להיכן לכוון את הפנים בתפלה ברחבת הכותל המערבי?
איתא בברכות (ל.) –
היה עומד בחוץ לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר "והתפללו אליך דרך ארצם".
היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת",
היה עומד בירושלים, יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר "והתפללו אל הבית הזה".
היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר "והתפללו אל המקום הזה".
היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת וכו'.
ואע"פ שלשון הגמ' 'יכוין לבו', צריך גם לכוון את פניו כנגד א"י או ירושלים או המקדש, כמבואר בהמשך הגמ', שאמרו 'נמצא עומד במזרח יחזיר פניו למערב…', וכ"כ התוס' שם (ד"ה היה) וכ"ה ג"כ בירושלמי וכ"ה ברמב"ם ובשו"ע (צ"ד א').
והדינים האלו נוהגים גם בזמן הזה כמו שכתוב בירושלמי (פ"ד ה"ה) על הדין הזה – 'עד כדון [פי' אין לי אלא] בביניינו, בחורבנו מניין…' [והירושלמי מביא פסו' לזה]. וגם הבבלי לא חילק בזה, משמע שנוהג בכל זמן, וכן הפוסקים כתבו דינין אלו גם בזמן הזה.
ויש לשאול במי שעומד בתפלה ברחבת הכותל המערבי להיכן יחזיר פניו, והסתפקתי בזה מכמה צדדים.
דהנה אמרו בגמ', שהעומד בירושלים צריך לכוון פניו כנגד בית המקדש, והנה באופן פשוט בית המקדש היינו בנין ההיכל ולכל הפחות גם העזרה, וכמו שהוא בפסוק שהגמ' מביאה – 'והתפללו אל הבית הזה', אבל כל שטח הר הבית שסביב ההיכל והעזרה לכאורה לא יקרא בית, שהרי אינו בית, אלא כמו חצר סביב הבית. ולפי"ז העומד בכותל המערבי צריך לצדד פניו לצד צפון ולעמוד באלכסון (לצד שמאול), שהרי ההיכל והעזרה נמצאים לצפון רחבת הכותל. אמנם יתכן מאידך לומר, שגם הר הבית יכול להיקרא בית המקדש, דהנה אמרו ביבמות ו: על הפסוק "ומקדשי תיראו" – 'אי זו היא מורא מקדש? לא יכנס אדם בהר הבית במקלו במנעלו…' – הרי שגם הר הבית נקרא בשם 'מקדש'. אלא שיש לדייק, שאמנם מצאנו שהר הבית נקרא 'מקדש', אולם אינו נקרא בשום מקום 'בית המקדש', ואפשר שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים לגבי ביכורים, שנאמר בהם "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' א-להיך", ונחלקו הראשונים (עי' רמב"ם ביכורים פ"ב ה"כ וב'דרך אמונה' שם) האם ביכורים חייב באחריותן עד שיביאים להר הבית או עד העזרה.
כל זה לגירסת הבבלי, בא כתוב – 'היה עומד בירושלים יכוין לבו לבית המקדש', אבל בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ה) הגירסה כך – 'העומדים ומתפללין בירושלים הופכין פניהן כלפי הר הבית, שנאמר "והבית אשר בניתי לשמך"'. וא"כ לדעת הירושלמי המתפללים בכותל המערבי יכונו פניהם ישר, ואינם צריכים לצדד לכיוון העזרה, אלא שלכאורה הבבלי חולק על הירושלמי, אלא אם כן נאמר כנ"ל. אמנם אפשר לומר, דגם לירושלמי לכתחילה יש לכוון להיכל, שהרי הטעם שהעומד בא"י צריך לכוון פניו כנגד ירושלים ואינו צריך לכוין ממש כנגד בית המקדש כתב המ"ב (סי' צ"ד ס"ק ג') משום שאינו יכול לכוון כל כך. ולפי זה אפשר לומר, שכל מה שאמר הירושלמי שהעומד בירושלים יחזיר פניו להר הבית – זה דווקא בכל ירושלים, שאינו יכול לכוון להדיא לכיוון קודש הקדשים, אבל מי שעומד ברחבת הכותל, שזה ממש מאחורי כותלי הר הבית, שהוא יכול להדיא לכוון פניו לכיוון קודש הקדשים – יש לומר שהוא צריך לעשות כן גם לדעת הירושלמי.
אמנם בין כך ובין כך, הדברים פשוטים שהתפלה בכותל המערבי איננה לכותל עצמו, אלא למה שהוא מאחר הכותל, שהכותל הוא הקיר החיצוני של הר הבית, והתפלה היא פנימה אל הבית אל מקום ההיכל וקודש הקדשים, ששם הוא המקום שהתפלות הולכות אליו, וכמו שאמרו בפסוק שהביאה הגמ' – "והתפללו אל המקום הזה" – שזה מקום קדש הקדשים. ותפילתנו בכל יום שנזכה לבנות את בית המקדש ולהתפלל לה' במקדש עצמו מבפנים, וכל זמן שאנו עומדים מבחוץ ובני השפחה מבפנים על זה דוה ליבנו, ונזכה לראות בבנין בית קדשנו ותפארתנו במהרה בימינו אמן.
הקוראים היקרים יכולים לשלוח את תשובתם לדוא"ל yyy7@neto.bezeqint.net או לפקס 077-3180775