שלשים יום קודם החג עוסקים בהלכות החג. ומבואר בגמ' ע"ז (ה:), שעיקר העסק קודם החגים הוא שמכיון שצריך לבדוק את הקרבנות ממומין, והיינו קרבנות הראיה והחגיגה, וה"ה לכאורה קרבן פסח, וכן איתא במשנה בשקלים (פרק ז' משנה ד'), שלר' יהודה המוצא בהמה סמוך לירושלים מל' יום קודם לחג חושש שמא זה פסח. וכיון שכן, אף שעתה חרב בית מקדשנו ונוטל כבוד מבית חיינו ואין אנו יכולים לעלות ולהקריב קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן, מ"מ מוטל עלינו לעסוק בל' יום אלו בעניין קרבנות החג. גם בקריאת התורה לגבי קריאת פרשת פרה איתא בירושלמי (מגילה פרק ג' הלכה ה'), שמקדימין לקרוא פרשת פרה שהיא טהרתן של ישראל, וכתב רש"י בפירושו "להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהן בטהרה".
והנה על פסח מצרים אמרו חז"ל (שמות רבה בא פרשה י"ז) – "ובב' דמים ניצולו ישראל ממצרים בדם פסח ובדם מילה, שנא' (יחזקאל ט"ז) 'ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי', בדם פסח ובדם מילה", וכן אצל יהושע בכניסתן לארץ היה דם פסח ודם מילה, ובאמת יש חומר בקרבן פסח משאר קרבנות, שבשאר קרבנות ערל אסור לאכלן אבל יכול לשלח קרבנותיו, ומי שיש לו ערל בתוך ביתו יכול אפילו לאכול, אבל בקרבן פסח הדין הוא שמי שיש לו ערל בתוך ביתו ולא מל אותו אינו ראוי לקרבן פסח כלל, ואיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ח) – "וביום שיצאו ישראל ממצרים נמולו כל העם מקטון ועד גדול, שנ' כי מולים היו, והיו ישראל לוקחין דם ברית מילה ונותנין על משקוף בתיהם דם ברית מילה ודם פסח ונתמלא רחמים על ישראל, שנ' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, בדמך לא כתיב אלא בדמיך, בשני דמים דם ברית מילה ודם פסח, ואומר לך בדמיך חיי, ר' אליעזר אומר וכי מה ראה הכתוב שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקדוש ברוך הוא בזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח נגאלו ממצרים ובזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעי, לכך נאמר ואומר לך בדמיך חיי". וחזינן, שגם הגאולה העתידה תלויה בכריתת ברית זו, וא"כ יש עניין גדול בהכנות לקרבן פסח לצורך הגאולה השלמה.
קרבן פסח קרב מכבשים ועזים זכרים בתוך שנתם וצריכים להיות נקיים מכל מום, והנה פסח מצרים איתא במקרא שיש ללקחו כבר מעשור לחדש, אבל נאמר במשנה (פסחים פרק ט' משנה ה') בהבדלים שבין פסח מצרים לפסח דורות, שאין בפסח דורות דין 'מקחו מבעשור'. אמנם, לגבי ביקור ארבעה ימים קודם, נראה לכאורה בגמ' שם (צ"ו.) שיש דין ביקור, שכן אמרו שם, שאפילו תמיד טעון ביקור ד' ימים קודם, ורק פסח שני אינו טעון ביקור – עיי"ש. וברמב"ם (פ"א מתמידין ומוספין ה"ט) פסק לגבי תמיד שטעון ביקור ד' ימים קודם, ולגבי פסח לא נאמר ברמב"ם הדין הזה, ורש"י להדיא שם בגמ' נקט שפסח ראשון טעון ביקור.
ובתוס' סוכה מ"ב. ד"ה שאינו מבוקר נראה, דס"ל שדין ביקור ד' ימים הוא לעיכובא, וכן נקטו כמה מן הראשונים. והנה בטורי אבן (מגילה כ"ט:) רצה להכריח מדעת רש"י שיש חיוב לקיחה והקדש לפני הביקור ד' ימים, וביאר שתמידין של ר"ח ניסן ע"פ זה היו נלקחים מתרומה חדשה עוד קודם תרומת הלשכה שהיתה נעשית באחד בניסן או בעשרים ותשעה באדר. אמנם בגמ' פסחים (ס"ו:) מוכח שנקטו בסתמא, שאפשר להקדיש קרבן פסח בשבת שחל בו ארבעה עשר בניסן, וע"כ לא הקדישו ד' ימים מקודם. ואף שבשבת (קמ"ח:) דחו הראיה מהמשנה שם, מכל מקום בפסחים נקטו כך לדינא, ואפילו ראוי לעשות כן, כדי שלא יבואו לידי מעילה, וא"כ ע"כ ליכא מצוה להקדיש מקודם.
ובירושלמי בפסחים (פ"ח ה"ג) הביא מחלוקת אם מותר להקדיש בשבת קרבן פסח – עיי"ש, וא"כ למ"ד שאסור להקדיש משכחת לה ביקור אחר הקדשו. ואולי הרמב"ם ס"ל מכח הסוגיות הנ"ל, שכיון שבקרבן פסח מוכח שאינו יכול להקדישו קודם לכן, א"כ ס"ל דה"ה בביקור שאין טעון ביקור ד' ימים קודם, רק בתמיד, ושם לא חששו שימעלו בו כיון שהוא של ציבור. גם מלשון הירושלמי "אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי טלאים אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים" משמע שלא בקרו ד' ימים קודם לכן, וע"כ או שלכל הפחות אינו לעיכובא, או שאפילו מצוה ליכא.
שנינו במשנה בכלים (פרק י"ט משנה ב') – "החבל היוצא מן המטה עד ה' טפחים טהור מחמשה ועד עשרה טמא מעשרה ולחוץ טהור, שבו קושרין את הפסחים ומשלשלין את המטות" ועיי"ש בפירוש הרמב"ם [לכאורה הוא לשיטתו שלא פסק ביקור ד' ימים קודם וכנ"ל]. אבל רש"י (חולין נ"ד:) כתב, וז"ל – "שבו קושרין את הפסחים זכר לפסח מצרים דכתי' אסרו חג בעבותים וגו' וכתיב והיה לכם למשמרת", ולפירושו אף שאין חיוב מקחו מבעשור, מ"מ נהגו זכר לקרבן פסח להפריש הקרבן ד' ימים קודם – עיי"ש.
אף שלא ירדתי לכל פרטי דיני קרבן פסח, ואף דיני ביקור ד' ימים יש להאריך בהם טובא בכל ענייניהם, מ"מ חזינן בקרבן הפסח הלכה חשובה ומרכזית בעניינה, שטעונה הכנה קודם לכן, ואמרו ע"ז במכילתא – "אמר להם משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות". ולצורך גאולת ישראל יש להכין עצמו כמה ימים מקודם, וכעין זה הביאו האחרונים (עיי' משנה ברורה הל' ראש השנה סי' תקפ"א סק"ו), שההכנות לר"ה טעונות ביקור אדם, שמבקר את עצמו ד' ימים מקודם כעין הקרבנות, וא"כ כ"ש אנו, שכבר מצפים שהגאולה תהיה שלמה ונוכל להתקרב להקב"ה ולהקריב קרבנות בבית המקדש – יש לנו לפשפש במעשינו כמה ימים מקודם ולהכין עצמנו בידיעת ההלכות והפרטים בהכנות רוחניות וגשמיות לצורך הקרבת קרבנות חובותינו, כדי שנהיה ראויים לבוא אל ה' באופן המתוקן ביותר.