להשלמת היריעה, ישבנו לשיחה מיוחדת עם תלמידו חביבו של רבינו זצוק"ל, יבלח"ט הרה"ח רבי יחיאל משה ורטהיימר שליט"א עורך ראשי של ספרי 'בן מלך' [עד כה יצאו כ"ז חלקים], והוא מסר לנו את הדברים הבאים על תמצית שיטתו הכללית של רבי לייב זצ"ל, ועל משנתו בעניני התקופה.
רבי לייב היה יהודי מלא חיים. הוא חיפש דרכים, בהן היהדות תמלא את החיים, תהיה חלק מהחיים, ולא תהיה רק אוסף של מעשים פרטיים. שכל החיים יהיו חיים של יהדות וקרבת ה'. זה העסיק אותו כל היום מהבוקר עד הערב. זה בא לידי ביטוי בחיפוש אחר טעמי המצוות, בביקוש למצוא בכל מצוה את הקשר האישי. זה בא לידי ביטוי גם בצורת התפילה שתהיה מתוכנו, וגם בצורת הלימוד, לא רק להגיד מילים ו'קודים', אלא להבין באמת, ולהרגיש את הדברים. וכך בכל חלקי התורה ובכל חלקי החיים.
מתוך גישה זו, נולדה גם שיטתו המפורסמת בעניין 'פשוטו של מקרא'. הוא האמין, שאם הקב"ה שלח לנו את ספר התורה, אז הוא מצפה שאנחנו נבין את מה שהוא כתב לנו, זה לא רק 'קודים' לא מובנים. לכן אנחנו צריכים לפרש את הדברים באופן שיהיו מובנים לנו. מלבד זאת, הוא סבר שיש כאן מתנה שהקב"ה נתן לדור האחרון. באופן כללי, האמין שיש 'עלית הדורות', והיו כאלו שבגלל זה מאד כעסו עליו. הוא התבסס על דברים שכתב רבי צדוק, שאם הגאולה תבוא דווקא בדורות האחרונים, חייב להיות שמבחינה מסוימת יש מעלה דווקא לדורות אלו. הוא באר, שבזיכוך הפנימי של הנפש ישנה עליה, וכרגע זה מכוסה ואינו ניכר כלפי חוץ, אבל בסוף זה יתפרץ. והוא סבר, שהדבר נכון גם כלפי אופן הבנת התורה, ובפרט בדרכי הבנת תורה שבכתב, שיש דברים שכל השנים היו חתומים, ונתגלו דרכי הגישה אליהם דווקא לדור שלנו.
הוא ראה כל דבר בצורה כזאת. הוא לא יכול לסבול שמדברים בהגדרות מילוליות שלא חיים איתם. הוא לא יכל לסבול זיופים. הוא דרש להסביר את המציאות, ולחיות על פיה. לכן הוא לא הסכים להתעלם מהמציאות שאנחנו חיים בה, והאמונה שלו בביאת המשיח ובגאולה הקרובה היתה כה מוחשית. ישנם כאלו, שמשלמים מס שפתיים ואומרים – "יהי רצון שתבוא גאולה שלמה בקרוב". אבל אצלו, הדבר התבטא בצורה פשוטה וחיה. היות שלא הסכים לרמות את עצמו, הוא חי באמת את האמונה בביאת המשיח, בתחושה שזה אמור לבוא בקרוב.
כדי לקרב את הדברים להרגשה, הוא המחיש שיש דברים שלא התאפשרו טכנית במשך אלפיים שנה, כגון הנבואות על מלחמת גוג ומגוג, שכל העמים יבואו להלחם על ישראל בירושלים. במשך מאות שנים זה לא היה שייך. הרי היינו בפולין, ומה יש לגויים להילחם על ירושלים. היו שתרצו כל מיני תירוצים, כגון שמדובר על ירושלים של מעלה וכדומה. אבל משנת תשכ"ז, אנחנו מבינים איך זה יכול להתקיים כפשוטו, שכל העמים יבואו להילחם בעם ישראל שנמצאים בארץ ישראל, וזה יביא את הגאולה. הוא הסביר, שההכרח שמלחמת גוג ומגוג תהיה בצורה המתוארת בנביאים, הוא כיון שהמטרה היא להעניש את הגויים על מה שהם עשו לישראל בגלות, ולכן זה יבוא בצורה כזו, שהם יבואו להילחם על ישראל וכאן תהיה מפלתם, וכך יהיה ניכר שזה עונש על מה שהם עשו לעם ישראל.
אחת התכונות הבולטות שלו היתה, שהוא היה מאד מקורי בדרכי החשיבה, ותמיד היה פתוח לקבל דברים חדשים. הוא לא היה משועבד לדעות המקובלות, והוא אמר על עצמו שיש לו נשמה מ'עלמא דחירותא'… הוא לא חשש לחלוק גם על דעות שהתקבעו והשתרשו בציבור החרדי, ולא חשש לומר את אשר על לבו גם ביחס למציאות המתהווה בארץ ישראל. הוא סבר, שלמרות שהשלטון כעת נתון ביד הרשעים, המציאות היא שקרוב לרוב עם ישראל יושב בארצו במנוחה יחסית, ואין ספק שרואים בזה שורשים והתנוצצות של הגאולה השלמה.
הדבר האחרון שהוא כתב לפני פטירתו היה מאמר בשם 'התקופה הגדולה'. שם הוא פורס את משנתו ביחס לתהליכי הגאולה שארעו בדור האחרון. רבי לייב נפטר בט"ז מרחשון, ובחודש אלול האחרון לחייו הוא ישב איתי על המאמר, אשר יצא לאור כחוברת שנה לאחר פטירתו. הוא באר, שהרמב"ם מונה את האמונה בגאולה כאחד מעיקרי האמונה, והחת"ס תמה על זה. על כך הסביר, שהרי העולם שהקב"ה ברא הוא ודאי עולם טוב ומוצלח [הערת המערכת – ראוי בענין זה לעיין היטב בדברי הרש"ר הירש על בראשית א א]. ולכאורה אנחנו רואים עולם מלא קלקולים ובעיות. ישנם כאלו שמבארים, שבאמת העיקר הוא העולם הבא וממילא אינם מתיחסים כל כך לעולם הזה. אבל הוא הסביר, שזה לא מספיק, אלא צריך שגם העולם הזה בעצמו יתוקן, כי הקב"ה ברא עולם טוב, ואמנם הסתבכנו בחטאים שגרמו את כל הקלקולים, אבל הסוף יהיה, שאחרי העונש על החטאים, העולם הזה בעצמו יבוא לתיקונו. זה עניין הגאולה, שהוא כה יסודי.
רבי לייב היה נתון כל כולו בהתפעמות הרוח מהנסים שמתרחשים לעם ישראל. בשנים האחרונות נהג לומר, שהוא בקושי מסוגל לישון מרוב התרגשות. הוא לא היה מנוי על עיתונים, אבל בשנים האחרונות התחילו מערכת 'המבשר' לשלוח לו את העיתון בחינם, והוא מאד נהנה. הוא אמר, שהוא רואה את התהליכים של הגאולה מתרקמים מול העיניים.
הוא התרגש מאד גם מכל ה'מודרניזציה' – החידושים הטכניים בחיי היום יום שגילה הקב"ה בעולם. הצעירים לא מבינים על מה מדובר, ויש במקומות מסוימים גם תעמולה פסימית להחדיר הרגשה כמה המצב שלנו גרוע, ושיש הרבה צרות. אבל הוא היה אומר, שמי שחי בתקופות הקדומות – מצחיק אותו לדבר על זה. הרי פעם, להכין כוס תה היה סבל בל יתואר. היה צריך לעבוד על זה שלוש שעות – לשאוב את המים מהבאר, אחר כך להכין גחלים, ולהרתיח את המים, ואילו היום הכל נעשה בלחיצת כפתור. לפעמים היה מפליג בתאורים על כל הפרטים של החיים המודרניים, ואז ידענו שאותו שיעור אבוד… אם הוא היה חי היום, בודאי לא היה פוסק מלהתרגש מכל מה שקורה. למרות כל הצער שקיים, הוא תמיד התמקד בצד הטוב של הדברים.