בעקבות הפולמוס המקיף שהתעורר בקרב קוראי "קדושת ציון" עקב הדברים שנכתבו במדור זה אודות יחוסו של "קול התור" לרבי הלל משקלוב תלמיד הגר"א, ראינו לנכון לפנות לרב שמואלזון, בעל המאמר ומומחה ידוע בתחום, על-מנת שיבאר את דבריו. בגליון הבא אי"ה תופיע גישה אחרת מפי אחד הכותבים בעלון, שגם הוא חקר רבות את הנושא, ותקוותנו שהאמת תתלבן ותתבהר אחר הצגת הצדדים השונים לתועלת הציבור.
ספר "קול התור" מיוחס לרבי הלל בן רבי בנימין משקלוב, בן דודו של הגאון רבי אליהו מוילנה[1]. רבי הלל נולד בעיר שקלאב בשנת תקי"ח ונפטר בירושלים בשנת תקצ"ח. "קול התור" זכה לתפוצה המונית, רבים הוגים בו וידועים כיום עשרות מקומות שבהם מתקבצים תלמידי חכמים ללימוד משותף בספר זה. תמצית הספר הודפסה לראשונה כפי הנראה בשנת תש"ז על ידי בן נינו של ר' הלל, הרב שלמה זלמן ריבלין [להלן: הרש"ז, נולד בירושלים לאביו ר' יושעה (יוסף) בשנת תרמ"ג ונפטר בה בשנת תשכ"ב]. מאז זכה הספר למהדורות רבות[2].
בין השאלות המרכזיות בולטת שאלת הפרסום המאוחר. כאמור, הרש"ז הוא דור חמישי לר' הלל, מדוע אין כל מידע על הספר ומחברו בתקופה שביניהם. תקופה של כחמישים שנה מפרידה בין יום פטירתו של ר' הלל ועד לידתו של הרש"ז, וכמאה שנה עד פרסום ראשון של ספר "קול התור". מדוע לא נשמע קולו של "קול התור" בכל התקופה הזו? שאלה זו נוקבת ומתעצמת לאור העובדה שפועלו של ר' הלל בתחומים מגוונים היה ידוע בסביבתו ויש תיעוד רב לכל מעשיו. כך למשל בספר תולדות חכמי ירושלים יש מידע מקיף על פועלו של ר' הלל [3]. הרש"ז עצמו כאשר הוא מדבר על ר' הלל ופעלו בספר חזון ציון, מקדיש כחמישה עשר פרקים לר' הלל ותקופתו. הוא מרחיב על פגישותיו של ר' הלל עם הגר"א, על עלייתו לארץ, על פועלו בירושלים. על פי המסופר שם, יסד ר' הלל ביטאון קבוע של כולל הפרושים שנקרא "אגרת הכולל", שכלל ידיעות מהנעשה בקרב עדת הפרושים בירושלים והוא נשלח מדי חודש לעיר שקלאב[4]. "כן תובל המכתב בפסוקי תנ"ך על דבר הגאולה וסיפורים על המקומות הקדושים ועל התפילות הנערכות בהם"[5]. בהמשך נוספו הפרטים הבאים:
היה למנהיג הרוחני של העדה. דאג ליסוד מוסדות תורה וחסד. תיקן תקנות בעניני איסור והיתר לפי רוח גדולי ישראל וגדר פרצות בעניני שחיטה באותם הימים. כן עמד ר' הלל בקשרי "שאלות ותשובות" עם גדולי הרבנים בקהילות ישראל שבחו"ל שפנו אליו, ביחוד בדיני איסור והיתר, והחשיבו מאד את תשובותיו. בית מדרשו "קהלת ישרון" שבחצרו, שימש לתורה ולתפילה ובני העדה היו מתכנסים בו ללמוד "שעורים" קבועים בדרכי הגאולה לפי הגר"א ו"חזון ציון"[6]. על פטירתו מסופר כי "כלי ביתו וחפציו ובהם מכתביו ותעודות שונות נשרפו מיד אחרי מותו מטעמי זהירות שנקטו בהם השלטונות כנגד המגפה"[7]. בכל התיאור הזה לא נזכר שם הספר "קול התור".
ר' יושעה ריבלין, נינו של ר' הלל, שעסק הרבה בתיאור עליית ר' הלל וחזון הגאולה ואף הזכיר רעיונות שמופיעים בספר "קול התור", אינו מזכיר בדרך כלל את שם הספר "קול התור". יותר מעשרים רמזים נשלחו לעבר ר' הלל בספר הפזמונים ולא נזכר בהם "קול התור"[8]. הוא מקדיש פסקה שלמה לפועלו של ר' הלל בכל ענפי עשייתו[9], ובפזמונים אחרים הוא מכתיר את ר' הלל בכינוי בעל קץ המגולה[10], אך לא בכינוי בעל "קול התור".
גם תוכנו של ספר "קול התור" מעורר שאלות לא פשוטות, ביניהן מספר אי-התאמות. א) מצד אחד הוא מכתיר את אביו ר' בנימין בתואר שליט"א, כלומר היה זה לפני קיץ תקע"ב מועד פטירת ר' בנימין. אך מצד שני הוא מתאר את תחילת פקידה ג' דאתחלתא שהחלה בהיותם בארץ בכ' בעומר של שנת תקע"ב, ויש להניח שהתיאור היה מאוחר למועד זה[11]. ב) מי היה זה ששאל את הגר"א בעניין העברת שישים ריבוא איש יחדיו לירושלים. בפרק ראשון כותב זאת ר' הלל על עצמו ובפרק שישי השאלה הושמה בפי אביו ר' בנימין[12]. ג) בספר נזכרים ספרים שלא נודעו בשמם בתקופת ר' הלל כגון: ספר "יהל אור" שנודע אז בשם "הדרת קודש" ועוד, וכן ספרים שנדפסו לאחר פטירת ר' הלל, כמו סוד האותיות בליקוטי הגר"א [תרמ"ט] ותיקוני זהר חדש [תרכ"ז], ועוד[13]. ד) מופיעים בספר ניבי סגנון שלכאורה אינם מתאימים לתקופתו הקדומה.[14]
למרות הקשיים הנזכרים, אין יסוד לטענה שכל החומר הוא פרי יצירתו של הרש"ז. מן הראוי להדגיש שהרש"ז מציין ככותרת לחיבור "קול התור" שאין מדובר בחיבור עצמו אלא רק במה שהוא מגדיר "תמצית מתוך ז' פרקי גאולה שקיבל ר' הלל משקלוב מרבו הגר"א". רבים מגדולי ירושלים וחכמיה העידו על יושרו של הרש"ז, וקשה להעלות על הדעת שהוא ינקוט מהלך מפורש המצטייר כתרמית. ואכן רעיונות הגאולה שבחיבור היו ידועים לפני תקופתו של הרש"ז, כמו למשל השיטה המיוחדת בעניין משיח בן יוסף; המלחמה בעמלק בשערי ירושלים, ועוד. לאור זאת, אני משער שאכן היה זה ר' הלל שערך ושזר רעיונות גאולה מבית מדרשו של הגר"א, אלא שהוא לא ארגן אותם בספר בשם "קול התור". סבירה, אפוא, ההשתלשלות הבאה באשר לאופן יצירתו של ספר "קול התור":
ר' הלל הגה ורשם רעיונות גאולה מבית מדרשו של הגר"א, מהם דברים ששמע מאביו ר' בנימין ומהם דברים שבאו בשם עצמו, ואולי אף מתלמידים נוספים של הגר"א. את הרעיונות הללו העביר לבנו ר' משה המגיד דורש ציון. גם ר' משה עמס רעיונות על התשתית המועברת והעביר את המסרים לדורות הבאים. אין לדעת מה היה חלקו של ר' אברהם בנימין בנו, בתהליך ההעברה, אך ידוע שאף הוא היה מקובל גדול. התחנה הבאה הייתה הנכד ר' יושעה בעל הפזמונים. כפי שנראה להלן ר' יושעה שזר בפזמוניו רעיונות גאולה המיוחסים לר' הלל ולר' משה. אני משער שהחומר כולו נכתב בגיליונות ולא נשאר כמסרים בעל פה. כך הוא עבר אל הרש"ז. אצל הרש"ז התרכזו חומרי גאולה אלה ביחד עם מסרים נוספים שהגיעו אליו מר' יצחק צבי ריבלין דרשן הגאולה, כעדותו של הרש"ז עצמו.
הרש"ז נטל על עצמו את המשימה להדפיס את הרעיונות האלה. אין לדעת בבירור האם היה זה הרש"ז שקבע את פרקי החיבור וארגם לארג אחד. עם זאת אין ספק שהרש"ז הוסיף לחיבור נופך משלו. גם באשר ליוצר שמו של החיבור "קול התור" אין לקבוע מסמרות. לפי תיאור הדברים עד כה, קרוב בעיניי שהרש"ז הוא זה שנתן לספר את שמו. ברור עם זאת, שהרש"ז האמין בכל לבו שהרעיונות המובאים בספר הם משל ר' הלל וכן שסמוכים הם אל שולחנו של הגר"א.
רק השערה כזאת יכולה להסביר את העובדה שעד לתקופת הרש"ז שומעים הרבה על רעיונות הגאולה של "קול התור": משיח בן יוסף, פתחא דקרתא, ועוד, אך לא על ספר בשם "קול התור". השערה זו יכולה ליישב את שאלת הסגנונות המאוחרים, להסביר את שמות הספרים החדשים וכן את שאר הסתירות שבספר. אך כאמור, אין ספק שרעיונות הגאולה השזורים בין כל דפי "קול התור" יסודם במשנתו של ר' הלל ריבלין משקלוב, תלמידו של הגר"א מווילנה, וכפי שנראה הם משקפים את דעת רבו, הגר"א.
[1] אבי סבו של ר' הלל הוא ר' צבי הירש שהוא אחיו של ר' ישכר דוב סב הגר"א. שני האחים היו נכדיו של ר' משה קרמר וניניו של ר' משה רבקש בעל "באר הגולה".
[2] מהדורה שנייה, הרש"ז, תש"ח; מהדורה שלישית, הרב מ' כשר, בתוך: התקופה הגדולה, תשכ"ט; מהדורה רביעית, הועד להוצאת ספר קול התור, הרב ח' פרידלנדר, תשכ"ט; מהדורה חמישית, מפיצי קול התור, הרב י' ריבלין, תשנ"ד [כולל פרק שישי שלא פורסם עד כה]. מהדורה זו כוללת גם הערות רבות והפניות לדברי הגר"א בפירושיו האחרים.
[3] תולדות חכמי ירושלים, בעריכת א"ל פרומקין וא' ריבלין, ח"ג, ירושלים תרפ"ט.
[4] ח"ה ריבלין, חזון ציון, שקלוב וירושלים, ירושלים תש"ז, עמ' 58. הביטאון נקרא גם בשם "מכתב ר' הלל".
[5] שם, עמ' 59-58.
[6] שם, עמ' 70.
[7] שם, עמ' 101.
[8] י' ריבלין, פזמוני ר' יושעה ריבלין, ברית אבות בסערת אליהו, ירושלים תשס"ד, עמ' 59-55.
[9] שם, עמ' 60.
[10] שם, עמ' 195.
[11] ראה קול התור, מהדורת י' ריבלין (לעיל הערה 5), עמ' 139; 114.
[12] שם, עמ' 33; 139.
[13] יהל אור, עמ' 105 ובמקומות נוספים. ספר יהל אור נדפס לראשונה בשם זה בשנת תרמ"ב; סוד האותיות, עמ' 45 ובמקומות רבים נוספים; תקוז"ח, עמ' 44 ובמקומות רבים נוספים.
[14] למשל הביטויים הבאים: מוציא לפועל (עמ' 37); מלחמה עולמית (עמ' 51); הכשרת הקרקע (עמ' 56); במבוכה נפשית (עמ' 95); עולה בהרבה אחוזים (עמ' 107); צעצועים (עמ' 119); מחלות מדבקות (עמ' 121); על כל צעד ושעל (עמ' 128); והתרחבות בהתיישבות (עמ' 132); בכל האמצעים (עמ' 141); תקומה (עמ' 143); רפואה ובריאות (עמ' 145) ועוד.