ווארט לליל הסדר, מוגש לקוראי הגליון על-ידי מדריכנו הנפלא הרב מאיר גולדמינץ, בעל הטור על מקומות בארץ
בליל הסדר, בהגדה של פסח, אנו מגביהים את כוס היין ואומרים:
וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
מי זו שעמדה לנו, שבזכותה הקב"ה מצילנו מכל הצרות שבכל דור ודור?
התשובה כתובה בהגדה עצמה קודם לכן: "בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל".
ישנה הבטחה של הקב"ה לעם ישראל, שהיא זו שעומדת לנו לעולמי עד, ובזכותה הקב"ה מציל אותנו בכל הדורות מן העומדים עלינו לכלותנו.
באיזו הבטחה מדובר?
כותב בעל ההגדה, שמדובר בברית בין הבתרים. וכך לשון ההגדה:
בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
אלא שלכאורה הבטחה זו נאמרה רק על גלות מצרים, ואם כן נשאלת השאלה – כיצד לומד בעל ההגדה מכאן, שבזכות הבטחה זו הקב"ה שומר עמו ישראל לעד?
נראה, כי שני תירוצים נאמרו בעניין.
תרוץ ראשון, שבגלות וגאולת מצרים, מקופלים הגלויות והגאולות כולן, וכפי שנכתב במדרש רבה על הפסוק "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" – יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְפַזְּרָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי מְכַנְסָן. יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְמַשְׁכְּנָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי פּוֹרְקָן. יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְשַׁעְבְּדָן, תֵּדַע שֶׁאֲנִי גּוֹאֲלָן". ובאר זאת המהר"ל בספרו 'נצח ישראל' פרק א, שהמדרש רומז גם על הגאולה העתידה.
תירוץ נוסף לענ"ד, נוגע להמשכה של ברית בין הבתרים.
בהמשך הפסוקים נכתב "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:". בברית זו הבטיח הקב"ה את ארץ ישראל בשלמותה לעם ישראל, את גבולותיה המלאים הקרויים בפי הציבור 'גבולות ההבטחה'. אותה הבטחה – היא השומרת על עם ישראל בגלות מידי החפצים לכלותנו.
ביאור הדברים, שמאחר והקב"ה הבטיח לעם ישראל את הארץ כולה, הרי שכדי לקיים את הבטחתו, הוא צריך להבטיח את קיומו של עם ישראל. לכן הוא אינו מאפשר לאלו העומדים עלינו לכלותנו להצליח בזממם. וממילא, אותה הבטחה על ירושת הארץ – היא המחזיקה את עם ישראל בגלות.
יסוד זה מופיע בתורה עצמה בפרשת כי תשא.
אחרי חטא העגל, אומר הקב"ה למשה רבנו "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל".
משה רבנו מתפלל לפני הקב"ה – "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהָיו", ובשיאה של אותה תפילה הוא מזכיר את שבועת ה' לאבות – "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם".
כלומר, משה אומר לקב"ה, שהוא נשבע לאבות שזרעם ירשו את הארץ, וממילא אינו יכול לעזוב אותם וליצור עם חדש ממשה רבנו.
ואכן, הקב"ה קבל את טענתו, וכפי שנכתב בפסוק הבא – "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ". הקב"ה מחויב לקיים את שבועתו, וממילא אינו יכול לוותר על עמו.
היוצא מן הדברים, שהבטחת ארץ ישראל ורצונו של הקב"ה שננחל את הארץ, היא שהצילה אותנו מפורענות חטא העגל, ועליה אומרים אנו בהגדה של פסח, שהיא ההבטחה שעמדה לאבותינו ולנו, בכל הצרות שעם ישראל עבר בגלות.
הבטחת ארץ ישראל היא סוד קיומה הנצחי של האומה!