בלוג

ברשות הקהל הקדוש,

בכל שנה אני מתפעם יותר ויותר כשאני רואה את החומר האנושי המשובח שמגיע לועידות – בחורים, אברכים, תלמידי חכמים, אנשי עמל אוהבי ה' ויראיו מכל הקשת החרדית, שבכולם בוערת אהבת ה', בכולם בוערת השאיפה האמיתית לחיות לפני ה' כפי שצווה עלינו בתורתו כעם סגולה, כבניו חביביו של מקום.

השנה עברנו טלטלה עזה, אשר חדדה בצורה מובהקת את הצורך ברעיון, בחזון, במסר שבאה אגודת 'קדושת ציון' להנחיל לציבור. ואנו אכן רואים עד כמה קהל יראי ה' צמא למסר הזה עם כל גליון שיוצא, עם כל כינוס וכל פעילות שסוחפת אליה יותר ויותר יהודים שמבינים, כי משהו מהותי חייב להשתנות בכל ההתנהלות שלנו כאן.

התפיסה הנכונה לשעתה של 'תן לי יבנה וחכמיה' – אותה תפיסה שנוסדה בעת חורבן, בבחינת 'בשעת מפזרין – כנס' – תפיסה זו הולכת ומפנה את מקומה לטובת הבנה ברורה, כי העת היא עת לעשות לה', עת להנכיח אותו מעל במת ההיסטוריה, עת לקדש את שמו בעולם, וכדברי הנביא – "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'".

ואכן, בימים אלו, כשאנו עומדים כאן למרגלות בית חיינו ותפארתנו, הלב מחסיר פעימה בזכרנו כיצד נודע ה' לעיני גויים רבים בימים אלו ממש לפני 57 שנים, כיצד הפר ה' את עצת אויבינו, אשר כהיום גם אז לא הסתירו את כוונתם להשלים את מלאכת בעלי בריתם הנצאים הארורים ולהשמיד את ישראל מעל פני האדמה, ותחת זאת זכינו לנסים בקנה מידה היסטורי, נסים שלא ראינו כמותם אלפי שנים, כאשר חרבם באה בלבם וזכינו לשחרר את חבלי ארצנו האהובים, ובראש ובראשונה את מקום מקדשנו.

מחובתו של כל אחד ואחד מיושבי בית המדרש, של כל אחד ואחד מיראי ה', לחזור ולשנן את דבריו הקדושים של מרן המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, עמוד היראה והאמונה, אשר קבע נחרצות – "שחרית וערבית צריך לקבוע להתבונן בכך, ואל תתמה שהרי אפילו יציאת מצרים נצטוינו להזכיר שחרית וערבית כדי לנטעו בקרבנו, כל שכן מאורע חדש שעבר עלינו, וכך אפשר לזכות להכרה אמיתית". ועוד אמר באותם ימים – "השי״ת עשה עמנו נפלאות עד שאין הפה יכול לדבר, ואין לשער מה שנעשה עמנו, עם הכלל ועם יחידים".

אכן, קשה לאמוד במילים את חשיבות ההודיה על חסדי ה' עמנו, ההודיה היא משורשי האמונה, והכינוס הזה, בו יראי ה' מודים על הנסים האדירים שעשה עמנו ה', הוא ביטוי מובהק של אותה אמונה, של אותה יראה, של אותה התבוננות אמיתית במעשה ה' הגדול, התבוננות המביאה לידי אהבת ה' ויראתו, וכפי שאמר שלמה בחכמתו – "והא-להים עשה שיראו מלפניו".

אך יותר מכך – ההודיה על העבר קשורה קשר בל-ינותק עם הפעילות המעשית בהווה ובעתיד. זהו הקשר שבין האמונה לבטחון, בין ההתבוננות למעשה. לא המדרש עיקר, אלא המעשה, וכדי להוכיח שההודיה אינה רק מהשפה ולחוץ, מחובתנו לפעול בהתאם לקרבה לה זכינו מאת ה', שאכן נהיה ראויים לחסדיו הגדולים.

לצערנו, לדאבוננו, הצליחו כל מיני גורמים במשך השנים לשבש את ההסתכלות הבריאה על המציאות, עד שחלק מההתכחשות למעשה ה' הגדול והכפיות טובה ביחס לנסים הגדולים הפכו כביכול לחלק מה'חרדיות', מה'פרומקייט'. את השיבוש הזה באה אגודת 'קדושת ציון' לעקור מהשורש, וברוך ה', יש כאן ציבור אדיר – הן בכמות והן באיכות – שמודה לה', שמכיר בגודל התקופה, ושמוכן לפעול על-מנת שהגאולה תושלם בתפארת ובהדר ובלא יסורים מיותרים.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הקריטית, לפרשת הדרכים שעם ישראל עומד בו כעת, ולפרשת הדרכים שהציבור החרדי עומד עליה ממש בשעה זו. האסון שהתרחש עלינו בשמיני עצרת האחרון אמור היה לעורר את הלבבות, אבל חוששני, שאחר ההלם הראשוני, כולם חוזרים לתפיסות הרגילות, לתפיסות האומללות שהביאו את האסון עלינו, ונוצר כאן חלל עצום, שאין מי שיאמר את האמת התורנית, שכל-כך נצרכת בימים אלו.

השלטון החילוני, שמסרב בעקשנות לקבל עליו את עול מלכות ה', להבין שה' הוא שמנהל אותנו ולא ביידן או כל גוי ערל אחר – השלטון הזה מונע מעם ישראל נצחון על האויב האכזר, נצחון אשר יכול היה להיות מנוף אדיר לתשובה של האומה לא-להיה, כמו שראינו בחנוכה בעקבות הנצחונות של החשמונאים. בגלל מוסר מעוות של רחמנות על האויב ובגלל פחד מביידן במקום יראה מבורא עולם, מאפשרת ישראל העברת סיוע למרצחים, והיא אף מסכנת חיים של חיילים בשל רחמנותה על תומכי המרצחים. אבל יותר מכל, יש כאן פשיטת רגל ערכית, כאשר מול אויב חדור מטרה, שיודע בדיוק מה הוא רוצה, שמזכיר את יראתו בכל הזדמנות, עומדת מדינת ישראל בחוסר אונים, בלא מטרה ברורה, בלא חזון ובלא תכלית. 

הדבר הפשוט ביותר שמדינה שקוראת לעצמה 'יהודית' חייבת להכריז עליו אחר הטבח הנורא, היא מלחמת חורמה בעמלקים שקמו עלינו, כיבוש מוחלט של עזה, סילוק האויב הערבי מתוכה, כמו גם משאר חלקי ארצנו והחלת ריבונות מוחלטת של עם ישראל על ארצו. ואת זה מסרבת המדינה – גם אם מכהנת בה ממשלת 'ימין' – לעשות, כי היא פוחדת מביידן ואינה יראה מבורא עולם. מדינה יהודית אמורה גם להעלות על נס את ערך הנקמה באויב הערבי. הנקמה היא ערך מקודש בתורה, כל מי שלמד קצת תנ"ך יודע זאת היטב, וכן אמר המשורר האהוב לא-להיו – "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש א-להים שופטים בארץ". איך ידע אדם שיש פרי לצדיק, שיש א-להים שופטים בארץ? כשהוא חוזה בנקמה, כשהוא זוכה לשכשך את רגליו בדמם של אויבי ה'. אגב, שמעתי שראש ממשלת גרמניה, או שר החוץ שלה – אני לא זוכר בדיוק איזה עמלקי ערל זה היה – אמר שיש לישראל זכות להגן על עצמה, אבל לא לנקום באויב הערבי. אנו מודים לך מאד, אדון עמלקי יקר, על זה שאתה מרשה לנו להגן על עצמנו. באמת התקדמתם יפה בשמונים השנים האחרונות מאז שטבחתם באבותינו ועד היום, שאתם משאירים את המלאכה המלוכלכת לבני בריתכם הערבים, ואני מאד מבין את החשש שלך מנקמה יהודית, כי תהיה תחרות מאד קשה בינכם לערבים במי ננקום קודם. אבל להחליט אם יש לנו זכות לנקום או אין לנו זכות – תשאיר את זה לנו, פשוט קצת קשה לנו לסמוך על שיקול דעתך, הזכרונות מאושוויץ טריים מדי…

נושא הנקמה הוא רק אחד מרבים, רואים את איבוד המושגים היהודיים על כל צעד ושעל. במסגרת הנדסת התודעה של התשקורת, הצליחו לקבע בחשיבה של ההמון, שאחת התכונות השליליות ביותר שיכולות להיות לאדם זה להיות 'משיחי'. זה בערך כמו 'גזען' או 'חשוך'. קראת למישהו 'משיחי' – השמצת אותו כהוגן. בביטוי 'משיחי' מקופל כל מה שהם כה חוששים מפניו, שישראל תהפוך למדינה יהודית באמת, שהתורה באמת תשלוט פה, שעם ישראל ינהג כעם נבחר ולא יתבייש בכך, שבית המקדש יעמוד על מכונו, והאויבים יסולקו מכאן. ולכן אנו נכריז כאן בלא מורא ובלא בושה – אנחנו משיחיים!!! ואנחנו גאים בכך! ולא רק זאת, אלא שאותה משיחיות – היא המוצא היחיד מהסבך שממשלות ישראל לדורותיהן, שלא ידעו את ה', הובילו אותנו אליו.

הבריחה המכוונת של ראש הממשלה מסוגית 'היום שאחרי' היא העדות הברורה ביותר לחדלון ולמבוי הסתום שהגיעה אליו הציונות המדינית, אשר בקשה להפוך אותנו לעם ככל העמים ולא השכילה להבין, כי "העולה על רוחכם היה לא תהיה", כדברי הנביא.

ומכאן, מהכינוס הזה, יצא החזון, תצא הבשורה, יצא המתווה האמיתי שיחלץ את עם ישראל מהבוץ שהוכנס לתוכו על-ידי אותה השקפת עולם, שנסתה 'לנרמל', כביכול את עמו של ה' ולהפוך אותו לחלק מהעולם המערבי אשר בעט בה' ובתורתו. ומכאן גם תצא הבשורה לקהל יראי ה', אשר הסתגר עד כה בארבע אמותיו וניסה להתעלם ממה שקורה בחוץ, עד שהחוץ החל לחדור לתוכנו ורוחות עזות מאיימות למוטט את כל מה שבנינו.

שעה גורלית היא זו, ותפקידנו כיהודים חרדים הוא להבין את גודל השעה, להתעלות מעל ההרגלים שנשתרשו ולברר מה ה' רוצה מאתנו כיום. הציבור החרדי אינו עוד זן בסכנת הכחדה, הציבור החרדי הוא הכח העולה הדומיננטי ביותר בציבוריות הישראלית, הריבוי הטבעי המבורך ביחד עם תנועת התשובה האדירה מביאים אותנו למקום, שבעוד שנים ספורות נוכל להיות הגורם המרכזי בכל מה שקורה כאן בישראל. זוהי סגירת מעגל היסטורית אחר שהישוב הוקם לפני מעל מאתיים שנה בידי יהודים חרדים ושלמים – תלמידי הגר"א ועליות החסידים, עד שבאו מרשיעי ברית שהשתלטו על הישוב ושינו את צביונו.

אך לא אלמן ישראל, והקב"ה סובב במסיבותיו תהליכים מופלאים שאף בן-אנוש לא יכל לתאר ולשער שיקרו, וכעת אנו עומדים בפני השבת הנהגת העם לידי יראי ה', כאשר מליוני יהודים כבר שבו לארצם, ואנו עומדים ממש על סף מצב של רוב יושביה עליה, ומדינת ישראל – אם רק תרצה – יכולה להיות מעצמה של ממש.

הדבר היחיד שחסר, כאמור, היא הרוח, הרוח היהודית השורשית, הרוח שבעזרת ה' תפיח חיים בעצמות שכבר קרמו עור וגידים ותהפוך את הגוף המת לגוף חי ותוסס, למדינה יהודית אמיתית שתייצג את דבר ה' בעולם ותהיה אור לגויים. כשהעולם כולו שטוף בזימה ובתועבה של תרבות המערב מצד אחד וברצח ובביזה ובפולחן הדם של העולם המוסלמי מצד שני, מדינה יהודית המתנהלת לאור תורת ה' תהיה המגדלור הגדול, אשר יפגין בפני עולם ומלואו, כי יש מנהיג לבירה, כי הוא ברא את העולם לכבודו, וכי רק מי שילך בדרכיו – יזכה באושר הנכסף.

יצאנו לגלות של אלפיים שנה, בה סבלנו רדיפות, שמדות, פוגרומים, אינקוויזיציות ושואות, ונאחזנו בכל כוחנו בתורה הקדושה, אף כשיכולנו לקיים רק חלק קטן ממנה. ישב לו יהודי בוילנה ובורשה, בקזבלנקה ובצנעה, ולמד בעומק העיון אם 'מפגלין בחצי מתיר' או לא, איך עושים בלילה ויציקה, קמיצה והקטרה, מהי מלאכה שמותרת בשביעית ואיזו מלאכה אסורה, מה ניקח בכסף מעשר – מסכתות שלמות, סדרים שלמים, שלא לדבר על הלכות מלחמה וכיבוש – ובכל אותן שנים, שהכל היה חלום רחוק, ישבו גדולי ישראל עם תלמידיהם בכל מקום ועסקו בהלכות ובדינים, ברעיונות ובמושגים, כאילו הם דברים חיים שקורים במציאות. זוהי תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו, והיא יכלה להתקיים במשך דורות כה רבים אך ורק בשל האמונה שיקדה בלבו של כל יהודי, שיום יבוא והדברים ישובו להיות חלק מהמציאות החיה של כולנו.

והנה, חזרנו לארצנו ברחמיו הגדולים של ה', והיה מקום לצפות שנסתער על האתגר ונהפוך כל אבן ונתגבר על כל מכשול כדי שאכן נשוב לחיות לפני מלכנו כרצונו בכל רחבי ארצנו לאור התורה הקדושה כאשר מקדש על מכונו עומד. 

אך כידוע לכולנו, הדעות השתבשו, העיקר הפך לטפל והטפל – לעיקר, והגלות – אשר חז"ל מכנים אותה 'הקשה שבקללות' – הפכה לחלק מובנה מצורת החשיבה שלנו, גם אחר שחזרנו לארץ-ישראל. הקב"ה ברחמיו החזיר אותנו לארצנו והעניק לנו עצמאות מדינית שלא הייתה מימי החשמונאים, נצחונות אדירים מעל כל גדרי הטבע, ובחכמתו שנשגבה מאתנו – בחר לעשות זאת דווקא על-ידי אנשים, שלא היינו חושבים שהם הראויים לאותם נסים. האם בשל כך נתכחש למעשיו? האם אנו יכולים לקבוע עבורו כיצד יביא את גאולתנו? וכשמתבוננים בפסוקים בתורה ובנביאים – בעיקר ביחזקאל – רואים, שגאולתנו לא תבוא בהכרח בשל הזכויות שלנו, כי אם בשל קנאת ה' לשמו הגדול שחולל בהשפלת ישראל. מי אנחנו שנגיד לו, שאיננו חפצים בגאולה כזו?

זכה הציבור שיושב כאן להבין את האמת הזו, אך מלבד ההכרה וההודיה, היא מחייבת מעשה. המשבר החמור שישראל מצויה בו בעקבות הטבח הנורא הוא איתות מהבהב משמים, שה' לא יסבול עוד זמן רב את כפיות הטובה של עמו – לא של מי שאינו מבין בכלל מה יעודו של עם ה', ולא של מי שמתכחש לנסיו הגדולים. יראי ה' חייבים להיענות לאתגר, לצאת מאותה קונספציה שהיתה נכונה לשעתה של 'תן לי יבנה וחכמיה' ולהנחיל לאומה כולה את החזון האדיר של מדינת התורה.

מדינת התורה פֵרושה החלת חוקי התורה על כל המציאות של חיינו כאן בארץ. פֵרושה מלחמת חורמה בערכים המערביים שאוחזים אותנו בגרון מכל כיוון וכינון מלכות ה' תחת מלכות הזלה. מדינת התורה פרושה סילוק האויב הערבי הרצחני מארצנו וכיבוש מוחלט של כל חלקיה תוך התישבות בכל חלק וחלק. פרושה הסרת השיקוץ הארור ממקום מקדשנו והקמת בית חיינו ותפארתנו תחתיו. פרושה יותר מכל – לשוב ולחיות כמו שה' רוצה מאתנו, כאומה העומדת לפניו ומגשימה את רצונו בעולם. 

מי יכול להנחיל את החזון הזה לעם אם לא יראי ה'? מי מסוגל בכלל להבין, ש'עם לבדד ישכון' היא אכן ברכה אדירה, בעוד 'היחסים המיוחדים עם ארה"ב' הם קללה שעלינו להשתחרר ממנה בהקדם האפשרי! זה בידינו, וזה בכחנו, ואנחנו רק צריכים להאמין באמת, להבין שה' א-להי ישראל אינו סתם מושג פילוסופי ערטילאי, כי אם א-ל חי בקרבנו. רק כך ננצח את הנוחב'ות, רק כך נביס את שונאינו בעולם, ובראשם ביידן וחבר מרעיו, שבמתק לשונם מנסים להשלים את מה שהחמאס התחיל.

אומר המדרש בשיר השירים על הפסוק "יפה את רעיתי כתרצה" – כשאת רוצה. כשאנחנו באמת רוצים, אנחנו יכולים. אילו היה כואב לנו על קרבן התמיד שמונעים מאתנו להקריב ממש מטרים ספורים מכאן בבית חיינו – כפי שכואב לרבים על האש ש'לא הודלקה כהלכתה' במירון – הגאולה הייתה מזמן כבר מגיעה. צריך רק לרצות את הדבר הנכון, ולפעול בהתאם. הקב"ה כבר עשה את שלו, כעת נותר לנו לעשות את שלנו.

אני חייב להתיחס לנושא שעלה לאחרונה לכותרות ורבים שואלים מה רצון ה' מאיתנו בסוגיה זו. כוונתי לחוק הגיוס. צריך לומר זאת בצורה הברורה ביותר, ולעשות סדר בדברים. מובן לכל בר-דעת, כי התורה מעוניינת בצבא יהודי, צבא שכמו כל שאר מערכות החיים מתנהל על-פי התורה. מוכן לכל בר-דעת, כי זכות עצומה היא להלחם למען קידוש שמו הגדול, ולהדביר את אויבי ישראל. עם זאת גם מובן, כי הצבא כפי שהוא נראה כיום אינו מקום שיהודי יכול להיות חלק ממנו מבלי שיכנס לנסיונות קשים ביותר. מדובר, לדאבוננו, לא בצבא שמקיים את תפקידו להגן על המדינה ותושביה ותו לא, כי אם במקום בו קיימת שטיפת מח פרוגרסיבית של זימה ותועבה, מקום הנשלט בידי הגרועים שבשונאי ה' ותורתו. הארגונים הרדיקליים ביותר השואפים בהשמדת היהדות והשמדתה של מדינת ישראל נעצו את ציפורניהם בצבא והם אלו הדואגים כל העת לתערובת נוראה של גברים ונשים ולהחלשת הצבא מול האויב הערבי, שאתו הם מזדהים. 

מי שרוצה גיוס של חרדים, נאמר לו ברורות – בשמחה רבה! אנו נראה זאת כזכות לשרת את עם ה' וללחום באויב. אבל בדיוק כמו שאתם עיצבתם את הצבא לפי ההשקפות הנפסדות שלכם, כך אנו נעצב את הצבא מחדש, לפי דרישות התורה הקדושה. צבא יהודי פרושו 'והיה מחניך קדוש' – אין מקום לנשים בצבא, אין מקום לפריצות שמסלקת את השכינה וגורמת לתבוסה בקרב. צבא יהודי פרושו 'תמחה את זכר עמלק', פרושו 'לא תחיה כל נשמה', פרושו 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם'. אין מקום בצבא יהודי למוסר הקלוקל של רחמנות על האויב. בצבא יהודי אמיתי לא יתגייסו נערי השוליים, אלא גדולי תלמידי החכמים יתגייסו, בהחלט, אבל לא כדי להיות בשר תותחים של מדיניות כושלת, ובודאי לא כדי להיות חשופים לפריקת עול מוסרית. הם יתגייסו כדי לפקד על קורס פיקוד ומטה, להנחיל ערכים יהודיים אמיתיים לחיילים האומללים שנגזלה מהם מורשתם במערכת החינוך הממלכתית, מיטב בניה של היהדות החרדית יכתבו מחדש את הקוד האתי של הצבא, שישקף את דבר ה' כפי שנפסק בש"ס ופוסקים. אתם בטוחים שאתם רוצים אותנו בצבא? אנחנו רוצים מאד, אבל לא כפי שאתם רוצים, כיחידים אומללים שיותכו בכור ההיתוך שלכם. אנחנו נבוא כציבור ונחליף את הפיקוד הכושל שלכם, שמדשדש מול אויב פרימיטיבי ונחות מכל הבחינות, משום שאינו מבין בכלל עבור מה הוא נלחם.

ככל הנראה, זה לא מה שמתכוונים כשאומרים 'שוויון בנטל', וממילא לנו אין כל כוונה להיות אסקופה נדרסת תחת מגפי הפרוגרס והחילון.

החזון שיוצא מכאן נוגע לכל אחד ואחד, וחובתנו להנחיל אותו הלאה, עד שיהפוך לנחלת הכלל. ה' פקד את עמו, וכעת הוא הזמן להפגין את בטחוננו בו, שיוליכנו לעבר הגאולה השלמה. ניתוק רוחני שיוביל לניתוק פיזי מאומות העולם, ולהקמת מלכות ה' במהרה בימינו.

יש פעילות בלי סוף שצריך לעשות, בראש ובראשונה במה שקשור להנחלת הערכים בכל הדרכים העומדות לרשותנו. ישנן תכניות להקמת עיתון דיגיטלי יומי, להרחבת הגליון הנוכחי ולהפצתו בעוד ועוד מקומות, למערך שיעורים ארצי ולעוד רעיונות רבים. גם בתחום המעשה ישנן תכניות שכבר מבשילות, ובכלל זה הקמת ישובים, כמו גם פעילות אחרת – סיבובי שערים בעיר העתיקה למי שמכיר, ועוד הרבה. אבקש מכל אחד שיראה במה הוא יכול להשתתף, ולא פחות חשוב – שכל אחד יהיה שותף בעול הכספי, שהולך ונעשה גדול יותר ככל שהפעילות מתרחבת. כל אברך שקצת מבין את חשיבות הענין יכול להשתתף ב-100 ₪ בחודש, ומי שחנן אותו ה' בקצת יותר, יכול להשתתף ביותר. זה לא בשמים, ומה שמונח על כף המאזניים הוא מספיק חשוב בשביל שנעשה את ההשקעה הזו.

אני רוצה להודות לכל העוסקים במלאכה הן בהכנות לועידה והן במשך כל השנה כולה, בראש ובראשונה לרב חיים איינהורן, שקשה לתאר במילים את עשייתו, ולרב יואל ברמן, ששוקד ימים ולילות על הגליון מלבד דברים רבים נוספים, וכן לשאר האברכים היקרים, בחורי הישיבות הנפלאים וכל שאר העוסקים במלאכה.

חודש טוב, חודש מבורך, מהמעמד הזה נמשיך הלאה לחג מתן תורתנו כאיש אחד בלב אחד, כאומה על אדמתה העומדת בפני בוראה מתוך אהבה ויראה, ובשם ה' נעשה ונצליח!