בלוג

"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" – כך צווה עלינו משה רבנו ורבן של כל הנביאים בסוף ימיו בשירת האזינו, שנועדה להיות בנו לעדות עולם. כמה חשוב לזכור ולהתבונן במה שקורה סביבנו, להבין את המהלך ההיסטורי ולזהות בתוכו את המקום שלנו ואת תפקידנו בתקופה בה אנו חיים. יהודי אינו יכול לחיות במנותק מהמציאות. הקב"ה, א-להי ישראל, הוא א-להי ההיסטוריה. הוא מוליך אותה, הוא מנתב אותה, הוא משגיח עליה ומביא אותה לתכליתה. וכן כתב הרש"ר הירש בפרושו לבראשית יד כב-כד – "מחוץ לתורת ישראל, הרי הא-ל הוא לכל היותר כח עליון; יש יחס מסוים בינו לבין הקוסמוס, בין כלל העולם הפיסי. אך יחסו אל האדם איננו שונה וקרוב יותר מיחסו אל שאר הברואים. האל העליון של האליליות היה אלהי הטבע, – ההיסטוריה היתה בעיקרה מלאכת האדם. ואילו א-להי אברהם איננו רק א-להי הטבע, אלא גם – ובעיקר – א-להי ההיסטוריה. משכלתה מלאכת ה' בטבע, החלה מלאכתו בהיסטוריה; מאז ה' הוא מעלה ומוריד, מנהיג ומדריך". 

והנה כשרואים את המחזה הפלאי הזה, של עם השב לארצו אחר אלפיים שנות גלות מכל קצוי עולם, אי אפשר שלא להתפעל מהתופעה היחודית, אשר נצפתה כבר על-ידי הנביאים שהרחיקו ראות. ואלו דברי הנביא יחזקאל (לו ח-יב) – "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא . כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם. והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה. והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי אני ה'. והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא תוסף עוד לשכלם". ואם רבותינו יצאו מגדרם מהתפעלות כשראו כאן את ניצני התהליך, כשרק הצליחו להקים מושבה חקלאית, כשהתחילו לראות עצים פורחים – מה נאמר אנחנו בראותנו את הערים החרבות שקמו ונבנו לאורך, לרוחב ולגובה? בשתים לפנות בוקר, תראו כאן מכוניות נוסעות בכבישים! האם כל זה דבר של מה בכך?

אמנם, ישנה קושיה, כיצד כל זה נעשה שלא על-ידי יהודים שומרי מצוות בהכרח, ולעיתים על-ידי פורקי עול ממש? רבים מתחבטים בדבר, ומשום כך היו רבים בקרב יראי ה', שהחליטו למשוך ידיהם מכל התעסקות במהות התקופה. הסימנים אודות אתחלתא דגאולה היו עבורם רק נסיונות, שלא להתפתות ולהאמין לתהליך המתרחש כנגד עינינו. אלא שגם בכך כבר הקדימן הנביא בהמשכה של אותה נבואה, וכן במקומות נוספים, ואלו דבריו (שם יז-כד) – "בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני. ואשפך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלוליהם טמאוה. ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים. ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה.   לכן אמר לבית ישראל כה אמר אד-ני ה' לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאם אד-ני ה' בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם".

הנביא מלמד אותנו כאן עקרון יסוד בהיסטוריה של עם ישראל, עקרון שכבר למדנו ממשה רבנו אחר חטא העגל ואחר חטא המרגלים, ואף יהושע הזכיר אותו אחר הכשלון במלחמת העי – "ומה תעשה לשמך הגדול?!" (יהושע ז ט). ה' קרא עלינו את שמו. אנחנו מייצגים אותו בעולם. שפלותנו היא חילול שמו (ראה רש"י על יחזקאל לט ז). משום כך, אף כשמצד מעשינו היינו ראויים לכליה, ח"ו, הוא מציל אותנו, ולא רק זאת – אותו חזון אדיר של שיבת ציון מתקיים לא בגלל שמגיע לנו, אלא למרות שלא מגיע לנו, משום ששמנו נקרא על ה', והגויים חללו את שמו כשהשפילו אותנו בעת גלותנו. זה מגיע להם, לגויים, שה' יתקדש לעיניהם ויראה להם מי שולט בעולמו. ממילא לא קשה מדוע תהליך שיבת ציון נעשה באמצעות רשעים. נכון הדבר, שאסור להתבלבל. אסור לחשוב שהם צדיקים. אבל אסור גם להתכחש למעשה ה' הגדול, ולומר שאין כאן קיבוץ גלויות, שאין כאן שיבת ציון. וחמור מכל הוא לומר, שאין זה מעשה ה', אלא מעשה של ישות זרה, חלילה! ה' השיבנו לארצנו ברחמים גדולים על-אף מעשינו, ואם על חסדיו שהוא עושה עמנו כאשר אנחנו ראויים צריך להודות לו, על אחת כמה וכמה צריך לבוא בפניו בענוה גדולה ובהכנעה והודאה על נסיו שעשה עמנו בימים האלו בזמן הזה, כשהשיבנו לארצנו גם כשלא היינו ראויים.

ועדיין ישאל השואל – הלזו תקרא גאולה? האם לזה חיכינו, לשוב לארץ-ישראל כדי להקים בה מדינה חילונית, עוד מדינה ככל מדינות העולם? אך הפלא ופלא, גם לקושיה זו הכין א-להינו תשובה באמצעות נביאו יחזקאל, ממש בהמשך של אותו פרק (יחזקאל לו כה-לא) – "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם. וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לא-להים. והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אתו ולא אתן עליכם רעב. והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים. וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם". 

מדהים להווכח, כיצד הדברים היו ערוכים וסדורים בפי הנביא לפני 2500 שנה, והם מתגשמים מילה במילה בימינו אנו! כדאי לכל אחד ואחד ללמוד בעל-פה את אותה נבואה כולה. רואים שם כיצד הקומה הרוחנית נבנית על-גבי הקומה הגשמית, וכל המתבונן מעט בחברה הישראלית בשנים האחרונות ממש במעט שימת לב, יכול להרגיש את משק כנפי הנבואה – כיצד הדור שלנו שב לאט אבל בטוח אל אביו שבשמים, כיצד יותר ויותר בני-נוער, שכבר מספר דורות חונכו על ברכי הכפירה החילונית הישראלית – כיצד רבים רבים שבים אל צור מחצבתם. לא תמיד רואים את זה כלפי חוץ, אבל מי שיבקר בבתי הכנסת בערי הפירפריה בליל שבת יבין על מה אנחנו מדברים. מי שעמד מול בית החולים סורוקה, כשהחייל בראל שמואלי הי"ד נאבק על חייו והמוני יהודים פשוטים מעמך בית ישראל הגיעו לומר סליחות מעומק הלב למען רפואתו – הבין שמאות מיליארדי דולרים שהושקעו במשך השנים על-ידי משרד החינוך הישראלי בהרחקת עם ישראל ממורשתו – ירדו לטמיון. דברי הנביא חזקים מכל כספי הקרן לישראל חדשה, ותכלית הבריאה, כפי שהגדיר בלשונו הקולעת רבנו הרמח"ל בכתביו השונים, מנווטת את הבריאה בכח עצום יותר מכל מערכת החינוך הישראלית. 

בכלל אותו תהליך מופלא, מחובתנו להזכיר את פריחת עולם התורה בארץ-ישראל אחר השואה, אשר רבים דמו שכלתה את עולם התורה שבאירופה. מספרים על כל מיני אמרות בשם גדולי ישראל, שהם אינם יודעים אם במדינת ישראל יותר לנו לאפות מצות, וכיוצא בכך. בין אם הדברים אכן נאמרו ובין אם לא היו אלא גוזמאות שהומצאו ויוחסו לכמה וכמה גדולי-תורה, המציאות הייתה שראשי המדינה של אותם ימים אכן היו בעלי שאיפה להכחיד את היהדות החרדית ולהפוך את עם ישראל לעם ככל העמים, רח"ל. אלא שכאמור, התכנית של בורא עולם חזקה הרבה יותר מהתכנית שלהם, והמדהים הוא שאותם אנשים עצמם, אשר שאפו בכל כוחם להתיך את קהל יראי ה' בכור ההיתוך הישראלי – הם אלו אשר בעל-כורחם אפשרו לנו להקים כאן את עולם הישיבות המפואר, עד שכיום הכל רואים כיצד עולם התורה פורח במקומות, שאף אחד לא האמין שנגיע אליהם. כוללי אברכים, ישיבות גדולות וקטנות, בתי-ספר לבנות, תלמודי תורה, גני-ילדים לכל העדות, לכל המגזרים, ועל כולנה – תנועת התשובה, אשר הולכת וצוברת תאוצה בכל רחבי הארץ. המים הטהורים שדבר עליהן הנביא, אותן מים שה' זורק עלינו – כבר הפכו למקוה גדול, ואמנם ישנה עדיין עבודה רבה בפנינו, כדי שהתהליך יושלם, אך כיום ניתן לקבוע בברור, כי רק עיוור אינו רואה כאן את יד ה'. 

וכמובן, הנסים האדירים שעשה לנו ה' במלחמות, וביחוד באותם ששה ימים מופלאים בתשכ"ז, אשר אילו ידענו להודות לו כראוי ולבטוח בו בעקבות אותם נסים, הגאולה השלמה כבר מזמן הייתה מגיעה. ואף שלא ידענו להעריך את אותם נסים – עדיין השגחת ה' חופפת על יושבי הארץ בצורה מופלאה, ואם רק נרצה ורק נבין את גדול היעוד – נזכה לכונן בארץ קדשנו ממלכה המתנהלת לאור משפטי התורה, להוריש מכאן את יושבי הארץ, ובראש ובראשונה נסלק אותם ממקום מקדשנו. כך גם נזכה לכבוש את כל הארץ שהובטחה לאברהם, ומי שעשה עמנו את כל הנסים עד כה – בוודאי לא יבצר ממנו לעזור בעדנו ביתר שאת כאשר נכיר בגדולתו ונישא בגאון את שמו. אז נשיב נקם לצרינו, צריו של מקום, ונקדש את שמו לעיני עולם ומלואו.

אשרינו שזכינו לחיות בכזו תקופה, ומה גדולה היא האחריות המוטלת עלינו, להביא את הגאולה השלמה לידי השלב הסופי, בו מלכות ה' תתנוסס לתפארת, ובמרכזה בית המקדש, בו תשרה שכינה כבימי קדם –  

"לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ. כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג ח-ט).