בלוג

ר' עקיבא יוסף שלזינגר – חלק שני

בשנותיו הראשונות בארץ התבונן ר' עקיבא יוסף בעיני הנשר שלו בנעשה בירושלים ותוכניתו ליישב את ארץ ישראל בקנה מידה גדול, אותה הגה עוד בחוצה לארץ, קרמה עור וגידים.

ר' עקיבא יוסף ראה לפניו מטרה אחת, והיא: 'ישוב הארץ על ידי יהודים לבנות חורבותיה ולהחזיר עטרה ליושנה'.  לשם כך דרש 'התאמצות כללית' כלשונו, לאפשר התיישבות יהודית המונית בארץ, על בסיס כלכלי איתן, כך שהמתיישבים יעמדו בזכות עצמם 'ולא יהיו כבולים לחלוקה וסמוכים לנצח על שולחן נדיבים'.

ר' עקיבא יוסף טען, שצריכה לבוא השתדלות מצידנו (אתערותא דלתתא) בצורה של התיישבות המונית בארץ כמטרה כלל עולמית הנוגעת לאומה כולה.

כצעד ראשון ליישומה של תאוריה זו החל ר' עקיבא יוסף לתכנן ישוב יהודי חי ופורח בארץ ישראל, ישוב שתתקיים בו חקלאות בצד חיי תעשייה ומסחר על טהרת הקודש. רק מעטים יודעים שהוא היה אבי הרעיון של ישוב יהודי חקלאי בארץ ישראל. כדי להסביר את עיקרי תוכניתו, פרסם את ספרו 'מחזירי עטרה ליושנה'.

בשנת תרל"ג פרסם ר' עקיבא יוסף את ספרו 'מחזירי עטרה ליושנה' עם 'כולל העברים', חוברת קטנה בת 38 עמודים בפורמט קטן, המכילה תכנית שלמה ומפורטת מציאותית להפליא כיצד להגשים את חלומו הגדול. ר' עקיבא יוסף האמין באמונה שלמה שרק כאן בארץ הקודש יכולים יהודים לחיות את חייהם באין מפריע לפי רוח התורה, והוא נשא את עיניו להקים בארץ האבות ישוב גדול על טהרת הקודש.

ראוי לציין, כי 30 שנה לפני הקמת התנועה הציונית העלה ר' עקיבא יוסף את תכניתו הנ"ל להחזיר עטרה ליושנה באמצעות ישוב ארץ ישראל על-ידי יהודים. ר' עקיבא יוסף היה בטוח ושלם בדרכו – הקמת התיישבות יהודית עירונית וחקלאית בארץ ישראל תוך הקפדה מירבית על שמירת הדת – עקרונות אלו היוו אצלו הרמוניה נפלאה, ולא הייתה שום סתירה ביניהם, להיפך הם השלימו האחד את השני בבחינת 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ'. בניגוד לכאלו שבאו לפניו ואחריו ועשו שימוש באותה משנה באבות מתוך מטרה לקרב את ישראל לתרבות העמים ולנתקם מהנאמנות המוחלטת לתורה, הרי שר' עקיבא יוסף שלזינגר שאף לקיים את דברי חז"ל בטהרה כפי שניתנו, בלא כל פניה אחרת.

על עומק ראייתו את הנולד אפשר גם ללמוד מהמאמר שכתב בירחונו 'עמוד היראה' בטבת תרל"ט – 'כל מצוה שאין לה דורשין יש לחיצונים בה אחיזה' (זוה"ק תרומה). במצווה רבה הזאת המכרעת כל התורה של פדיון ויישוב ארץ ישראל והיה וכו' במצווה שאין לה דורשין וכו' גורמים שליטה לחיצונים 'כל… יבואו החדשים ויעשו…'.

ובמהדורה מאוחרת יותר של הירחון הוא כותב מכתב גלוי: 'הנה שחר קמתי לעשות ע"ד ישוב ארץ ישראל וכו' ורבות צררוני וכו' על כן לא עלתה בידינו וכו' אמנם כבר נראה בעליל וכו' ואין ספק עוד כי יהיה דבר זה כי אם 'מי בראש' – אם בן ישי יהיה בראש או בן נבט יהיה בראש'.

עיניו היו פקוחות לצרכי העולם ואף לצרכי השעה, ותכניותיו היו מפוכחות מאד. הוא פנה בכולל העברים לבני עמו – 'קול קורא פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו'. ר' עקיבא יוסף מסדר בספרו זה את תכניתו הגדולה 'לארגן שלומי אמוני ישראל ולהכין לפניהם הדרך לישוב ארץ ישראל במימדים נרחבים' וכו'.

כל המתבונן בתכנית שנוסדה לפני 140 שנה ישתומם על עומק חזונו של האיש אשר רוח אלקים בו, ואשר בבינתו ראה את הנולד. הוא הציע שיטות מסחריות וכלכליות חדישות כגון שטרי גורל, בהם עשוי אדם לזכות בבית או בנחלה, שטרי קנין, שבעליהם מקבלים נחלה בתשלומים לשיעורים, שטרי אקציות [מניות] – המוצאים על ידי חברות שתתיסדנה לסלילת כבישים ומסילות ברזל, חברות השקאה, מים, חשמל, שמירה, מוצרי מזון ועוד.

מכל תכניותיו לישוב ארץ ישראל לא נפל דבר! כולן התגשמו בימינו זו אחר זו, אבל לדאבוננו לא על ידי שלומי אמוני ישראל.

 לאחר הקמת חברת מעל"ה, החלו החברים בחברה לחפש יחדיו אדמות טובות לקניה בסביבות ירושלים [גם יהושע שטמפפר ממייסדי פתח תקוה היה חבר במעל"ה]. אולם אז החלו הממונים על כולל אונגרין ברדיפות. הם טענו שתכניתו של ר' עקיבא יוסף מסכנת כביכול את חיי הדת ולימוד התורה בארץ.

רדיפות הממונים התבטאו בכתבי פלסתר, בהלשנה לשלטון הטורקי שהוא מבצע פעולות מרד, ואף התנכלו לחייו. ר' עקיבא יוסף לא חת מפני כל, אך האנשים שהצטרפו לחבורה עזבוה לאט לאט מחשש לשלומם ולשלום בני משפחתם, וכן בשל הדאגה לפרנסתם, שכן הממונים על כולל אונגרין איימו על המצטרפים לחברת מעל"ה בקנסות ובמניעת כספי החלוקה המגיעים להם. רק חבריו המסורים ביותר – ר' אליהו מני רבה של חברון, בנו ר' סולימאן ור' דוד גוטמן, נשארו נאמנים לו לאורך כל הדרך, ויחד איתו ניסו להקים ישוב במוצא ובסביבות חברון [גם ר' מנחם מאניש שינברגר מיקירי ירושלים נשאר איתו במסירות נפש וויתר על החלוקה]. במר נפשו על פרוק החברה 'מעל"ה' כתב ר' עקיבא יוסף –

'מה לכם אם יעמוד כולל או חברה כזו ולא תהיה כוהנת כפונדקית… החברה 'כל ישראל חברים' אשר כל מטרתה להסית, להאביד… עם ה'… לא ירדופו, כי אם מחניפים… ועלינו עמדו להשחית'.       

ר' עקיבא יוסף לא זנח את תכניותיו הלכה למעשה. החזון והמעש הלכו אצלו יד ביד. לכן סייר בארץ, ובכל ראש חודש רכב על חמור למקום אחר בסביבות ירושלים באמרו, כי על ידי כך קונים את ארץ ישראל, כמו שאמר הקב"ה לאברהם 'קום התהלך בארץ'. בנוסף, היה גם מחפש תדיר אחר שטחים מתאימים ליסוד מושבות. כשנה וחצי לפני יסוד פתח תקוה, שיגר שליח לגדולי ישראל בחו"ל בענין ישוב ארץ הקודש. עיקר מטרתו הייתה לעורר את גדולי ישראל ועשירי עמנו לעזרת ארץ ישראל. חותנו ר' הלל מקולומייא עמד לימינו וסייע בידו רבות [בידי משפחתו נותרו לפליטה כ-50  מכתבי הסכמה של גדולים כגון ר' הלל ליכטנשטיין (חותנו), ר' שמעון סופר מקראקא, המהר"ם שיק, ה'ייטב לב', ה'מחנה חיים', ה'קול ארי', ר' חיים צבי מנהיימר, ר' שלמה גאנצפריד, ועוד זאת לאחר שהחכם באשי של איסטנבול קרע כ–200 מכתבים מפחד הממשלה התורכית, אשר נתבקש להמליץ בפניה על התכנית.

בשנת תרל"ה ביקר בארץ הנדיב הידוע, השר משה מונטיפיורי. ר' עקיבא יוסף לא השתתף בקבלת הפנים לכבודו מפחד ראשי הכוללים, ומהאיומים לרוצחו נפש, אך שלח לו את ספריו. כתשובה שלח לו השר מונטיפיורי סכום כסף הגון, וציין כי תכנית המעל"ה מוצאת מאד חן בעיניו, והוא מוכן להפעיל את החברה כדי ליישב את הארץ, אלא שקודם לכן עליו להתייעץ עם 'אגודת אחים' בלונדון, שבלעדיה לא יוכל לעשות דבר. ר' עקיבא יוסף שמח מאד על התשובה וקיווה שהנה נמצאו גואלים לתכניתו בעלי השפעה, כסף וכח. הוא מיהר למסור לכורך 40 עותקים של החוברות שלו 'המעל"ה' כדי לשולחם ל'אגודת אחים' בלונדון, אולם הדבר נודע לראשי כולל אונגרין, ואלו שלחו והוציאו את הספרים בחוזקה מידי הכורך.  

כך נמשכו המלחמות נגדו, עד שנת תרל"ז, שנת עלייתו ארצה של השרף מבריסק, המהרי"ל דיסקין. הגאון קירב אותו מאד וכבדו ביותר, הוא תמך מאד במלחמתו של ר' עקיבא יוסף במשכילים, ואף עמד בראש ההתנגדות. גם בענין יסוד מושבות חקלאיות בארץ ישראל תמך בו הגאון מבריסק, וקיבל עליו את הגזברות בקניית נחלת פתח–תקוה, אליה הצטרף ר' עקיבא יוסף שנה אחר כך בשנת תרל"ח. בתקופה זו מצא הרעיון של ישוב חקלאי בארץ ישראל תומכים רבים מבין תושבי ירושלים, וחברה קטנה התאגדה בראשות ר' דוד גוטמאן ור' יואל משה סלומון, אשר קנתה 1,300 דונם אדמות ליד יפו סמוך לירקון. הנסיון לא הצליח, ואז פנה ר' דוד גוטמאן לר' עקיבא יוסף וביקש את עזרתו. לאחר שהמתישבים הסכימו לכל דרישותיו בענייני שמירת הדת והנהגת הישוב על טהרת הקודש, נאות ר' עקיבא יוסף להצעתם וניגש להוצאת התכנית לפועל. כך יצאה לפועל ההתיישבות השניה של פתח תקווה בשנת תרל"ח.