עַל אַחַת, כַּמָּה וְכַמָּה,
טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ
שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי,
וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה,
וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל –
בכל הדורות היו צדיקים מכל העדות והחוגים, שהיו מחוברים בלב ונפש לארץ אשר עיני ה' א-להינו בה. הציבור החרדי ידע במשך השנים עליות ומורדות ביחס שלו לארץ ישראל, והשאיפה לכונן בה את החיים – של כל יחיד כשלעצמו ושל האומה כולה. לאחרונה מורגש גל של התעוררות בציבור לחידוש ורענון הקשר החדש-ישן. יצאנו לבדוק ולמשש.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו
מוצאי שבת חורפית בשכונה ירושלמית ותיקה. קבוצה קטנה של חרדים מתאספים למלוה מלכה וערב גיבוש וחיזוק. הנושא: 'ארץ ישראל'. כל אחד בתורו מספר קצת על עצמו, מתי ואיך נדלק אצלו הניצוץ של חיבת הארץ, ומתי חדרה ללבו ההבנה, ולפיה מתרחש כאן תהליך שמימי שהקב"ה מוביל, כאשר ארץ ישראל נצבת במרכזו.
הרב נתן ענתבי מקבל את רשות הדיבור. הוא מספר על ילדות באורוגוואי, לשם הגיע אביו לפני שנים רבות כדי לעשות לפרנסתו במקצועו כשוחט. "הוא חשב להיות שם שנה או שנתיים ולחזור לארץ, ולבסוף נשאר בחו"ל ששים שנה". באותו זמן, התלמוד תורה היחיד שהיה שם היה משויך לקהילה חסידית הידועה בהתנגדותה החריפה לציונות, ולשם שלח אותו אביו ללמוד. כשהגיע לגיל ישיבה גדולה, רצה אביו לשלוח אותו לארץ ישראל, ללמוד באחת הישיבות הספרדיות, אבל נתן הבחור התנגד. ההשקפה שינק בתלמוד תורה נתנה בה את אותותיה.
לבסוף הגיעו לפשרה. לארץ ישראל הוא יסע, אבל ילך לישיבה עם 'השקפה נכונה' לטעמו של הבן. כך הוא התחיל ללמוד בישיבת יח"ל [ישיבת חכמי לובלין], כשראש הישיבה היה הגאון רבי חיים מאיר וואזנר זצ"ל, בנו בכורו של מרן בעל השבט הלוי זצ"ל. בהמשך גם למד בארה"ב בישיבת בית התלמוד, עד שלבסוף התישב בשכונת בית וגן בירושלים, ושם הוא מגדל את משפחתו.
לפני שנים אחדות בלבד, התחבר לכל הנושא של ארץ ישראל. " 'קדושת ציון' החזירה אותי בתשובה!" הוא מכריז בפאתוס, כאשר הוא מתכוון לגליונות החודשיים שהגיעו לידו, גליונות אשר פועלים לעורר חשיבה מחודשת על ארץ ישראל, על מהות התקופה ואתגריה, ועל התפקיד והאחריות של הציבור החרדי להיות מובילים בעיצוב הלאום כולו כ'ממלכת כהנים וגוי קדוש' ככוונת התורה. מי שחשף אותו לגליונות הוא שכנו הרב יעקב דיין. גם הוא נמצא אתנו כאן במלוה מלכה.
הרב דיין סיפר על החיים שלו כאברך במקסיקו, שם התגורר עם משפחתו בבית ענק של כשלוש מאות מטר עם משרתת צמודה, שם קבל משכורת מכובדת מהכולל וגר בסביבת קרובי משפחה. את כל זה הם הקריבו ברצון כדי לגור כאנשים פשוטים בארץ ישראל עם משפחה ברוכה בדירה צנועה, כשהוא זוכה לשקוד כאן על התורה.
אחריו מדבר הרב אביגדור פרנס, מי שפתח לפני כשלושים שנה את הכולל הראשון שעסק במסכתות מסדר טהרות, ואף חיבר את ספרי 'לב טהור' על מסכתות נגעים ופרה, שזכו להתעטר בהסכמותיהם של גדולי תלמידי החכמים, והכל מתוך מגמה של 'ציפיה לישועה', בדומה לכוונת החפץ חיים בדרבון העיסוק בסדר קדשים.
הרב פרנס, שחיבר ספרים אף על התורה והנביאים, מציין לפרוש רש"י על דברי משה רבנו, בסרבו לקבל את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים. "שלח נא ביד תשלח: ביד אחר שתרצה לשלוח; אין סופי להכניסן לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה". הרב פרנס מטעים, כי גם אחר שהקב"ה סיפר למשה על מתן תורה, שלמעשה ניתנה על-ידי משה – סבר משה, כי אם היעוד שלו אינו כולל את הכניסה לארץ-ישראל – זה לא מעניין אותו! הרב פרנס עצמו, במקור מבלגיה, זכה לעלות לארץ לפני שנים רבות.
בהמשך מציג את עצמו בחור מישיבה ידועה, ואז אחד המשתתפים עוצר אותו ואומר בחיוך: "אני קרוב משפחה של ראש הישיבה שלך. בא נעשה עסק – אתה אל תספר שאני הייתי כאן, ואני לא אספר שאתה היית כאן". כולם פורצים בצחוק מלא מפה לפה. בכך ניתן פורקן לתחושה המקננת בקרב רבים, ולפיה ההזדהות עם 'קדושת ציון' – לעיתים גובה מחיר. ישנן קבוצות קטנות אך רעשניות, אשר קיומה של האגודה, התרחבותה והצלחתה הם לצנינים בעיניהם. אלו עושים הכל על-מנת למנוע את הפצת הגליונות בכל דרך שהם יכולים, וטוענים בלהט, כי אגודת 'קדושת ציון' מייצגת עמדות השייכות לציונות הדתית ואינה בשר מבשרו של הציבור החרדי.
המתנגדים לאגודה אכן עובדים קשה על-מנת לשוות לאגודה תדמית כזו, אבל מי שנחשף לנפשות הפועלות ולידידים הרבים, כמו כל מי שנחשף לתוכן של גליונות 'קדושת ציון', מבין את אי-הדיוק שבזה. "בדברים מסוימים – לדוגמה שלילת הלגיטימיות של החילוניות בארץ ישראל מכל וכל – האגודה יותר קרובה בדעותיה לקבוצות שמגדירות את עצמן אנטי-ציוניות" אומר הרב יהודה אפשטיין, יו"ר האגודה. והוא מוסיף – "לאמתו של דבר, היחידים שאינם משתפים פעולה עם המגמות הכפרניות של הציונים – זה אנחנו. אנחנו פועלים על-מנת לבטל את השלטון החילוני ולהקים שלטון של תורה תחתיו. כל שאר הקבוצות – הן אלו שמפגינות יומם ולילה והן אלו שפועלות במסדרונות השלטון – כולן משלימות למעשה עם קיומה של המדינה החילונית כפי שהיא". חומר למחשבה…
אחרי שהציבור שומע את הדיבורים הנלהבים של הרב נתן ענתבי, מציין אחד הנוכחים, שהרב נתן בעצם נשאר 'קנאי', רק שכעת – כמו שנאמר על הקב"ה בעצמו – הוא 'קנאי לציון'… הרב נתן סיפר על ספר שהשפיע עליו עמוקות, הספר 'שער החצר' לרבי דוד בן-שמעון, אבי המשפחה הרבנית המפורסמת, שנכתב הרבה לפני לידת ה'ציוניזם' החילוני. הרב נתן גם מבשר לנו, שבחנות היודאיקה שהוא פותח בקרוב בבית וגן, מתוכננת פינה עם כל הספרים בנושא של ארץ ישראל.
הרב נתן סיפר על ידיד שהתלונן על כך, שהוא מרבה לדבר על מצוות ישיבת ארץ ישראל ומעלת הארץ בכל הזדמנות אפשרית. "ביקרתי אצלו בסוכה", הוא סיפר, "ושמעתי אותו מדבר ומדבר על מצוות ישיבת הסוכה ומעלתה. שאלתי אותו – 'מה זה האובססיה הזאת? כל הזמן אתה מדבר על הסוכה?'. הוא ענה לי – 'מה אתה רוצה? אני מחכה כבר שנה שלמה, אז כשזה מגיע אני לא אדבר?'. עניתי לו – 'ואני, אני מחכה כבר אלפיים שנה לארץ ישראל, והנה זכינו. איך לא אדבר?! "
גליונות 'קדושת ציון'
בדומה לרב נתן ענתבי, רוב האנשים שקשורים כיום לאגודה הגיעו על ידי חשיפה לגליונות 'קדושת ציון' שהחלו לצאת לאור בסוף שנת התשע"ה. עד כה פורסמו יותר מששים גיליונות של 'קדושת ציון', בדרך כלל על בסיס חודשי, בתפוצה של אלפי עותקים. הגיליונות האחרונים הופצו גם בכמה מאות עותקים לבתי כנסת בארצות הברית. חלק ניכר מהגליונות מופץ בהפצה מתוחכמת על-ידי רשת מתנדבים, שנועדה למנוע את השלכתם מיד מנקודות ההפצה או השחתה בדרך אחרת על ידי מתנגדי האגודה. ישנם גם אנשים רבים, אשר נחשפו לארגון ולבסוף אף באו להזדהות עם ערכיו כתוצאה מחשיפה לגליון גרוס או קרוע. כזה הוא סיפורו של הרב יהודה לייב זינגר.
את הרב יהודה לייב פגשנו באירוע נוסף בסדרת האירועים. הוא סיפר שגדל בקהילה החסידית בניו יורק, ושהוא היה נוהג להגיע בכל שנה עם משפחתו לירושלים לחגוג בה את חג הפסח. אולם רק אחר שנחשף לגליונות 'קדושת ציון' נפקחו עיניו למשמעות העמוקה של ארץ ישראל, ובמיוחד בהקשר לזמננו אנו. באחד מביקוריו בכותל בימי חג הפסח, ראה מישהו לוקח גליון של 'קדושת ציון' שהיה מונח במקום, מקמט אותו ומשליך אותו בחמת זעם. מתוך סקרנות, הלך לראות מה זה שכה מרגיז את אותו יהודי – הוא הבין, שכנראה מסתתרת כאן איזו אמת. היה זה המפגש הראשון שלו עם 'דרישת ציון על טהרת הקודש' – הביטוי השגור על לשונם של אנשי האגודה. כך הוצת הניצוץ שהפך לחומר בערה שהלהיט את לבו, עד שלפני מספר חודשים כבר עלה עם משפחתו והתישב בארץ.
התרחבות
מלבד הגליונות, משקיעה האגודה גם בגיבוש תומכיה וידידיה. בין הפעילים ישנם לא מעט, אשר נחשפו למסרים של האגודה בכנסים השנתיים. ביום ירושלים התשע"ז נערך הכנס השנתי הראשון, ומאז מקפידה האגודה לקיים את הכנס בסביבות אותו הזמן בכל שנה [למעט שנת התש"פ בעיצומה של מגפת הקורונה]. מדי שנה נכרת עליה משמעותית במספר המשתתפים, כאשר באירוע של התשפ"א השתתפו כאלף איש מכל גווני הציבור החרדי, כולל ליטאי-ישיבתי, חסידי, ספרדי, בני הישוב הישן, עולים ממספר ארצות, וגם מספר אנשים המזדהים כחרד"ל, שמצאו דווקא ב'קדושת ציון' ביטוי לתחושתם, שיש לנתק בין דרישת ציון להווי הישראלי הנשלט בידי החילוניות.
לאחרונה החלה האגודה בסדרה של אירועים חברתיים קטנים לחיזוק רשת הפעילים והתומכים, וכדי להרחיב את מעגל ההשפעה. כזה הוא האירוע שהוזכר בתחילת כתבה זו. עם ריבוי האירועים והמפגשים החברתיים, וחיבורם של עוד ועוד אנשים וקהלים מתוך הציבור החרדי לרעיונות האגודה ולפעילות הנגזרת ממנה, הופכת האגודה לאט אבל בטוח ל'תנועה'.
רשת פעילים ליוזמות שונות
"אחת התועלות המרכזיות של האגודה היא יצירת רשת של פעילים חרדיים בנושאי ארץ ישראל, ונתינת גב ציבורי לפעולותיהם השונות", מסביר לנו הרב יואל ברמן, אחד הפעילים הבולטים באגודה, אשר מרכז במדה רבה את האירועים החברתיים. "ישנם אנשים רבים, שבידיהם פרויקטים קיימים או רעיונות ליוזמות חדשות, ודרך האגודה הם זוכים להכיר אנשים נוספים שחמים על הנושא, ונוצרים שתופי פעולה רבים".
עידוד התישבות ועליה
הרב ברמן עצמו יזם לפני מספר שנים את פרויקט 'אוירא דארץ ישראל', אשר נועד לחבר את הציבור החרדי של בני חו"ל לפתרונות הדיור בפריפריה. הוא עצמו הגיע מארה"ב כבחור לישיבת מיר בירושלים, ובהמשך נישא לישראלית והתישב במודיעין עילית, ה'פריפריה' של פעם, עוד בתקופה שהדיור שם היה בר-השגה. בהמשך אף עבר עם משפחתו לצפון, וכך זכו להמנות על המשפחות הראשונות שהקימו את הקהילה הליטאית בגבעת המורה, עפולה – מקהילות ה'פריפריה החדשה'. כאשר חזרו אחרי מספר שנים לירושלים כדי להיות ליד סבו המבוגר, שבינתיים עלה לארץ והתישב בירושלים, החליט שהגיע הזמן להפיץ את בשורת ה'פריפריה' בקרב ציבור בני חו"ל הנמצא שם.
"אנחנו עדים לתופעה של בחורים ואברכים צעירים, המגיעים ללמוד כאן בארץ ישראל ובפרט בירושלים – שהפכה למרכז התורה הגדול בעולם, ואחוזים ניכרים מהם מחליטים לבנות את ביתם ולגדל את משפחתם כאן בארץ. המשך עליית מחירי הדיור במקומות שהם מכירים, דוגמת ירושלים ורמת בית שמש, חוסם בפני חלקם הגדול את האפשרות לממש זאת. קהילות הפריפריה נותנות מענה גם מבחינת המחיר, וגם מבחינת האוירה המשפחתית והקהילתית שרבים מבני חו"ל רגילים אליה", אומר לנו הרב ברמן. כאחד שהושפע עמוקות ממסירותם של גדולי הדורות להתישב בארץ ישראל, ובפרט תלמידי הגר"א ודומיהם, כאב לו מאוד, שעקב חוסר מודעות בלבד, יווצר מצב, בו אנשים שרוצים להתישב כאן ירגישו שהם נאלצים לעזוב בגלל שיקול תקציבי או בגלל שלא מצאו קהילה מתאימה.
בירושלים הוא מצא את אחד מגליונות 'קדושת ציון' ["היה זה גליון כ"ו, מרחשון התשע"ח, שמצאתי מונח באחד מבתי הכנסת"] ויצר קשר עם המערכת, במחשבה שאולי יהיו מוכנים לשתף פעולה עם המיזם שלו. ובאמת, אחרי מספר חודשים נוצר קשר בינו לבין ידיד נוסף מידידי האגודה, הרב צבי ארנשטין, עולה מלייקווד שגר ברמת בית שמש. המיזם של הרב ברמן פנה לבני חו"ל שכבר גרים בארץ, כשהמטרה היא לאפשר להם להתישב כאן באופן קבוע בקהילות שבפריפריה, ואילו הרב ארנשטיין היה פעיל בעידוד עליה של הציבור הישיבתי הנמצא עדיין בחו"ל – ומכוון גם לערים הגדולות כירושלים ורמת בית שמש. השנים הבינו, שאפשר לשתף משאבים ולהשפיע יחדיו על שני קהלי-היעד.
ביחד עם פעיל עליה נוסף, הרב אברהם שוסטריס, שעלה עם משפחתו ממונסי גם הוא לרמת בית שמש, הקימו מאגר מתנדבים של עולים וותיקים, כאשר המטרה היא לחבר בין עולים פוטנציאליים לבין עולים שהגיעו מאותה עיר מוצא או עובדים באותו מקצוע, שיוכלו לכוון ולהדריך, וכך לעזור בבירורים הנחוצים ולהקל על העלייה, וכן לחבר בין בני חו"ל הגרים בקהילות השונות לאחרים השוקלים להצטרף אליהם. הרב צבי מנהל את מאגר המתנדבים בארגונו 'נאוה קודש'.
פרי נוסף של שתוף הפעולה היא סדרת הכתבות של הרב ברמן בשפה האנגלית, אשר מציגה עולים חרדים מחו"ל הגרים בקהילות החרדיות השונות הפזורות ברחבי הארץ – גם במרכז וגם בפריפריה. הסדרה מתפרסמת בבמות שונות בחו"ל. הרב ברמן קבל תגובות חמות מאנשים שסיפרו כיצד השפיעו עליהם הכתבות, ונתנו להם תקווה וגם חומר למחשבה, ובעז"ה גם לביצוע. אותם אנשים למדו, כי המעבר הוא אפשרי ובר-השגה, ושישנם אנשים כמותם בדיוק שעשו את המעבר לארץ, וחיים בסיפוק ובשמחה בקהילות השונות הפזורות ברחבי ארצנו.
לפני כשנה פנה הרב נתנאל קיידל שליט"א, רב של קהילה קטנה בפנסילבניה שבארה"ב, לרב ברמן, כדי שיפנה אותו למקומות מתאימים להעביר אליהם את כל קהילתו. בני הקהילה התחילו לחשוב על כיוון של עליה לארץ בעקבות המצב הלא-נח ליהודים חרדים בארצות הברית מבחינה פוליטית ומבחינות נוספות, כולל דרדור הערכים בציבור האמריקאי הכללי לכיוון השמאל הפרוגרסיבי. "הם הבינו, שהעתיד של העם היהודי זה כאן בארץ, והבינו עוד, שמבחינת מחירי הדיור וסגנון החיים, המרכז לא יתאים להם, ולכן הם פנו אלי", אומר הרב ברמן. הוא קישר אותו עם הרב מנחם גולד, נציג יהדות התורה במועצת העיר עפולה וסגן ראש העיר, שנרתם לעזור, ובס"ד בקיץ תשפ"ב תגענה לשם המשפחות הראשונות.
האחיזה בארץ
דוגמה נוספת ליוזמה שנולדה מתוך הקשרים שנוצרו על-ידי האגודה, אפשר למצוא בכולל שהוקם במאחז 'עוז ציון'. המגורים במאחזים פחות מתאימים למשפחה החרדית, גם בשל המרחק והעדר גישה תחבורתית נוחה למוסדות חינוך מתאימים, וגם בשל ההתמודדות עם ההתנכלויות של הצבא – דבר שלא הורגלו אליו. מתוך רצון לחזק בכל זאת את האחיזה בארץ, הגו כמה מפעילי 'קדושת ציון' את הרעיון של הקמת כולל במאחז, בו ילמדו סוגיות שונות בהלכות התלויות בארץ. הכולל במעוז ציון אמנם הוקם מלכתחילה רק עבור זמן אלול תשפ"א, אבל גם כיום, עדיין מגיעים ללמוד שם פעם או פעמיים בשבוע. לאחרונה, אחרי שהגיעו הצבא והרסו את המבנה פעם נוספת, הגיעו האברכים מיד למקום, שם למדו עם הגמרות על הסטנדרים תחת כיפת השמים.
משלחת של רבני ופעילי האגודה אף הגיעה לחזק את המתישבים במאחז אביתר זמן קצר אחרי חידוש ההתיישבות שם, וכן הגיעו לחזק את לומדי הישיבה בחומש אחרי הרצח של יהודה דימנטמן הי"ד, תלמידו של אחד מפעילי האגודה ומדריך הטיולים שלה, הרב מאיר גולדמינץ, המוכר היטב לקוראי הגליון.
סיורים המגבירים את חיבת הארץ
בקיץ האחרון, התקיים טיול בלתי-נשכח בהדרכת הרב גולדמינץ, אשר אחד משיאיו היה הביקור בישיבה בחומש. זאת, במסגרת מסורת של כמה שנים כבר, כאשר מדי קיץ בימי בין הזמנים מארגנת 'קדושת ציון' טיולים לעשרות משתתפים, שנועדו לחבר את הציבור החרדי, ובעיקר את בחורי הישיבות, לארץ ישראל. פעילות נוספת היא של הרב יהודה גולד, בנו של הרב גולד מעפולה, ביחד עם הרב אלישע ברוק – שניהם פעילים ותיקים של האגודה – אשר מארגנים סיורים ברובע המכונה בינתיים 'מוסלמי', או בלשונם – 'הרובע היהודי המתחדש', כשהם מקפידים להצביע על ההיסטוריה היהודית במקום, כולל למשל על ביתו של מהרי"ל דיסקין זצ"ל, מדמויות ההוד הבולטות של הישוב הישן.
כמו-כן נערכים טיולים ברחבי בנימין והשומרון, ולרבים זכורה שבת מרוממת בעיר הקודש חברון, בה השתתפו בעיקר בחורי הישיבות הקדושות, אך גם מספר משפחות מקרב האגודה. כמו-כן נערך בחנוכה סיור בעקבות מלחמות החשמונאים באזור קבר שמואל הנביא, שם ניתן היה להשקיף ולהבין את מהלך המאורעות, וכל מי שהשתתף שם חזר נפעם ממסירות הנפש של אותם אלו, אשר נלחמו על קיום התורה בימים ההם.
הבנת מהות התקופה
הרב חיים איינהורן, מראשי האגודה, רגיל לומר שמטרת 'קדושת ציון' היא לחבר בין ה'ירושלים' של הסידור לירושלים של קו 402. ההכרה בתחילת התגשמות חזון הנביאים, וההבנה שהתהליך שאנו רואים מתרקם מול עינינו, יסודו בכח כל אותן הבטחות של הקב"ה, החל מבחירת אברהם וברית בין הבתרים ועד לנבואות הנחמה – הבנה זו מהווה נדבך מרכזי במשנת האגודה. הרב חיים יצחק פישר, מפעילי האגודה הבכירים והאחראי על מחלקת ההפצה, מספר שפעם השתתף בחתונה שבה שרו את המילים הכתובות בספר זכריה – "עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים" (זכריה ח ד), כשאחד מחשובי המשתתפים אמר ש'כמובן, יש כאן כוונות עמוקות, והלוואי שנזכה', כאומר שחזון זה עדיין לא התגשם. "רציתי לנער אותו מחלומותיו ודמיונותיו, ולקחת אותו לסיור כאן בירושלים, שיראה ש'דבר אחד מדבריך לא ישוב ריקם' זו מציאות מוחשית!".
חזון
לראות ולחוש את מימוש הנבואות זה דבר משמח, אבל יותר מכך – זה טומן בחובו אחריות גדולה. הקרקע פוריה כיום מכפי שהיתה אי-פעם להעניק לנו את האפשרות לקחת חלק פעיל בקידום היעוד הנשגב של עם ישראל כ'ממלכת כהנים וגוי קדוש', כאומה שלמה הפועלת על פי התורה בארצו של מלך מלכי המלכים, ובכך להשלים את יעודנו הלאומי של ריבוי כבוד שמים בעולם. האגודה מדגישה את האחריות של ציבור היראים על כלל האומה – לא כאחריות לאומית גרידא, אלא כתפקיד רוחני המוטל עלינו להגיע למימוש יעודנו, כשארץ ישראל היא המצע המיועד לצמיחת אותו אילן מפואר.
האגודה פועלת רבות לעורר נושא זה. מאמרים רבים בגליון מוקדשים לנושא הצביון הראוי במדינה של תורה, ולכך שמוטל עלינו להתכונן ליום בו יהיה בידי הציבור התורני די כח על-מנת להשפיע באופן זה על המרחב הציבורי. כמובן, שגם כיום, כשעדיין אין בידינו היכולת להחיל את חוקי התורה בשלמותם על העם היושב בציון – עלינו להשפיע מכל מקום במידת האפשר. האגודה, שנטלה על עצמה תפקיד זה, רואה זאת כזכות להיות המעוררים את הרצון לכך שתהיה כאן מדינה שתתנהל כרצון התורה, ולהנחיל בלבבות את המחשבה, שדבר זה אכן אפשרי – ולא כפי הדעה שלצערנו קנתה לה שביתה בקרב אלו, המייחלים בסתר, ולעיתים לחרפתנו אף בגלוי, לכך שהחילונים ישארו חילונים רח"ל, כדי לנהל את המדינה כמעין 'גויים של שבת'.
האגודה אף הוציאה חוברת הסברה מיוחדת, בה מרוכזים דבריהם של גדולי ישראל בדורות האחרונים בדבר החיוב להקים כאן מדינת הלכה. במסגרת אירוע לרגל השקת החוברת, נאם הרב מרדכי נויגרשל והדגים כיצד אכן ניתן לפתור כל שאלה שעולה בעידן המודרני באמצעות תורתנו הקדושה, וכיצד מכל בחינה שתבחן עולה צורת משפט זו עשרת מונים על כל צורת משפט אחרת. באותו אירוע, נחשף הציבור להקלטה נדירה מכ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א מלפני כארבעים שנה, אז אמר באופן צלול וברור, שכל הסיבה לכך שהציבור החרדי הולך לקלפי להצביע בבחירות הוא בכדי להחיל כאן את חוקי התורה! עוד חשף הרב אפשטיין, יו"ר האגודה, מסמך מרתק מתחילת ימי המדינה, בו הרב הראשי דאז, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, חילק את תחומי האחריות במדינה בין גדולי ישראל דאז, והסמיך כל אחד להיות אחראי על תחום משלו, כגון תעופה, משטרה, תעשיה, חקלאות ועוד. בין אותם גדולי תורה היו כאלו שלימים נודעו כגדולי הפוסקים, מרנן הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב זצ"ל.
בימים אלו מציינת האגודה מתוך התרגשות רבה את יום פטירתו המאה של אחד ממורי ומעצבי דרכה העיקריים, אם לא העיקרי שבהם, הלא הוא מרן הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל, אותו אפשר לכנות 'חוזה מדינת התורה'. מדובר באיש שהגה למעשה תכנית שלמה ליסוד מדינה הפועלת על פי תורה. בראש חודש אייר הבא עלינו לטובה תציין האגודה את התאריך ההיסטורי מתוך מגמה של תנופה למען המשך דרכו ויישומה בפועל.
ופעם כששאלו אותו [את האדמו"ר הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנברג זצ"ל] מה גרם לו כל כך לחבב את הארץ, הוציא ממגירת השלחן ספר של רבי עקיבא יוסף שלזינגר בשם "כולל העברים – מחזיר עטרה ליושנה", ואמר שהספר הזה ומחברו השפיעו עליו השפעה עצומה וקישרו אותו נפשית לארץ ישראל [רע"י שליזנגר, בעל "לב העברי", קרא להקים בארץ שלטון יהודי על פי תורה], והעיקר – "הלואי והיו שומעים לקולו בשנים הקודמות, כשפירסם את ספרו, כי אז היתה כל תמונת העולם היהודי שונה לחלוטין", ו"אלמלי היו אחינו בני ישראל עושים בשעתו כפי שהציע רבי עקיבא יוסף זצ"ל, יתכן מאד אשר מאות אלפי יהודים מחו"ל – ואולי מליונים ממש – היו שורדים מיוון המצולה ונשארים בחיים, ולארצנו הקדושה היו פנים אחרות לגמרי… ברם, למגינת הלב, הצליחו השטן וגונדא דיליה להפריע אותו מהגשמת תכניותיו" (לפיד האש עמ' תסז).
כי בחר ה' בציון
הרב קיידל מארה"ב, שמתכנן לעלות ארצה עם קהילתו, נשאל אם אנשי קבוצתו המתכננים עליה הם 'ציונים'. הוא ענה, שמדובר בקבוצת אנשים שכל אחד מהם אוהב את ארץ ישראל ואת עם ישראל, וגם רוצה לחיות במדינה יהודית, אבל אחרי הכל, כמעט שאין להם שום דבר משותף עם הציונים החילוניים. דבר זה נכון, כמובן, גם לגבי כלל חברי האגודה, ששואבים את הרוח ואת החזון מתוך תורת ה' בלבד.
וכמו שאומר אחד מתומכי האגודה, ד"ר לייב זוברמן, שעלה כאלמן אחרי גיל שבעים מקנדה לארץ, נישא כאן בשנית, וממשיך עם סדר יום גדוש בתורה כמעשהו בחו"ל, רק שכעת עם תוספת 'אוירא דארץ ישראל דמחכים': הציונות שלי זה הציונות של הסידור – 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים!'.