בלוג

1. מטרת ספירת העומר

רבים התקשו להבין את מטרת מצות ספירת העומר, לפי המבואר בתורה. הספירה, אשר חג השבועות – חג הביכורים – הוא סיומה ותכליתה, מובאת בתורה (דברים טז) כספירה מהיום הראשון של הקציר החדש "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" עד סוף שבעה שבועות שאז תביא "מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ". כמו-כן מוזכרת הספירה (ויקרא כג) כספירה מיום הקרבת קרבן העומר "מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה" עד ל"מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'" של שתי הלחם. משמעות הדברים היא, שהספירה היא ספירת ימי הקציר, עד להבאת קרבן כאות הכרת הטוב לבורא העולם על הארץ הטובה אשר נתן לנו, המביאה שפע ברכה של קציר. והנה צריך להבין כאן כמה דברים:

א. מה החשיבות של ספירת ימי הקציר מתחילתם עד סופם?

ב. בנוסף, בכל יום בספירת העומר אנו מזכירים את קרבן העומר: "תשעה ימים בעומר", "עשרה ימים בעומר" [ובנוסח ספרד – "לעומר"]. לשון זה צריך ביאור, מדוע כל כך חשוב לזכור כל יום מפסח ועד שבועות את קרבן העומר שהוקרב ביום שני של פסח?

ג. רוב הפוסקים סוברים שבימינו, שאין קרבן העומר בט"ז בניסן ושתי הלחם בשבועות, ספירת העומר היא רק מדרבנן זכר למקדש. גם דבר זה טעון ביאור, מה הקשר בין ספירת הימים לקראת מתן תורה לבין קרבנות אלו, עד כדי שאם אין קרבנות, אין מצות ספירה מן התורה?

ד. הקשה החינוך, מדוע אנו מונים כמה ימים עברו מהעומר, ולא מונים עוד כמה ימים נזכה לחג השבועות, וכדרך המצפה לדבר, שסופר כמה ימים נשאר לו לחכות.

2. הספירה מהודיה להודיה

ספר החינוך מאיר את עינינו בהבנת המצוה היקרה של קרבן העומר (מצוה שב), וז"ל: "משרשי המצוה, כדי שנתבונן מתוך המעשה, החסד הגדול שעושה השם ברוך הוא עם בריותיו לחדש להם שנה שנה תבואה למחיה. לכן ראוי לנו שנקריב לו ברוך הוא ממנה, למען נזכור חסדו וטובו הגדול טרם נהנה ממנה. ומתוך שנהיה ראויין לברכה בהכשר מעשינו לפניו, תתברך תבואתנו ויושלם חפץ השם בנו, שחפץ מרוב טובו בברכת בריותיו".

מדברי ספר החינוך מתברר, שהזמן של מחרת יום הראשון של פסח מתאים ביותר להקרבת קרבן העומר, שהרי כל מטרת סיפור הניסים הגדולים של יציאת מצרים ביום הראשון של פסח היא להגיע על ידם להכרה, ולפיה אותו בורא עולם, שהוא מקור כל החסד והטוב המופלאים שהתגלו ביציאת מצרים, דואג – עם אותן מידות של אהבה וחסד – לכל צרכינו ונוחיותנו בכל יום ויום.  

בנוסף, בגאולת מצרים נקבע, שתחילה בא היום הראשון של פסח, אשר נועד להודות ולהלל על הניסים הגלויים, ורק אח"כ ביום שני מגיעים ימי הניסים הנסתרים והטבעיים, עליהם מודים בקרבן העומר. וכן כתב הרמב"ן בסוף פרשת בא – "מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה", וביום השני הזה אכן נעשו הנסים הנסתרים של פורים, וכן גדעון וכו'. וכך גם קרבן העומר שביום השני, בא על ראשית הקציר – הוא הנס הנסתר ו'הטבעי' כביכול, של מתן התבואה החדשה, החוזר ומתחדש בטובו יתברך בכל שנה ושנה.

עכשיו מתבהרת באופן נפלא כוונת התורה במטרת ספירת העומר. הזמן הזה של ימי ספירת העומר הוא זמן מאד מיוחד בשנה לאהבת ארץ חמדה. מתוך כל ימות השנה, האביב הוא התקופה, שבה ישנו הגילוי הגדול ביותר של מידת החסד והטוב של השי"ת במתנת ארץ ישראל. 

דבר זה ניכר בין מצד מזג האויר הנפלא ששורר בתקופה זו בארץ ישראל, בין מצד מתנת שפע התבואה, שהיא בסיס הקיום שלנו בעולם הזה, ובין מצד הפרחים מרהיבי העין הגדלים בתקופה זו, המשמחים את לב כל רואיהם. 

תקופה מיוחדת זו היא זמן שעלינו להתחזק בו בכל שנה באהבת ארץ חמדה ובהכרת טובו הנפלא של השי"ת, ובאהבתו הגדולה אלינו, הניכרת מתוך מתנת ארץ טובה ורחבה. 

משימתנו בתקופה זו היא לפתוח את עינינו ולבנו, להתבונן סביבנו ביופי המרהיב של הארץ, ולהרגיש את טובו הנפלא של השי"ת ואת אהבתו הגדולה אלינו, ומתוך כך, 'כמים הפנים לפנים' – לשאוף לגרום לו נחת רוח גדולה על-ידי קיום רצונו מתוך אהבה וחפץ הלב, ולחוש צפיה גדולה לקבל את התורה בשמחה ובאהבה מחדש בחג השבועות.

עכשיו נוכל להבין באופן נפלא את מטרת מצוות ספירת העומר. כשעמד היהודי בבית המקדש בחג הפסח, הוא הודה להשי"ת על התחלת הקציר בקרבן העומר. לאחר מכן עזב את בית המקדש וחזר לביתו ולשדותיו לקצור את הקציר, וספר את הימים מאז הקרבת העומר עד שצריך לחזור ולהודות לה' – בקרבן שתי הלחם – על מתנת ארץ ישראל ועל כל החסדים הנפלאים שנלוים למתנה נפלאה זו, כגון טובת הקציר שהוא עכשיו חש ורואה בעיניו. 

על-ידי הספירה לקראת יום זה הוא אינו מסיח דעת מטוב הארץ וההודיה לה' על כך ומכניס את קרבת ה' המורגשת בבית המקדש לתוך חיי ההשתדלות הגשמית שלו, וחש תמיד את טוב ה' ואת חסדיו, אף בעיצומם של טרדותיו הרבים ומאמצי עסקיו. את כל התבואה שהוא קוצר בתקופה זו הוא יקצור עם אהבת ארץ חמדה והודיה לה', והכרה בחסדו ובטובו המופלגים שנתן לנו ארץ יקרה זו.

לשם זה עומדים בכל יום וסופרים כמה ימים עברו מאז קרבן העומר, להזכר באותו קרבן הודיה לה' על התחלת הקציר, שגם יום הקציר הזה יהיה מלווה בהודיה עצומה על החסד הנפלא של תנובת השדה, ובתשוקה לזכות בקרוב להקריב קרבן נוסף על סיום הקציר – קרבן שתי הלחם.  

3. הכנה לחג הביכורים

כל התהליך הזה הוא הכנה לחג השבועות, החג שנקרא בתורה (במדבר כח כו) 'יום הביכורים' – על שם קרבן שתי הלחם שמקריבים בו מהתבואה החדשה של החיטים. 

וראוי לציין, כי אף חג אחר לא נקרא בתורה על שם הקרבן שלו. חג הסוכות לא נקרא 'חג המים', וחג הפסח לא נקרא 'חג העומר'. מדוע, אם כן, נקרא חג השבועות על שם הקרבן שמביאים בו? 

דבר זה בא ללמדך, שכל מהותו של חג השבועות היא הביכורים. הקרבן הוא חלק ממהותו של החג, שכל ענינו שמחת הביכורים. נסביר את הדברים.

כאשר נתבונן בפרשה של מקרא ביכורים, נראה שהביכורים אינם באים כהודאה על הפירות גרידא, כי אם כהודאה על ארץ ישראל שממנה יוצאים הפירות, כמו שאומר בעליו של הביכורים (דברים כו ג): "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". כלומר, ההודאה היא על כך שבאתי אל הארץ. 

כאמור, ענינן ומהותם של הביכורים הוא, שכאשר רואים את הפירות הנפלאים, זהו זמן נפלא להודות על מתנת ארץ ישראל. כך גם חג הביכורים – אין ענינו להודות על הקציר והתבואה, אלא כאשר האדם רואה את שפע התבואה שנתן לו ה' יתברך, הרי הוא מודה על ארץ ישראל. נמצא, שחג השבועות הוא חג על מתנת ארץ ישראל. 

כך כתב האברבנאל (שמות לד): "ואחרי שזכר המצות, שיורה על גאולתם ממצרים, זכר עוד אותם שיורו על הארץ אשר באו שמה. בחג השבועות היו מביאים שתי הלחם שהוא קציר חטים להודות לה' שנתן להם ארץ חטה ושעורה".

חג של שלמות הגאולה

כידוע, בתפילות שתקנו אנשי כנסת הגדולה, נקרא חג השבועות 'חג מתן תורתנו', כפי שמובא בכל הסידורים, ולא נקרא 'חג הביכורים', 'חג הקציר' או כל שם אחר המורה על שבח הארץ וקצירת העומר, כפי שעולה מהפסוקים. האם יש בכך סתירה לדברינו?

התשובה לכך היא, ששניהם אמת – בחג הפסח הודינו לה' על תחילת הגאולה [יציאת מצרים], ובחג השבועות אנו מודים לה' על סיום הגאולה. 

סיום הגאולה כולל בתוכו שני חלקים, כמו שנאמר לעם ישראל בתחילת פרשת וארא (שמות ו ו–ח): "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם [כאשר תקבלו את התורה על הר סיני – אבן עזרא] וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ… וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'".

לכן, יכול חג השבועות להיות גם חג על מתן תורתנו, וגם חג על מתנת הארץ, שכן את שני דברים האלו קיבלנו מה' בסיום גאולתנו. 

חג השבועות הוא החג שנועד לשמוח ולהודות לה' על השלמת הגאולה בנתינת התורה ובמתנת הארץ הטובה שנתן לנו, על קיום החלק אותו דלגנו בקריאת ההגדה בליל הסדר "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו ט). זוהי השלמות והתכלית של גאולתנו ממצרים [הארכנו בזה בגליון קדושת ציון נ"ז – אייר תשפ"א]. 

ספירת העומר – שהיא ספירת ימי חסד ה' בתבואה שנתן לנו בארץ הקודש, היא ההכנה המתאימה לחג הביכורים – חג ההודיה על מתנת ארץ הקודש. 

4. נפלאות בעינינו

בשנים אלו, אנו זוכים ומתקיימת בנו הברכה שנאמרה בגמרא (שבת ל:) "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת". כך הסביר הרמב"ם (בפירוש המשניות סנהדרין י), וז"ל: "וכך לשון חכמים 'אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד'. וישארו בימיו החזק והחלש ביחס לזולתו, אלא שבאותם הימים תוקל על בני אדם פרנסתם מאד, עד שכשיעבוד האדם איזה עבודה מועטת שתהיה – ישיג תועלת גדולה, וזהו ענין אמרם 'עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת', לפי שדרך בני אדם לומר אם מצא אדם איזה דבר מוכן בשפע, מצא פלוני לחם אפוי ותבשיל מבושל".

היום אין אנו צריכים לחרוש, לזרוע, לנכש, לכסח, לעדור, לקצור, לעמר, לזרות, לברור, לטחון, להרקיד, ללוש, לקטף ולאפות. אנו שולחים את הילד בשעה 7 בבוקר לחנות, וכעבור חמש דקות הוא חוזר עם לחם טרי טרי. ממש ימות המשיח. 

אבל מה לעשות, כיצד נתכונן אנחנו, שמוצאים את הכל מוכן ולא עוסקים בקציר,  לחג הביכורים – חג ההודיה על מתנת הארץ הטובה?

לשם כך נתן לנו הקב"ה ימים מיוחדים שבוע בדיוק לפני חג הביכורים, ימים בהם נעשו נסים ונפלאות כעין יציאת מצרים, וכדברי מרן המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (מובא בגליונות בריתי יצחק) והתקיים בנו "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז טו). 

התבוננות מחודשת בנסים אלו, כמו שעושים בכנס של 'קדושת ציון' מדי שנה, היא ההכנה הטובה ביותר לחג הביכורים – חג ההודיה על המתנה הנפלאה של ארץ גן העדן – ארץ ישראל.