ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא, שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ידע תדע…והיא שעמדה לאבותינו ולנו… שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם.
ניתן לפרש מאמר זה, שרצונו לומר שהקב"ה מחשב את הקץ בכל גלות וגלות, ולזה מביא ראיה ממה שמצאנו שחישב את הקץ בעת גאולת מצרים. אך אינו מביא ראיה לעצם הגאולה מגאולת מצרים, אלא לזה שהקב"ה משמר הבטחתו כ"כ עד שמחשב את הקץ שיהיה בדקדוק. ולפי"ז מזכיר הבטחת ברית בין הבתרים רק כדי להביא משם את עניין חישוב הקץ שהיה ביציאת מצרים, ומזה נלמד לכל הדורות, שתמיד מחשב את הקץ לפי מה שראוי לו, אף שאין בידינו הבטחה מפורשת כלפי כל צרה וצרה להגאל ממנה.
אך לפי"ז צריך לגרוס "שהקב"ה מחשב את הקץ" בלשון הווה, דהיינו שבכל גלות וגלות ובכל צרה וצרה מחשב להם את הקץ, כמו שמצינו ביציאת מצרים.
אמנם הגרסה הנפוצה לפנינו הינה "שהקב"ה חישב את הקץ", והיא גרסת האבודרהם, והיינו שמילים אלו מתייחסות כלפי זמן גאולת מצרים ולא כלפי כל גאולה שבכל דור ודור. ולפי"ז אינו מביא ראיה לחישוב הקיצין שבכל גלות וגלות, אלא לזה שגאולת מצרים היתה בקיום הבטחת ברית בין הבתרים, והיא היא ההבטחה שמדבר עליה באומרו "ברוך שומר הבטחתו לישראל".
כיצד עמדה ברית בין הבתרים להצילנו מיד כל הקמים עלינו
כיון שלפי ההבנה הפשוטה, מדרש זה מדבר על הברית המוזכרת קודם לכן, נמצא שהוא מדבר על ברית בין הבתרים, שעליה אמר למעלה "ברוך שומר הבטחתו…", ועל זה אומר "והיא שעמדה", היינו הברית הזאת היא שעמדה לאבותינו ולנו להצילנו מיד הקמים עלינו.
רבים התקשו בהבנת המדרש הזה כפשוטו והוצרכו לדחוק עצמם בדרכי דרש ורמז, שהרי הדברים סתומים כיצד תהיה הבטחה זו של "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" שנאמרה בברית בין הבתרים, סיבה לגאולתם והצלתם של ישראל בכל דור ודור. ואף באותה דוגמא עצמה שהביא בעל המדרש באומרו "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי…", הרי לכאורה אין לה שייכות להבטחה הזאת של "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" ולברית בין הבתרים.
הבטחת הארץ היא בטחונם של ישראל בכל הדורות
אמנם העניין המבואר הוא, כי הבטחת ברית בין הבתרים אינה הבטחה על יציאת מצרים, כי אם הבטחה על נתינת הארץ לישראל, שהרי ההבטחה הזאת היא תשובה לשאלת "במה אדע כי אירשנה", ולפיכך מובן, שכיון שהבטיח שומר ההבטחה את הבטחתו לישראל וכרת ברית עם אבותינו לתת לנו את הארץ לאחוזת עולם, על-כן מחויב המציאות הוא שיתקיימו ישראל כדי שתוכל הבטחת הארץ להתקיים, וכמו שאמר השי"ת למשה בשעת גאולתם ממצרים – "וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען…" (שמות ו', ד'). נמצא מעתה, כי סוד קיומם של ישראל בכלל מתלא תלי בזכותם על הארץ.
והנה עמדנו בגליונות הקודמים על כך שהבטחת הארץ היא הגורם והסיבה ליציאת מצרים, כדבר ה' – "וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען", אך כאן במדרש זה אנו מוצאים שהבטחה זו היא הסיבה להצלתם של ישראל מכל פורעניות המתרגשות ובאות עליהם גם במהלך כל הדורות. נמצא, שלא זו בלבד שארץ ישראל מהווה את עולם השכר שבתורה, כשבכל מצוותיה של תורה חוזר עניינה כפסגת השכר והעונש, אלא זכותם של ישראל בארץ היא גם הסיבה להצלתם מיד מבקשי נפשם בכל הדורות.
גזירות הכיליון הגדולות היו בשלבי ירושת הארץ
וכשתסתכל עוד בדבר תראה, כי בכל מקום שהיתה גזירה להשמיד להרוג ולאבד על ישראל, תכף לאחריה באו לירש את הארץ במידת מה. החל באברהם שניצול מאור כשדים לתת לו את ארץ כנען, ואחריו יעקב שבדרכו אל הארץ ביקש לבן הארמי לעקור את הכל, ואח"כ ביציאת מצרים לתת להם את ארץ כנען בירושה ראשונה, לאחר ניסיון ההשמדה של פרעה.
גם בגלות בבל אנו מוצאים כי מיד אחר ניסיון ההשמדה ע"י המן הייתה שיבת ציון וירושה שניה ע"י נחמיה. ובנסיון ההשמדה האחרון כשעמדו עלינו הגרועים והאכזריים שבאומות העולם ה"ה בני האומה הגרמנית המרושעת ימח שמם, לכלותנו ולהשמידנו, כאשר מיד לאחמ"כ גברו רחמיו ית"ש לבטל גזירת מדרסן ומרפסן של ישראל תחת יד האומות, ובטלה גזירת שעבוד מלכויות עם הפסקת שלטון הבריטים על ארץ ישראל, והאפשרות לכל איש ישראל להתיישב בה.
הגזירות הנ"ל באו אחר שפקד ה' את עמו והתחילו לשוב לארץ
נקודה ראויה לציון היא כי גזירות ההשמדה הגדולות הללו באו תמיד לאחר שהתחיל כבר יישוב ישראל בארץ, כי הנה בעת שהתחילו אבותינו להתישב בארץ כדי שתהיה מוחזקת לבניהם, פתח לבן הארמי בניסיון לעקור את הכל. וכשפקד ה' את עמו ובא עזרא והעמיד יישוב קטן בארץ ישראל ברשות כורש שהתיר לעלות לארץ, מיד לאחריו בא המן בניסיון ההשמדה. וכן כשבאו עלינו בטבח ועינויי מוות נוראים מיד האומה הגרמנית הארורה, היה זה מיד לאחר חידוש והרחבת היישוב בארץ והעמדת המושבות, כשהאומה השולטת התחייבה להקמת בית לאומי לבני ישראל בארץ ישראל.
[אגב, יש לציין עוד, שכל ניסיונות ההשמדה של כלל ישראל נעשו בזמן שהיו ישראל בגדולתם וקירבתם אצל מבקשי נפשם. יעקב חתנו של לבן, יוסף מלך במצרים, אסתר אשת אחשורוש, ובקושי גלותנו האחרונה ביד העם הגרמני הארור, היו ישראל שביניהם קרובים לאומה הרשעה עד שרבים מהם חשו חלק כחלק עמהם, ואך כעשר שנים לפני עלית הצורר לשלטון כיהן שם שר חוץ יהודי].
ארץ ישראל נקנית בייסורים
נמצא, כי ארץ ישראל – מלבד שהיא מהוה את היסוד והשורש לגאולה – מהוה היא גם את היסוד והשורש לגלות, כי כאומרו "ואתן לעשו את הר שעיר ויעקב ובניו ירדו מצרימה" וכאשר הראנו לדעת כי בכל ירושה חדשה של ארץ ישראל קדם לה קושי השעבוד באופן היותר קשה ממה שקדם לו, עד גזירת להשמיד להרוג ולאבד.
ומן המכה עצמה מעלה רטיה, כי ארץ ישראל שהיא סיבת הגלות היא היא גם סיבת הגאולה.
ורע ומר כי כמה מכשרים שבישראל, שנשתתפו עמהם בקבלת ייסוריה בכל שנות ראינו רעה, לא נטלו לעצמם משכרה, כאשר עלה הרצון לפני ממ"ה ליתן לישראל את האפשרות לרשת את ארצם נחלת ה', וזנחוה אחרי גוום בהיוותרם בארץ מטומאה בין האומות.
ונזכה ונחיה ונראה ונירש ירושה שלישית בתיקון שלם בב"א