בלוג

ההמונים שגדשו את בניני האומה אמרו את דברם בצורה הברורה ביותר. אחר כל הרדיפות, השקרים וההשמצות, האיומים הישירים והעקיפים, ועם תקציב אפסי ביחס לארגונים אחרים – עשינו את הבלתי-יאומן והצלחנו להביא אלפים רבים של דורשי ציון מכל שדרות היהדות החרדית, אשר מלאו את האולם בבניני האומה מתוך התלהבות, שטרם ראינו עד כה.

לא לחינם הגיעו אותם אלפים רבים. הייתה זו הבעת אמון מהדהדת באגודה ובגליון, אשר הביא בשורה חדשה-ישנה, בשורה שהיא גם שורשית וגם מרנינה, אל כל שדרות הציבור החרדי – בין אם מדובר באלו שזכו להיות ספונים בבתי המדרש, ובין אם מדובר באלו, אשר עוסקים בחיי המעשה ומבינים, כי דווקא עיסוק זה – חייב לינוק ישירות מאותו בית מדרש. הבשורה האדירה שיוצאת מבין שורות הגליון מאז הווסדו היא הרבה יותר מעוד דעה שנשמעת בחלל הציבורי. מדובר בהעמדתה וביסוסה – ואם תרצו לומר, שיקומה מעפר הריסותיה – של דעת היהדות התורנית הצרופה, אשר מחברת בין תורת ה' לחיים ולמציאות, בין ארץ-ישראל הממשית לזו הערטילאית שחלמנו עליה, בין ירושלים של בית המקדש לירושלים של קו 402. 

אותה 'קנאות', שבנויה מזעקות 'גוואלד' נגד כל חיבור של התורה למציאות – חשה מאוימת, ובצדק. מדובר באותם גורמי שוליים, אשר ידעו לזרוק אבנים על מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אותם אלו אשר תלשו את זקנו של אחד מהדיינים המחמירים בבד"ץ העדה החרדית משום שלא הצטרף למאבקם נגד המקוה-ריין. מדובר בקומץ משועמם של אנשים, אשר קנאותם המזויפת מהווה תחליף לשקידת התורה ותיקון המידות, ומומחיותם היא לומר תמיד מה לא טוב, מדוע אנו נמצאים בעומק הגלות ובשיא השפלות, כמה טוב היה בפולין ובקזבלנקה וכמה רע כאן בארצנו הקדושה, איך הרכבת הקלה נועדה להשמיד ולחלן את הציבור החרדי וכיצד כל מעשה שנעשה כאן אינו אלא חלק מקונספירציה אפלה מבית מדרשם של הבונים החופשיים. אך הם יודעים היטב, כי הציבור מאס בהם, בהשקפת עולמם ובדרכי פעולתם האלימות, ועיניהם כלו לראות לא רק את הכמות האדירה שגדשה את האולם, כי אם יותר מכך – את האיכות המשובחת, העידית שבעידית שבקהל יראי ה'. 

יחודה של אגודת 'קדושת ציון' מתבטא בהבנה, שחרדיות אמתית – חרדה לדבר ה' שיתקיים בעולם – אין משמעה בריחה מהמציאות, כי אם החלת התורה על כל מציאות שתהיה. בהיותנו בגולה, אשר כל בנינה הוא חורבן, כאשר החיים עצמם אינם יונקים מאדמת הקודש ולכן דינם להקמל, הייתה כל מגמתה של היהדות החרדית להתנתק מהעולם הסובב, להסתגר בארבע אמות של בית המדרש ולחלום על עתיד, בו נשוב לארצנו ונחיה לפני מלכנו כרצונו. כיום, אחר שבחסדי ה' וברחמיו המרובים השיבנו לארצנו והעמיד בפנינו את האפשרות לשוב ולחדש ימינו כקדם, מוטל עלינו לשוב ולהעמיד את תורתנו כצורתה המקורית, כאשר היא מתוה לנו את כל דרכי החיים בכל התחומים ובכל הרבדים. צורת חיים זו, של אומה חיה ומתפתחת על אדמתה, שורטטה עבורנו בלשונו הזהב של מרן החתם סופר בחידושיו על סוכה לו. ד"ה אתרוג הכושי –

"נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא 'ואספת דגנך' אלא בא"י ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב א"י ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה 'ואספת דגנך', ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה, וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה – ה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם ישוב העולם – הכל בכלל מצוה. אבל כשאנו מפוזרים בעו"ה בין או"ה וכל שמרבה העולם יישוב, מוסיף עבודת ה' חורבן – מודה ר"י לרשב"י. וע"ז אנו סומכים על ר' נהוראי במתני' סוף קידושין – מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה – היינו בח"ל, וכנ"ל, והיינו דמחדש רבא באתרוג הכושי – אפילו אינו נדמה אלא כושי ממש, דהיינו רשב"י וחבריו האמתיים – מ"מ הא לן והא להו – לבני בבל כשר, ולבני א"י פסול, דבעינן יישוב א"י ע"י ישראל".

כפי שכולנו, החרדים לדבר ה', מאמצים את עקרון 'חדש אסור מן התורה' של החתם סופר – כך עלינו לאמץ גם את מה שכתב על ההבדל המהותי שקיים בין עם היושב בארצו לאומה המפוזרת בין העמים. הדבר דורש לימוד מעמיק, הבנת חילוקים, ניתוח מורכבויות, יצירת אבחנות בין מצב למצב – והדבר אכן אינו קל עבור מי שהורגל בשטחיות רדודה. אך ההמונים שמלאו את בניני האומה – אשר בוודאי מייצגים עוד רבים שנבצר מהם להגיע – הוכיחו כי הציבור החרדי מבין את היעוד האדיר שהועידה עבורו ההשגחה דווקא בימים אלו, בהם מתרחש התהליך האדיר של הפיכת קהל יראי ה' לרוב בארצנו, והוא נכון לאתגר.

קל להיות שטחי, קל להתעלם מהמציאות המשתנה, קל לזעוק סיסמאות שאינן מצריכות מחשבה ולימוד. קל להתפס לקנאות מזויפת, קנאות של שטות שאין מאחוריה כל תוכן אמיתי של קנאה לה' ולקיום תכליתו בעולם, אלא רק השחתת המידות, עין רעה ושטחיות מהולה בילדותיות.

אך דבר ה' יקום לעולם, והקנאה האמיתית דורשת לימוד, דורשת עבודה, דורשת ידיעה מדוקדקת של מהו רצון ה' בעולם, ידיעה שנקנית בעמל התורה ותיקון המידות. וז"ל התנא דבי אליהו (רבה פרשה ד) – "כל חכם וחכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומתאוה ומחמד ומצפה על כבוד ירושלים ועל כבוד בית המקדש ועל ישועה שתצמיח בקרוב ועל כינוס גליות – רוח הקודש בדבריו". זהו כבוד ה', על זה ראוי לקנא, וכאשר ה' משיב את ישראל לארצם, אף הוא מקנא כדברי הנביא (זכריה ח ב) – "כה אמר ה' צב-אות קנאתי לציון קנאה גדולה וחמה גדולה קנאתי לה" [ראוי מאד ללמוד בעיון פרשה נפלאה זו בזכריה]. 

אכן, בבניני האומה ישבו הקנאים האמיתיים, המקנאים לציון, המתאנחים על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל, המצפים על כבוד ירושלים ובית המקדש, אלו המודים לה' על כינוס גליות, אלו המהללים את שמו הגדול על הנסים הגדולים שעשה לנו, אלו המצפים בכליון עיניים ליום הגדול, בו כל חיי האומה ינוהלו לאור תורתנו הקדושה ובית מקדשנו יתנוסס לתפארה.

אנו ערים לכך, שעדיין ישנם בקרב הציבור החרדי כאלו, שטרם הפנימו את גודל התקופה והיעוד האדיר שעומד בפנינו. נשמח לדון כדרכה של תורה על כל טענה העולה כלפי מה שנכתב בגליון וכלפי פעילות האגודה. נשמח לנהל כל ויכוח ענייני, ונקבל בחדוה כל הזמנה לדיון מהותי ביחס לדרכנו. ליבון עד דק מהו רצון ה' מעמו לאור דברי התורה, הנביאים, הכתובים, רבותינו התנאים והאמוראים, ראשונים ואחרונים – הרי זה כל רצוננו! כולם מוזמנים, ונשמח ללמוד יחדיו את הסוגיות, להקשיב בכובד ראש לכל טענה, לשתף עוד ועוד יהודים מכל העדות והחוגים של יראי ה' בלימוד הסוגיות בעומק העיון מתוך נאמנות לאמת, ליושר, לצדק, לתורה המסורה לנו מדור דור. 

בסיום האירוע, העיר באזני אחד מבכירי האגודה הערה חשובה -"הגענו למצב, שיש כאן דבר הרבה יותר גדול מהארגון עצמו – הרוח שנושבת בציבור. ואת הרוח, כידוע, אי אפשר לכלוא". 

ואכן, זהו הלקח העיקרי ממה שאירע השנה בועידה השנתית. יש כאן רוח אדירה – רוח טהרה של יראי ה' זקנים וצעירים, מכל הסוגים, ואת הרוח הזו אי אפשר לכבות, אי אפשר לצמצם, אי אפשר לדכא. והרוח הזו תלך ותתלבה, משום שהיא מחויבת המציאות. על-מנת שהיא תקבל את ביטויה בצורה הנכונה ביותר, חשוב כיום יותר מאי-פעם לחזק את אגודת 'קדושת ציון' בכל דרך שהיא, ולא להרתע מפני המכשולים, שבוודאי ילכו ויתגברו ככל שנתחזק. אך אנו נמשיך בדרכנו, ונשים מבטחנו בבוחר בציון, שינחנו בדרך אמת.

"מי שמשוכנע שדעותיו אמיתיות וצודקות, חייב להביע
אותן ללא הרף ובכל הזדמנות, בגילוי לב,
ובלי להתחשב במידת התמיכה שיש לו, או ברמת
ההתנגדות שיפגוש.

רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח.
לשקר דרושה סמכות המספרים כדי למלאות את מה
שחסר לו בצדקת טיעונו.
האמת, לעומת זאת, תמיד תנצח בסופו של דבר,
אפילו אם הדבר יקח זמן.

אצילות אמיצה וטהורה,
המבוטאת בשכנוע מלא אש התלהבות, ועם כל הבהירות
של המודעות הבטוחה,
המבוטאת שוב ושוב, ובכל הזדמנות  –
בסופו של דבר תשיג
האמת את הכבוד וההערכה – אפילו של אלו
שלא מוכנים לקבלה.

האמת היחידה שהלכה לאיבוד, ובלי כל אפשרות
להחזירה, היא אותה אמת שלא היה למחזיקיה האומץ
לדבר בגילוי לב עבורה.

האמת לא הובסה מעולם מכח ההתנגדות – היא הובסה
רק כשחבריה היו חלשים מדי מלהגן עליה"!

(רש"ר הירש – 'שמש ומרפא').

באהבת ישראל, באהבת התורה ובצפיה לישועת ה' ברחמים,

יהודה אפשטיין – יו"ר האגודה ועורך הגליון.