ובכל זאת השתדלו בכל כוחם להיאחז בה. ללמדך שאפילו אומות העולם מחבבין את הארץ הקדושה, ק"ו שאנו בני ישראל צריכים לחבבה עד מאוד.